תפילה בשער השמים
כמדי שנה, גם השנה, זכו אנשי שלומינו היקרים, לעלות לירושלים עיר הקודש, יחד עם ראש חבורתינו מו"ר הרה"צ שליט"א, להסתופף בצילו הטהור ביום הגדול 'פסח שני' להתחיל מחדש לחיות חיים מתוקים בדבקות הבורא בזה העולם.
דמדומי חמה בעיר הקודש, נאספו ובאו להכא איש איש ממקומו, והחלו את תפילת בין הערבים מיד עם בואו של מו"ר שליט"א, שאמר מילות התפילה כמונה מעות, ובפרט פסוקי הקרבת התמיד – הרי לא הרחק מכאן הוא מקום הקרבת הקרבנות, שיתחדשו בקרוב ממש, וּבָאוּ צִיּוֹן בְּרִנָּה.
אחר תפילת מנחה, למדו יחדיו כלל אנשי שלומינו עם מו"ר שליט"א, את דיני קרבן פסח שני והלכותיו, לקיים הענין באמירה ודיבור לכל הפחות, כדכתיב (הושע יד, ג) "וּנְשַׁלְּמָה פָרִים שְׂפָתֵינוּ", יחד עם תחינה ובקשה: שיבנה בית המקדש במהרה בימינו, ושם נעבדך ביראה כימי עולם וכשנים קדמוניות.
לאחמ"כ התבודד מו"ר שליט"א משך למעלה משעה, והעתיר בתפילות ובקשות, מתוך התעוררות עצומה שבוודאי נשפעה על כלל אנשי שלומינו הנוכחים בחצרות בית אלקינו, לראות את הבן המתחטא קדם אביו שבשמים, וכל אחד ואחד מאנשי שלומינו שפך תפילותיו ובקשותיו, כי מַה נּוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה אֵין זֶה כִּי אִם בֵּית אֱלֹקִים וְזֶה שַׁעַר הַשָּׁמָיִם, ואיזו עת רצון ישנה יותר ממקום זה, שממנו שכינה איננה זזה לעולם ועד.
אחר תפילת מעריב שנשמעה בקול גדול ובהתעוררות עצומה, נשמעה ספירת העומר מפי מו"ר שליט"א, ואחריו כלל אנשי שלומינו היקרים כמנהגם בקודש לקיים מצוה זו בדביקות נפלאה, באמירת נוסח הברכה בקול גדול ורם, ולאחמ"כ פצחו בריקוד נלהב ושרו יחדיו בהתלהבות עצומה את המילים שנאמרות בסוף התפילה שאחר הספירה: "ועל ידי זה, יושפע שפע רב בכל העולמות", בתנועה הידועה, שוב ושוב, משך רגעים ארוכים, ואח"כ הוסיפו לנגן הניגונים "בנה ביתך כבתחילה", "והראנו בבניינה", והכוונה פשוטה היא: רבונו של עולם, בנה ביתך כבתחילה, וכונן מקדשך על מכונו, והראנו בבנינו, ושמחנו בתיקונו! ודיקא מתוך רקידה של מצוה – שממתקת את כל הדינים (ליקו"מ ח"א סי' י').
אחר עבודת הקודש הזו, הלכו יחדיו בני העדה הקדושה, בראשות מו"ר שליט"א, לעריכת השולחן הטהור בלילה קדוש זה. חידוש נפלא היה בשנה זו, שעריכות השולחן התקיימה "בתוך החומות" – סמוך ונראה למקום המקדש.
מו"ר שליט"א וקהל הקודש נטלו ידיהם לסעודת מצוה, לרגל היום הגדול. מו"ר שליט"א חילק כזית 'כורך', וכן יין ל'לחיים'.
אני לא יודע!
זכו הנאספים לשמוע דברי אלקים חיים, דיבורים נוראים ונפלאים, מעניינא דיומא, שנאמרו מפ"ק של מו"ר שליט"א, ולטובת הכלל נביא כאן כמה נקודות בקיצור נמרץ, מדברות הקודש שנשמעו:
הפסוק אומר: וַיְהִי אֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָיוּ טְמֵאִים לְנֶפֶשׁ אָדָם וְלֹא יָכְלוּ לַעֲשֹׂת הַפֶּסַח בַּיּוֹם הַהוּא – נבצר מהם להקריב את קרבן פסח ביו"ט ראשון, וַיִּקְרְבוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה וְלִפְנֵי אַהֲרֹן בַּיּוֹם הַהוּא – ולכן הלכו לצדיקי הדור לשאול בעצתם.
הנקודה הראשונה והחשובה כאן היא ההליכה אל הצדיק; נתעוררה בעיה, צריכים פתרון, מה עושים? פונים לצדיקים, הולכים לחכמים, שואלים בעצתם, נהנים מהם עצה ותושיה, לא ש"אני יודע הכל"… בשר ודם אנחנו, קרוצים מחומר, "אָדָם לַהֶבֶל דָּמָה", מי שלא מטעה את עצמו יודע "עלי לילך את הצדיק, הוא יודע, אני לא יודע!"…
וזה סוד שתיכף אומר הפסוק: וַיֹּאמְרוּ הָאֲנָשִׁים הָהֵמָּה אֵלָיו אֲנַחְנוּ טְמֵאִים לְנֶפֶשׁ אָדָם – לכאורה מספיק היה לומר: 'ויאמרו האנשים ההם אליו' וכדו', ומה באה התורה להדגיש ענין "הָאֲנָשִׁים 'הָהֵמָּה'"? עפ"י הנ"ל מובן מאד, כי האנשים הללו זכו לביטול אמת, זכו להידיעה הזו: אני לא יודע כלום! וכלשון רביז"ל: תכלית הידיעה – שלא נדע, זו הידיעה הכי חשובה שצריך האדם לדעת, ולכן הביאה התורה לשון של "הָהֵמָּה" דיקא, כי שם מונח ענין של "מה" – ביטול, בחינת (שמות טז, ז) "וְנַחְנוּ מָה".
ומה הם אומרים למשה רבינו ולאהרן הכהן – צדיקי הדור? "לָמָּה נִגָּרַע לְבִלְתִּי הַקְרִיב אֶת קָרְבַּן ה' בְּמֹעֲדוֹ בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" פה מונח כל סוד היום הגדול הזה; האנשים הללו שזכו לביטול הישות לגמרי, וזכו לילך ולשאול בעצת חכמים, הם זועקים: "לָמָּה נִגָּרַע?!" – מדוע שאנחנו נגרע משאר בני ישראל ש'כן' זכו לעשות את קרבן הפסח במועדו?! למה שנהיה יוצאי דופן?!
כאן חידד מו"ר שליט"א העניין, וכך אמר: בקדושה וטהרה, במצוות התורה, אין מושג של "פספסתי", "הפסדתי", "אין סיכוי יותר", "הכל אבוד", לא ולא! תמיד אפשר לתקן! תמיד יכולים לתקן! "אין שום יאוש בעולם כלל" – צעק רבינו הקדוש בקול גדול, וכשאומר רבינו ז"ל ש"אין שום יאוש", זה פשוטו כמשמעו!
עברו עליך קשיים לא פשוטים, התמודדויות לא קלות, נפלת ונשלכת, ואתה מרגיש אבוד… עד שיש אנשים שמגיעים למצב שחושבים "למה לי חיים", רחמנא ליצלן. בא הצדיק ואומר לך: גם לך יש תקוה! הקב"ה הוא אב הרחמן, הוא מצפה, מחכה וממתין לך, הוא רוצה שתשוב אליו, הוא רוצה לשמוע קולך, פתח פיך ויאירו דבריך!
ומהי עבודתו של האדם? כפי שעשו אותם האנשים באותו הדור, לזעוק ולצעוק: "לָמָּה נִגָּרַע?!" – למה שאני לא אהיה בתוך מחנה דקדושה? למה שאגרע משאר אלו שזוכים? אני רוצה להיכנס לתוככי הקדושה, אנא, רבונו של עולם, תכניס אותי ג"כ לתוך הקדושה!
ובאמת, זכו אותם האנשים, ועל ידם ניתן לנו היום הגדול הזה 'פסח שני', וכמו שממשיכה שם התורה הקדושה: אִישׁ אִישׁ כִּי יִהְיֶה טָמֵא לָנֶפֶשׁ אוֹ בְדֶרֶךְ רְחֹקָה לָכֶם אוֹ לְדֹרֹתֵיכֶם וְעָשָׂה פֶסַח לַה': בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם בֵּין הָעַרְבַּיִם יַעֲשׂוּ אֹתוֹ עַל מַצּוֹת וּמְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ, ומסיימת שם התורה הקדושה: כְּכָל חֻקַּת הַפֶּסַח יַעֲשׂוּ אֹתוֹ – יעשוהו כפי חג הפסח הראשון, ואע"פ שעבר חודש שלם מאז – אין יאוש, לא פספסת, עדיין אתה יכול לקיים את מצות קרבן פסח, פה סח דיבורים קדושים.
זו קדושת יום 'פסח שני', זהו הלימוד הנפלא של היום הקדוש הזה, לימוד שאיתו הולכים וצועדים בכל השנה כולה, בכל משך ימי חיינו, וצריך האדם להכניס זאת היטב במוחו ודעתו, לבל יפול בדעתו כלל וכלל, אלא יקח את שני הדברים הללו: א. ביטול אמת בפני הצדיקים, לזכות להנות מאורם המאיר. ב. לא להפסיק להתחנן על נפשו לבל יגרע מלהיות חלק מהקדושה.
לא פשוט לשמוע דיבורים של ביטול הבחירה בתוככי ירושלים, ביום הגדול הזה, מפי מו"ר שליט"א, דיבורים פשוטים ועמוקים, "מים עמוקים" של ה"נַחַל נֹבֵעַ מְקוֹר חָכְמָה", "ידלם א'י'ש' תבונה", אשרינו מה טוב חלקנו!
אימייל: breslev.shely@gmail.com
