wedding-3538560_960_720

"סיפורי מעשיות" "מבערגיר ועני" פירוש מספר "תוך הנחל"

בוקר שבת קודש פרשת דברים ה׳תשנ״ט בעת קידושא רבא, דיבר מוהרא״ש ז"ל דיבורים נוראים ונפלאים מאד בסיפורי מעשיות של רביז״ל, במעשה מבערגיר ועני דף ר״ט עיין שם.

והקיסר הזה מיאן עתה להשתדך עם הבערגיר, כי אין נאה לקיסר להשתדך עם בערגיר; ואשתו הקיסרית היא לא זזה מן הבערגיר כלל, וירא הקיסר, שאי אפשר לו לעשות שידוך אחר נגד הבערגיר הנ״ל, בפרט כי אשתו מחזקת עמו מאד מאד, על כן חשב מחשבות על הבערגיר הנ״ל, ובתחלה ראה לחסרו, והשתדל בתחבולות, כאלו אין הדבר ממנו לגרם לו הפסד, והקיסר בודאי יכול לעשות כזאת, והיו מפסידים ומחסרים אותו, עד שנתדלדל ונעשה עני גמור, והיא, הקיסרית היתה מחזקת עמו תמיד אחר-כך ראה הקיסר שכל זמן שזה הבן קים, הינו בן הבערגיר הנ״ל, אי אפשר לו לעשות שידוך אחר, והשתדל להעביר את אותו הבחור של הבערגיר, וחשב מחשבות להעבירו, וגלגל עליו עלילות, והושיב עליו שופטים, והשופטים הבינו, שרצון הקיסר להעבירו מן העולם, ושפטו להניחו בשק ולהשליכו לים. 

פתח ואמר מוהרא״ש ז"ל, רביז״ל ממשיך לספר, והקיסר הזה מיאן עתה להשתדך עם הבערגיר, כי אין נאה לקיסר להשתדך עם בערגיר, כי הקיסר הזה במקום לזכור היטיב שהוא בעצמו היה לפני קצת זמן עני ואביון, ונשאר בלי אשה ובלי כלום, עד שהבערגיר הציל את אשתו והחזירה לו, ונעשה עשיר וקיסר, ובמקום לזכור את כל החסדים שהבערגיר עשה עמו, ולהכיר לו טובה, במקום זה נהפך עליו לשונא וביקש להעביר אותו מן העולם, ואין מדה בזויה וגרועה מזה, שלא מלבד שאינו מכיר טובה, אלא גם משלם לו כל הרעות שבעולם, ועל זה אומר שלמה המלך עליו השלום (משלי י״ז) משיב רעה תחת טובה לא תמיש רעה מביתו, כי האדם תמיד חייב לזכור את כל הטובות שעשו עמו, ולהכיר טובה לכל מי שעשה עמו פעם טובה, וכן יהיה מכיר את מקומו, ויזכור תמיד את מצבו הראשון ואיך שריחמו עליו, ולא יתגאה עם מלכותו וממשלתו, וכמו שרואים אצל דוד המלך עליו השלום, שאפילו שנעשה מלך ושולט בכל, אף על פי חוזר וצועק בתהלים, הושיעני כי עני ואביון אנכי וגו', וכן אמרו חכמינו הקדושים (מגילה י״א.) על הפסוק (שמואל א׳ י׳׳ז) ודוד הוא הקטן, שהיה מקטין את עצמו, והיה יושב על הקרקע ולומד תורה וכו', כי זהו שלימות מדת המלכות והממשלה, שהאדם אינו משתמש בהם להנאתו ולצרכו חם ושלום, רק כדי לעזור את הבריות, וזהו סימן שהאדם מכיר טובה אליו יתברך באמת על כל החסד שגמל עמו מעודו.

ואשתו הקיסרית היא לא זזה מן הבערגיר כלל, כי היא היתה אשר חיל, אשה יראת ה', ולכן בוודאי הכירה טובה להבערגיר על שהציל נפשה, וגם עמד בנסיון עמה, ולכן היתה מוכנת ליתן לו את הכל ולא למנוע ממנו שום טובה שבעולם וכמו שנשבעה לו באמת.

וירא הקיסר, שאי אפשר לו לעשות שידוך אחר נגד הבערגיר הנ״ל, כפרט כי אשתו מחזקת עמו מאד מאד, על כן חשב מחשבות על הבערגיר הנ״ל, ובתחלה ראה לחסרו, והשתדל בתחבולות, כאלו אין הדבר ממנו לגרם לו הפסד, והקיסר כודאי יכול לעשות כזאת, והיו מפסידים ומחסרים אותו, עד שנתדלדל ונעשה עני גמור, וזהו רשעות שאין כמוהו, שאדם עושה רע להכירו מתחת גבו, כאילו אין זה ממנו כלל, ובזה מחביא את רשעתו תחת אחרים, והוא ערמומיות מגונה מאד, כי אדם שיש לו חשבון עם חבירו ורוצה לשלם לו רעה, כל זמן שעושה הרע פתוח כנגדו, הרי השני יודע ליזהר ממנו, ויכול להתחמק ממנו או להתפייס אתו, אבל בשעה שאדם עושה הרע בנכלי ערמומיות כאילו אין זה ממנו כלל, הרי הוא רשע מרושע וגם צבוע גדול, כי יודע שאין לו שום מענה ותירוץ למה עושה לו רעה, ולכן מחביא את זה תחת גב של אחרים, ואין רע גרועה מזה.

ואמר מוהרא״ש ז"ל, שרביז״ל מדייק כאן לומר ״והקיסר בודאי יכול לעשות כזאת״, כי את זה רואים בחוש בעוונותינו הרבים, שכל אלו שיש להם איזה מלכות וממשלה בהתנהגות המדינה, יהיה מי שיהיה, עושה דברים כאלו לגרום רעות לאנשים תחת גב של אחרים, כאילו אינו מהם כלל, ואי אפשר לתפסם כלל, ובפרט רבנים צבועים הלובשים טלית שאינו שלהם, יכולים להלביש את כל רשעתם וטומאתם תחת גב של אחרים ואף פעם לא יתפסו אנשים מאיפוא זה בא, שזהו מה שמקוננים באיכה (איכה א׳) היו צריה לראש, שכל הצרים יש להם ראש וממשלה (עי׳ זוהר נשא קכ׳׳ו.), ולכן צריכין רחמי שמים מרובים להנצל מצבועים כאלו, ולא להיות נתפס ברשתם כלל.

והיא, הקיסרית, היתה מחזקת עמו תמיד, כי היא היתה יראת שמים אמיתית וכנ״ל, ועיקר היראת שמים רואים במדת הכרת הטוב, כי כפי שאדם מכיר טובה לבני אדם כן בוודאי מכיר טובה להקדוש ברוך הוא.

אחר-כך ראה הקיסר שבל זמן שזה הבן קים, הינו בן הבערגיר הנ״ל, אי אפשר לו לעשות שידוך אחר, והשתדל להעביר את אותו הבחור של הבערגיר, וחשב מחשבות להעבירו, וגלגל עליו עלילות, והושיב עליו שופטים, והשופטים הבינו, שרצון הקיסר להעבירו מן העולם, ושפטו להניחו בשק ולהשליכו לים, כי זה הסוף של מדת כפוי טובה, ומדת הגאוה והשנאה, שמתיר דמו של ההוא, ומצווה לאחרים להעבירו מן העולם, כי מיד שמתחיל מדת הקנאה והשנאה, כבר אין לה שיעור וגבול, והסוף שהיא באה לידי שפיכות דמים רחמנא ליצלן, ה׳ יצילנו.

ואמר מוהרא״ש ז"ל, שזה מאד נוגע לענינא דיומא, ענין של ימים אלו של בין המצרים ותשעה באב, כי הלא עיקר החורבן היתה מחמת שנאת חנם, ועדין מרקד בינן, היינו כל הקנאות והשנאות שיש בין כתה אחת לשניה, וכן הקנאות והשנאות שיש בין כל כתה בעצמה, ושומו שמים על זה, איך יהודים יקרים יכולים לשנוא אחד את השני על לא דבר ממש, רק בגלל שאינו מהחסידים שלו או מהכת שלו, והיא גזענות נוראה שמכאיב מאד את הלב, ורואים להבדיל בין אומות העולם שהשנאות והקנאות שיש בין הנוצרים להישמעאלים ימח שמם, והורגים אחד את השני לאלפים ולרבבות, וכן בין הנוצרים והישמעאלים בעצמם יש כתות כתות שהורגים ומחסלים בינם לבין עצמם, ובעוונותינו הרבים נתקיים גם אצל עם ישראל כן, שיש שנאות כאלו בין כתה אחד להשניה, ובתוך כל כתה, עד שקשה לסבול כל אלו ההפרדות וההפלגות, והכל בנוי על שקר וכזב, כאילו ההוא רוצה רק להרוס ורק אני רוצה לבנות, וכך כל אחד אומר, ועל ידי זה באים לידי קנאות ושנאות, ואי אפשר להסתדר עם אחרים כלל, ולכן החוב מוטל עלינו בימים עלינו ביותר, לעבוד על מדת אהבת ישראל ולאהוב כל בר ישראל יהיה מי שיהיה, אפילו אם אינו מן האנשים שלי ואינו מחזיק מן הרבי שלי, כי כולנו בני אב אחד אנחנו, וכולנו נקראים בנים למקום, ולמה לנו לריב כל כך בינינו,

והשם יתברך יזכינו להגיע אל מדת האהבה והשלום באמת, ונאהוב כל בר ישראל כנפשינו, ובזכות זה ישלח לנו הקדוש ברוך הוא משיח צדקנו ויגאלינו מן הגלות לגאולת עולם במהרה בימינו אמן ואמן.

שיחות מוהרא"ש ניסן תשע"ד
חודש ניסן

שיחות מוהרא"ש ניסן תשע"ד

  סְגֻלַּת חֹדֶש נִיסָן חֹדֶשׁ נִיסָן מְסֻגָּל לַגְּאֻלָּה בִּכְלָלִיּוּת וּבִפְרָטִיּוּת מוֹהֲרָא"שׁ ז"ל דִּבֵּר מִמַּעֲלָתוֹ הַנִּשְׂגָּבָה שֶׁל חֹדֶשׁ נִיסָן, אֲשֶׁר הוּא חֹדֶשׁ מְסֻגָּל מְאֹד לִגְאוּלַת הַנֶּפֶשׁ

קרא עוד ←
שיחות מוהרא"ש – 'מעלת אכילת מצה בפסח'
חדשות ברסלב

שיחות מוהרא"ש – 'מעלת אכילת מצה בפסח'

מוהרא"ש ז"ל אמר, שראוי לאדם לשמוח מאוד מאוד בשעה שזוכה לאכול מצה בימי פסח הקדושים, כי מצה היא מאכל עליון ונורא מאוד, והוא המאכל של

קרא עוד ←
שיחות מוהרא"ש זי"ע ארבע פרשיות תשע"ד
מאמרי שיחות מוהרא"ש

שיחות מוהרא"ש זי"ע ארבע פרשיות תשע"ד

עִנְיַן אַרְבַּע פָּרָשִׁיּוֹת לְהִתְרָאוֹת עִם הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ! מוֹהֲרָא"שׁ ז"ל אָמַר, שֶׁבְּבוֹא הַשַּׁבָּתוֹת שֶׁל 'אַרְבַּע פָּרָשִׁיּוֹת', רָאוּי לָאָדָם לְהִתְעוֹרֵר בְּשִׂמְחָה עֲצוּמָה עַל שֶׁמַּגִּיעַ הַזְּמַן שֶׁכָּל

קרא עוד ←
שלום לכם!
איך אפשר לעזור?
Powered by
גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן