love-1731755_960_720

תוך הנחל ליל שבת קודש פרשת שופטים ה׳תש״ס

בליל שבת קודש בסעודה ראשונה דיבר מוהרא״ש ז"ל דיבורים נוראים ונפלאים מאד על פי דברי רביז״ל בליקוטי מוהר״ן חלק א׳ סי׳ ד', המדבר מדעת השלם שהוא האחדות בין חסד לגבורה, עיין שם.

פתח ואמר מוהרא״ש ז"ל, רביז״ל אומר (מוהרא״ש ז"ל חזר בקיצור על נקודה אחת שבתורה זו של רביז״ל) כשאדם יודע שכל מארעותיו הם לטובתו, זאת הבחינה היא מעין עולם הבא, כמו שכתוב (תהלים נ״ו): "בה' אהלל דבר באלהים אהלל דבר", וזאת הבחינה היא מעין עולם הבא, כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (פסחים נ:) "ביום ההוא יהיה ה' אחד" וכו' והקשו: וכי האידנא לאו הוא אחד? ותרצו חכמינו, זכרונם לברכה: האידנא מברכין על הטובה הטוב והמטיב, ועל הרעה דין אמת, ולעתיד כלו הטוב והמטיב, שיהיה שם ה' ושם אלקים אחדות אחד וכו', וכשידע כל זאת, נקרא ידיעה שלמה, כי עקר הדעת הוא אחדות של חסד וכו', עיין כל זה בדברי רביז״ל.

והסביר מוהרא״ש ז"ל, כי הנה עיקר התכלית הוא, שיזכה האדם להכיר את השם יתברך מתוך כל מאורעותיו, והן שיהיה לו טוב, והן שיהיה לו מה שנראה היפוך מטוב, יכיר שהכל ממנו יתברך לבד, כי אין שום מציאות בלעדו יתברך כלל, ומאתו יתברך לא יוצא שם דבר רע חס ושלום, וכמו שכתוב (איכה ג׳) מפי עליון לא תצא הרעות וגו', רק לפעמים הדברים נראים רע בעיני הבריות, כי אינם זוכים לדעת שלם, להכיר שהקדוש ברוך הוא מתלבש שם, אבל מיד שיש לאדם דעת שלם, והוא יודע היטיב שאין שום מציאות בלעדו יתברך כלל, אזי מכיר שאין שום דבר רע כלל חס ושלום, ומברך על הכל הטוב והמטיב, כמו שיהיה לעתיד לבא, שיברכו על הכל הטוב והמטיב, כי היום שאנחנו עדיין בגלות ובקטנות הדעת, יכול להיות שאין אנו משיגים את עוצם הטוב שיש בתוך הדבר שאירע לנו, אבל לעתיד לבא שיתגלה הדעת לעיני כולם, בבחינת (ישעיה י״א) ומלאה הארץ דעה את ה׳ כמים לים מכסים, אזי יברכו על הכל הטוב והמטיב, כי תיכף ומיד יכירו שהכל ממנו יתברך לתכלית הטוב, ויהללו ויברכו לשמו יתברך הן על מדת החסד והן על מדת הדין, בחינת (תהלים נ״ו) בהוי״ה אהלל דבר, באלהים אהלל דבר, כי יכירו שהתכלית של מדת הדין הוא רק לקרב האדם אליו יתברך, ולהדביק אותו בו יתברך, ואם כן אין שום דבר רע כלל, והשגה זאת היא מעין עולם הבא, כי מי שזוכה להשיג קצת ממנה בעולם הזה, הרי הוא חי כבר בדוגמת עולם הבא, כי בעולם הבא בוודאי יכירו כולם את עוצם טובו וחסדו יתברך על כל פרט ופרט, וגם היום כשזוכים להכניס דעת זאת בלבו, הרי נעשה אדם שלם עם דעת שלם, ועולמו רואה בחייו, אשרי לו ואשרי חלקו.

וסיפר מוהרא״ש ז"ל, שהיה אחד מאנשי שלומינו בעיר אומין עשיר גדול מאד, והיה גם בעל צדקה נפלא מאד, וחילק ופיזר צדקה לעניים על ימין ועל שמאל, והיה מפורסם לשם ולתפארת בין כל אנ״ש לגודל הצדקה שלו, אבל עברו זמנים קשים ונתהפך עליו הגלגל, וירד מעשירותו, ונעשה עני ואביון ממש, וכבר לא היה לו מה ליתן ולחלק לעניים, והיה מתנצל עצמו לפניהם, שכבר אין לו, אבל העניים לא האמינו לו, שהרי אתמול נתן להם ביד רחבה, ואיך פתאום הפסיק? והתחילו לבזותו ולקללו, ואמרו עליו שנעשה קמצן, וכבר אינו רוצה לחלק צדקה וכו', והבזיונות והעלבונות נגעו בנפשו, עד שנפל לתוך דכאון עמוק ומרה שחורה, ולא רצה לצאת מכותלי ביתו, פעם בא אחד מאנשי שלומינו התמימים אליו, ואמר לו, הרי מן השמים בחנו אותך עם נסיון העשירות, ועמדת בנסיון בתכלית השלימות, שהרי חילקת צדקה לעניים בלי שיעור וסוף, תדע שעכשיו בוחנים אותך עם נסיון העניות, לראות איך תחזיק מעמד, ואם כן, וכי לא תעמוד גם בנסיון זו של עניות?! ובדיבורים אלו שיצאו מפיו בתמימות ופשיטות גדול, חיזק וניחם אותו מאד, וחזר אל המוחין שלו, והתחיל לצאת מן הבית, ולא שם לבו כלל אל מה שבני אדם חירפו וביזו אותו, ולבסוף חזר אל עשירותו, הרי איך שאדם צריך להחזיק מעמד בכל מיני מצבים שעוברים עליו בחיים, הן בחסד והן בגבורה ואז דייקא בא אל השליטות הדעת שלו ולהתדבק בו יתברך באמת, אשרי לו ואשרי חלקו.

וקישר מוהרא״ש ז"ל את ענין הנ״ל לפרשת השבוע בקשר נורא ונפלא מאד, כי הנה כתיב בפרשת השבוע (דברים י״ח) תמים תהיה עם הוי״ה אלהיך, ויש להבין למה דייקא השם מלא ״הוי״ה אלהיך״ מוזכר אצל מדת התמימות? אבל על פי דברי רביז״ל הנ״ל מובן הענין מאד, כי ״תמים״ תרגומו ״שלים״, היינו שלימות הדעת והמוחין הנ״ל, שהוא האחדות בין חסד לגבורה, לדעת שבכל דבר יש יד ה', ואין שום טבע מקרה ומזל כלל, ולכן תמים תהיה, מתי? כשאתה עם ״הוי״ה אלהיך״, היינו שאתה לא עושה חילוק והפרש בין מדת החסד למדת הדין, רק כל דבר אתה מקבל עליך בתמימות ובאהבה, וכמו שפירש״י ז״ל, התהלך עמו בתמימות, ותצפה לו, ולא תחקור אחר העתידות, אלא כל מה שיבא עליך קבל בתמימות ואז תהיה עמו ולחלקו עיין שם, כי העיקר לקשר עצמו אל הנקודה השייך אל לבו בעת הזאת, ולדעת שטובו יתברך גנוז בגוויה, אם כן למה לדאוג ולחקור אחר העתידות, הלא הכל ממנו יתברך רק לטובה, וזהו עיקר מדת התמימות שהוא השליטות, ולכן מוזכר כאן השם מלא, ״הוי״ה אלהיך״, כי הוא האחדות בין חסד וגבורה,

והשם יתברך יזכינו להגיע אל מדת התמימות באמת, ולזכות לדעת שלם, להכיר אותו יתברך מכל פרטי החיים שלנו, עדי נזכה להכלל בו יתברך לגמרי מעתה ועד עולם אמן ואמן.

שיחות מוהרא"ש זי"ע – לסוכות ושמחת תורה
מאמרי שיחות מוהרא"ש

שיחות מוהרא"ש זי"ע – לסוכות ושמחת תורה

מִצְוַת סֻכָּה צָרְכֵי הַגּוּף מִתְקַדְּשִׁים בְּמִצְוָה זוֹ מוֹהֲרָא"שׁ ז"ל אָמַר, שֶׁמִּצְוַת סֻכָּה הִיא מִצְוָה מְיֻחֶדֶת בְּמִינָהּ מִכָּל שְׁאָר מִצְווֹת הַתּוֹרָה, מֵחֲמַת שֶׁנִּכְנָסִים לְתוֹכָהּ לְגַמְרֵי, עִם

קרא עוד ←
"שיחות מוהרא"ש" זיווגים
מאמרי שיחות מוהרא"ש

"שיחות מוהרא"ש" זיווגים

מוהרא״ש נ״י (זי"ע) אמר, שאין לך עוד דבר נעלם ונסתר מהאדם כמו מציאה זיווגו, ואף שחכמינו הקדושים סמכו לזה גם פרנסה. כי שניהם קשים כקריעת

קרא עוד ←
שיחות מוהרא"ש  – פרשת החודש
מאמרי שיחות מוהרא"ש

שיחות מוהרא"ש – פרשת החודש

מוהרא"ש ז"ל אמר, אשר בהגיע פרשת החודש, שהיא הרביעית מארבעת הפרשיות, ראוי לאדם לשמוח בשמחה עצומה, שבו נשלמת קבלת פני השכינה, שעליו אמר הרה"ק רבי

קרא עוד ←
שלום לכם!
איך אפשר לעזור?
Powered by
גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן