אנשי הצדיק

א.

בשבת שעברה שמעתי דבר יקר מאחד מאנשי שלומנו, ואמרתי לכתוב לך, וזה בפסוק (בראשית לז, ז): "והנה אנחנו מאלמים אלומים בתוך השדה, והנה קמה אלמתי" וגו', "ויאמרו לו המלך תמלך עלינו" וגו'. ולכאורה, מנין להם לשבטים שרוצה למלוך עליהם? כי ממה שהשתחוו לאלומתו אין שום ראיה שהוא ימלוך עליהם! אך על פי דברי רבינו ז"ל (ליקוטי מוהר"ן ח"א סי' רלד) יובן היטב, שאיתא שם שיש שם קדוש ונורא, שכשרוצים לעשות מלך – משתמשים בזה השם, והשם הוא קמ"ה; עיין שם. ועל כן כשאמר להם יוסף: "והנה קמה אלומתי", רמז להם, שיש לו זה השם, על כן אמרו לו: "המלך תמלוך עלינו" וגו', עיין שם, והבן; כי זה דבר יקר מאד.

(חלק א' עמוד יט)

ב.

תדע אחי, אנו אין לנו אלא כמו שהורנו רבותינו הפוסקים. וגם רבינו ז"ל הזהיר מאד, ללמוד ולהתנהג רק על פי השולחן ערוך, כידוע לך. ושמעתי שיחה מאנשי שלומנו, בשם רבינו ז"ל: "איהר זאלט קנייטשן דעם ליקוטי מוהר"ן פון אלע זייטן, נאר פון איין סעיף קטן פון שולחן ערוך נישט אפטרעטן" (אתם יכולים 'לקמט' את הליקוטי מוהר"ן מכל הצדדים, רק מסעיף קטן אחד של שולחן ערוך לא לזוז).

(חלק א' עמוד לג)

ג.

שמעתי מגדולי אנשי שלומנו על מאמרם ז"ל: 'כל השונה הלכות בכל יום, מובטח לו שהוא בן עולם הבא', שזה סובב על הליקוטי הלכות, כי מוהרנ"ת ז"ל אמר בעצמו על הליקוטי הלכות, שזהו הגן עדן של השי"ת, כי דבריו הקדושים מחזקים ומאמצים מאד את כל אדם, מהאזוב אשר בקיר ועד הארז אשר בלבנון. וכן ר' נחמן טולטישנער, הזהיר מאד ללמוד בספרי מוהרנ"ת בכל יום, יותר מספרי רבינו ז"ל (עי' בכוכבי אור בהקדמה), כי דבריו הקדושים מבארים ומפרשים את דברי רבינו ז"ל, ולולא מוהרנ"ת ז"ל לא היה נשאר מרבינו ז"ל אפילו עלה אחד (עי' חיי מוהר"ן סימן שע), ור' אפרים משעדבורז' ז"ל היה רגיל לומר בכל פעם בהתעוררות: "ולא נתן – למוט רגלנו", אם לא היה לנו, חס ושלום, רבי 'נתן' ז"ל, היה חס ושלום – 'למוט רגלנו', והבן.

(חלק א' עמוד נז)

ד.

אמרו אנשי שלומנו, על מאמר הזוהר הקדוש – 'אנן בחביבותא תליא מילתא, כי אנ"ן ראשי תיבות: א'נשי נ'חל נו'בע – בחביבותא תליא, והבן.

(חלק א' עמוד סב)

ה.

ותדע שהרבה מאנשי שלומנו שהתנהגו כך על פי דרכו של רבינו ז"ל, זכו לסיים עד חתונתם, הרבה מסכתות בש"ס, וחלק גדול מאד בארבעת חלקי שולחן ערוך וכו' וכו'. והרב הצדיק רבי אברהם שטערינהארץ ז"ל נכד מוהרנ"ת ז"ל (שחיבר ספר 'טובות זכרונות') זכה לסיים את כל הש"ס ביום חופתו.

(חלק א' עמוד סה)

ו.

ואנשי שלומנו היו רגילים לנסוע בכל ערב ראש חודש לציון רבינו ז"ל לומר שם סדר יום כיפור קטן. וגם עכשיו אנשי שלומנו בארץ ישראל, נוסעים בכל ערב ראש חודש לציון רבי שמעון בר יוחאי זי"ע, ואומרים שם 'סדר יום כיפור קטן, והוא דבר גדול מאד מאד, אשרי מי שיאחז בזה.

(חלק א' עמוד סו, ועמוד קיט)

ז.

ובפרט עכשיו, שמתקרב ערב ראש חודש שבט וכו'. וידוע לאנשי שלומנו, אשר כל עיקר ההשארה מרבינו ז"ל, התחילה מערב ראש חודש שבט, שאז היתה הפעם הראשונה שהלכו לציון רבינו ז"ל אחר הסתלקותו בחול המועד סוכות וכו'.

(חלק א' עמוד סו)

ח.

מסופר בין אנשי שלומנו, אשר פעם נכנס אחד לבית מדרשנו והתפלל מנחה, ותיכף ומיד נפל על הארץ ונסתלק שם, האט זיך ר' נתן אנגערופן: צו דאווענען איין מנחה אין א ברסלבר שטיבל איז אויך כדאי געווען צו קומען אויף די וועלט (נענה ואמר מוהרנ"ת ז"ל: כדי להתפלל תפילת מנחה אחת בבית החסידים דברסלב – גם כן כדאי לרדת לזה העולם).

(חלק א' עמוד קט)

ט.

רבי ישראל קארדונער ז"ל, שהיה אחד מגדולי אנשי שלומנו, אמר פעם: עס איז שוין אכציג יאר פון רבי'ן, ועדיין הערט מען דעם רבינ'ס רוף קיין יאוש איז גארנישט פארהאנען… (כבר שמונים שנה מרבינו ז"ל, ועדיין שומעים את קריאתו המהדהדת של רבינו – אין שום יאוש בעולם כלל).

(חלק א' עמוד קט)

י.

והעיקר אל תיפול בדעתך משום דבר שבעולם, כמו שאמר מוהרנ"ת ז"ל: 'צו זיין א ערליכער איד, באדארף נעמען אסאך צייט' (אורך הרבה זמן עד שזוכים להיות איש כשר באמת).

(חלק א' עמוד קט)

יא.

שמעתי מאחד מאנשי שלומנו, למה צוו דייקא לכתוב על קרן השור – שאין לכם חלק ונחלה חס ושלום (עי' ב"ר טז), על פי מאי דאיתא בגמרא (שבת לה:): שופר ראוי לגמוע בו לתינוק עני (פירוש: לעשות מילעך פלעשל), שאפילו אצל תינוק שעדיין יונק, יהיה חקוק שאין לכם חלק וכו', וכל כך רצו להגביר הכפירות והאפיקורסות עד שתכנסנה גם בתינוקות, והבן כי זה דבר נפלא.

(חלק א' עמוד קל)

יב.

כל מי שזכה לטעום מצוף נועם אמרותיו הקדושות, יודע מה זכה על ידי רבינו ז"ל, ואם לא היה מקורב, מה היה נעשה עמו וכו' וכו', ובזה מודה אפילו הקטן שבקטנים מאנשי שלומנו.

(חלק א' עמוד קלט)

יג.

שמעתי מפי אנשי שלומנו היקרים, שפעם אמר רבינו ז"ל – 'איך האלט אייך שוין אין זַאק' (תפשתי אתכם כבר בשק), וביקש ממנו מוהרנ"ת ז"ל: 'רבי! פארבינט, מיר זאל נישט קענען ארויס' (קשרו את השק שלא נוכל לצאת).

(חלק א' עמוד קמ)

יד.

דבר יקר ונפלא מאד מאד הנהיגו אנשי שלומנו היקרים, שבכל ברסלבר שטיבל תלוי במזרח, שלט, ועליו כתוב: הריני מקשר את עצמי וכו'.

(חלק א' עמוד קמט)

טו.

כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן עולם הבא (נדה עג.) ואמרו על זה גדולי אנשי שלומנו, שזה סובב על הליקוטי הלכות, שמעוררים מאד לתשובה שלמה, ועל ידי זה זוכים לעולם הבא וכו'.

(חלק א' עמוד קנא)

טז.

מצוה גדולה להיות בשמחה תמיד. וזה עיקר גדול ויסוד בעבודת השם יתברך, ותהלה לא'ל, אנשי שלומנו היקרים, זענען פרייליכע מענטשן, ורוקדים בכל יום, אשר לא תמצא זאת בכל העולם.

(חלק א' עמוד קנב)

יז.

והעיקר לבלי ליפול בדעתו משום דבר שבעולם, כי לזכות להתקרב אל השם יתברך אי אפשר, כי אם על ידי מניעות וצמצומים רבים. פירוש, עס דארף אסאך איבער גיין (צריך לעבור הרבה), כך שמעתי את אחד מאנשי שלומנו – לפרש.

(חלק א' עמוד קנד)

יח.

מסופר בין אנשי שלומנו, אשר פעם באו ר' אברהם שטערינהארץ ז"ל וחברו ר' מרדכי שוחט ז"ל אל הרב מטשעהרין ז"ל, ושאלו אותו, שיאמר להם פירוש באיזה מקום בליקוטי מוהר"ן שלא הבינו – האט ער א זיפץ געגעבן (נתן אנחה), ואחר כך השיב ואמר להם: עס איז שוין אכציג יאר, וואס דער ליקוטי מוהר"ן איז געדרוקט געווארן, און מען האט נישט געזוכט קיין פירושים ביז היינט (זה כבר שמונים שנה שהליקוטי מוהר"ן נדפס ולא חיפשו פירושים עד היום…). וכוונתו היתה, שכל תלמידי רבינו ז"ל ומוהרנ"ת ז"ל, עיקר לימודם היה רק לעובדה ולמעשה, שראו תורות ושיחות נפלאות כאלו והתחזקו עם זה מאד מאד, ועכשיו רוצים 'פשט' – להבין…

(חלק א' עמוד קנז)

יט.

מובא בדברי ר' יצחק ברייטער ז"ל, אחד מגדולי אנשי שלומנו, שנדפסו כעת בספר 'שארית ישראל' (מכתב קו) וזו לשונו הקדושה, באמצע דבריו: 'גם נתייסד אצלנו בית התבודדות זה איזה שנים, ותהילה לא'ל כל אחד יש לו זמן להתבודד שם בכל יום ויום, כי אנו מבינים היטב, בעזרת השם יתברך, כי בלי התבודדות בכל יום, על כל פנים שעה, אף אם יעשה האדם כל מיני עבודות שבעולם, לא יהיה מקורב אל רבינו ז"ל, כי עיקר ההתקרבות לרבינו ז"ל ולדרכיו הקדושים – להתבודד בכל יום, חוק ולא יעבור, ובלי זה תדע, שההתקרבות היא מהשפה ולחוץ, והבעל דבר מתלבש במצוות, ומראה לאדם כי הוא נצרך לעבודות אחרות, אף שהן גם כן קדושות מאד, אבל זה הסימן אם הוא מקורב אם לאו – אם יש לו התבודדות בכל יום' וכו'; עד כאן לשונו. עיין שם.

(חלק א' עמוד קסא)