רשמי הוד מחג השבועות בעיר ברסלב

גלריית תמונות ותיעוד מרתק מקבלת התורה מחדש בעירו של רבינו ז״ל, בראשות ראש חבורתנו מו״ר הרה״צ שליט״א
DSC00041-1

את חג שבועות הקדוש, חגגו אנשי שלומינו היקרים, בצילו הטהור של מו"ר הרה"צ שליט"א, הרושם של שמחת החג עדיין ניכר הוא על פני אלו שזכו להסתופף בצל היכל הקודש, והוא לא נתפוגג כהוא זה, אדרבה, כל אחד ואחד לקח וקשר את החג אצלו למשך כל השנה כולה, וכדברי רביז"ל (ליקו"מ ח"א סי' ל"א) ששלושת הרגלים הם הלב של השנה, וכשם שהלב מעניק חיים לאדם – כן ג' הרגלים מפיחים חיות חדשה בנשמת האדם, שיחדש עצמו בעבודת ה' יתברך, ולא יתיישן אצלו מאומה ח"ו.

במהלך החג זכו אנשי שלומינו – הן המתגוררים בעיר ברסלב, והן אלו שנאספו ובאו איש איש ממקומו – לשמוע דברי אלקים חיים ממו"ר שליט"א, היאך זוכים באמת ובתמים ל"מתן תורה" – לקבל את התורה הקדושה 'הלכה למעשה', ויועלו הדברות קודש כאן עלי גיליון יחד עם סיפורי מאורעות הקודש אשר חוו אנשי שלומינו במשך החג הקדוש, מבואו ועד צאתו.

אחר תפילת מנחה של שבת קודש, מו"ר שליט"א ערך ברבים מעמד סיום 'ש"ס קטן', ורבים תמהו: מהו ה"ש"ס הקטן" הזה?…

בימים שקדמו לימי העומר הקדושים – וכן בתוך ימים אלו – עורר מו"ר שליט"א רבות על מעלת לימוד מסכתות ״שבועות״ ו״סוטה״ בימים קדושים אלו, ודפי מסכתות אלה מכוונים כנגד ימי העומר – מ"ט דפים בכל מסכת, כך שבכל יום אדם זוכה לחטוף דף אחד מכל מסכת, וזוכה לעשות סיום נכבד לכבוד קבלת התורה. וזהו אשר נקרא שמו: 'ש"ס קטן', כי ש'בועות וס'וטה זה ר"ת ש"ס, אמנם הוא 'קטן', אך – אמר מו"ר שליט"א – הש"ס הקטן עוד יביא את האדם לסיים את הש"ס הגדול!

אחר אמירת נוסח הסיום והקדיש, פתח מו"ר שליט"א ואמר, שעתה – בבין השמשות של ערב חג השבועות, כשממשמש ובא החג הקדוש, אנחנו מקיימים העניין של "תְּמִימֹת", וכמו שמובא בדברי הפוסקים, שצריכים להמתין עד שיהיה לילה גמור, כדי שיקוים "תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם" מלאים, ושבעת השבועות "תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה".

ענין של "תמימות" מעורר אותנו כראוי לקראת הקדוּשה שאליה אנחנו נכנסים, כי כל ענין תמימות זה לימוד התורה הקדושה, כפי שאומר הפסוק שבו פותח רביז"ל את ספרו הקדוש: "אַשְׁרֵי תְמִימֵי דָרֶךְ הַהֹלְכִים בְּתוֹרַת ה'" (תהלים קיט, א), ושם מאריך רביז"ל לבאר שזה ענין של לימוד תורה בכח.

מהי "תורה בכח"? שאדם מכניס את עצמו בלימוד התורה, אע"פ שלא קל לו, זה עמל, זה קושי, אבל יֵדַע שזה כך רק בתחילה, כי אח"כ התורה מראה אהבה לאדם, וּכְשֶׁהַתּוֹרָה מַרְאָה אַהֲבָה לְאֶחָד, אָז אֵין רוֹצֶה כְּלָל עוֹלָם הַבָּא, רַק שֶׁרוֹצֶה אֶת הַתּוֹרָה בְּעַצְמָהּ (שיחות הר"ן, סי' י"ז), וכלשון רביז"ל (ליקו"מ ח"ב סוף סי' ע"א): אַשְׁרֵי הַזּוֹכֶה לְהַרְגִּישׁ נְעִימוּת הַתּוֹרָה, כִּי יֵשׁ נְעִימוּת בַּתּוֹרָה, וְזֶהוּ הָעִקָּר, לִזְכּוֹת לְהַרְגִּישׁ הַנְּעִימוּת שֶׁיֵּשׁ בְּהַתּוֹרָה.

בתחילה לימוד התורה לא בא בקלות, אבל מיישמים את עצות רביז"ל הלכה למעשה – זוכים סוף כל סוף למתיקות התורה; אתה לא מבין את הלימוד? תאמר את המילים! תגיד את תיבות התורה! האמירה בעלמא הזאת היא חשובה לאין ערוך! אל תסתכל על שום דבר – תאמר! כך מקבלים את התורה באמת…

וע"י לימוד התורה הקדושה, זוכה האדם לשרוף את כל הקליפות הטמאות, ולכן תלמו"ד עולה בגימטריא שמה של הקליפה המחטאת את האדם, ולזה רומז ענין ה"תמימות" הנ"ל, כי גם "תְּמִימֹת" עולה בגימטריא "תלמוד קדוש", וכן "תִּהְיֶינָה" עולה בגימטריא "יין קדוש", הוא יינה של תורה, שע"י היין זוכה האדם שמתרחב מוחו ודעתו, בחי' "נכנס יין יצא סוד", כן התורה הקדושה, שהיא סם חיים, אך אם לא זכה – נעשית לו סם המוות רח"ל (תענית ז.), וכך מוצאים ביין, אם לא שותה כמו שצריך, מפסיד הרבה מאד…

כל זה הוא ענין "תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה", שאת זה אנו מקיימים עתה, שאנחנו מצפים על החג הקדוש שקרב ובא, ובו מקבלים את התורה מחדש, מתחדשים באהבת התורה ובשמחתה, יעזרנו הקב"ה לקבל את התורה מתוך שמחה אמיתית, ונזכה לחג מאיר ושמח!

אח"כ התפללו תפילת מעריב של ליל יו"ט מתוך חיות ושמחה אמיתית, ולאחריו רקדו בניגון של אנשי שלומינו על המילים "אתה נגלית", ולאחמ"כ עברו אצל מו"ר שליט"א לברכת "גוט יו"ט".

במהלך הלילה הקדוש, נצלו אנשי שלומינו את הרגעים הקדושים והנדירים שיש בשנה, שאז שערי שמים פתוחים, ומבקשים מאתו יתברך כל צרכנו ומשאלותינו, וכן ישבו והגו בלימוד התורה ובאמירת התיקון בבית הכנסת הגדול "היכל מוהרא"ש", וב"שטיבל מוהרא"ש", עדי עת עלות השחר, שאז טיהרו עצמם במקוה של שער הנו"ן, לקראת קבלת התורה בתפילת שחרית.

תפילת שחרית התפללו כוותיקין, אמת מה נהדר המראה הגדול הזה, תפילת השחר של יו"ט בצל מו"ר שליט"א עם כלל אנשי שלומינו, איזו חיות ואילו קולות קודש נשמעו בעת התפילה, יחד עם ניגוני הקודש בקדושה ובהלל, כמנהג ישראל אשר תורה הוא.

בעת פתיחת הארון, מוצא שפתיו של כל איש ואיש הוא בתחינה ובקשה, ובפרטיות על לימוד התורה, אהבת התורה ושמחת הלימוד, והעולה על הכל – קיום הנלמד למעשה, כי "לא המדרש עיקר אלא המעשה".

בניגון של שמחה הוליכו את ספרי התורה לעבר התיבה, ואחר שעלה הכהן, פתח מו"ר שליט"א באמירת "אַקְדָּמוּת", שעל פיוט קדוש ונורא זה מובא בשיחות הר"ן (סימן רנ"ו): שִׁבַּח אֶת אַקְדָּמוּת מְאֹד מְאֹד (פִּיּוּט בְּשָׁבוּעוֹת), וְאָמַר: שֶׁיִּשְׂרָאֵל מֵחֲמַת שֶׁהֵם מְשֻׁקָּעִים וּרְגִילִים כָּל כָּךְ בְּטוֹב, עַל כֵּן אֵין מַרְגִּישִׁין כָּל כָּךְ אֶת שֶׁבַח מַעֲלַת גְּדֻלַּת הַשֶּׁבַח הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה שֶׁל אַקְדָּמוּת שֶׁאוֹמְרִים בְּשָׁבוּעוֹת. וְאָמַר: מִי שֶׁיּוֹדֵעַ מַעֲלַת הַשִּׁיר שֶׁל אַקְדָּמוּת עִם הַנִּגּוּן שֶׁלּוֹ כְּמוֹ שֶׁרְגִילִין הָעוֹלָם לוֹמַר אוֹתוֹ בְּנִגּוּן הַיָּדוּעַ, הוּא דָּבָר נִפְלָא וְחִדּוּשׁ גָּדוֹל מְאֹד"; ולא ניתן לתאר על הכתב את ההתעוררות וההתרגשות שהורגשה בחלל בית המדרש עת שומעים זאת מפי מו"ר שליט"א.

בקריאת ספר תורה, נעמדו כלל אנשי שלומינו בעת שברך מו"ר שליט"א ברכות התורה, וקרא הקריאה של עשרת הדברות; יעידו כל הנוכחים, על גודל ההתעוררות הנפלאה שהרגישו, איך ממש מקבלים את התורה הקדושה, פשוטו כמשמעו, איש כפי הכנתו לדבר מצוה.

אחר התפילה נערך מעמד הקידוש, וכמנהגנו לאכול אז מאכלי חלב, וקרא מו"ר שליט"א ברבים את סדר ה'תְּנָאִים' בין ישראל לאביהם שבשמים, מאת הצדיק הקדוש ר' ישראל נאג'ארה.

אחר תפילת מנחה של יו"ט, התקיים טיש נעילת החג, עם פירות משבעת המינים – הלא חג הביכורים הוא – וכן שירים וניגונים מעניינא דיומא, ולאחמ"כ דיבר מו"ר שליט"א מענין 'נעילת' החג אצל כל אחד ואחד, 'לנעול' ולקשור היטב את החג אצלנו, שיהא חקוק בליבנו כל הרושם הטהור של החג, כל שמחת החג והלימוד הנפלא של החג תלווה אותנו משך כל השנה כולה, ולא שהיה החג וזהו… הוא 'נעול' אצלנו!

וכן הזכיר מו"ר שליט"א את מאמר הרה"ק ר' פינחס מקאריץ זי"ע, שקרא את לילות החורף "הלילות המוזהבים", שבהם יכולים לחטוף הרבה טוב אמיתי ונצחי, "כמו כן" – אמר מו"ר שליט"א – "יכולים לומר על הימים של הקיץ: "הימים המוזהבים", שאמנם יש יותר ניסיונות בימות הקיץ, אבל אדם צריך לדעת שכל הענין של 'ניסיון' הוא להרים ולהגביה אותו, 'נס' זה לשון הרמה, וכמו שכתוב (ישעיהו ל, יז) "וְכַנֵּס עַל הַגִּבְעָה", ואדם יכול לקחת את כל הניסיונות שרק עוברים עליו, ודיקא מזה לעשות את העליה הכי גדולה, וזאת ע"י שהוא חזק בתפילה והתבודדות שישמרו הקב"ה מכל הטומאה שיש בחוץ, וכן מכניס עצמו בלימוד התורה הקדושה, שזה מה ששומר את האדם מכל הרע הזה", וכאמור לעיל, שלכן תלמו"ד עולה בגימטריא שם הקליפה הנ"ל, כי בכח התורה זוכים לבטל אותה, ואז זוכה האדם להיות בן חורין אמיתי, אשרי לו! 

אח"כ קרא מו"ר שליט"א ברבים את נוסח הכתובה שבין ישראל לאביהם שבשמים, מאת ר' ישראל נאג'רה, ובסיומו אמר "מזל טוב, מזל טוב", כנהוג, והחלה שירה וזמרה שנמשכה למעלה ממחצית השעה, ללא כל הפסק, ובפרט השירים הקדושים של אנשי שלומינו – "אומן אומן ר"ה", "אשרינו מה טוב חלקנו", "בך רבינו נגילה", כך רקדו הן במעגלים והן במחיאת כף אל כף, שבזה ממתיקין את כל הדינים (ליקו"מ ח"א סי' י'), ובפרט בשיר "בברסלב בוער אש הבער אותה בליבי", שרו זאת מתוך בקשה עמוקה: רבש"ע, הבער את האש הקדושה של רבינו בתוך הלב שלי! גם אני רוצה להתמיד בתורה! גם אני רוצה לעשות עוד ועוד סיומים בכל מקומות התורה! תן לי את הסייעתא דשמיא לזה! הלא "הבא להיטהר מסעיין בידו"! זכה אותנו שהחג הקדוש יישאר חקוק בליבנו תמיד!

לאחמ"כ התפללו תפילת מעריב של צאת יו"ט, ואחר הבדלה אחל מו"ר שליט"א לאנשי שלומינו: קיץ בריא ושלם! ובאמת זקוקים היטב לברכה החשובה הזו, כי הלא רבו הם הניסיונות בימי הקיץ, אך כל ענין 'ניסיון' הוא להרים ולהגביה את האדם, 'נס' זה לשון של הרמה והגבהה, וכאמור לעיל, ותפילת כל אחד ואחד היא: רבש"ע, זכני לעיניים קדושות! עיניים טהורות! שאסתכל ואביט רק על אלקותך יתברך הנמצאת בכל מקום ובכל זמן, זכני לעיניים טובות, שאסתכל על כל אחד ואחד בעין טובה, ולא ח"ו בעין רעה! תשמרני מכל ר'ע' שבעולם, ואזכה לטוב אמיתי ונצחי בזה העולם! אשרי מי שחי עמו יתברך, רואה אלקות, שומע אלקות, נושם אלקות, מדבר אלקות, וממילא חושב מאלקות, הכל נמדד כפי מוצא שפתיו – לטוב או להפך ח"ו, ומי שפותח לאדם את פיו לקדושה – הוא הצדיק, ולזה צריכים להתקרב אליו, אשרי מי שזוכה לזה באמת!

נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע אָמְרוּ כְּאֶחָד!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

Enter Captcha Here : *

Reload Image

עוד באתר

דילוג לתוכן