chocolate-smo

תוך הנחל סעודה שלישית חג השבועות ה'תשס"ט

ביום ב' דשבועות, בשבת קודש, בעת סעודה שלישית, סעודת רעווא דרעווין, דיבר מוהרא"ש זי"ע דיבורים נוראים ונפלאים מאד על פי דברי רביז"ל בליקוטי מוהר"ן חלק א' סי' נ"ו המדבר ממדת המלכות של כל אחד ואחד, ומחג השבועות, עיין שם.

פתח ואמר מוהרא"ש ז"ל, מוהרנ"ת ז"ל פעם לפני לימודו ברבים היה טרוד מאד ברעיונותיו, ושאל אותו תלמידו ר' נחמן טולטשינר ז"ל למה הוא טרוד כל כך, וענה ואמר לו מוהרנ"ת ז"ל, קשה לי לדעת ממה לדבר, אם אדבר מהתחזקות, אולי השומעים צריכין התעוררות, ולא הצלחתי לעורר אותם כראוי, ואם אדבר מהתעוררות, אולי הם צריכים התחזקות, ולא חיזקתי אותם כראוי… ענה ואמר מוהרא"ש ז"ל, גם אני איני יודע ממה לדבר, אבל נדבר מהקדוש ברוך הוא, ואז יהיה התחזקות והתעוררות גם יחד…

רביז"ל אומר (מוהרא"ש ז"ל חזר על כמה נקודות שבתורה זו של רביז"ל), כי יש בכל אחד מישראל בחינת מלכות, וכל אחד לפי בחינתו, כן יש לו בחינות מלכות, יש שהוא שורר בביתו, ויש שהוא מושל ביותר, וכן יש שהוא מושל על כל העולם, כל אחד לפי בחינת המלכות שיש לו, בבחינות: "שרי אלפים ושרי מאות ושרי חמשים ושרי עשרות" (שמות י"ח): ובחינות המלכות הזאת שיש בכל אחד, היא באתגליא ובאתכסיא, באתגליא, היינו הממשלה שיש לכל אחד לפי בחינתו, שהוא מושל על אלו האנשים באתגליא, כפי בחינת המלכות שלו, ובאתכסיא הוא, כי גם יש לכל אחד לפי בחינתו בחינת מלכות באתכסיא, דהיינו שאף שבאתגליא נראה שאין לו שום ממשלה על אלו האנשים, עם כל זה באתכסיא ובהעלם גדול, הוא מושל על אלו האנשים, כי נשמתם הם תחתיו, ונכנעים תחתיו וכו'.

והסביר מוהרא"ש ז"ל, כי הנה בכל אחד מישראל יש נשמה קדושה וטהורה שהיא חלק אלוק ממעל, היינו חלק מעצמיותו יתברך, ומצד נשמה זו יש לו "מלכות", היינו חלק ממלכותו יתברך, ומצדה הוא מולך ומושל על כל האנשים שהם תחת ממשלתו, ונעשה להם כמלך, וכל התכלית של מלכותו לגלות להם מלכות שמים, שהשם יתברך לבדו מלך על כל הארץ ומלכותו בכל משלה, כי זה תכלית של מלך ישראל, לגלות מלכות שמים, ולהרבות יראת שמים בעולם, וכמו שכתוב (דברים י"ז) שום תשים עליך מלך וגו' למען ילמד ליראה את ה' אלקיו וגו', וכן הוא אצל המלכות של אחד בפרטיות, שנותנין לו מלכות וממשלה על אנשים כדי שיגלה להם מלכותו יתברך, ויכניס בהם יראת שמים, ויש שהוא מלך רק בביתו על בני משפחתו, ועליו לגלות להם מלכותו יתברך ולהכניס בהם יראת שמים, ויש שהוא מלך ומושל על קהילתו ואנשי עירו, ועליו לגלות להם מלכותו יתברך ויראת שמים, ויש שהוא מלך על כל מדינתו, ועל כל העולם כולו, ועליו להכניס ידיעת אלקותו יתברך בכל העולם כולו, כל אחד ואחד כפי המלכות והממשלה שלו, כי לכל אחד יש חלק במלכות דקדושה, ושם שמים צריך להתעלות ולהתקדש על ידו.

ומובא בספרים הקדושים, שמה שלפעמים רואים שהאשה שולטת בבית, והיא מושלת על אנשי הבית יותר מן הבעל, הסיבה היא מרזי הגלגול, כי נשמתה מנשמת נשי דור המדבר שלא רצו ליתן תכשיטיהן לעשות העגל, והגברים לקחו מהן בעל כרחן, ולכן עכשיו היא נוקמת בבעלה ונעשה השליט והמושל בבית, והכל כדי לתקן תיקונים עליונים, ולהקים מלכות דקדושה בעולם. 

ואומר רביז"ל, ויש אחד שבאתגליא אין לו שום ממשלה, ואף על פי כן באתכסיא ובהעלם גדול, הוא מושל על כל הדור, ואפילו על כל צדיקי הדור, כי כל נשמותיהם הם כולם תחת ממשלתו ומלכותו, וכולם נכנעים וכפופים אליו, רק שהוא בהעלם גדול, בבחינות (מלאכי א): "בכל מקום מוקטר ומוגש לשמי", שאף שהם עובדים עבודת אלילים, על כל זה בהעלם גדול הם כולם נכנעים אליו יתברך, ועובדים אותו יתברך, רק שהוא בהעלם גדול, כמו כן זאת הבחינה של מלכות באתכסיא, שאף שבאתגליא אין לו שום ממשלה, עם כל זה בהעלם גדול, הוא מולך עליהם, והם כולם תחתיו ונכנעים אליו.

והסביר מוהרא"ש ז"ל, כי הנה מחמת שהמלכות שיש לכל אחד הוא מצד נשמתו, ומצד החלק אלוק ממעל שיש בקרבו, לכן יש נשמות גבוהות וקדושות, שדביקים בהשם יתברך בקביעות עצום, עד שיש להם מלכות וממשלה על כל הדור ממש, כי הם מתפללים על כל הדור, וממשיכים להם תורה ויראת שמים, אבל המלכות וממשלה שלהם מוסתר ומכוסה מבני אדם לגמרי, ומבחוץ נראה כאילו אין להם שום מלכות וממשלה כלל, כי צדיקים אלו דביקים בו יתברך כל היום וכל הלילה, אבל אינו נראה מבחוץ כלל, וכמו שאמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סי' קט"ז) שצדיק ואיש כשר אי אפשר להכיר מבחוץ כלל, כי מבחוץ נראה כדוגמת כל אדם, אבל בפנים הוא ענין אחר לגמרי, עיין שם, וצדיקים אלו מתפללים על כל הדור וממשיכים להם תורה ויראת שמים, אבל אין אף אחד מכיר מאיפוא זה בא, כי אינם רוצים בפירסומם, ואינם רוצים שבני אדם ידעו מהם, ועושים כל מיני פעולות להתחמק מבני אדם ולהסתיר עצמם מהם, נמצא שבאתכסיא יש להם ממשלה על כל הדור כולו, כי הם הממשיכים כל הטובות ברוחניות ובגשמיות לכל אנשי הדור, אבל באתגליא אין להם שום ממשלה כלל, אדרבה בני אדם מזלזלים בהם מאד, ואין נותנין להם כבוד המגיע אליהם, אבל באמת הם מושלים על כל הדור, וכולם נכנעים תחתיו.

והנה צדיקים אלו מתדמים ליוצרם, כי גם מלכות הקדוש ברוך הוא נעלם ונסתר מאד, אבל מועטים הם שמכירים מלכותו יתברך, ורוב בני אדם מזלזלים מאד במלכות שמים רחמנא ליצלן, וצריכין יגיעה רבה להכיר מלכות הקדוש ברוך הוא מכל פרט ופרט, כי באמת אין שום מציאות בלעדו יתברך כלל, ובכל תנועה ותנועה שם אלופו של עולם, אבל באיתגליא אין רואים זאת, ויכולים לחשוב שיש טבע מקרה ומזל, ועולם כמנהגו נוהג, כי כן סידר הקדוש ברוך הוא סדר הבריאה, שיש דבר הנקרא "טבע", שהוא כיסוי לאלקותו יתברך, אבל הקדוש ברוך הוא נמצא בתוך כל פרט של הטבע, והטב"ע גימטריא אלהי"ם, ומחמת הבחירה והנסיון יכולים לטעות שיש טבע, ועולם כמנהגו נוהג, אבל באמת כל הטבע הוא השגחה עליונה, וכל מקום מוקטר מוגש לשמי (מלאכי א'), ואין שום מציאות בלעדו יתברך כלל, נמצא שצדיקים מתדמים ליוצרם, וכמו שמלכות הקדוש ברוך הוא נעלם ונסתר מאד, ואין רואים אותו באתגליא, כן מלכות הצדיקים נעלם ונסתר מאד, ואין רואה אותו באתגליא, אבל באיתכסיא הם מושלים על כל הדור, והם הם המגלים מלכותו יתברך לכל העולם כולו, ודייקא על ידם אנשי הדור באים להכיר מלכות הקדוש ברוך הוא, ומתקיים דברי הפסוק (זכריה י"ד) והיה ה' למלך על כל הארץ.         

ואומר רביז"ל, וצריך כל אחד, לבלי להשתמש עם בחינות המלכות שיש לו להנאתו ולצרכו, שלא תהיה בחינות המלכות אצלו כעבד למלאות תאותו, רק שתהיה בחינת המלכות בבחינת בן חורין, בבחינת (קהלת י): "אשריך ארץ שמלכך בן חורין", שהמלכות יהיה אצלך בן חורין, לבלי להשתמש בו להנאתך: וזה בחינת מרדכי, בחינת מר דרור (חולין קל"ט:). שהמרות, היינו המלכות, יש לה דרור וחרות, שלא להשתמש בה להנאתו ולצרכו, כי אם להשם יתברך, בבחינות (עבדיה א): "והיתה לה' המלוכה", דהיינו להשתמש עם המלכות לעבודת השם יתברך, דהיינו להזהיר ולהוכיח את כל הנשמות שנכנעים אליו, כל אחד ואחד לפי בחינות המלכות שיש לו באתגליא ובאתכסיא, הן אם הוא מושל בביתו, צריך להזהיר ולהוכיח את בני ביתו, ואם יש לו ממשלה יותר, מוטל עליו להזהיר יותר ויותר אנשים, לפי בחינת המלכות שלו.

והסביר מוהרא"ש ז"ל, כי הנה זה סימן שיש לאדם מלכות דקדושה, כשאין משתמש עם המלכות שלו להנאתו ולצרכו, היינו כדי שבני אדם יהיו כפופים אליו ויתנו לו ממון או כבוד וכיוצא בהם, ואפילו בתוך ביתו אינו משתמש עם המלכות שלו שישרתו אותו בני ביתו להנאתו ולצרכו, רק כל המלכות שלו לגלות מלכות שמים לכל מכיריו ומיודעיו ולאנשי ביתו, וכל המלכות שלו להרבות כבוד שמים, ואז המלכות בן חורין אצלו, והוא נקרא מלך באמת, כי אינו צריך טובות מבני אדם כלל, מה שאין כן כשאדם משתמש עם המלכות לצרכו ולהנאתו, ורוצה שבני אדם יתנו לו כסף וכבוד וישרתו אותו, ואם אינו מקבל מה שרוצה, נעשה בכעס ובקפידות עליהם, אזי אינו מלך אמיתי כלל, רק אדרבה הוא כמו עבד אליהם, כי צריך להם לכסף ולכבוד ולטובתם, והמלכות נתהפך אצלו לעבדות, ואינה נקרא בשם מלכות כלל, כי זה ברור, שעיקר המלכות והממשלה מתחיל עם האדם בעצמו, שצריך למשול ולמלוך על יצרו ולהכניע כעסו וחמתו, וכמו שאמרו חכמינו הקדושים (אבות ד') איזהו גיבור הכובש את יצרו, שנאמר (משלי טז), טוב ארך אפים מגיבור ומושל ברוחו מלוכד עיר, שעיקר הגבורה הוא למי שיש לו אריכת אפים ו"ומושל" ברוחו, אבל כל זמן שיש לו כעס וחרון אף, ואינו יכול למשול ברוח של עצמו, בוודאי לא יכול למשול ברוחו של אחרים, ולא יוכל להדריך אותם בדרך הישר, לגלות להם מלכות שמים, שהרי אינו זוכה להשיג אותה בעצמו, ולכן עיקר המלכות והממשלה מתחיל באדם בעצמו, ועל ידי שמולך ומושל ברוחו, ומכניע אפו וחמתו, יוכל לזכות למלכות דקדושה, ולגלות אותה לכל העולם כולו.  

וזהו מעלת הצדיקים הגנוזים, שהמלכות שלהם הוא מלכות אמיתי ונכונה, כי הרי אינם מקבלים כסף וכבוד מבני אדם ואינם נצרכים להם כלל, אדרבה הם משפיעים רוב טוב לכל באי עולם, ואינם מקבלים מהם כלל, והם יושבים בפינתם ועובדים את השם יתברך בכל כוחם, ומבטלים מעצמם כל שמץ של כעס וחרון אף, ולכן יש להם כוח לגלות מלכות שמים לכל העולם כולו, וכל הטובות שבדור, הן ברוחניות והן בגשמיות, באים בעולם בזכותם ובכוחם, אשרי להם.     

ואומר רביז"ל, וצריך להמשיך אריכות ימים לתוך המלכות, שלא תהיה בבחינות (פסחים פ"ז:): 'הרבנות מקברת את בעליה', כי כל אחד לפי בחינת המלכות שיש לו, הוא בחינת צופה, שמוטל עליו להזהיר ולהוכיח את האנשים שהם משרשו, שיש לו בחינת מלכות עליהם, ואם הוא מזהיר ומוכיח אותם, אזי הוא עושה את שלו, ומציל את נפשו, כמו שנאמר (יחזקאל ג): "צופה נתתיך לבית ישראל וכו', ואתה כי הזהרת רשע ולא שב מרשעו וכו', הוא בעונו ימות ואתה את נפשך הצלת", אבל אם אינו מזהיר ומוכיח אותם, אזי העונש עליו (כמו שכתוב שם), ועל כן 'הרבנות מקברת את בעליה', ועל כן צריך לראות להמשייך אריכות ימים לתוך המלכות, דהיינו שיראה שיוכל להזהיר ולהוכיח אותם:

והסביר מוהרא"ש ז"ל, כי הנה כל מי שחנן אותו השם יתברך עם מלכות וממשלה, הן באיתגליא והן באיתכסיא, ויש לו כח להשפיע על אחרים תורה ויראת שמים, בוודאי מוטל עליו חוב לזכות את הרבים ולהחזיר אותם בתשובה, ולהביא אותם לידי חיים אמיתיים, ורק בשביל זה ניתנה לו הממלכות והממשלה, כדי שיטיב מטובו לאחרים, ויזכה אותם עם דבורי אמונה ויראת שמים עד שיתעוררו כולם, ואז זכות הרבים תלוי בו, וגם הוא יזכה לחיים טובים ואריכות ימים על ידם, אבל אם לא, אזי הרבנות מקברת את בעליה חס ושלום, כי הרי יש לו מלכות וממשלה, ואינו משתמש עמה לזכות את הרבים ולהזהיר אותם, נמצא שחטא הרבים תלוי בו, והוא נענש בשבילם רחמנא ליצלן, ולכן תיכף ומיד שרואה אדם בעצמו איזה התגלות של מלכות וממשלה, הן באיתגליא והן באיתכסיא, עליו לבקש מהקדוש ברוך הוא שיזכה לזכות את הרבים, ולהשפיע להם תורה ויראת שמים, ואז יזכה לאריכות ימים וטובים, וזכות הרבים יהיה תלוי בו לדורי דורות.

ואומר רביז"ל, אך איך אפשר לו להזהיר ולהוכיח אותם, כי אינו יודע מה שצריך להם, וגם אינם אצלו להוכיח אותם, ועל כן צריכין לזה "דעת", כדי לידע איך להוכיחם, ולבוא לדעת הזה, הוא גם כן על ידי אריכת ימים בעצמו, וזה שאומרים העולם שאינו יודע מחייו, כי עיקר הידיעה הוא מחיים, מאריכות ימים: כי לבוא לאריכות ימים, הוא על ידי עסק התורה, כי אורייתא שמא דקודשא בריך הוא (תקון י' דף כ"ה:), וכמו כשצריכין לקרות את אחד קורין אותו בשמו, כן כשצריכין לקרות את חי החיים, כדי להמשיך ממנו חיים ואריכות ימים, צריך לקרות אותו בשמו כביכול, ושמו הוא התורה, נמצא שעל ידי עסק התורה, קורין את האריכות ימים, ועל כן מוזהר המלך על עסק התורה ביותר מכל העולם, מחמת שהוא צריך לקרות את האריכות ימים לתוך המלכות, וזה שכתוב בפרשת המלך, (דברים י"ז): "והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו למען יאריך ימים על ממלכתו", וזה: "וקרא בו כל ימי חייו", "וקרא" בו דייקא, היינו שעל ידי עסק התורה הוא קורא את החיים, ועל כן צריך לעסוק בתורה בפה דיקא, כי כשצריכין לקרות את אחד בשמו צריך לקרותו בפה דיקא, ואי אפשר לקרותו בשמו במחשבה בעלמא, כן אי אפשר לקרות את חי החיים בשמו, כי אם על ידי הפה, ולא על ידי המחשבה לבדה, וזה שאמרו חכמינו זכרונם לברכה (ערובין נ"ד): "כי חיים הם למוצאיהם" 'למוציאיהם בפה', למוציאיהם בפה דיקא, שעל ידי זה זוכה לחיים, נמצא על ידי עסק התורה, ממשיכין אריכות ימים, ואז זוכה לדעת, כי הדעת והשכל הוא בעצמו החיות, כמו שכתוב (קהלת ז): "החכמה תחיה את בעליה", כי השכל הוא עיקר החיות, ועל ידי זה הדעת, יכולים לקרב ולהוכיח את מי שצריכין להוכיח,  עיין שם כל זאת בדברי רביז"ל.

והסביר מוהרא"ש ז"ל, כי הנה רביז"ל מגלה כאן את עוצם מעלת לימוד התורה, ואיך כל הצלחת האדם ברוחניות ובגשמיות תלוי בלימוד התורה, כי התורה היא כולה שמותיו של הקדוש ברוך הוא, וכל אות שבתורה היא שם קדוש של הקדוש ברוך הוא, ובתורה גנוז עצם עצמיותו וחיותו יתברך שהוא חי החיים, כי חיותו יתברך מלובש בתורה שהם שמותיו יתברך, ונפש חיה הוא שמו, וכל מה שאדם לומד תורה, בזה הוא קורא להקדוש ברוך הוא בשמו כביכול, וממשיך על עצמו אריכות ימים ושנים מעצם חיותו יתברך, וכמו שכתוב (דברים י"ז) וקרא בו כל ימי חייו למען יאריך ימים על ממלכתו וגו', וכמו שרואים בגשמיות, כשקוראין את האדם בשמו, הוא מוכן ומזומן תיכף אצלו, כן כביכול כשקוראין את השם יתברך על ידי התורה, שהיא כולה שמותיו יתברך, אזי השם יתברך מזומן תיכף אצלו, וממשיך על עצמו אריכות ימים ושנים מחיותו יתברך, שזהו סוד (ברכות ח.) כל המשלים פרשיותיו עם הצבור מאריכין לו ימיו ושנתיו, כי על ידי שקורא בכל יום מפרשת השבוע ש'נים מ'קרא ו'אחד ת'רגום, ראשי תיבות שמו"ת, על ידי זה קורא להקדוש ברוך הוא בשמו יתברך, וממשיך על עצמו אריכות ימים ושנים מחי החיים, ואז מקבל דעת להוכיח אנשים ולהדריך אותם בדרך התורה, עד שגם הם יקראו את חי החיים, ויחזרו בתשובה שלימה על ידי התורה הקדושה, ולכן סימן מובהק לאדם אם יש לו ממשלה ומלכות דקדושה, כשמוכיח אחרים תמיד על לימוד התורה, ומעורר אותם להגות בתורה יומם ולילה, ושיוציאו דברי תורה מפיהם, הן בקריאת שנים מקרא ואחד תרגום, והן בגירסת הרבה פרקים משניות ודפים גמרא, וכמבואר בהמשך דברי רביז"ל בתורה זו, על הפסוק (אסתר ב') ובכל יום ויום מרדכי מתהלך לפני חצר בית הנשים וגו', כי מרדכי הוא הצדיק האמת שהמלכות אצלו בן חורין, ומשתשמש עם המלכות שלו לעורר בני אדם לתורה ולעבודת השם יתברך, ובכל יום ויום הוא מתהלך לפני חצר "בית הנשים", היינו לפני הנשמות שנשו וקפצו ממקומו של עולם ושנתרחקו מהשם יתברך, ויש שכבר היו קצת אצל השם יתברך, אך שכבר שכחו אותו יתברך, וזה "הנשים", לשון שכחה, כמו שכתוב (בראשית מ"א) כי נשני אלקים וכו', שכבר שכחו את השם יתברך, ויש שגם עתה זוכרים את השם יתברך, אך שנשתה גבורתם, ואין לאל ידם להתגבר על יצרם, ובשביל זה נקראים בשם נשים, ומרדכי שהוא הצדיק האמת, מוכיח ומזהיר אותם על לימוד התורה, כי בכל תיבה של התורה הקדושה קוראין את חיי החיים, שהוא עצם חיותו יתברך, וממשיך על עצמו אריכות ימים ושנים טובים, וכל מה שזוכים להקשיב ולציית לדברי מרדכי, שהוא הצדיק האמת, זוכה להתדבק בתורה הקדושה, ולחזור אל הקדוש ברוך הוא באמת, והשם יתברך יזכינו בחג השבועות הזה לקבל על עצמינו עול התורה הקדושה, ולעשות התחלה חדשה בקביעות שיעורים כסדרן בכל מקומות התורה, מקרא משנה גמרא ומדרש, וליזהר ביותר בקריאת שנים מקרא ואחד תרגום מפרשת השבוע בכל יום, ועל ידי זה נמשיך על עצמינו אריכות ימים ושנים טובים מחי החיים, ונזכה לעלות ולהכלל בו יתברך לגמרי מעתה ועד עולם אמן ואמן.   

שיחות מוהרא"ש לנוער • מניעות גדולות
מאמרי שיחות מוהרא"ש

שיחות מוהרא"ש לנוער • מניעות גדולות

מניעות גדולות סימן לנשמות גדולות מוהרא״ש נ״י (ז"ל) רגיל לומר שאין לאדם להתפעל כלל כשעומדים כנגדו מניעות גדולות ועכובים עצומים להגיע לאיזה דבר שבקדשה, כגון

קרא עוד ←
שיחות מוהרא"ש – 'כולם באים לרבי שמעון'
חדשות ברסלב

שיחות מוהרא"ש – 'כולם באים לרבי שמעון'

מוהרא"ש ז"ל אמר, שעוצם מעלת יום ל"ג בעומר אין לתאר ואין לשער כלל, כי הוא ההילולא רבה של רבי שמעון בר יוחאי, ויום זה נחשב

קרא עוד ←
שיחות מוהרא"ש זי"ע – עניין לימוד תשע"ד
מאמרי שיחות מוהרא"ש

שיחות מוהרא"ש זי"ע – עניין לימוד תשע"ד

שִׂיחָה בְּעִנְיַן מַעֲלַת הַלִּמּוּד וְעֵצוֹת לִזְכּוֹת לָזֶה יְגַלֶּה נִפְלָאוֹת מֵעִנְיַן לִמּוּד הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, וְאֵיךְ שֶׁהַזּוֹכֶה לַעֲשׂוֹת לְעַצְמוֹ שִׁעוּרִים רַבִּים בְּמִבְחַר גָּדוֹל שֶׁל מִקְצוֹעוֹת הַתּוֹרָה, יְקַבֵּל

קרא עוד ←
שלום לכם!
איך אפשר לעזור?
Powered by
גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן