chess-2727443_960_720

תוך הנחל סעודה שלישית פרשת עקב ה׳תש״ס

בסעודה שלישית, סעודת רעווא דרעווין, דיבר מוהרא״ש ז"ל דיבורים נוראים ונפלאים מאד על פי דברי רביז״ל בליקוטי מוהר״ן חלק א׳ סי׳ צ״ה, המדבר מפרנסי ומנהיגי הדור שצריכים להשמר מגיאות, עיין שם.

פתח ואמר מוהרא״ש ז"ל, רביז״ל אומר, כשפרנסי הדור ומנהיגי הדור נתגאים, אזי הקדוש-ברוך־הוא מקים עליהם בני אדם שיחלוקו וידברו עליהם, כדי שלא יזוחו דעתם עליהם, כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (יומא כ״ב:): ׳אין ממנים פרנס על הצבור אלא אם כן קפה של שרצים תלוי מאחריו׳ וזה פרוש: סוד שמובא ב״עץ־ החיים״ שער אריך אנפין פרק י״ב ׳אחורים דמ״ה, תסיר מ״ה נשאר פ״ה׳ פרוש, על-ידי קפה של שרצים שתלוי מאחוריו, על-ידי-זה מחזיק את עצמו בבחינת מה ואפס ואין, וכשמסיר ממנו מה, שאין מחזיק את עצמו למה, אלא שהוא מתגאה, אזי נשאר פה, הינו שבני אדם פותחים את פיהם ואומרים חזר לאחוריך, ומבזים אותו, עד כאן לשון רביז״ל.

והסביר מוהרא״ש ז"ל, כי הנה רביז״ל מגלה לנו כאן יסוד גדול במדת הענוה, ואיך האדם צריך לשמור עצמו בכל עת מאיזה פניה של ישות וגאוה, ובפרט גדולי ומנהיגי ישראל, צריכין להיות ענוים ושפלים מאד, שלא יכנס בהם שום מחשבה של ישות וגאוה, כי דייקא זהו שלימות הפרנס והמנהיג, כשמושל על אנשים בענוה ובשפלות יתירה, ואינו מחזיק טובה לעצמו כלל, וכל מוח מחשבתו הוא לעזור לכל הבריות כולם, ואינו מחפש שום כבוד וגדולה לעצמו, כי לפעמים על ידי מחשבה אחת של ישות וגיאות יכול לאבד את הכל חס ושלום, וכמו שפעם אמר הבעל שם טוב הקדוש זי״ע לנכדו הבעל דגל מחנה אפרים זי״ע, כשהיה ילד, והחזיק אותו על ברכיו, ואמר לו, תדע שיושב כאן אחד ששומע תורה לא מפי מלאך ולא מפי שרף אלא מפי הקדוש ברוך הוא בעצמו, ומפחד בכל עת ורגע שלא יפול לנוקבא דתהומא רבא, על ידי מחשבה אחת של ישות, כי תכלית כל העבודה הוא להגיע אל ביטול כזה שלא יידע האדם מעצמו כלל, ויהיה כל כך נכלל בו יתברך, עד שלא יהיה לו שום ישות ומציאות בזה העולם כלל, וזהו סוד הגמרא הנ״ל (יומא כ״ב:) אין ממנין פרנס על הצבור אלא אם כן קופה של שרצים תלוי מאחריו, שאם תזוח דעתו עליו אומרין לו חזור לאחריך, ופירש״י קופה של שרצים, דופי משפחה עיין שם, היינו כמו דוד שבא מרות המואביה, כמבואר שם בגמרא, כי על ידי שאדם זוכר תמיד את החסד חנם שעשה עמו הקדוש ברוך הוא, שקירב אותו לעבודתו, ואין זה מצד עצמו או מצד ייחוסו כלל, אזי תמיד יהיה בענוה ושפלות יתירה, וינהיג נשמות ישראל בדרך הנכון להגיע אל תכליתם הנצחי.

והנה רביז״ל מלביש דבר זה בסוד המובא בכתבי האריז״ל (עץ חיים שער אריך אנפין פרק י״ב) אחוריים דמ״ה, תסיר מ״ה נשאר פ״ה, פירוש, כי שם מ״ה הוא הוי״ה במילוי אלפין כזה: יו״ד ה״א וא״ו ה״א, שעולה בגימטריא מ״ה, וכשכותבין אותו באחוריים, שחוזרים בכל פעם לתחילת השם כזה: יו״ד, יו״ד ה״א, יו״ד ה״א וא״ו, יו״ד ה״א וא״ו ה״א, אזי עולה בגימטריא ק״ל, ואם תסיר ותחסיר מק״ל (מאה ושלושים) את השם מ״ה (ארבעים וחמש), אזי נשאר פ״ה (שמונים וחמש), ומפרש רביז״ל בדרך נורא ונפלא את דברי האריז״ל, על פי ההשגה הנ״ל, שכל זמן שאדם מחזיק את עצמו לכלום, ומסתכל תמיד על קופה של שרצים התלוי לאחריו, שזהו בחינת האחוריים של השם מ״ה, אזי זוכה לענוה ושפלות באמת, אבל מיד שמסיר ממנו מ״ה, שאינו מחזיק את עצמו לכלום, אלא שהוא מתגאה, אזי נשאר פ״ה, היינו שבני אדם פותחים את פיהם ואומרים לו, חזור לאחריך, ומבזים אותו, כי בכל הבזיונות והשפיכות דמים שאדם סובל בזה העולם, יש בהם סיבה וטעם מלמעלה, להביא את האדם לידי ענוה ושפלות, כי כששומע את בזיונו, איך שבני אדם מחרפין ומגדפין אותו, בוודאי נשבר לבו בקרבו מאד, ואינו יכול להתגאות, אבל אז הוא גם נמצא בסכנה גדולה, כי יכולין להחליש את דעתו ולהפיל אותו מעבודתו לגמרי חס ושלום (ליקוטי מוהר"ן חלק א׳ סי׳ קפ״א), ובפרט כשיוצא לריב נגדם, ולהראות להם שאינו כמו שאומרים, אזי יכול ליפול מכל מדריגותיו חס ושלום, ולכן צריכין להיות חכם גדול מאד, לשמוע בזיונו ולידום ולשתוק (ליקוטי מוהר״ן חלק א׳ סי׳ ו׳), ואזי על ידי שתיקתו עולה למדת הכתר ונכלל בו יתברך לגמרי, ועל ידי זה מתגבר על כל שונאיו.

וזהו כלליות המחלוקת שיש על הצדיקים שיש בכל דור ודור, שקמים עליהם רשעים אנשי בליעל, ומדברים עליהם כל דבר אסור, מה שלא עלו על לבם כלל, ומחרפים ומזבים אותם בראש כל חוצות, ולכאורה פלא הוא, מאיפוא יבא דבר כזה, שידברו על צדיקים דברים שאין בהם ממש, לא מהם ולא מקצתם? אבל הסיבה הוא כנ״ל, כדי שיהיה לבם נשבר בקרבם ושיחזיקו עצמו בענוה ובשפלות, כי הדיבורים של הרשעים הם כמו הקופה של שרצים התלוי מאחריו של הצדיק, שמזכירים אותו בכל עת שאינו כלום, והוא בורח בכל פעם אל השם יתברך, ושופך את לבו הנשבר והנדכא לפניו יתברך, וזה מכנים בו יותר ענוה ויותר שפלות, ועל ידי זוכה להגיע אל מה שצריך להגיע.

והנה לכאורה צריכין להבין, שהרי מציגו שהיה מחלוקת על גדולי הצדיקים שהיו מימות עולם, כגון על האבות הקדושים, ועל משה רבינו עליו השלום, שהתורה מעידה עליו, (במדבר י״ב) והאיש משה עניו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה, וכן על הנביאים ועל התנאים והאמוראים וכו', והם בוודאי אחזו בתכלית שלימות הענוה, ואף על פי כן היה עליהם מחלוקת ומריבות כל ימי חייהם, וכמו שכותב הרה״ק רבי אלעזר זי״ע בנו של הרבי ר׳ אלימלך מליזענסק זי״ע במכתב (נדפס בסוף ספר ״נועם אלימלך״) אודות המחלוקת שנתעורר בעוונותינו הרבים על הרב מזעליחוב (הוא הרה״ק מבארדיטשוב זי״ע), שאלתי את אדוני אבי (הרבי ר׳ אלימלך זי״ע), והשיב לי בזה הלשון, מה זה חידוש אצלכם? כבר היה לעולמים דברים כאלו, מצינו אברהם אבינו שהפילו אותו נמרוד לכבשן האש וכו׳ וכן היה על כל הצדיקים עיין שם, ולכאורה למה הוצרכו לזה, הלא אחזו בתכלית הענוה? אבל גם זה סיבה מן השמים, שמרחמים עליהם, מאחר שיגעו וטרחו כל כך בעבודת השם יתברך כל ימי חייהם, והגיעו אל מה שהגיעו, שלא יכנס בהם שום מחשבה כלשהו של ישות וגאוה, כי מאחר שהגיע הצדיק להשגות ומדריגות רמות בעבודת השם יתברך, יתכן שפעם יכנס בו איזה מחשבה כלשהו, ראה אל מה הגעתי וכו', ועל זה שומרים את הצדיקים מלמעלה שלא יתחיל ליכנס בם שום מחשבה והרהור כלשהו של ישות, ומקימים עליהם רשעים ובעלי מחלקות שרודפים אותם בכל מיני רדיפות וחרפות ובזיונות, ואזי בלתי אפשר שיכנס בהם שום מחשבה של ישות, כי הם מסובבים עם חרפות ובזיונות תמיד, ולבם נעשה חלל בקרבם ממש, ועל ידי זה נשארים דביקים בו יתברך בדביקות אמיתי תמיד.

ואמר מוהרא״ש ז"ל, שבאמת כשיש לאדם קצת יישוב הדעת אזי רואה שכל הענין של ישות וגיאות הוא שטות ודמיון גדול, ואינו מתאים אל האדם כלל, וכמו שאומר רביז״ל (ליקוטי מוהר״ן חלק א׳ סי׳ קצ״ד) מי שרוצה כבוד הוא שוטה עיין שם, כי כל מה שאדם זוכה להרגיש אלקותו יתברך החופף עליו תמיד, כן נתבטל ישותו ממנו, ואינו חושב מעצמו כלל, כי הלא רק הקדוש ברוך הוא נמצא כאן, ואין לי שום מציאות בפני עצמי כלל, אבל מיד שמתחיל לחשוב מעצמו, ועושה מעצמו ישות ומציאות, הרי הוא דוחה מעל עצמו את השכינה הקדושה, כי אומר הקדוש ברוך הוא, אין אני והוא יכולין לדור בעולם (סוטה ה.), ולכן מובא בספרים הקדושים (עי' בספר יושר דברי אמת בשם הרה״ק רבי מיכל מזלאטשיב זי״ע), שלכן לא מצינו מצוה מפורשת בתורה על ענוה ושפלות, כי לא שייך לצוות האדם על זה, כי מיד שיתחיל לעשות פעולות ומעשים להיות עניו, הרי כבר יש לו ישות והוא בעל גאוה, כי כל התנועות והפעולות שעושים להיות כמו עניו הם רק הניפה (ליקוטי מוהר״ן חלק ב׳ סי כ״ב), כי רוצה לישא חן בעיני בני אדם, והוא תכלית הישות והגאוה, עיקר הענוה כשאינו יודע מעצמו כלל, ועל זה לא שייך לצוות האדם בפירוש, רק צריך להכניס בתוכו אמתת מציאותו יתברך, עד שיתבטל ישותו לגמרי, ולכן אשרי מי שזוכה להיות מקורב אל צדיקים אמיתיים שהם ענוים ושפילים באמת, כי אז גם עליו יהיה נמשך מענוותנותם ומשפלותם, והוא סימן אם אדם מקורב אל צדיק אמיתי, כשנופל עליו שפלות (ליקוטי מוהר״ן חלק ב׳ סי׳ ע״ב), ואז יזכה לעלות ולהתדבק בו יתברך בדביקות אמיתי ונצחי, אשרי לו ואשרי חלקו.

וקישר מוהרא״ש ז"ל את ענין הנ״ל לפרשת השבוע בקשר נורא ונפלא מאד, כי הנה כתיב בפרשת השבוע (דברים י׳), ועתה ישראל מה הוי״ה אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה את הוי״ה אלקיך ללכת בבל דרכיו ולאהבה אותו ולעבוד את הוי״ה אלקיך בבל לבבך ובכל נפשך, ויש לדקדק מהו השאלה וההקדמה של ״מה הוי״ה אלקיך שואל מעמך״, היה יכול לכתוב ״ועתה ישראל הוי״ה אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה וגו״', אבל על פי דברי רביז״ל הנ״ל מובן הענין מאד, כי זה גופא השם יתברך שואל מעמך, היינו בחינת מ״ה הנ״ל, שתהיה בטל ומבוטל לגמרי, ולא יהיה לפני מראה עינך כי אם אמתת מציאותו יתברך לבד, וזה ״מעמך״, שממך בעצמך תזכה לראות שמו יתברך לפני עיניך, ולא יהיה לך שום ישות ומציאות בפני עצמך כלל, ועל זה ממשך הפסוק, איך תזכה לזה? הרי לא יכולים לעשות פעולות ומעשים להגיע אל ענוה ושפלות, ״כי אם ליראה את הוי״ה אלקיך ללכת בבל דרכיו ולאהבה אותו וגו', היינו על ידי שיהיה לך יראת ואהבת השם, ותדקדק לקיים את כל מצוות התורה כראוי, על ידי זה תתבטל כל ישותך ממילא, ולא תרגיש כי אם אמתת מציאותו יתברך לבד,

והשם יתברך יזכינו להגיע את מדת הענוה והשפלות באמת, עדי נזכה להכלל בו יתברך לגמרי מעתה ועד עולם אמן ואמן.

שיחות מוהרא"ש – גורל
ברסלב שלי

שיחות מוהרא"ש – גורל

(מתוך "שיחות מוהרא"ש חלק א") גורל פעם דיבר מוהרא״ש נ״י (ז"ל) שיחה נפלאה מעניין גורלות ומפעל הפיס, שקונים בני־אדם בשביל להרוויח מעות, ואמר, שכל העניין

קרא עוד ←
שיחות מוהרא"ש חלק יג'
ספרי שיחות מוהרא"ש

שיחות מוהרא"ש חלק יג'

'שיחות מוהרא"ש' נכתבו ע"י מו"ר הרה"צ ר' יצחק לעזער שליט"א עוד בחיים חיותו של כ"ק מוהרא"ש זי"ע הצדיק מיבנאל אשר הדפיס בעצמו את הספרים. השיחות

קרא עוד ←
שיחות מוהרא"ש  – ראש השנה לאילנות
הרה"צ ר' יצחק לעזער שליט"א

שיחות מוהרא"ש – ראש השנה לאילנות

מוהרא"ש ז"ל אמר: חמישה-עשר בשבט נקרא ראש השנה לאילנות, בו דנים את כל עצי השדה, פרי השדה, תבואות השדה, מה יהיה איתם כל השנה. וכמו שיש ראש השנה

קרא עוד ←
שלום לכם!
איך אפשר לעזור?
Powered by
גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן