האם בזה ששמים את היד בין התפילין לראש מותר לדבר שיחות חולין?

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב print

שאלה:

ראיתי הנהגה אצל קצת בני אדם שנזהרים מאד לא לדבר שום דיבור בשעה שיש תפילין בראשם, אבל כשנחוץ להם מאד לדבר איזה דיבור, הם שמים הידים שלהם על ראשם תחת התפילין כדי להפסיק בין התפילין לבין ראשם, ובזה נחשב כאילו חלצו את התפילין, ואז מדברים את הנחוץ להם, וראיתי שנהגו כך אפילו אם מדברים עם אדם חשוב כמו רבם וכיוצא בו, ושאלתי היא, אם נכון הנהגה זו, כי לבי אומר לי שאין בזה כבוד להתפילין ובוודאי לא כבוד לרבו או לאיש מכובד, אשמח מאד אם תוכלו להאיר עיני בענין.

יישר כוח גדול על השאלות ותשובות הנפלאות.

תשובה:

בעזרת ה' יתברך

יום ה' לס' במדבר כ"ז אייר מ"ב למ"טמונים  ה'תש"פ

החיים והשלום וכל טוב סלה לקראת ידידי … נרו יאיר ויזרח.

לנכון קיבלתי מכתבך.

ענין זה לא לדבר שום שיחה בטילה בשעה שיש תפילין בראשו היא הנהגה טובה וחשובה מאד, ומובא במשנה ברורה (אורח חיים סי' ל"ז סעיף קטן ז') בשם הגר"א (מעשה רב סי' י"ח). וכך נהגו הרבה  צדיקים וגדולי הדורות, וגם נהגו בשעה שהיו מניחים תפילין לבחור בר מצוה בפעם ראשון, שהיו מעוררים ומהזהירים אותם על ענין זה, שלא ידברו שיחות חולין בשעה שהתפילין עליהם, וכן ראיתי אצל מוהרא"ש זי"ע, והיא סגולה לאריכות ימים, וכמובא בקיצור שולחן ערוך (סי' י' סעיף א') שכל הזהיר במצות תפלין לנהוג בהם קדושה, שלא לדבר בהם דברי הבלים ושיחת חלין, מאריך ימים ומובטח שהוא בן עולם הבא, שנאמר (ישעיה לח טז), ה' עליהם יחיו, היינו כשנושאין עליהם שם ה' שהוא התפילין, יחיו ויאריך ימים, והוא על פי דברי הגמרא (מנחות מ"ד ע"א) אמר ריש לקיש, כל המניח תפילין מאריך ימים שנאמר ה' עֲלֵיהֶם יִחְיוּ וּלְכָל בָּהֶן חַיֵּי רוּחִי וְתַחֲלִימֵנִי וְהַחֲיֵני, ולכן בזה שראית ששמים היד על מצחם להפסיק בין התפילין לבין ראשם, זה מועיל קצת לזה, כי זה נחשב כאילו לעת עתה חלצו את התפילין, וזה מזכיר אותם לגמור במהירות את הענין שמוכרחים לדבר ולא להסיח דעתם, וכבר חוזרים אל קדושת התפילין.

אבל בזה שראית שנוהגים כן גם כשמדברים עם רבם או עם אדם חשוב, בזה סכלו דעתם מאד, ראשון, אין זה שיחות חולין בכלל, כי הלא מותר להפסיק באמצע קריאת שמע מפני היראה ומפני הכבוד,  ושנית, הלא הלכה מפורשת היא (אורח חיים סי' ל"ח סעיף י"א) אסור לחלוץ תפילין לפני רבו, וכך פסק הרמב"ם (הלכות תלמוד תורה פרק ה' הלכה ו), והמפרשים התלבטו קצת במקור הענין, כי בגמרא (סנהדרין קא ע"ב) מוזכר הענין רק לגבי מלך, ולא מוזכר רבו, אבל כבר תירצו את זה על פי המובא בגמרא (הוריות יג ע"א) חכם קודם למלך, וכן אמרו (גיטין סב ע"א) שהרבנים נקראים מלכים, שנאמר (משלי ח טו) בי מלכים ימלוכו, והסכימו שמזה הוציא הטור והרמב"ם את ההלכה שאסור לחלוץ תפיליו לפני רבו.

ולפי זה יש בזה איסור וגם זלזול גדול לדבר עם הרב בשעה ששם ידו על מצחו להפסיק בין התפילין לבין ראשו, כי זה נקרא "חולץ תפיליו לפני רבו" ממש, ואין עצה אחרת, רק לחלוץ התפילין באיזה פינה צנוע לפני שמגיע לפני רבו, ואז יכול לדבר עמו כרצונו.

ותדע ידידי היקר, שיש עוד הלכה כעין זו, שהרבה בני אדם לא יודעים ממנה, ומזלזלים בה, והוא האיסור לחלוץ תפילין לפני ספר תורה, כמו שכתבו הפוסקים (עי' שולחן ערוך הרב סי' כ"ה סעיף מ"ב) שלא יהיה כבוד הספר תורה גרוע מכבוד רבו, וקורה הרבה פעמים שבן אדם ממהר ביום שני או חמישי לצאת מבית הכנסת בשעה שהספר תורה עדיין מחוץ להיכל, וחולץ את התפילין אז, ובזה עובר על הלכה זו, והעצה להפוך את עצמו לצדדים או לכסות ראשו בטלית, וראיתי בעיני איך מוהרא"ש זי"ע היה נזהר בדבר זה מאד, ואם היה לו איזה סיבה לחלוץ את התפילין בשעה שהיה הספר תורה עדיין מחוץ להיכל, היה הולך מאחורי איזה דלת או מחיצה קרובה כשהיה אפשר, וחולץ אותו שם, ואחר כך חוזר למקומו [רק בוודאי לא בשעת קריאת התורה ממש שאסור אז לצאת מבית הכנסת כדאיתא באורח חיים סי' ], וכמה פעמים שמעתי למוהרא"ש זי"ע לעורר אברכים ובחורים שהתפללו בבית מדרשו על דבר זה, והוא ענין שלא כל כך ידוע להרבה בני אדם, ואשרי הזוכה ליזהר בקדושת התפילין ובקדושת בית הכנסת כראוי.     

המאחל לך ברכה והצלחה בכל מעשה ידיך.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

שיעורים נוספים

דילוג לתוכן