"סיפורי מעשיות" "מעשה מבן מלך ובן שפחה שנתחלפו" פירוש מספר "תוך הנחל"

ואמרו לו (הינו גם־כן השרים הנ״ל, כי כל זה הוא המשך דבריהם): הנסיון יהיה, אם אתה חכם כזה: היות שיש כאן גן, שנשאר מן המלך שהיה, שהוא היה חכם גדול מאד; והגן הוא נפלא מאד מאד, שגדלים בו כלי מתכות כלי כסף וכלי זהב, והוא נפלא ונורא מאד, אך אי-אפשר לכנס בו, כי כשנכנס בו אדם, אזי תכף מתחילין שם לרדפו, ורודפין אותו, והוא צועק, והוא אינו יודע כלל ואינו רואה מי רודף אותו, וכך הם רודפין אותו, עד שמבריחין אותו מן הגן, על כן נראה אם אתה חכם, אם תוכל לכנס אל הגן הזה, ושאל אם מכים את האדם הנכנס; אמרו לו, שהעקר שרודפין אותו, והוא אינו יודע כלל מי ומי רודף אותו, ובורח בבהלה גדולה מאד, כי כן ספרו להם בני אדם שנכנסו לשם.

פתח ואמר מוהרא״ש ז"ל, רביז״ל ממשיך לספר, ואמרו לו (הינו גם־כן השרים הנ״ל, כי כל זה הוא המשך דבריהם): הנסיון יהיה, אם אתה חכם כזה: היות שיש כאן גן, שנשאר מן המלך שהיה, שהוא היה חכם גדול מאד; והגן הוא נפלא מאד מאד, שגדלים בו כלי מתכות כלי כסף וכלי זהב, והוא נפלא ונורא מאד, כי הגן הוא העולם הזה, שנברא בשביל התכלית שיזכה האדם להכיר את השם יתברך, ואז העולם נתהפך לגן עדן, כי מיד שממשיך עידונא דנחלא עלאה, היינו העידונים של השגות אלקותו יתברך, למטה בזה העולם, העולם הזה נתהפך לגן עדן, וכמו שאמרו חכמינו הקדושים, (ברכות ל״ד:) גן לחוד ועדן לחוד, כי יש שני בחינות, גן ועדן, והעיקר לקשר שניהם ביחד, ולהמשיך לתוך הגן את העדן, ואזי יש לו גן עדן (ליקוטי מוהר״ן חלק א׳ סי׳ רפ״ו), אבל אם לא, יש הגיהנום חס ושלום, כי הגן עדן והגיהנום הם בזה העולם (ליקוטי מוהר״ן חלק א' טי' כ״ב), ופעם אמר רביז״ל (ליקוטי מוהר״ן חלק ב׳ סי׳ קי״ט) הנה הכל אומרים, שיש עולם הזה ועולם הבא, והנה עולם הבא, אנו מאמינים שיש עולם הבא, אפשר יש גם עולם הזה גם־כן באיזה עולם, כי בכאן נראה שהוא הגיהנום, כי כולם מלאים יסורים גדולים תמיד, עיין שם, כי רק האדם שזוכה לידבק את עצמו בו יתברך, זוכה להשגת הגן עדן בזה העולם, אבל אם לאו, יש לו גיהנום רחמנא ליצלן, ובאמת גם הגיהנום הוא בחינת גן, כי גיהנום הם אותיות ג״ן היו״ם, רק הוא גן עראי של גשמיות עולם הזה, בבחינת (ישעיה כ״ב) אכול ושתו כי מחר נמות, שהולך בשרירות לבו היום, כי למחר ימות, אבל מי שמסתכל על התכלית הנצחי, ויודע שצריך להגיע אל ביתו העליון, ולחזור אליו יתברך, אזי הוא ממשיך על עצמו בזה העולם השגות אלקותו יתברך, ואזי יש לו תענוגי הגן עדן ממש.

גם מובא בתיקונים (תיקון י״ג) גן דא אורייתא, כי יש חמישים ושלש פרשיות בתורה, העולים בגימטריא ג״ן, כי עיקר הגן בזה העולם מוצאין על ידי התורה הקדושה, שהם כלליות כל המצוות והסיפורים של התורה, המתלבשים בעניני עולם הזה, והתורה מגלה לנו איך שיש אלקות בכל פרט ופרט של הבריאה, אפילו בתוך העולם העשיה הזה, ודומם צומח חי מדבר, כולם לבושים לגבי אור האין סוף ברוך הוא, ולכן התורה היא הגן עדן של עולם הזה, שזהו הכלי כסף וכלי זהב שגדלים בגן המלך הנ״ל, שהם נשמות ישראל הקדושים המטיילים בספרי התורה הקדושה, והוא גן נהדר ונפלא מאד, אשרי הזוכה ליכנס לתוכה.

אך אי-אפשר לכנס בו, כי כשנכנס בו אדם, אזי תכף מתחילין שם לרדפו, ורודפין אותו, והוא צועק, והוא אינו יודע כלל ואינו רואה מי רודף אותו, וכך הם רודפין אותו, עד שמבריחין אותו מן הגן, כי לא כל אדם זוכה ליכנס לתוך הגן עדן שיש בזה העולם, כי יש כח המדמה שמבלבל ומערבב דעת האדם (ליקוטי מוהר"ן חלק א׳ סי׳ כ״ה), ונדמה לו שרודפין אותו ומבריחין אותו מן הגן, שהם כלליות הבלבולים והמניעות שעוברים על כל אדם שרוצה ליכנס אל עבודת השם יתברך, שנדמה לו כאילו מרחיקין אותו ואין צריכין אותו מלמעלה, כי הנה רוצה להיות עובד ה׳ ואיש כשר, והנה דייקא אז מתחיל לעבור עליו כל מיני ירידות ונפילות, וכל מה שרוצה לצאת מעוצם שפלותו וירידתו, כך מתגבר עליו הבעל דבר להפיל אותו, והאדם צריך להיות גבור חיל לא לעזוב את מקומו, ולא להפסיק כיסופיו ורצונותיו להתקרב אליו יתברך, כי כל המניעות והבלבולים הם רק באחיזת עינים, דמיונות של שוא, למען הבחירה והנסיון, לראות אם רצונו חזק באמת להתקרב אליו יתברך, ואם אין האדם מניח את מקומו בשום פנים ואופן, אזי זוכה לעבור על הכל בשלום, וליכנס אל תוך הגן, ולהתענג שם על נועם זיו השכינה, ולכן בתחילה כשנכנסים לתוך הגן מתחילין לרדוף אותו, והוא צועק ואינו יודע כלל מי רודף אותו, כי באמת הוא רודף את עצמו על ידי תאוותיו ומדותיו הרעות, כמו שנאמר אצל התוכחה (ויקרא כ״ו) ורדף אותם קול עלה נדף ונסו מנוסת חרב ונפלו ואין רודף, שנסים ורודפים, ואין אף אחד רודף אותו, וכן מצינו כמה פעמים בדברי חכמינו הקדושים שהאדם נרדף מעצמו, כמו (עירובין מ״א:) מי שהוציאוהו רוח רעה, ופירש״י שנכנס בו שד, ונטרפה דעתו ומתחיל לרוץ חוץ לחתום, וכן (שבת כ״ט:) המכבה את הנר מפני רוח רעה, שנכנס בו מרה שחורה ועצבות, ונוח לו לשבת בחושך, וכן (גיטין ס״ז:) מי שאחזו קורדייקוס, שהוא שידה הבאה משתיית יין חדש מגתו, כי בכל אלו הדברים, אין אף אחד רודף אותו, ואינו צריך להיות במרה שחורה, רק האדם רודף את עצמו, ואלמלא היה לו יישוב הדעת אמיתי היה מכיר שאינו צריך לברוח כלל, רק לברוח אליו יתברך, ואזי ישאר תמיד בתוך הגן.

על כן נראה אם אתה חכם, אם תוכל לכנס אל הגן הזה, כי לזה בוודאי צריכין חכם אמיתי, מחוכם בחכמת התורה, שיכול ליכנס אל הגן של עולם הזה, שהוא הגן של התורה הקדושה, ולישאר שם בקביעות עצום ולא לברוח.

ושאל אם מכים את האדם הנכנס; אמרו לו, שהעקר שרודפין אותו, והוא אינו יודע כלל מי ומי רודף אותו, ובורח בבהלה גדולה מאד, כי כן ספרו להם בני אדם שנכנסו לשם, כי העיקר רצה לדעת אם מכין את האדם הנכנס לשם, כדי שיכין את עצמו להכות חזרה, כי האדם צריך להיות מוכן לעמוד נגד רשעים ולא לפחד מהם כלל, וכמו שאמרו חכמינו הקדושים (ברכות ס״ב:) אם בא להרגך השכם להרגו, כי אין להתפעל כלל מרשעים ומעזי פנים שבדור, שמגביהים ידים על נפשות עניים ואביונים, להכות אותם מכות רצח ולגזול מהם חיותם, רק צריכין להחזיר להם כדי רשעותם, וללמד אותם לקח למען ידעו שלא מרימים יד על בן אדם, ולכן רצה הבן מלך לדעת אם מכין שם בגן, כדי להכין עצמו למלחמה, וכשאמרו לו העיקר שרודפין אותו, אזי הבין שזהו רק דמיון בעלמא, ועל ידי חכמתו יכול ליכנס ולצאת לשם בשלום,

והשם יתברך יזכינו לחכמה ושכל דקדושה, ולמצוא את הגן עדן שיש בזה העולם, עדי נזכה להתענג שם על נועם זיו השכינה, ולהכלל בו יתברך לגמרי, מעתה ועד עולם אמן ואמן.