האם זה נכון שלמי שחטא בניאוף אין מחילה עולמית?

שאלה:

מאת יצחק:
קראתי באחד המכתבים שלכם את השורה הבאה: "הקדוש ברוך הוא לא יכול למחול על ניאוף, כי זה הכי גרוע". האם זה אומר שמי שחטא בניאוף אן לו מחילה עולמית?

תשובה:

בעזה"י יום ג' לסדר בחוקותי י"ג אייר ה'תשע"ד

שלום וברכה אל יצחק נ"י

לנכון קבלתי את מכתבך.

עליך לדעת כי כך אמרו חכמינו הקדושים (דברים רבה פרשה ב' סימן ט"ז) אין לך דבר גדול מן התשובה, ולכן עליך לדעת שעל כל דבר מועילה תשובה, ואמרו חכמינו הקדושים (יומא פה:) עבירות שבין אדם למקום יום הכפורים מכפר, עבירות שבין אדם לחבירו אין יום הכפורים מכפר עד שירצה את חבירו; ולכן כשאדם חטא בין אדם למקום, אם חוזר בתשובה לא זז משם עד שמוחלין לו יהיה איזה עוון שרק עשה וכו' וכו', ואמרו חכמינו הקדושים (ברכות ל"ד.) במקום שבעלי תשובה עומדים, שם אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד, ואמרו חכמינו הקדושים (פסיקתא דרב כהנא) גדול כוחה של תשובה, שכיון שאדם מהרהר בלבו לעשות תשובה, מיד היא עולה לא עד עשרה ימים ולא עד עשרים ולא עד מאה, אלא עד מהלך חמש מאות שנים, ולא עד רקיע ראשון ושני, אלא שהיא עומדת לפני כיסא הכבוד.

והס"מ מאד מאד מפחד מבן אדם שחוזר בתשובה, כי כיוון שאדם בא אל הקדוש ברוך הוא אפילו שהוא עשה עד עכשיו מה שעשה, ומתוודה ומתחרט על כל מה שעשה, הקדוש ברוך הוא כבר מקבלו, ואמרו חכמינו הקדושים (במדבר רבה פרשה כ' סימן י"ג) בלעם היה רשע ערום וידע שאין עומד בפני הפורענות אלא תשובה, שכל מי שחוטא ואומר חטאתי, אין רשות למלאך ליגע בו, בשביל זה הוא מסית את כל אדם "מה לך לחזור בתשובה? ומה לך להתוודות?", כי הוא יודע שמי שחזר בתשובה ומתוודה להקדוש ברוך הוא, אין רשות למלאך המוות ליגע בו, ואמרו חכמינו הקדושים (תנחומא נח) אין מכה בעולם שאין לה רפואה, רפואתו של יצר הרע תשובה.

וכתב הרמב"ם (פרק א' מהלכות תשובה הלכה א') כל מצוות שבתורה, בין עשה בין לא תעשה, אם עבר אדם על אחת מהן בין בזדון בין בשגגה, כשיעשה תשובה וישוב מחטאו חייב להתודות לפני האל ברוך הוא, שנאמר (במדבר ה') "איש או אשה כי יעשו" וגו' "והתוודו את חטאתם אשר עשו" – זה וידוי דברים. וידוי זה מצות עשה, כיצד מתוודין? אומר אנא השם חטאתי עויתי פשעתי לפניך ועשיתי כך וכך, והרי נחמתי ובושתי במעשי ולעולם איני חוזר לדבר זה, וזהו עיקרו של וידוי וכל המרבה להתוודות ומאריך בענין זה הרי זה משובח; ומובא ברמב"ם (פרק ב' מהלכות תשובה הלכה ב') ומה היא התשובה? הוא שיעזוב החוטא חטאו ויסירו ממחשבתו, ויגמור בלבו שלא יעשהו עוד, שנאמר (ישעיה נ"ה) "יעזוב רשע דרכו" וגו' וכן יתנחם על שעבר, שנאמר (ירמיה ל"א) "כי אחרי שובי נחמתי" ויעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם, שנאמר (הושע י"ד) "ולא נאמר עוד אלקינו למעשה ידינו" וגו' וצריך להתוודות בשפתיו ולומר עניינות אלו שגמר בלבו.

ולכן העיקר הוא רק להתוודות להקדוש ברוך הוא, כי כך אמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן ד') שעוונותיו של אדם חקוקים על עצמותיו, כמו שכתוב (יחזקאל ל"ב) "ותהי עוונותם חקוקה על עצמותם", וזה מה שהורג את האדם, כמו שכתוב (תהלים ל"ד) "תמותת רשע רעה", ועל ידי וידוי דברים יוצאים מעצמותיו החטאים שחקוקים עליהם; ולכן אשרי מי שמתוודה תמיד על חטאיו שעל ידי זה יוצאים החטאים מעצמותיו וזוכה שמאיר עליו אורו יתברך בהארה נוראה ונפלאה מאד.

המאחל לך ברכה והצלחה מן השמים





שלח שאלה »

חזרה לשו"ת ברסלב »

[the-post-grid id="11065" title="שות ברסלב"]

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

Enter Captcha Here : *

Reload Image

עוד באתר

דילוג לתוכן