heart-700141_960_720

תוך הנחל ליל שבת קודש פרשת עקב ה׳תש״ס

בליל שבת קודש בסעודה ראשונה דיבר מוהרא״ש ז"ל דיבורים נוראים ונפלאים מאד על פי דברי רביז״ל בליקוטי מוהר״ן חלק א׳ סי׳ ה', המדבר מאהבה ויראה, עיין שם.

פתח ואמר מוהרא׳׳ש ז"ל, רביז״ל אומר (מוהרא׳׳ש ז"ל חזר בקיצור על נקודה אחת שבתורה זו של רביז׳׳ל) וצריך לאכללא שמאלא בימינא, כנ״ל, ואף־על-פי-כן צריך לאקדמא את היראה, בי בעל אבדה מחזיר על אבדתו כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה [קדושין ב:] ׳דרכו של איש לחזר אחר אשה משל לאדם, שאבדה לו אבדה וכו' פרוש: כי אהבה הוא בחינת איש, ויראה היא בחינת אשה בידוע, ועל-כן צריך להקדים את היראה, כי אז תבוא אליו האהבה ממילא, כי האהבה הולכת ומחזרת אחר היראה תמיד, כי בעל אבדה מחזיר אחר אבדתו כנ״ל, עיין שם כל זה בדברי רביז״ל.

והסביר מוהרא״ש ז"ל, כי הנה עיקר תכלית האדם בזה העולם שיזכה לבוא אל אהבת השם יתברך, שיאהוב אותו יתברך בכל לבבו ובכל נפשו ובכל מאודו, ויהיה אהבת השם יתברך תקועה בלבו כיתד חזק בל תמוט, ויומם ולילה יחשוב מאהבתו יתברך, ואיך שמוכן למסור כל מה שיש לו בשביל אהבתו יתברך, וכמוזכר הרבה פעמים תורה את מצות אהבת השם, וכמו שכתוב (דברים ו׳) תיכף ומיד אחר אמונת הייחוד שהוא שמע ישראל וגו', ואהבת את הוי״ה אלהיך וגו', כי עיקר הדביקות אליו יתברך הוא על ידי אהבה, וכשאדם זוכה לאהבת השם, אזי נפשו כוספת ומתגעגעת אחריו יתברך תמיד, בבחינת (שיר השירים ב׳) כי חולת אהבה אני, אבל לא בפעם אחת באים אל מדריגה זו, ומוכרחים מקודם להקדים את היראה, להתיירא מלפניו יתברך, ולרעוד ולפחד מלפני הדר גאונו יתברך, והנה עיקר שלימות היראה, הוא יראת הרוממות, לירא ממנו יתברך בגין דאיהו רב ושליט, עיקרא ושרשא דכולא עלמין, וכמובא בזוהר (בראשית י״א:), אבל מקודם צריכין להתחיל עם יראת העונש, ואחר כך באים לידי יראת הרוממות, וכמובא בדברי רביז״ל (שיחות הר״ן סי׳ ה׳) שעיקר העבודה בתחילה היא רק מחמת יראת העונש, ובלי יראת העונש אי אפשר להתחיל כלל בעבודת ה', ואפילו צדיקים צריכים גם כן יראה, כי עובדי מאהבה הם מועטים מאד מאד, ועיקר הוא יראת העונש, כי היראה עלאה בגין דהוא רב ושליט וכו', היינו יראת הרוממות, לאו כל אדם זוכה לזאת היראה, אבל עיקר העבודה הוא רק על-ידי יראת העונש אצל רוב בני אדם עיין שם, ולכן בתחילה בוודאי צריך האדם להתחיל עם יראה פשוטה, היינו יראת העונש, שמפחד שלא יוענש באיזה עונש קשה ומרה אם יעבור על דברי תורה חם ושלום, והיראה הזה יוליך אותו על דרך הנכון, להגיע אל יראת הרוממות, לפחד מהדר גאונו יתברך, שהוא רב ושליט דכולא עלמין, וכשזוכה ליראה כזאת, אזי האהבה בא ממילא, שמתחיל לאהוב אותו יתברך באהבה עזה מאד, כי מכיר שכל חיותו וקיומו רק ממנו יתברך, וזה מוליד בלבו אהבתו יתברך, עד שאינו יודע כלל מה לעשות מגודל אהבתו אליו יתברך, וזהו עיקר התכלית, אשרי הזוכה להגיע אל יראה ואהבה כזאת.

והנה רביז״ל מדמה את ענין השגת אהבה ויראה, לענין מציאת איש ואשה, כי איש הוא בחינת אהבה, ואשה היא בחינת יראה, ודרכו של איש לחזור על אשה, משל, לאדם שאבדה לו אבידה, מי חוזר על מי? בעל אבירה מחזר על אבידתו (קידושי! ב:), ואם כן יוצא מכאן לימוד נורא מאד לענין שלום בית, שאדם צריך מאד לכבד ולייקר את אשתו, ולדעת שעיקר היראה תלויה בה, בבחינת (משלי ל״א) אשה יראת ה׳ היא תתהלל, ואם יזכה למצוא אותה, ולהיות בשלום עמה, בזה ישלים עצמו במרת היראה, ואזי האהבה יבא ממילא, ויזכה להתדבק בו יתברך באמת, כי לעולם שני הנשמות של האיש והאשה למעלה הם נשמה אחת, ורק למטה ההתקשרות וההתאחדות שלהם הוא בהעלם (ליקוטי מוהר״ן חלק א' סי' רס״ה), כי זה נולד לזוג הורים אחד, וזו נולדה לזוג הורים שני, והיראה והאהבה נתפרדו זו מזו, ומחמת זה, כשאדם הוא פלג גוף ועדיין לא נתחתן, עוברים עליו נסיונות קשות ומרות מאד, כי עדיין לא קנה לעצמו מדת היראה והאהבה כראוי, אבל כשזוכה להתחתן לשם שמים, ולהיות בשלום עם אשתו, ולכבד ולייקר אותה כראוי, אזי נשלם אצלו מדת היראה, שהרי מצא אשה יראת ה', ואזי האהבה בא ממילא, והוא מתעטר בשני מדות אלו בשלימות.

והנה על האדם לזכור, שמחמת שהאשה היא מדת היראה, ונקראת בחינת עצם, כלפי האיש שנקרא בחינת בשר, לכן קשה ביותר לפייס אותה, וכמו שאמרו חכמינו הקדושים (בראשית רבה פרשה י״ז סי׳ ח׳) שאלו, מפני מה האיש נוח להתפתות ואין האשה נוחה להתפתות, אמר להן, אדם נברא מאדמה, וכיון שאתה נותן עליה טפה של מים מיד היא נשרית, וחוה נבראת מעצם, ואפילו אתה שורה אותו כמה ימים במים אינו נשרה, עיין שם, ולכן צריך להיות לאדם יראת שמים אמיתי, ויזהר מאד לא לפגום בכבודה ולא לצער אותה, וכמו שאמרו חכמינו הקדושים (בבא מציעא נט.) לעולם יהא אדם זהיר באונאת אשתו, שמתוך שדמעתה מצויה אונאתה קרובה, ואדרבה, יכבד וייקר מאד את אשתו (שיחות הר״ן סי׳ רס״ד), ועל ידי זה ימשיך על עצמו כל הברכות שבעולם, וכמו שאמרו (שם) לעולם יהא אדם זהיר בכבוד אשתו, שאין ברכה מצויה בתוך ביתו של אדם אלא בשביל אשתו, ויזכה לעשירות ממש, וכמו שאמר רבא (שם) אוקירו לנשייכו כי היכי דתתעתרו, תכבדו נשותיכם כדי שתתעשרו, כי עיקר הצלחת האדם תלוי בשלום ביתו, ואשרי מי שזוכה לשמור על שלום ביתו כראוי.

והנה עיקר מדת אהבה ויראה מקבלין מן הצדיק (ליקוטי מוהר״ן חלק א׳ סי׳ י״ז), כי כל מה שאדם זוכה להיות מקורב אל צדיק אמיתי, כן נמשך עליו השגה אמיתית ביראת ואהבת ה', כי על פני הצדיק תמיד שורה יראת ה׳ טהורה, וכן רואין אצלו גודל אהבתו אליו יתברך, ואיך שמוכן למסור את הכל בשביל אהבתו יתברך, ולכן כל מה שאדם מקורב אל צדיק אמיתי, כן נמשך עליו מדות אלו, וגודל היראה שהיה שרוי אצל רביז״ל ידוע אצלינו, וכמו שסיפר מוהרנ״ת ז״ל (חיי מוהר״ן סי׳ רמ״ג) שדרכו של רביז״ל היה תמיד, שאפילו כשהיה מדבר עם בני אדם שיחות חולין, היה רגלו ורוב גופו מרתתין מאד, והיה רגלו מזדעזע ממש מאד, וכשהיה נסמך על השולחן, היה השולחן עם כל שאר אנשים הנסמכים על השולחן, גם־כן מרתתין מחמתו, כי היה רגלו וגופו מרתת ומזדעזע תמיד, ומי שלא זכה לראות היראה שהיתה מונחת על פניו תמיד לא ראה יראה מעולם, עיין שם, ולכן כל מה שאדם זוכה להיות מקורב אל צדיק כזה, כן נמשך עליו יראה, ואזי האהבה בא ממילא, וזוכה להתדבק בו יתברך באמת.

וסיפר מוהרא״ש ז"ל, שהגאון הבעל ״בית הלוי״ מבריסק ז״ל היה ידוע ומפורסם לגודל צדקתו ויראתו, ופעם אחת בא איזה קצב לפניו לדין תורה, ואבד את הדין תורה, והתחיל הקצב לבזות ולקלל את ה״הבית הלוי״ בפניו, וכמעט שהכה אותו, וה״בית הלוי״ עמד מעוטף בטליתו בשקט, וראשו כפף בהכנעה, ושמע כל הביזונות והקללות של הקצב, ולא ענה לו דבר, וכשראה הקצב שאיו הרב משיב לו דבר, הסתובב ויצא מן הבית, למחרת הלך לשדה לרעות שוורים, והתפרץ אחד מן השוורים, ונגח אותו עד למוות רחמנא ליצלן, וכששמע ה״בית הלוי״ שמת הקצב, התחיל לבכות ולהתאונן מאד, ״אהה, בשבילי נענש יהודי, אוי לי ואוי לנפשי וכו״', וכששמע בנו הגאון רבי חיים מבריסק ז״ל, איך שאביו מצטער כל כך, ענה ואמר לו, אבא, הלא ביזה וקילל אותך, וגם רצה להכות אותך, ואיך אתה מצטער עליו כל כך, אזי עוד הפעם התחיל אביו להתאונן ולבכות, ״איך יהודי יענש בשבילי?״ ולא קירר עצמו בזה, אלא הלך להלוויה שלו ובכה עליו הרבה, וכן קיבל על עצמו לומר עליו קדיש, ולצום ביום היארצייט שלו בכל שנה ושנה, הרי רואים את גודל היראת שמים של הצדיקים, מה שאי אפשר לתאר ולשער כלל, ולכן אשרי מי שזוכה להמשיך על עצמו קצת מעוצם יראתם ואהבתם, ואז טוב לו בזה ובבא לנצח, אשרי לו.

וקישר מוהרא״ש ז"ל את ענין הנ״ל לפרשת השבוע בקשר נורא ונפלא מאד, כי הנה כתיב בפרשת השבוע (דברים י׳) ועתה ישראל מה הוי״ה אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה את הוי״ה אלקיך ללכת בכל דרכיו ולאהבה אותו ולעבוד את הוי״ה אלקיך בכל לבבך ובבל נפשך, ויש להבין, מהו פירוש ״כי אם ליראה את הוי״ה אלקיך״ שמשמעה מיעוט, שהקדוש ברוך הוא שואל רק את זה, והלא אחר כך כתיב ״ללכת בכל דרכיו ולאהבה אותו וגו׳״ היינו עוד דברים, נמצא שאינו שואל ״כי אם ליראה״? אבל על פי דברי רביז״ל הנ״ל מובן הענין מאד, כי דרכו של איש לחזור אחר אשה, ואם זוכין ליראה, אזי האהבה ממילא בא, ולכן עיקר מה ששואלין מן האדם הוא ״כי אם ליראה״, ואם יזכה ליראה באמת, אזי האהבה יבא ממילא, וזהו ביאור המשך דברי הפסוק, ״ועתה ישראל״ ואמרו חכמינו הקדושים (בראשית רבה פרשה כ״א סי׳ ו׳) אין ועתה אלא לשון תשובה, שנאמר ועתה ישראל וגו', כי עיקר התשובה הוא כשאדם עושה התחלה חדשה מעתה, ושוכח את כל העבר שלו, והוא כתינוק שנולד ממש, כי אז יכול להרים ולהגביה את עצמו להגיע אל מה שצריך להגיע, מה שאין כן כשתמיד חושב על העבר, איך שלא הצליח עד עכשיו, ואיך שנכשל במה שנכשל, אז קשה לו מאד לחזור בתשובה, ולכן ״ועתה ישראל״ היינו שתעשו התחלה חדשה מעתה ומעכשיו, ״מה הוי״ה אלקיך שואל מעמך״ הקדוש ברוך הוא שואל מעמך בחינת מ״ה, שהוא שם הוי״ה במילוי אלפין כזה: יו״ד ה״א וא״ו ה״א, העולה בגימטריא מ״ה, ועולה גם בגימטריא אד״ם, כי עיקר שלימות האדם כשהוא בבחינת מ״ה, ומבטל את עצמו לגמרי מלפניו יתברך, בבחינת (שמות ט״ז) ונחנו מה, ואזי יראתו מלפניו יתברך, יראה אמיתית, בגין דאיהו רב ושליט, ולא יראת העונש שנחשב כיראת עצמו, שמתיירא לנפשו שלא יקבל עונש, כי כשאדם הוא בבחינת מ״ה לגמרי, ואינו חושב מעצמו כלל, אזי יראתו הוא יראת ה׳ טהורה, וזהו ״מ״ה הוי״ה אלקיך שואל מעמך, כי אם ליראה את הוי״ה אלקיך״, כי כשתהיה בבחינת מ״ה אזי תזכה ליראת שמים אמיתי, וזהו ״ללכת בבל דרכיו ולאהבה אותו״, היינו בחינת דרך הנ״ל המוזכר בגמרא (קידושין ב:) דרכו של איש לחזור אחר אשה, כי כשתזכה ליראה, אזי ממילא תבא לאהבה, כי דרכו של איש לחזור אחר אשה, ומיד שיש אשה יראת ה', יש אהבה, ואז בא לשלימות העבודה, בבחינת ״ולעבוד את הוי״ה אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך״, כי כבר מוכן למסור את הכל בעבור אהבתו יתברך, שזהו תכלית העבודה,

והשם יתברך יזכינו להיות מקורבים אל צדיקים אמיתיים, ולקבל מהם מדת האהבה והיראה באמת, עדי נזכה לעבדו יתברך באמת ובתמים כל ימי חיינו מעתה ועד עולם אמן ואמן.

שיחות מוהרא"ש זי"ע – ימי השובבים תשע"ד
מאמרי שיחות מוהרא"ש

שיחות מוהרא"ש זי"ע – ימי השובבים תשע"ד

יְמֵי הַשּׁוֹבָבִי"ם לָמָּה יִקָּרְאוּ יָמִים אֵלּוּ עַל שֵׁם הַשּׁוֹבְבוּת וְהַמְּרִידָה? פַּעַם בִּימֵי שׁוֹבָבִים, שֶׁהֵם הַשִּׁשָּׁה שָׁבוּעוֹת, הָחֵל מִפָּרָשַׁת שְׁמוֹת, עַד פָּרָשַׁת מִשְׁפָּטִים, שֶׁהֵם רָאשֵׁי תֵּבוֹת

קרא עוד ←
שיחות מוהרא"ש זי"ע – ל"ג בעומר תשע"ד
מאמרי שיחות מוהרא"ש

שיחות מוהרא"ש זי"ע – ל"ג בעומר תשע"ד

עִנְיְנֵי וְרִמְזֵי לַ"ג בָּעֹמֶר רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי מְחַלֵּק מַתָּנוֹת בְּיוֹם הַהִלּוּלָא שֶׁלּוֹ מוֹהֲרָא"שׁ ז"ל  אָמַר, שֶׁעֹצֶם מַעֲלַת יוֹם לַ"ג בָּעֹמֶר אֵין לְתָאֵר וְאֵין לְשַׁעֵר

קרא עוד ←
שיחות מוהרא"ש זי"ע – לחודש סיון וחג השבועות תשע"ח
הרה"צ ר' יצחק לעזער שליט"א

שיחות מוהרא"ש זי"ע – לחודש סיון וחג השבועות תשע"ח

סְגֻלַּת חֹדֶשׁ סִיוָן מֵרֹאשׁ חֹדֶשׁ סִיוָן נִמְשָׁכִים כֹּחוֹת מְיֻחָדִים לְהִתְחַדֵּשׁ בְּלִמּוּד הַתּוֹרָה מוֹהֲרָא"שׁ ז"ל אָמַר, שֶׁבְּבוֹא רֹאשׁ חֹדֶשׁ סִיוָן, רָאוּי לְאָדָם לַחֲשֹׁב עַל קַבָּלוֹת וְהַחְלָטוֹת

קרא עוד ←
שלום לכם!
איך אפשר לעזור?
Powered by
גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן