הלכות תשעה באב בקצרה תשע"ח

צום תשעה באב החל במוצאי שבת

הואיל ובשנה זו חל תשעה באב בשבת, קבעו חכמינו הקדושים לדחות את הצום ליום ראשון, אשר על כן נוספו הלכות שונות משנה רגילה, ונבארם בס"ד בקיצור הלכה למעשה.

פרק א

שבוע שחל בו תשעה באב

  • מכיוון שתענית תשעה באב תחול ביום ראשון, אין נוהגים בשנה זו כל דיני "שבוע שחל בו תשעה באב", לכן בני ספרד מותרים בתספורת, כיבוס, ורחיצה במים חמים, כל אותו השבוע[1], ואעפ"כ יש להימנע מלהסתפר ביום שישי ערב תשעה באב[2] (שלא יכנס לתענית כאדם המכין עצמו לחג), ובני אשכנז נוהגים בכל האיסורים הנ"ל, מיום ראש חודש אב כל תשעת הימים[3].

  • אכילת בשר ושתית יין: בני ספרד נוהגים להחמיר מיום ב' אב, ולכן השנה אסורים מצאת השבת[4], ובני אשכנז אסורים מראש חודש אב (ערב שבת).

  • משנכנס אב ממעטים בשמחה, ולכן מיום ר"ח אב אסור לקנות בגדים ומוצרים חדשים, לשפץ ולבנות למטרת הרוחה בעלמא, תפירת בגדים חדשים.

  • אע"פ שלבני ספרד מותרת לבישת בגדים מכובסים בשנה זו, מ"מ בתשעה באב עצמו אסור ללבוש בגדים מכובסים (ממוצ"ש ואילך), ולכן יש להכין לפני שבת חזון את בגדי החול שרוצה ללבוש במוצ"ש שהוא ליל תשעה באב, ע"י שילבשם איזה זמן ויפקע שם בגד מכובס מהם, או שילבש הבגדים שלבש ביום שישי[5].

  • לא הספיק להכינם לפני השבת, ילבש את בגדי החול בשבת בביתו, כשלא ניכר שעושה כן לצורך מוצ"ש[6] (וכגון שקם לאחר שנת הצהרים וכדומה, לא יחזור ללבוש הבגד הקודם אלא בגד אחר שמתאים).

[1] כן דעת מרן השו"ע (סימן תקנ"א ס"ד בסתם), וכן העלה מרן הגרע"י זצוק"ל בחזון עובדיה ארבע תעניות (עמ' רכ"ג), ע"ש.

[2] כ"כ הב"י בשם ספר הארחות חיים (הלכות ת"ב אות ה'), שהזקנים היו גוערים מאד במי שהיה מסתפר או מתגלח בערב שבת חזון, שאיך יעמוד כחתן בין האבלים בט' באב שחל במוצ"ש, ולכן אותם שרוצים להסתפר ולהתגלח לכבוד שבת יעשו זאת ביום רביעי או חמישי, וכ"כ בחזו"ע (שם עמ' רכ"ד בהערה), ועיין בשו"ת אור לציון (ח"ג פרק כ"ז סימן ו'), שכתב שראוי להחמיר בכה"ג כל השבוע.

[3] הרמ"א (בשו"ע שם), שנוהגים להחמיר לענין כיבוס ורחיצה מיום ר"ח אב.

[4] פשוט דחומרת אכילת בשר אינה קשורה לדין שבוע שחל בו, אלא מדין אבלות, ומיעוט בשמחה המתחיל מראש חודש אב. ולענין ר"ח אב דעת המשנ"ב (סקנ"ח), שאסור לאכול בשר ולשתות יין בראש חודש, וכן מנהג בני אשכנז, שהרי נסתלק בו ביום אהרן הכהן, אולם דעת הכנסת הגדולה (שיורי כנה"ג סימן תקנ"א סקכ"ז), והחיד"א (מורה באצבע אות רל"ג), שמותר לאכול בשר ביום ר"ח אב, וכן נוהגים בני ספרד, חזו"ע (עמ' קע"א).

[5] פשוט, שהרי תשעה באב עצמו אסור בלבישת בגדים מכובסים.

[6] עיין בחזו"ע (עמ' רכ"ט), ובשו"ת יחוה דעת (ח"א סימן ט"ל).

פרק ב

 שבת חזון

  • בשנה שחל תשעה באב בשבת, שבת זו שקודם התענית נקראת "שבת חזון", על שם ההפטרה שמפטירים בשבת זו "חזון ישעיהו בן אמוץ".

  • אסור לנהוג בדיני אבלות בשבת, ולכן אע"פ שהוא תשעה באב, אין בו מנהגי אבלות כלל, אלא ילבשו בגדי שבת כהרגלם, וכן יזמרו זמירות שבת ולא ימעטו בשמחה במאכל ומשתה ושאר דברים כהרגלם בכל שבת[1].

ג. לבני ספרד: דברים שבצנעא, כגון רחיצה במים קרים ותה"מ, מותר, ואילו לבני אשכנז אסור[2].

  • בשבת זו אין לטייל להנאתו בגנות ופרדסים וברחובה של עיר, וכ"ש שאין לטייל ביום הצום, משום שעי"ז מסיח דעתו מהאבלות ויבוא לידי שחוק וקלות ראש[3] (ולכן יש להימנע מלהתאסף אגודות אגודות ולשוחח בדברים של מה בכך, ובפרט שמגיעים עי"ז לשחוק האסור בתשעה באב).

  • מחצות יום השבת ואילך יש עדיפות לעסוק בלימוד הלכות תשעה באב, אולם מי שעי"ז יתבטל מלימוד התורה מותר ללמוד כהרגלו עד שקיעת החמה, ובפרט אלו הלומדים עם בניהם מידי שבת בשבתו[4] (וכגון במסגרת "אבות ובנים[5]").

 

[1] תענית (כט:), עירובין (מ:) רמב"ם (פ"ה מהלכות תענית ה"ח), שו"ע (סימן תקנ"ב סעיף י'), וכתב המ"א (סקי"ג), שאסור להימנע מבשר ויין, שאע"פ שאין חיוב לאכול בשר בשבת מ"מ כשנמנע משום אבל, עבירה היא בידו, וכ"פ המשנה ברורה (שם סקכ"ג) וחזו"ע (עמ' רס"ג).

[2] שו"ע (סימן תקנ"ד סעיף י"ט), וכתב המשנה ברורה (שם סק"נ) בשם השל"ה שאם הוא ל"ט מותר, ועיין מש"כ בספר כף החיים (שם סקט"ף), "ונראה" וכו', ובשו"ת באר משה (ח"ז עמ' ש"ט), הביא סיוע לדבריו.

[3] חזו"ע (עמ' של"ג) ע"פ ספר הכל בו  (סימן ס"ב), וספר טור ברקת, מרן החיד"א בברכי יוסף (סימן תקנ"ג סק"ה), זכור לאברהם (ח"א דף לח:), ועיין בשו"ת אור לציון (פכ"ט אות י"ח).

[4] הנה הרמ"א (סימן תקנ"ג ס"ב) כתב שלא ללמוד תורה בערב תשעה באב אף כשחל ט"ב בשבת, אמנם האחרונים חלקו על דבריו והתירו ללמוד תורה בערב ת"ב, וכ"ש כשחל ט"ב בשבת שיש להקל בזה אף לבני אשכנז, עיין באריכות בחזו"ע (עמ' רמ"ח והלאה).

[5] הגרי"ש אלישיב זצוק"ל בספר אשרי האיש (ח"ג פרק ע' סעיף ג'), אבל במוצ"ש לא ילמדו.

פרק ג

סעודה שלישית

  • בשבת זו יקדימו להתפלל מנחה בעוד היום גדול, על מנת שיספיקו הצבור להגיע לביתם ולסעוד סעודה שלישית ולסיימה לפני השקיעה (ואין אומרים במנחה "צדקתך", משום שתשעה באב איקרי "מועד[1]").

  • טוב להתחיל הסעודה כשעה ורבע לפני השקיעה (שקיעה – 19:44 לפי אופק יבנאל), כדי שיסיימו סעודתם כרבע שעה לפני השקיעה, ויספיקו לנקות ולצחצח השיניים ולשטוף הפה לפני השקיעה[2] (באופן המותר וכדלהלן סעיף ה').

  • אף שאינו רגיל בכל שבת לאכול בשר ולשתות יין בסעודה שלישית, מכל מקום בשבת זו מותר לאכול בשר ולשתות יין ולהעלות על שולחנו כסעודת שלמה בשעת מלכותו, והנמנע מלאכול בשר בשבת משום אבלות, מנהג טעות הוא ויש לבטלו[3] (ובוודאי שאין לאכול ביצים קשות באפר כמנהגו בכל סעודה מפסקת, אמנם ביצים קשות ללא אפר לצורך סעודתו כדרך בנ"א, מותר).

  • בסעודה שלישית זו אסור לנהוג במנהגי סעודה מפסקת, אלא ישבו יחדיו כל בני המשפחה סביב שלחן אחד וישירו זמירות שבת בשמחה[4] ויאמרו דברי תורה, ואם הם שלשה שאכלו כאחד חייבים בזימון, ויכולים לזמן על כוס יין, ובלבד שיסיימו לפני השקיעה[5].

  • בעל הבית ישגיח ויזהיר את בני ביתו שיסיימו סעודתם רבע שעה לפני השקיעה (שקיעה – 19:44 לפי אופק יבנאל), וינקו פיהם משאריות המזון ויצחצחו שיניים באופן המותר בשבת[6] (באופן שמשתמש במברשת רכה המיוחדת לשבת, ובחומר נוזלי (מי פה), ולאחר השימוש לא ישטוף את המברשת במים, אלא יניחה בכיור שתישטף מאליה). ואם יורד לו דם באופן קבוע מהחניכיים בעת הצחצוח, אסור לו לצחצח שיניים בשבת.

  • לכתחילה יברכו ברכת המזון ויאמרו "רצה והחליצנו" לפני השקיעה, ואם לא הספיקו יכולים לברך מאוחר יותר (אף לאחר צאת הכוכבים), ומותר ליטול ידיהם למים אחרונים כהרגלם (דהוא רחיצה של מצוה ולא לשם תענוג).

[1] שו"ע (סימן תקנ"ט ס"א).

[2] ראבי"ה (סימן תתפ"ח), שצריך להפסיק מלאכול מבעוד יום, דלא גרע מתענית ציבור שאוכלים ומפסיקים מבעוד יום, וכן הוא בעירובין (מא.), וכ"פ הרמ"א (סימן תקנ"ג ס"י), ובחזו"ע (עמ' רס"ו).

[3] שו"ע (סימן תקנ"ב סעיף י'), וכתב המ"א (סקי"ג), שאסור להימנע מבשר ויין שאע"פ שאין חיוב לאכול בשר בשבת מ"מ כשנמנע משום אבל, עבירה היא בידו, וכ"פ המשנה ברורה (שם סקכ"ג), חזו"ע (עמ' רס"ג).

[4] בשו"ת אגרות משה (או"ח ד' קי"ב), הליכות שלמה (פט"ו הערה 33), ובקובץ מבית לוי (עמ' נ"ב אות י"ב), ובחזו"ע (עמ' רס"ו), שיכול לזמר זמירות שבת עד שקיעת החמה, אפילו אינו רגיל כן בכל שבת, וכן הסכים באור לציון (כ"ח ד).

[5] אליה רבה (סקי"ד), כף החיים, הגר"ש ואזנר (מבית לוי עמ' נ"ב אות י"ג).

[6] ואין בזה משום הכנה משבת לחול, שכיון שנהנה כבר בשבת עצמה מרעננות הפה.

פרק ד

איסורי הכנה משבת לחול

  • אסור להכין משבת לחול, ולכן אסור בשבת להביא לבית הכנסת נעליים או ספר קינות ומגילת איכה לצורך ליל ת"ב, וכן לא יסדרו הספסלים בבית הכנסת בשבת לצורך תשעה באב, אלא יעשו זאת רק לאחר צאת השבת[1].

  • מותר ליטול בשבת גלולות להקלת הצום הנקראים "קלי צום" וכדומה, ואין בזה איסור משום הכנה משבת לחול, ולא משום רפואה בשבת[2], אמנם לא יאמר בפירוש שעושה כן לצורך הצום (ויש המצריכים למוסס הכדור במים ממותקים או בשאר משקים או בתוך לבן וכדומה קודם השבת, ויאכלם בשבת[3], או שיטלם במוצ"ש ללא מים[4],).

  • כשאוכלים בסעודה שלישית אין לומר "תאכלו ותשתו כדי שיהיה לכם כח לצום", שנראה כמזלזל בכבוד השבת, ויש בו חשש איסור הכנה משבת לחול.

  • מי שמרגיש צורך גדול להתקלח מבעוד יום קודם כניסת הצום, וכגון שהזיע מאד ביום השבת מחמת חום היום וכדומה, רשאי להתקלח "בצונן" מבעוד יום, ובלבד שיזהר בכל דיני רחיצה בשבת[5] (עיין בהערה).

 

[1] תוספת חיים (על חי"א קל"ו א'), לוח א"י, שמירת שבת כהלכתה (ס"ב מ"א), ועוד. חזו"ע עמ' של"ג ע"פ הרמ"א סימן תרס"ז).

[2] שו"ת יבי"א (ח"ט סימן נ"ד), ספר אורח כהלכה (ח"א עמ' תקל"ד) שלחן שלמה (עמ' ע' הערה ד'), ע"ש. וזאת ע"פ שו"ת מהרש"ג (ח"א סימן ס"א), ע"ש

[3] הגרי"ש אלישיב זצוק"ל (בספר אשרי האיש ח"ג פרק ע' סעיף ז'), והגר"ש ואזנר זצוק"ל (קובץ מבית לוי חי"ג עמ' נ"ב).

[4] הגר"ש דבליצקי, ובספר פסקי תשובות.

[5] דהיינו שלא ישתמש בספוג רחצה לא יסחט שום בגד, מטלית או מגבת וכדומה, שלא יעבור על איסור סוחט או מלבן, ויקפיד להשתמש בסבון נוזלי, לא יסתרק לאחר הרחיצה, וכיו"ב, ואין בזה משום "הכנה", כיון שעושה כן מבעוד יום, ונהנה מהרחיצה כבר ביום השבת. בני אשכנז נהגו בכל שבת שלא לרחוץ אפילו בצונן, מחשש תקלה ומכשול, אם לא במקום צורך גדול או צער.

פרק ה

צאת השבת ותחילת האבלות

  • לאחר השקיעה (19:44, לפי אופק יבנאל), מתחיל מקצת דיני אבלות ותענית, ולכן מזמן זה חל איסור אכילה ושתיה, ואיסור רחיצה וסיכה, אולם שאר איסורי התענית לא חלים עדיין משום קדושת השבת עד צאת הכוכבים, ורק לאחר צאת הכוכבים (דהיינו כעשרים דקות לאחר השקיעה (19:44), לפי אופק יבנאל, עד 27 דקות לאחר השקיעה) יאמר "ברוך המבדיל בין קודש לחול" ויחלוץ את נעלי העור, ויחליף בגדיו לבגדי חול וישב על הארץ[1] (ופשוט שאין צורך להחליף את החולצה, אם אינה מיוחדת לשבת, והוא הדין לבגדים הסמוכים לגוף כגון גופיה וכדומה).

  • העוסק בתורה בדברים האסורים ללומדם בתשעה באב, צריך להפסיק מלימודו בשקיעה וללמוד בדברים המותרים בתשעה באב.

  • הנוהגים כשיטת רבנו תם לחומרא בשבת וביום הכיפורים בלבד, צריכים לנהוג בחליצת המנעלים והחלפת הבגדים וישיבה על הארץ כעשרים דקות לאחר שקיעת החמה (משום דהוי מילתא דרבנן ולא איסורי דאורייתא), וכן הוא מנהג א"י ברוב המקומות, אולם אלו הנוהגים (בחו"ל) כדעת רבינו תם בכל ענייניהם, ימתינו בכל הנ"ל עד צאת השבת כשיטת רבינו תם (אמנם אכילה ושתיה, רחיצה וסיכה, אסורים מהשקיעה לכו"ע).

[1] עיין כ"ז בחזו"ע (עמ' של"ד).

פרק ו

תפילת ערבית

  • ראוי לאחר זמן תפילת ערבית במוצאי שבת כדי שיספיקו הציבור להתארגן בביתם לאחר צאת הכוכבים, ולהגיע לבית הכנסת לתפילת ערבית, ללא חשש חילול שבת[1].

  • מתפללים ערבית של ליל ט' באב כמו בכל שנה, ומוסיפים "אתה חוננתנו", ובני ספרד נוהגים להוסיף ולומר "נחם" בבונה ירושלים, ו"עננו" בשומע תפילה[2], ובני אשכנז נהגו שהשליח ציבור אומר עננו בשחרית ומנחה, והיחיד במנחה בלבד.

  • לאחר תפילת עמידה קודם קריאת מגילת איכה, מביאים נר הבדלה, והחזן מברך ברכת "בורא מאורי האש", ומכווין להוציא את הציבור ידי חובה, ואח"כ יקראו מגילת איכה[3], ומנהג הרבה מבני אשכנז שבנוסף לזה הבעל מברך בביתו "בורא מאורי האש", כדי להוציא ידי חובה את אשתו ובני ביתו[4]. (ואף לפני ערבית לאחר אמירת ברוך המבדיל).

  • מי שמעונין לצאת בברכת החזן על הנר, יזהר להיות מספיק קרוב לנר כדי שיוכל להבחין בין מטבע למטבע, שאם לא כן לא יוכל לצאת ידי חובה (ואין די בראיית הנר מרחוק), ולכן יקפידו הגבאים לחלק כמה נרות בין הקהל. ומי שלא היה מספיק קרוב לאור הנר או שלא הספיק לשמוע הברכה מפי החזן, צריך לברך על הנר בפני עצמו, ואפילו בביתו לאחר התפילה (עד עלות השחר).

  • לאחר סיום הקינות ומגילת איכה אומרים "ואתה קדוש", ואין אומרים פסוקי "שובה", ו"ויהי נועם", ו"יושב בסתר", ומסיימים התפילה כהרגלם[5].

[1] חזו"ע (עמ' של"ה בהערה). ואלו שיש להם רכב  ורוצים להגיע ברכבם לאחר זמן רבינו תם לבית הכנסת, יאמרו "ברוך המבדיל בין קודש לחול" ולנסוע ברכב.

[2] חזו"ע (עמ' שמ"א), שכ"כ כמה מן הראשונים, רבינו אברהם אב"ד, הכל בו, האבודרהם, והמהריק"ש, וכן הסכימו מרן החיד"א בברכי יוסף, והערך השלחן ועוד.

[3] חזון עובדיה (עמ' שמ"א סעיף ה').

[4] שמירת שבת כהלכתה (פס"ב הערה צ"ח), בשם הגרשז"א זצ"ל.

[5] טור ושו"ע (סימן תקנ"ט ס"ב), מפני שנקרא מועד ואין שייך לומר "ומעשה ידינו כוננהו", וכ"כ בחזו"ע (עמ' שמ"ג).

פרק ז

 הבדלה

  • במוצאי שבת זו מבדילים רק בתפילה באמירת "אתה חוננתנו", ואין מבדילים על הכוס, ואין מברכים על הבשמים (ההבדלה על הכוס נדחית למוצאי הצום, אך אין לברך ברכת הבשמים גם במוצאי הצום).

  • מברכים על הנר במוצאי שבת זו, ומי שלא יצא ידי חובה בבית הכנסת, יברך בעצמו על הנר ואפילו בביתו (ואם לא ברך על הנר עד עלות השחר, אסור לו לברך ביום ראשון ואפילו במוצאי הצום).

  • יש להזהיר הנשים שגם הן צריכות לברך על הנר במוצאי שבת זו, ואם לא יצאו ידי חובה בבית הכנסת או מבעליהן, מנהג בנות ספרד לברך בעצמן על הנר בביתם[1]. ומנהג הרבה מבנות אשכנז שלא לברך ברכת מאורי האש בעצמן, אלא יצאו ידי חובתן מהאנשים, אא"כ אין אדם אחר שיכול להוציאה, או שבעלה יצא כבר ידי חובתו בבית הכנסת, אזי תברך בעצמה[2].

[1] כן העלה בחזון עובדיה עמ' שמ"ג, ע"ש.

[2] שמירת שבת כהלכתה (פס"ב הערה צ"ח), בשם הגרש"ז אוירבך זצוק"ל, שחששו לספיקו של הביאור הלכה (סימן רצ"ו ס"ח ד"ה לא יבדילו בעצמן), שו"ת אגרות משה (ח"ב סימן מ"ז אות ב').

פרק ח

ניקיון הבית

  • כלי הסעודה כגון צלחות סכו"ם וכדומה, והסירים שנשארו מלוכלכים משבת, לא ישטפם במוצאי שבת אלא רק לאחר חצות היום (ויש מחמירים לאסור עד צאת הצום), אלא אם כן צריך אותם לצורך אכילת קטנים או חולים או שאר פטורים ביום הצום.

  • כשנודף מהכלים ריח רע בבית, או שמושכים חרקים וכיו"ב, מותר לשטוף ולהדיח הכלים ביום תשעה באב עצמו (ואפילו במוצ"ש), ויש המחמירים ללבוש כפפות גומי על ידיהם (אולם כפפות גומי שיש בתוכם אבקת טלק יצא שכרו בהפסדו משום שלאחר מכן בהכרח יצטרך לשטוף ידיו וא"כ מה הועילו חכמים בתקנתם).

  • מותר להניח את הכלים במדיח כלים, אף בתשעה באב עצמו (משום שהכלים נשטפים מאליהם ואין כאן חשש מלאכה שיש בה שיהוי וטורח, ולא חשש איסור רחיצה).

  • עצה טובה לצאת ידי כל הדעות ללא כל חשש:

  1. שישרה את הכלים המלוכלכים במים עם סבון, ואזי אין חשש לריח רע וכו', ורק לאחר צאת הצום ישטפם.

  2. ביום שישי לאחר גמר הבישולים, יעביר המאכלים מהסירים לתבניות חד פעמית וכדומה, ולאחר שימושם בשבת יזרקם לאשפה[1] (וכן יאכל בכלים חד פעמיים).

  • שטיפת הבית: אסור להדיח ולשטוף את רצפת הבית עד מוצאי תשעה באב, משום איסור מלאכה שיש בה טורח ושיהוי, ויש אומרים שבמקום הצורך מותר לשטוף אחר חצות היום (אמנם נראה שאם נשפך משקה דביק במקום מסוים בבית, וגורם ללכלוך יתר וצער לבני הבית, מותר לשפוך מעט מים ולנקות אותו מקום בלבד).

[1] הכל בספר הליכות מועד בין המצרים (עמ' ק"ט), ע"ש.

פרק ט

החייבים והפטורים מהתענית בשנה זו

  • מעוברת: החל מסוף החודש השלישי הרי היא בגדר מעוברת ופטורה מלהתענות בשנה זו, משום שהצום דחוי, והוא הדין למעוברת בשלשה חודשי ההריון הראשונים אם סובלת ממיחושים ובחילות והקאות וכדומה, וכ"ש אם נחלש גופה[1].

  • מניקה: אשה המניקה את בנה בפועל פטורה מלהתענות בשנה זו, מפני שהצום דחוי, ואם אינה מניקה בפועל, אע"פ שהיא בתוך שנתיים ללידה, צריכה לצום, אא"כ מרגישה חולשה ויש לה צער להמשיך בתעניתה, די לה בתענית שעות כפי יכולתה.

  • מפלת: המפלת לאחר ארבעים יום לעיבורה פטורה מן הצום, כדין יולדת לכל דיניה.

  • חולה שאין בו סכנה: חולה החש בגופו ומרגיש חולשה, פטור מן הצום, ע"פ הוראת חכם.

  • ההוראה למעשה בכל הנ”ל: שיש להם להתחיל להתענות בלילה כדי להשתתף בצערן ובאבלותן של ישראל, ובבוקר מותרים לאכול כדרכם ואינם צריכים לאכול פחות פחות מכשיעור, ומכל מקום אם יש צורך לאכול ולשתות אף בלילה מותר, אך לא ירבו במעדנים ומאכלי תענוגים כהרגלם.

  • לבני אשכנז:  ההוראה למעשה כמו שנתבאר בסעיף ה' הנ"ל, אלא שמותרים באכילה ושתיה רק לאחר שמרגישים חולשה בגופם[2].

  • קטנים: יש שכתבו לחנך הקטנים מגיל תשע ומעלה להתענות איזה שעות ביום לפי כוחם ובריאותם, אבל לא לתת להם להתענות כל היום אלא רק מגיל מצוות, אך מ”מ כתב הגר”ע יוסף זצוק”ל שילדים פחות מגיל מצוות אינם מתענים אפילו תענית שעות, ורק מגיל מצוות חייבים להתענות כל היום (ואע"פ שאינם צמים ראוי לחנכם שלא יאכלו רק כדי קיום גופם לחם ומים ומאכלים, ולא יאכלו ממתקים וכדומה).

  • הפטורים מהתענית כשאוכלים פת – יש להם ליטול ידיהם כהרגלם עד פרק היד, משום שלא אסרו רחיצה של מצווה[3], והוא הדין למים אחרונים שייטלו כהרגלם. בברכת המזון – מנהג בני אשכנז לומר "נחם" לפני בונה ירושלים, ומנהג בני ספרד שלא לאומרו כלל בברכת המזון[4].

  • במוצאי שבת זו, אין חיוב לפטורים מהתענית לאכול סעודת מלווה מלכה[5].

[1] בשנה זו שהצום נדחה יש מן הפוסקים שהעלו להקל למעוברות ומניקות במקום מיחוש קצת, כ"כ המ"א (תקנ"ד ט'), ובשו"ת שבות יעקב (ג' ל"ז), בה"ל (תקנ"ט ט' ד"ה ואינו), שבט הלוי (ח"ו סימן ע"ד), תשובות והנהגות (ח"ב רנ"ב), אולם בשו"ת יבי"א (ח"ה סימן מ"ה), הוכיח שתשעה באב קל יותר משאר תעניות שלא נדחו, שהרי בעלי ברית אינם מתענים בת"ב דחוי, וחייבים להתענות בשאר צומות שחלו בזמנם, וא"כ מעוברות ומיניקות פטורות מלהתענות בג' הצומות אפילו חלו בזמנם, מכ"ש שפטורות מלהתענות בט' באב דחוי. ובין למר ובין למר כו"ע מודו שתתחיל לצום, וכשמרגישה קצת כאב ראש או כאב בטן תאכל כהרגלה, וזה מה שכתבנו לקמן ס"ה.

[2] עיין בהערה הנ"ל.

[3] חזו"ע (עמ'  רצ"ב), ע"ש שהביא להקת אחרונים דס"ל כן.

[4] המהרי"ל פסק שחולה שאוכל בתשעה באב אומר "נחם" בברכת המזון, וכ"פ הרמ"א (סימן תקנ"ז), וכן הוא מנהג בני אשכנז, אולם דעת אחרונים רבים שחז"ל לא תקנו לומר מעין המאורע בתשעה באב, וכ"כ הכנסת הגדולה (ח"ב סימן ע"א), ברכי יוסף (סימן תקנ"ז סק"ב), בשם השבולי הלקט (סימן רי"ז), ועוד, וכן העלה בחזון עובדיה (עמ' ר"צ).

[5] הליכות מועד בין המצרים (עמ' קכ"ד).

פרק י

הבדלה לפטורים מהתענית

  • הפטורים מהתענית, ויודעים שעתידים לאכול ביום זה, אינם יכולים לאכול או לשתות שאר משקים ללא הבדלה על הכוס[1] (וחולה הזקוק לשתיית מים בלבד אינו מבדיל בתענית אלא במוצאי הצום).

  • למנהג בני ספרד: יבדיל הפטור מן התענית על הכוס (כוס יין, ועדיף מיץ ענבים) במוצאי שבת[2], וישתה מהכוס רביעית או מלוא לוגמיו[3] (ואם א"א להם לשתות, אזי יטעמו מעט ויתנו לקטן (מבן שש ועד בן תשע) לשתות). ולאחר ההבדלה ימשיכו התענית וישתתפו עם הציבור עד שירגישו צורך לאכול וכנ"ל.

  • מנהג בני אשכנז: להבדיל רק לפני האכילה והשתייה (ויש שכתבו שיבדילו על מיץ ענבים, ויש אומרים שיבדילו על חמר מדינה כגון בירה לבנה, תה או קפה).

  • סדר ההבדלה: ברכת הגפן, בורא מאורי האש (למי שמבדיל במוצ"ש ולא בירך עדיין), ברכת המבדיל, ולא יברכו ברכת הבשמים, ולא יאמרו הפסוקים שלפני ההבדלה.

  • הפטורים מהתענית רשאים להוציא ידי חובת הבדלה את בני ביתם או חבריהם מדין שומע כעונה, ולא יצטרכו השומעים להבדיל שוב במוצאי הצום[4].

  • הבדלה לקטן: מנהג בני ספרד שהקטן שהגיע לחינוך (מגיל שש), מבדיל קודם אכילתו, וצריך ללמדו לשתות מלוא לוגמיו[5], והרבה מבני אשכנז נוהגים, שהקטן אוכל ושותה בתשעה באב ללא הבדלה, ובמוצאי התענית ישמע הבדלה מאביו[6].

[1] משנה ברורה (סימן תקנ"ט סקל"ז).

[2] תשובת כנסת הגדולה בשו"ת בעי חיי, וכ"פ בחזון עובדיה (עמ' ש"נ), ומשנה אחרונה עיקר, וכן דעת אחרוני זמננו.

[3] וא"צ ליתן לקטן כן דעת מרן בחזו"ע (עמ' שמ"ח), שכיון שהוא מכוון למצוה לא גזרו עליו חכמים.

[4] ברכי יוסף להחיד"א, וכ"פ בחזו"ע (עמ' שנ"א).

[5] מהרי"ל דיסקין, שו"ת דברי יציב חזו"ע (עמ' שנ"ב), שבט הלוי (ח"ז סימן ע"ז אות ו'), מיהו בשבט הלוי (ח"י סימן קע"ז אות ד'), חזר בו ופסק לפטור קטנים מהבדלה, וכתב שבח"ז לא היתה כוונתו למעשה אלא להשיב לשואל, ע"ש.

[6] כן דעת הגרי"ש אליישיב זצוק"ל, ושיבדל לחיים טובים מרן הגר"ח קנייסקי שליט"א, ועוד.

פרק יא

מוצאי התענית

  • אסור לאכול ולשתות במוצאי התענית עד שישמע הבדלה על הכוס, אבל מים מותר לשתות קודם ההבדלה (ומצד הסוד טוב להחמיר גם בשתיית מים[1]).

  • סדר ההבדלה במוצאי תשעה באב: ברכת הגפן (ללא הפסוקים שנוהגים לומר קודם ההבדלה[2]), וברכת המבדיל בין קודש לחול, ואין מברכים לא על הבשמים ולא על הנר[3] (וגם מי שלא בירך על הנר במוצ"ש, לא יברך במוצאי התענית).

  • כיבוס, רחיצה במים חמים, תספורת וברכת שהחיינו: מותר במוצאי התענית שהוא ליל י"א בשנה זו, לכל הדעות[4].

  • אכילת בשר ושתיית יין: למנהג בני ספרד מותר לאכול ולשתות במוצאי התענית[5] (אף שבשנה רגילה אסור כל יום י' באב), ומנהג בני אשכנז לאסור בלילה זה אכילת בשר ושתיית יין מפני אבלות של יום, אמנם למחרת היום מותר[6].

  • שמיעת כלי זמר: מותרת במוצאי תשעה באב בשנה זו[7] (ויש שכתבו שראוי להימנע לשמוע בלילה זה קול ששון וקול שמחה, אע"פ שמעיקר הדין מותר[8]).

יהי רצון שיבנה בית המקדש במהרה בימינו "וכל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה", אמן כן יהי רצון.

[1] הרמב"ם (פרק כ"ט מהלכות שבת ה"ה), כתב להקל בשתיית מים, וכ"פ מרן בשו"ע (סימן רצ"ט ס"א), אבל מדברי תשובת הגאונים (שערי תשובה סימן פ'), מוכח שאפילו מים אסור לשתות קודם ההבדלה, וכ"כ מהרח"ו בספר פרי עץ חיים (שער השבת סימן כ"ד): מורי הזהיר מאד שלא לשתות מים קודם ההבדלה, ואמר לי כי כל השותה מים בזמן ההוא ימות באסכרה, ובחזו"ע (שבת ב' עמ' שצ"ג), העלה שמן הדין מותר לשתות מים קודם הבדלה, ומכל מקום טוב להחמיר, ע"ש.

[2] חזו"ע (עמ' של"ח), ע"ש טעמו.

[3] שו"ע (סימן תקנ"ו), חזו"ע (עמ' של"ו ובעמ' של"ט).

[4] שו"ע (סימן תקנ"א ס"ד), שו"ת זרע אמת (ח"א סימן פ"ב), החיד"א במחב"ר סימן תקנ"ח אות ה'), מ"ב (ס"ק ה'),   וכה"ח (או'ת טו"ב .(וכ"פ מרן הגרש"ז אוירבך זצ"ל בספר הליכות שלמה בין המצרים לגבי רחיצה תספורת וכיבוס  שמותרים במוצאי צום דחוי, חזו"ע (עמ' תט"ו תט"ז).

[5] שו"ת אור לציון (ח"ג פכ"ט אות כ"ז), חזו"ע (עמ' תי"ד).

[6] כ"פ הרמ"א (סימן תקנ"ח), וכן נקטו רוב פוסקי אשכנז.

[7] עיין פרי מגדים (ריש סימן תקנ"ח) והביא דבריו המ"ב (שם בשער הציון אות ד'), וכ"פ הרה"ג גדעון בן משה שליט"א בקובץ יורו משפטיך (גליון 15), אשר נסתייעתי רבות בכתיבת החוברת מקובץ נפלא זה.

[8] עיין בשו"ת שבט הקהתי (ח"ד סימן קנ"ג), רצה לאסור בזה, וכן מטו משמיה דהגרי"ש אלישייב זצוק"ל  שיש להימנע משמיעת שירים עד הבוקר,( הובא בספר כל המתאבל עליה להרב יוסף מרדכי פאק).

תשובה בהלכה בענין לימוד תורה בתשעה באב

שאלה: בס"ד ראינו שפרסמתם (באתר) את מנהגי הרב זצוק"ל בענייני ט' באב. בין השאר הבאתם שהרב נהג ללמוד את שעוריו הקבועים אחרי חצות היום, שהמקורות לכך הם תלמידיו וע"פ מכתב של הרב, ברצוננו אם אפשר לראות את המכתב עצמו, כל זה כדי ללמוד מפי הרב. שאלה נוספת האם אנו יכולים לקחת מכאן הלכה למעשה? (יהי רצון בשנה הבאה לא נצטרך לצום, ויום האבל יהפוך ליום שמחה וגאולה) בברכת התורה (האם אפשר לקבל תשובה לאימייל אם זה לא טורח), תודה.

תשובה: ידועה ההלכה שבתשעה באב אסור ללמוד בדברים המשמחים אלא רק בדברים הרעים, ונוהג איסור זה במשך כל יום תשעה באב, ואף שמצאנו בכמה דברים שמקילים בהם לאחר חצות היום כגון ישיבה על גבי ספסל, הנחת תפילין, הכנת אוכל, החזרת הפרוכת, ועוד, מכל מקום כל מנהגי ואיסורי האבלות של תשעה באב נמשכים עד לצאת הכוכבים.

    ובזמנו שאלנו לכ"ק אדמו"ר מוהרא"ש זי"ע, האם לאחר חצות היום יש מקילים ללמוד את השיעורים הקבועים בכל יום, חק לישראל, שמו"ת, משנה, דף היומי, תהלים היומי, וכדומה, וכן אצלנו בכולל מקפידים בכל יום ללמוד דף היומי, ובדרך כלל במוצאי תשעה באב אנשים עייפים וחלשים ואינם מסוגלים ללמוד את שיעורם הקבוע, האם מותר להם ללמוד את השיעורים הקבועים מידי יום ביומו.

 וענה לנו כ"ק אדמו"ר מוהרא"ש זי"ע, בזה"ל-  "לענין לימוד תורה בתשעה באב, השיעורים הקבועים שיש לאדם כגון דף היומי, או חומש ורש"י, וכו', וכו', אחר שלש ואחר מנחה, נוהגים להקל". (ד' מנחם אב התשס"ז). וכתב עוד "בענין תשעה באב, אחרי שעה שלוש ואחר שגומרים מנחה עם טלית ותפילין, אז יכולים כבר ללמוד את הדף היומי, לא צריכים לחכות עד הלילה". (ו' מנחם אב תשע"א). ומשמע מדבריו שדווקא לאחר שעה שלוש בצהרים, ולאחר תפילת מנחה, שאז מניחים תפילין ואומרים פסוקי נחמה, אזי יש להקל ללמוד את הלימודים הקבועים דווקא ולא שיעורים בעיון.

      ואע"פ שלכאורה אין לזה מקור מפורש בדברי הפוסקים, מכל מקום יש סמך לזה בספרי הדרש והחסידות, (עיין בספר נצח ישראל למהר"ל מפראג פרק כ"ו, ועוד), שהרי ידוע שבית המקדש נשרף בשעות האחרונות לעת ערב של תשעה באב, ובשעה זו דייקא מתחילה הנחמה, שאנו רואים את גודל רחמיו יתברך ששפך חמתו על עצים ואבנים ולא כילה חמתו בבני ישראל, כמובא במדרש רבה (איכה רבתי פרשה ד'), "כתיב (תהלים ע"ט) "מזמור לאסף אלהים באו גוים בנחלתך", לא הוה קרא צריך למימר אלא בכי לאסף, נהי לאסף, קינה לאסף, ומה אומר מזמור לאסף, אלא משל למלך שעשה בית חופה לבנו וסיידה וכיירה וציירה ויצא בנו לתרבות רעה, מיד עלה המלך לחופה וקרע את הוילאות ושיבר את הקנים ונטל פדגוג שלו איבוב של קנים והיה מזמר, אמרו לו: המלך הפך חופתו של בנו ואתה יושב ומזמר, אמר להם מזמר אני שהפך חופתו של בנו ולא שפך חמתו על בנו, כך אמרו לאסף, הקב"ה החריב היכל ומקדש ואתה יושב ומזמר, אמר להם מזמר אני ששפך הקב"ה חמתו על העצים ועל האבנים ולא שפך חמתו על ישראל, הדא הוא דכתיב "ויצת אש בציון ותאכל יסודותיה" ע"כ לשון המדרש.

       וידוע עוד שבתשעה באב לעת ערב בשעת המנחה נולד המשיח, כמסופר במדרש רבה (איכה פרשה א' סימן נ"א),  ובירושלמי (ברכות פ"ב ה"א), אודות לידת המשיח ביום שנחרב בית המקדש, וזהו תוכן הדברים (עפ"י פירוש פני משה שם), מעשה ביהודי אחד שהיה עומד בשדה וחורש עם שורו, פתאום השמיע השור צעקה אחת, עבר שם ערבי אחד ואמר לבעל השור, יהודי תתיר את השור וקנקן המחרישה, ותפסיק מלחרוש, כי היום נחרב ביהמ"ק שלכם, אח"כ השמיע השור שוב צעקה שניה, אמר לו הערבי, יהודי קשור את שורך וקנקן המחרישה ותמשיך לחרוש, מפני שבו ביום נולד מלך המשיח, שאל אותו היהודי ומה שמו, א"ל הערבי מנחם, ומה שם אביו חזקיה, ומאיזה מקום הוא מבירת מלכא דבית מלך יהודה, הלך היהודי ומכר את שורו וקנקן המחרישה, ועשה עצמו מוכר בדים ומטפחות שכורכים בהם תינוקות, והיה הולך ממקום למקום, עד שבא לאותו המקום שאמר לו הערבי והיו כל הנשים קונות ממנו, ואמו של מנחם לא באה לקנות, ושמע קול הנשים אומרות אמו של מנחם תבואי הנה ותקני בשביל בנך, ענתה להן אמו של מנחם הייתי רוצה לחנקו לשונא ישראל, וכלפי התינוק מנחם אמרה כן, לפי שנולד ביום שחרב ביהמ"ק, אמר לה היהודי בטוח אני שכשם שנחרב ביהמ"ק ביומו כך עתיד להבנות ביומו, בואי וקני עבורו, אמרה לו אין לי מעות, אמר לה לא איכפת לי, קחי עתה את הבגדים ובפעם אחרת אבוא ואקח המעות, לימים חזר לשם ושאל את האשה על אודות בנה, השיבה לו מאותה השעה שראית אותי ודיברנו ממנו בא רוח סערה וחטף אותו מידי ונעלם מעיני. א"ר בון מה לנו ללמוד מן הערבי הזה ולא מקרא מלא הוא (ישעיה י' לד'), "והלבנון באדיר יפול", ומה כתיב בתריה (שם יא' א'), "ויצא חוטר מגזע ישי", ר"ל שיוולד מלך המשיח, ע"כ המעשה.

       וזמן הנחמה המתגלה בתשעה באב לעת ערב, הוא בחמש שעות אחרונות (לערך משעה שלש), עיין בספר בני יששכר שכתב (מאמרי חודש תמוז אב בין המצרים מאמר ב'), וז"ל "רק החמש שעות אחרונות הנה הן המה ג"כ בכללות אותן הימים, אבל אעפי"כ המה מתמתקים בלידת בן דוד", ע"כ.

      וראה מה שכתב החיד"א בספר ברכי יוסף (אות ז'), שיש שנהגו להקל במנהגי האבלות במנחה לעת ערב, וז"ל "מנהג העולם לומר פסוקי נחמה בערב, וראיתי בספר הכוונות להאריז"ל שהביא המנהג ונתן טעם למנהג, כשישראל ראו דבתשעה באב בערב הציתו אש בהיכל, אמרו מזמור ששפך חמתו על עצים ואבנים, וגם כי במנחת תשעה באב נולד המשיח, ומזה הטעם לא מיחו חכמים על רבות בנות דלאחר חצות מתעסקות בכל כוחן לכבד הבית ולתקן וכיוצא מתיקוני הבית, וזה מנהג בערי אטליא לנשים, ויען שדעתן קצרה וחלושי אמונה אדרבה חיזקו ידיהם לקבוע אמונת הגאולה ולא יתייאשו ח"ו", עכ"ל (ועיין בספר פסקי תשובות (סימן תקנ"ד אות ד'), מש"כ שמצינו מנהגי כמה קהילות כדברי הט"ז בדברי הרמ"א, שלא שינו את סדר השיעורים שהם לחם חוקם במשך כל ימות השנה, כגון פרשת התשובה והמן, וכו' וחק לישראל וכיו"ב, ועשו זאת לאחר חצות היום לעת מנחה, ע"ש).

      מכל האמור מתבאר שבתשעה באב לעת ערב בחמש שעות אחרונות מתחיל עידן הנחמה, ולכן רק בשעה שלוש לאחר שמניחים תפילין ומתפללים מנחה ואומרים פסוקי נחמה, אזי יש הקלה ללמוד את השיעורים הקבועים מידי יום ביומו, וזה לעניות דעתי חלק ממקור דברי מו"ר אדמו"ר מוהרא"ש זי"ע.

      יהי רצון שנזכה עוד היום לגאולה השלמה ולבנין בית המקדש וימים אלו יתהפכו לימי ששון ושמחה, אכי"ר.

כמה כתי"ק מכ"ק מרן מוהרא"ש זי"ע, לרבני בית ההוראה בעניני תשעה באב

 

  • "בענין תשעה באב, אחרי שעה שלוש ואחר שגומרים מנחה עם טלית ותפילין, אז יכולים כבר ללמוד את הדף היומי, לא צריכים לחכות עד הלילה". (ו' מנחם אב תשע"א).

  • "בענין זמן סיום הצום, היות שזה תענית דרבנן, בארץ ישראל יכולים כבר להתפלל עשרים דקות אחר השקיעה ואח"כ לאכול, ובחוץ לארץ יכולים כבר להתפלל ארבעים וחמש דקות לאחר השקיעה, ואח"כ לאכול, וכמובן שקודם צריכים לאכול ואחר כך הולכים למקוה ומקדשים את הלבנה". (ז' מנחם אב התשס"ט).

  • "לגבי תפילין בתשעה באב, המנהג הוא להניח תפילין רק במנחה". (כ"ט תמוז התשס"ז).

  • "לענין לימוד תורה בתשעה באב, השיעורים הקבועים שיש לאדם כגון דף היומי, או חומש ורש"י, וכו', וכו', אחר שלש ואחר מנחה, נוהגים להקל". (ד' מנחם אב התשס"ז).

  • "אשר בנחל", יכולים לעיין בזה גם בתשעה באב, כי כל מי שעובר עליו צרות ויסורים הוא מוכרח התחזקות, ודיקא הוא יבין בהספר הנפלא הזה, ולכן תתחזק והקדוש ברוך הוא ימתיק ממך כל הדינים על ידי פלא עליון". (ח' מנחם אב התשס"ט).

  • "אנחנו לא נוהגים לקרוא את ההפטרה בשבת חזון בניגון איכה, כי שבת אין זמן לאבילות. סיום מסכת טוב לעשות בכל יום מימי התשעה ימים, כי בזה מבטלים את הס"מ, אבל לא בשביל לאכול בשר, כדאי הוא בית אלוקינו למנוע עצמם בתשעה ימים אלו לא לאכול בשר. אנחנו מניחים תפילין רק במנחה, ואחר מנחה יכולים כבר ללמוד את השיעורים שאדם רגיל בהם כל השנה" (ז' מנחם אב התשס"ז).

  • "מנהגנו שגם הנשים אומרות בלילה וביום מגילת איכה, יעזור הקב"ה שנזכה כבר לראות בגאולתן ובישועתן של כלל נשמות ישראל, כי כך אמרו חכמינו הקדושים (תענית יא.), "כל המצער עצמו עם הציבור זוכה ורואה בנחמת ציבור" (מכתב לנשות אנ"ש ה' מנחם אב התש"ע).

  • "בענין הבריכה וכו', אין שום היתר שנשים ילכו כשיש שמה רק גבר מציל, זה אביזרייהו של גילוי עריות, ובשום פנים ואופן לא לתת את זה, כי יכול לצאת מזה קלקולים גדולים מאד, ומה גם הייתי אומר שמטעם הבית הוראה להוציא איסור, אף שזה מאד מאד כואב שאין לנשות אנשי שלומינו בריכה עכשיו, אבל מצד הדין וההלכה אסור להתרחץ במקום שיש שמה גבר וכו', כמו שכתוב בהלכה, ומגיע על זה גט רחמנא לצלן" (י"ט תמוז התשע"א).

כאיש אשר אמו תנחמנו כן אנכי אנחמכם ובירושלים תנוחמו

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

עוד בנושא:

"אִישׁ פֶּלֶא וּבַעַל מוֹפֵת גָּדוֹל" – הילולת הרה"ק ר' ישעיה מקרעסטיר זי"ע • שיחות מוהרא"ש

רַבִּי יְשַׁעְיָה מִקֶּערֶעסְטִיר זי"ע אֶפְשָׁר לִלְמֹד הֲמוֹן הֲלִיכוֹת וְהַנְהָגוֹת מִדְּמוּתוֹ הַמֻּשְׁלֶמֶת מוֹהֲרָא"שׁ ז"ל  רָגִיל לְסַפֵּר מִגֹּדֶל קְדֻשַּׁת הַצַּדִּיק הַקָּדוֹשׁ רַבִּי יְשַׁעְיָה מִקֶּערֶעסְטִיר זי"ע וּמֵעֲבוֹדַת הַצְּדָקָה וְהַחֶסֶד

כָּל יוֹם כְּנֶגֶד חֹדֶשׁ: אל תפספסו את הימים • שיחות מוהרא"ש י"ב ימי ניסן הראשונים

כָּל יוֹם כְּנֶגֶד חֹדֶשׁ שָׁלֵם מוֹהֲרָא"שׁ ז"ל אָמַר, שֶׁבְּי"ב יָמִים רִאשׁוֹנִים שֶׁל חֹדֶשׁ נִיסָן, מְסֻגָּל לְבַקֵּשׁ וּלְהִתְפַּלֵּל עַל הַשְׁפָּעוֹת טוֹבוֹת לְכָל י"ב חָדְשֵׁי הַשָּׁנָה כֻּלָּהּ,

דילוג לתוכן