ram-2037726_960_720

תוך הנחל סעודה שלישית פרשת שופטים ה׳תש״ס

בסעודה שלישית, סעודת רעווא דרעווין, דיבר מוהרא״ש ז"ל דיבורים נוראים ונפלאים מאד על פי דברי רביז״ל בליקוטי מוהר״ן חלק א׳ סי׳ ו', המדבר מכוונות אלול, עיין שם.

פתח ואמר מוהרא״ש ז"ל, הנה עכשיו נכנסים ימי אלול הקדושים, שהם ימי תשובה וימי הסליחות והרחמים, ורביז״ל מגלה לנו בתורה זו סוד כוונת אלול, שהוא סוד התשובה, ואומר רביז״ל (מוהרא״ש ז"ל חזר בקיצור על תמצית דברי רביז״ל בתורה זו) כי צריך כל אדם למעט בכבוד עצמו ולהרבות בכבוד המקום, כי מי שרודף אחר הכבוד, אינו זוכה לכבוד אלקים, אלא לכבוד של מלכים, שנאמר בו (משלי כ״ה): "כבוד מלכים חקר דבר", והכל חוקרים אחריו ושואלים: מי הוא זה ואיזהו, שחולקים לו כבוד הזה, וחולקים עליו, שאומרים שאינו ראוי לכבוד הזה, אבל מי שבורח מן הכבוד, שממעט בכבוד עצמו ומרבה בכבוד המקום, אזי הוא זוכה לכבוד אלהים, ואז אין בני-אדם חוקרים על כבודו אם הוא ראוי אם לאו, ועליו נאמר (שם): "כבד אלהים הסתר דבר", כי אסור לחקר על הכבוד הזה, ואי אפשר לזכות לכבוד הזה, אלא על-ידי תשובה, ועקר התשובה־כשישמע בזיונו, ידם וישתק וכו', וכשרוצה אדם לילך בדרכי התשובה, צריך להיות בקי בהלכה, וצריך להיות לו שני בקיאות, הינו בקי ברצוא, ובקי בשוב, כמו שכתוב (זהר ויקהל ריג:): "זכאה מאן דעיל ונפיק", וזה בחינת (תהלים קל״ט): "אם אסק שמים־שם אתה", בחינת עיל, בחינת בקי ברצוא, "ואציעה שאול-הנך", בחינת ונפיק, בחינת בקי בשוב, וזה (שיר-השירים ו): "אני לדודי ודודי לי" 'אני לדודי', זה בחינת עיל, 'ודודי לי' זה בחינת ונפיק, וזה סוד כונת אלול וכו', עיין שם כל זה בדברי רביז״ל.

והסביר מוהרא״ש ז"ל, כי הנה עיקר תכלית שלימות האדם שצריך להגיע אליה בזה העולם, הוא להכיר את הקדוש ברוך הוא, היינו להכיר כבודו יתברך מכל פרט ופרט של הבריאה, וכל החיים שלו יהיה רק בשביל כבודו יתברך, שהוא בעצמו יכיר את השם יתברך, וגם יכיר אותו בפי כל הבריות, ואל כל זה זוכין כפי שמשים עצמו וכבודו לאין ולאפס נגד כבודו יתברך, היינו שאין מסתכל על כבוד עצמו כלל, רק על כבוד השם יתברך, שיצא איזה כבוד בשביל השם יתברך מכל מה שעושה, ואז זוכה לכבוד אלקי, שעליו נאמר (משלי כ״ה) כבוד אלהים הסתר דבר, כי על הכבוד הזה, אין אף אחד מבין, והוא מוסתר ומכוסה מעיני הבריות, רק בינו לבין עצמו זוכה לכבוד אלקי, שעליו נאמר (ישעיה ס״ד) עין לא ראתה אלקים זולתיך וגו', כי זוכה להרגיש כבודו יתברך החופף עליו כל היום, ואין לפני מראה עיניו רק את עצם עצמיות כבודו יתברך, וזה אי אפשר לפרש או לתאר במילין כלל, והוא עיקר תכלית החיים, שבשביל זה נברא האדם עלי אדמות, להכיר אותו יתברך, ולראות את כבודו יתברך, אבל כפי שנכנס באדם ישות ומציאות בזה העולם, שרוצה להיות משהו בזה העולם, עשיר, מפורסם, רבי, מנהיג וכו', אזי אינו זוכה לכבוד אלקים, אלא לכבוד מלכים, שעליו נאמר (שם) כבוד מלכים חקור דבר, היינו שיכול להיות שבני אדם יחלקו לו כבוד וירוצו אחריו, אבל יהיו גם כן הרבה חוקרים ושואלים על הכבוד הזה, אם הוא ראוי אליו או לא, כי כבוד עולם הזה הבל ושוא נתעה, ויש להרבה בני אדם קנאה ושנאה על מי שיש לו כבוד, ולכן חוקרים וחולקים עליו, למה מגיע לו כבוד כזה, וסובל רדיפות ומחלוקת מהרבה בני אדם, ואין לו מנוחה ושלוה מן הכבוד שלו.

והנה באמת אנחנו מוצאים שגם על גדולי הצדיקים במשך כל הדורות, היה מחלוקת ורדיפות עליהם מאינשי דלא מעלי, שחקרו וחלקו עליהם, בכל מיני חקירות ורדיפות, ולכאורה למה הגיע להם כזאת, הלא בוודאי זכו לכבוד אלקי, שעליו נאמר כבוד אלקים הסתר דבר, ולמה חלקו עליהם? אבל באמת מן השמים מרחמים על צדיקים קדושים כאלו, שעבדו ויגעו וטרחו כל ימי חייהם, והגיעו אל מדריגה גבוה כזו בהשגת אור האין סוף ברוך הוא, ומפחדים שלא יכנס בהם איזה נדנוד קלה של ישות וגיאות, כי הלא האדם נמצא בעולם הגשמי והחומרי, ויתכן מאד שיתחיל ליכנס בו איזה מחשבה של ישות, שכבר הגיע לאיזה מדריגה והשגה, ולכן מן השמים שולחים לצדיקים אלו כל מיני חולקים ומתנגדים שיחלקו עליהם, ועל ידי זה נשבר לבם בקרבם, לשברי שברים ממש, כי כואב להם מאד שבני אדם יחלקו עליהם על לא דבר ממש, אנשים שלא מכירים אותם כלל, פוערים את פיהם לדבר עליהם כל דבר רע, כמו כלבים שצועקים על חנם, וכעין שמובא בגמרא (יומא פ״ג:) סימן לכלב שוטה פיו פתוח, ופירש החפץ חיים ז״ל, שמי שפיו פתוח תמיד לדבר מאחרים הוא כמו כלב שוטה, שצועק בחנם על כל עובר ושב, ועוד סימן יש שם בגמרא, זנבו מונח על ירכותיו עיין שם, וזה מרמז על פגם הברית רחמנא ליצלן, כי מי שמדבר על צדיקים בוודאי הוא פגום מאד רחמנא ליצלן, בבחינת (תהלים נ״ה) שלח ידיו בשלומיו, חילל ברית, ולכן כשרשעים כאלו מדברים רע על הצדיקים, זה כואב להם מאד, ושובר את לבם ורוחם לגמרי, עד שלא יתכן שיכנס בהם שום מחשבה של ישות וגיאות, כי הם שבורים בעיני עצמם לגמרי, ואז זוכים לכבוד אלקי במדריגה גבוה מאד, ונכללים לגמרי באור האין סוף ברוך הוא.

וזהו דברי רביז״ל בתורה זו, שאי אפשר לזכות לכבוד אלקי אלא על ידי תשובה, ועיקר התשובה כשישמע בזיונו ידום וישתוק, כי כשאדם שומע את בזיונו מפי אחרים, ואינו יוצא לריב ולהתקוטט עמהם, רק מקבל את הכל באהבה, ויודע שיש כוונה עליונה בזה שצריך לקבל בזיונות ושפיכות דמים כאלו, על ידי זה נעשה בטל ואפס בעיני עצמו לגמרי וזוכה לכבוד אלקי במדריגה עליונה מאד.

ואמר מוהרא״ש ז"ל, שיוצא מדברי מוהרנ״ת ז״ל בליקוטי תפילות על תורה זו, שהבזיונות האלו אינם רק בזיונות שמקבלים מאחרים, אלא גם הבזיונות שיש לאדם ממנו בעצמו, כי כשאדם רוצה לעסוק בעבודת השם, ומנסה בכל פעם להרים ולהגביה את עצמו אליו יתברך, אבל בכל פעם נופל חזרה אל המרות רעות והתאוות רעות שלו, על זה יש לו בזיונות עצומות ממנו בעצמו, והוא מתבייש מעצמו מאד, והנה כשאינו מקבל אותם באהבה בבחינת ״ישמע בזיונו ידום וישתוק", אזי לבו נעשה מלא קושיות ועקמימיות, ושואל, למה עובר עלי מה שעובר, הלא רציתי להיות איש כשר, ולמה יקרה לי כזאת? ועל זה נחלש דעתו מאד, והוא עלול ליפול מכל עבודתו לגמרי חס ושלום, אבל מיד שמקבל כל הבא עליו באהבה, ויודע שצדיק ה׳ בכל דרכיו וחסיד בכל מעשיו, ובהכרח שיעבור עליו כל הירידות והנפילות האלו לפני שזוכה ליכנס אל שער הקדושה, אזי שותק ודומם לכל הבזיונות שעוברים עליו מעצמו, וסוף כל סוף זוכה לעלות אל כבוד אלקי, ולהשיג אורו יתברך בתכלית מדריגה העליונה, אשרי לו.

וכל זה נקרא ״דרך״ התשובה, כי מאז שיוצא האדם מבטן אמו עד חזרתו אל האדמה אשר לוקח משם, האדם נמצא על ״דרך״ ומעבר, שמוליך את נשמתו מן העולם הזה אל העולם הבא, וכמו שאמר רביז״ל (ליקוטי מוהר״ן חלק ב׳ סי׳ מ״ח) ודע שהאדם צריך לעבור על גשר צר מאד, והכלל והעיקר שלא יתפחד כלל, כי בשעה שנולד מכניסים נשמתו בתוך גופו הגשמי, ואומרים לו שיתחיל ללכת על ה״דרך״ הזה שצריך להביא אותו אל תכליתו הנצחי לעולם הבא, אבל כדי ללכת על הדרך הזה צריך להיות בקי מאד, כי הרי הוא גשר צר מאד, שבקל יכול ליפול מן הגשר חס ושלום אם אינו נזהר ללכת כראוי, ולכן צריך להיות בקי ברצוא ובקי בשוב, היינו איך ללכת למעלה ואיך ללכת למטה, ושני בקיאות אלו הם עיקר הדרך, כי פעמיים בק״י עולה בגימטריא דר״ך, כי מצד אחד האדם צריך לדעת איך ללכת למעלה, שזה נקרא בק״י ברצוא, ובכל פעם לנסות להרים ולהגביה עצמו אליו יתברך, ואף פעם לא יחשוב שכבר הגיע לשלימותו ולתכליתו, ואין לו מה לעלות יותר, כי מיד שנדמה לאדם שהשיג את הכל, סימן שעדיין לא השיג כלום, כי תכלית הידיעה אשר לא נדע, תכלית של כל העבודות הוא לדעת שעדיין לא השגנו כלום באור האין סוף ברוך הוא, כי לגדולתו יתברך אין חקר, ואם אסק שמים שם אתה (תהלים קל"ט), כל מה שאעלה ואסק בשמים אתה יתברך נמצא שם, ועדיין לא השגתי כלום, וכל זה נקרא בק״י ברצוא.

ובקי בשוב הוא, שיהיה לאדם בקיאות עצום איך לרדת למטה, דהיינו אפילו אם לפעמים נופל ויורד אל מקומות נמוכים ושפילים מאד, ונדמה לו שהוא הכי פחות והכי גרוע בעולם, אף פעם לא יתייאש עצמו בשום פנים ואופן, רק יידע נאמנה שגם בעוצם ירידתו, הקדוש ברוך הוא נמצא שם, בבחינת (שם) ואציעה שאול הנך, שאפילו אם כבר הצעתי לעצמי מטה בשאול תחתית חס ושלום, גם שם אתה נמצא, וכמו שצעק רביז״ל בקול גדול ואמר (ליקוטי מוהר״ן חלק ב׳ סי׳ ע״ח) ״קיין ייאוש איז גאר ניט פאר האנדין" (אין שום ייאוש בעולם כלל), כי גם בשאול תחתית יכולים להיות סמוכים וקרובים אליו יתברך, העיקר להאמין שגם במקומו השם יתברך נמצא שם, ולצעוק אליו יתברך גם ממקום ההוא, בבחינת (יונה ב׳) מבטן שאול שועתי שמעת קולי, והנה כשיש לאדם שני בקיאות אלו, איך לעלות ולמטה ואיך לרדת למטה, אזי הוא הולך נכון על דר״ך התשובה, ובודאי יזכה להתקרב אליו יתברך מכל פרט ופרט שעובר עליו בחיים.

וזהו סוד השם בק״י שהוא ראשי תיבות י׳חוד ב׳רכה ק׳דושה, והוא עולה בגימטריא הוי״ה אלהי״ם, כי הוי״ה הוא מרמז על מדת החסד, היינו בשעה שנתגלה לאדם חסדו וטובו יתברך, וזוכה לעלות מעלה מעלה בהשגות אלקותו יתברך, אזי יהיה לו בקיאות נכונה איך להתקרב אליו יתברך יותר ויותר, ואף פעם לא יחשוב שכבר השיג הכל, ואלהי״ם מרמז על מדת הגבורה, בשעה שעוברים קטנות ודינים על האדם, והוא מרגיש כאילו יורד ונופל פעם אחר פעם, גם אז יהיה לו בקיאות עצום איך להחזיק מעמד בכל מה שעובר עליו ולא יפול בעיני עצמו כלל, שזהו ענין הנ״ל של ״ישמע בזיונו ידום וישתוק״, שלא יחלש דעתו כלל, ואז זוכה להכלל באלופו של עולם שהוא השם יתברך, כי הוא כלליות צורת האות "א" שיש לה נקודה עליונה ונקודה תחתונה, וביניהם קו כמו "ו", לרמז שאדם צריך תמיד לעלות מן הנקודה התחתונה, אפילו בשאול תחתיות, אל הנקודה העליונה, שהוא אור האין סוף ברוך הוא, והעיקר על ידי הוא״ו שביניהם המרמז על הרקיע הכלול מכלליות הגוונין, שהוא ענין בושות ובזינות שפניו משתנין לכמה גוונין, כי על ידי שסובל בזיונות אלו בשתיקה ובדמימה זוכה לעלות מלמעלה למטה ולהכלל באור האין סוף ברוך הוא, ועולמו רואה בחייו, אשרי לו ואשרי חלקו.

וקישר מוהרא״ש ז"ל את כל הענין הנ״ל לפרשת השבוע בקשר נורא ונפלא מאד, כי הנה מצינו בפרשת השבוע את פרשת הרוצח בשוגג, וכמו שכתוב (דברים י״ט) תכין לך הדרך ושלשת את גבול ארצך אשר ינחילך הוי״ה אלהיך והיה לנוס שמה כל רוצח, ויש לומר בפסוק זה על פי דברי רביז״ל הנ״ל, כי הנה מבואר בדברי מוהרנ״ת ז״ל (ליקוטי הלכות עירובי תחומין הלכה ה׳) שענין הרוצח בשוגג גם מרמז על מי שרצח נפשו בשוגג, וניתק אותה משרשה העליון, ועיקר הצלתה לברוח אל השש ערי מקלט, שהם בחינת השש תיבות של קריאת שמע, שמע ישראל הוי״ה אלהינו הוי״ה אחד, שהוא כלליות האמונה הקדושה, כי על ידי האמונה האדם זוכה שמתכפר לו הכל, וכמו שאומר רביז״ל (ספר המדות אות אמונה סי׳ ל״ג) על ידי אמונה הקדוש ברוך הוא יסלח לך על כל עוונתיך, כי העוונת מכניסין כפירות באדם רחמנא ליצלן, וכמובא גם שם (סי׳ כ״ב) הפשע של אדם מכנים כפירה לאדם, ולכן עיקר תיקונו הוא על ידי אמונה, והנה לפי דברי רביז״ל הנ״ל שעיקר התשובה תלוי בשני מיני בקיאות הנ״ל, זה מרומז כאן בתוך הפסוק תכין לך הדרך, היינו שתכין לך ״דרך התשובה, איך לחזור בתשובה שלימה, אפילו מי שכבר רצח את הנשמה שלו בשוגג חס ושלום, וזהו על ידי ושלשת את גבול ארצך, היינו בחינת השלש בחינות של האלף הנ״ל, נקודה העליונה ונקודה התחתונה והוא״ו שביניהם, וזהו בחינת גבול ארצך אשר ינחילך הוי״ה אלהיך, כי מבואר בדברי רביז״ל בסוף תורה זו, שזהו הג׳ מצוות שנצטוו ישראל בכניסתם לארץ, להכרית זרעו של עמלק, שהוא בחינת הנקודה התחתונה, להיות בק״י בשוב, ולא להתייאש עצמו בשום פנים ואופן, אפילו אם נרדף מעמלק וחיילותיו הטמאים, ולבנות להם בית הבחירה, שזהו נקודה העליונה, השגת הדעת והמוחין שהוא בנין בית המקדש, ולמנות להם מלך, שזהו הוא״ו שבתוך האלף, שהוא בחינת הבזיונות והשפיכות דמים שצריכין לסבול כדי להתקרב אל הצדיק, וזהו ושלשת את גבול ארצך אשר ינחילך, שתכין לך דר״ך של תשובה שיהיה כלול מכל השלש בחינות האלו שנצטוו ישראל בכניסתן לארץ, וזהו אשר ינחילך הוי״ה אלהי״ך דייקא, בחינת שני שמות הנ״ל הוי״ה אלהי״ם העולם בגימטריא בק״י, שבהם תלוי עיקר הבקיאות, להכיר את השם יתברך, הן בעלייה שהוא מדת החסד, והן בירידה שהוא מדת הדין, ועל ידי זה והיה לנום שמה כל רוצח, כי אפילו מי שכבר רצח את נפשו חס ושלום, על ידי בקיאות הזו בדרך התשובה, יכול לתקן את הכל,

והשם יתברך יזכינו לחזור בתשובה שלימה, ולהכין עצמינו לקראת ימי ראש השנה הקדושים, לקבל שנה טובה ומבורכת, שנת גאולה וישועה לכל נשמות ישראל בכלל ובפרט, אמן ואמן.

שיחות מוהרא"ש חלק יג'
ספרי שיחות מוהרא"ש

שיחות מוהרא"ש חלק יג'

'שיחות מוהרא"ש' נכתבו ע"י מו"ר הרה"צ ר' יצחק לעזער שליט"א עוד בחיים חיותו של כ"ק מוהרא"ש זי"ע הצדיק מיבנאל אשר הדפיס בעצמו את הספרים. השיחות

קרא עוד ←
"שיחות מוהרא"ש" ויכוחים
ברסלב שלי

"שיחות מוהרא"ש" ויכוחים

מתוך "שיחות מוהרא"ש" חלק א' ויכוחים מוהרא״ש נ״י (ז"ל) הזהירנו מאד מאד לברוח מכל מיני ויכוחים, ולא להתווכח עם שום בריה שבעולם, ואמר, שחבל על

קרא עוד ←
שיחות מוהרא"ש – 'מעלת אכילת מצה בפסח'
חדשות ברסלב

שיחות מוהרא"ש – 'מעלת אכילת מצה בפסח'

מוהרא"ש ז"ל אמר, שראוי לאדם לשמוח מאוד מאוד בשעה שזוכה לאכול מצה בימי פסח הקדושים, כי מצה היא מאכל עליון ונורא מאוד, והוא המאכל של

קרא עוד ←
שלום לכם!
איך אפשר לעזור?
Powered by
גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן