מוהרא"ש ז"ל אמר, אשר ימי חנוכה הקדושים הם ימים עליונים מאד, כי בימי חנוכה כל אדם נעשה כמו כהן גדול בביתו, בשעה שעומד ומטיב ומדליק את הנרות, כמו הכהן גדול שמדליק את הנרות שבבית המקדש, כי נרות חנוכה הם כדוגמת נרות המקדש ממש, וכמובא בראשונים (בעל המאור מסכת שבת דף כ"א:), שעל כן אין רשות להשתמש בנרות חנוכה אלא לראותם בלבד, כי הם כמו נרות של הקדש ממש, עיין שם. ולכן היא מצוה גדולה להיות בבית בימי חנוכה הקדושים, ולהדליק הנרות ביחד עם ילדיו ובני ביתו, ולזמר זמירות עמהם, ולהסתכל על הנרות, כי אז הבית נהפך לבית המקדש ממש, ונתקיים בנשמות ישראל (שמות י"ט) ואתם תהיו לי ממלכת כהנים, שכל אחד נעשה כמו כהן גדול, וכמובא בבעל הטורים (שמות י"ט פסוק ו'), אילו זכו ישראל – היו כולם כהנים גדולים, ולעתיד לבא תחזור להם הכהונה, שנאמר (ישעיה ס"א) ואתם כהני ה' תקראו, עיין שם, ולכן בימי חנוכה, שמאיר בהם אור הגנוז, מעין הגאולה שלעתיד לבא, כל אחד כשעומד ומטיב ומדליק הנרות בביתו, זוכה להיות כמו כהן גדול בבית המקדש, וממשיך על עצמו קדושה עליונה.
ואמר מוהרא"ש ז"ל, שזהו מה שמובא ברמב"ן הקדוש (ריש פרשת בהעלותך), על דברי המדרש (במדבר רבה פרשת ט"ו סי' ו'), כשראה אהרן שאין שבטו בהקרבת הנשיאים, חלשה דעתו, ואמר לו הקדוש ברוך הוא למשה, לך אמור לאהרן, אל תתיירא, לגדולה מזאת אתה מוכן, הקרבנות כל זמן שבית המקדש קיים הן נוהגין, אבל הנרות לעולם אל מול פני המנורה יאירו, וכל הברכות שנתתי לך לברך את בניי אינן בטלין לעולם, עיין שם, ושואל הרמב"ן, הלא גם הנרות של בית המקדש נתבטלו בעת החורבן, ואיזו הבטחה היתה לאהרן "שלך קיים לעולם"? אלא זה סובב והולך על הנרות הקדושים של חנוכה, שנוהגים גם בעת הגלות, עיין שם. הרי מפורש, שבשעת הדלקת נרות חנוכה, נשמות ישראל הן כדוגמת אהרן הכהן בבית המקדש, שעומד ומדליק את הנרות, וכל אחד ממשיך אז על עצמו ברכת הכהנים בני אהרן, ואשרי הזוכה להדליק נרות חנוכה בשמחה ובכוונה כראוי.
ואמר מוהרא"ש ז"ל, שעל כן היא עת רצון גדולה ונוראה מאד, לשבת מול הנרות ולזמר זמירות עם ילדיו, ולהתבודד אז עמו יתברך, ולבקש מלפניו יתברך כל משאלות לבו לטובה, כי אז נחשב כאילו נשמות ישראל יושבים בבית המקדש, ונהנים מזיו השכינה, ומה שמתפללין באותו שעה עולה ישר לשער השמים, וכמו שכתוב על מקום המקדש (בראשית כ"ח), מה נורא המקום הזה אין זה כי אם בית אלקים וזה שער השמים, ואשרי הזוכה לנצל עיתותי רצון אלו, ולשפוך נפשו לפני ה' בתפילה ובהתבודדות .
ואמר מוהרא"ש ז"ל, שעל כן ימי חנוכה נקראים על שם "חינוך", כי אז הזמן מסוגל ביותר לחנך הילדים עם אור השכינה, ולגלות להם שהשכינה הקדושה נמצאת אתנו בתוך ביתנו, ולכן צריכין להקפיד להיות בבית בימי חנוכה הקדושים, ולאסוף כל הילדים ובני הבית בשעת הדלקת הנרות, ולזמר זמירות עמהם, ולהראות להם שצריכין לשמוח עם מצוותיו יתברך, וכן איך להתפלל ולהתבודד עמו יתברך בתוך הבית, וזה יעשה רושם נפלא על ילדיו ובני ביתו, ובזה יקיים מצות "חינוך" באמת.
ואיש אחד מאנשי שלומינו סיפר, אשר הפעם הראשונה שזכה לבוא אל מוהרא"ש ז"ל, היתה באחד מלילות חנוכה הקדושים, לפני הדלקת נרות, ואז עדיין לא היו אנשי שלומינו מתאספים בבית מוהרא"ש ז"ל בשעת הדלקת הנרות, כי אז היתה כל עבודת מוהרא"ש ז"ל בהצנע לכת, וברח מכל מיני פירסום לגמרי, ולכן היה לבד בשעת הדלקת נרות עם מוהרא"ש ז"ל ובני ביתו, וראה את עבודת מוהרא"ש ז"ל בקודש, שהדליק מוהרא"ש ז"ל את הנרות בחדר הספרים שלו בשמחה עצומה, ושר אחר כך את הזמירות, ואחר כך ישב מול הנרות והתבודד עמו יתברך בדביקות עצומה, והאיש מאנשי שלומינו היה בחור אז, והיתה הפעם ראשונה שראה עבודה קדושה כזאת בשעת הדלקת נר חנוכה, וקיבל "חינוך" נורא מכל המראה הגדול, וגם הבחין שלא האריך מוהרא"ש ז"ל יותר מדאי בשעת התבודדותו מול הנרות, כי לא רצה להטריח אותו לחכות עליו, רק לקח אותו לחדר שני, ולמד עמו תורה קטנה בליקוטי מוהר"ן, ודיבר עמו דיבורי אמונה והתחזקות, ואחר כך הוציא מוהרא"ש ז"ל ספר "ליקוטי תפילות", ואמר לו, "בא נאמר ביחד תפילה מליקוטי תפלות", וכן עשו, ואחר כך ברכו מוהרא"ש ז"ל בברכת לילה טוב וחנוכה שמח, והלך מביתו, והבין שמיד חזר מוהרא"ש ז"ל לחדרו, והמשיך להתבודד מול הנרות, וסיפר, שקיבל אז "חינוך" נורא ממוהרא"ש ז"ל, להבין מה נקרא חנוכה, ומה צריכין לעשות בימי חנוכה הקדושים.
ואצל מוהרא"ש ז"ל, ראו תמיד התעוררות מיוחדת בהגיע ימי חנוכה הקדושים, והיה רגיל לומר בכל ערב חנוכה, שהיום הוא יום ראשון של התחלת כתיבת מכתבי "אשר בנחל", כי בערב חנוכה שנת תשכ"ד נכתב המכתב הראשון של "שו"ת אשר בנחל", וכנדפס בחלק א', ובמשך השנים הגיע מספר המכתבים למעלה מחמשים אלף, ונתקיים בהם דברי רביז"ל בסיפורי מעשיות (מעשה י' מבערגיר ועני), "והיו המכתבים שלו הולכין על העולם", כי המכתבים מחיים אלפים ורבבות מאחינו בני ישראל בכל כדור העולם, והיה ניכר מתוך דברי מוהרא"ש ז"ל, שהיה בזה שייכות לימי חנוכה הקדושים, למה התחילה הכתיבה דייקא בערב חנוכה, כי אז נשמות ישראל מתחנכות באור השכינה, וזכו למכתבים נפלאים שמחיים אותן בכל דרגא שהן, ובפרט כשאחר כך יצא לאור ספר הקדוש "נר להצדיק" על סדר הדלקת נר חנוכה, והאיר פני תבל עם אור חדש, שהוא ביאור כוונת האריז"ל על מצות הדלקת נר חנוכה בדרך עבודה, על פי הקדמות רביז"ל ומוהרנ"ת ז"ל, באופן קל ופשוט מאד, עד שיכולים גם נערים להבינם, וחזרו ונדפסו מחדש כמעט בכל שנה, אזי הרגישו אחינו בני ישראל שנתחנכו באור נערב ונפלא מאד, שהוא אור הגנוז מעין לעתיד לבא, אשרי הזוכה להתחנך בימי חנוכה הקדושים עם חינוך הצדיקים.
(שיחות מוהרא"ש, חדש)
הגב