money-case-163495_960_720

תוך הנחל ליל שבת קודש פרשת כי תצא ה׳תש״ע

בליל שבת קודש בסעודה ראשונה דיבר מוהרא׳׳ש ז"ל דיבורים נוראים ונפלאים מאד על פי דברי רביז׳׳ל בליקוטי מוהר׳׳ן חלק א' סי' קפ"ח המדבר מן האבידות הנמצאות אצל הצדיק, עיין שם.

פתח ואמר מוהרא׳׳ש ז"ל, רביז׳׳ל אומר, דע שצריך לנסוע להצדיק לחזור על אבידתו, כי קודם שיוצא האדם לאויר העולם, מלמדין ומראין לו כל מה שצריך לעשות ולעבוד ולהשיג בזה העולם, וכיון שיצא לאויר העולם מיד נשכח מאתו, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (נדה ל:), והשכחה היא בחינת אבידה, כמו שקראו רבותינו זכרונם לברכה, את השוכח אובד, כמאמרם זכרונם לברכה (אבות פרק ה׳): ׳מהיר לשמוע ומהיר לאבד׳ וכו׳, וצריך לחזור ולבקש אבידתו, והאבידה שלו היא אצל הצדיק, כי הצדיק חוזר על אבידתו עד שמוצאה, ואחר שמוצאה, חוזר ומבקש אחר אבידות אחרים עד שמוצא גם אבידתם, עד שמוצא האבידות של כל העולם, על כן צריך לבוא להחכם לבקש ולהכיר אבידתו, ולשוב לקבלה אצלו, אך הצדיק אינו משיב לו האבידה עד שידרשנו אם אינו רמאי ושקרן, כמו שכתוב: ״עד דרוש אחיך והשבותו לו״, ׳עד שתדרש את אחיך אם אינו רמאי׳ (בבא מציעא כז:), עד כאן לשון רביז׳׳ל.

והסביר מוהרא״ש ז"ל, כי הנה כל אדם נקרא בעל אבידה, על שם התורה שנאבדה ממנו ביציאתו לאויר העולם, וכמו שאמרו חכמינו הקדושים (נדה ל:) שכל זמן שהוולד נתון במעי אמו, נר דלוק לו על ראשו וצופה ומביט מסוף העולם ועד סופו, ומלמדין אותו כל התורה כולה, וכיון שבא לאויר העולם בא מלאך וסטרו על פיו ומשכחו כל התורה כולה, נמצא שבלידתו נאבדה לו אבידה גדולה, וכל החיים צריך לאבד ולהתייגע למצוא האבידות שלו, שעל זה אמרו חכמינו הקדושים (מגילה ו:) יגעתי ומצאתי תאמין, שאם יגיעים וטורחים למצוא התורה שנאבדה ממנו, בוודאי סוף כל סוף יזכה למוצאה.

ומגלה רביז׳׳ל, שכל האבידות נמצאות אצל הצדיק, כי הצדיק טרח וייגע כל כך בתורה ובעבודת השם יתברך, עד שמצא כל האבידות שלו, ואחר כך מצא גם את כל האבידות של שאר אנשי העולם, וכשאדם זוכה להתקרב אל הצדיק, אזי הצדיק מחזיר לו אבידותיו, היינו שמגלה לו דרכים נפלאים ועצות ישרות ונכונות, איך לעבור ולטייל בכל התורה כולה, עד שיזכה למצוא כל האבידות שלו, שהם דברי התורה שנאבדו ממנו, וזהו סימן מובהק אם הוא מקורב אל הצדיק באמת, אם זוכה לקבל ממנו "סדר דרך הלימוד", ולטייל בכל מקומות התורה, כי זה סימן שהוא מקורב אל הצדיק וקיבל ממנו האבידות שלו, ואז כשמגיע זמנו לצאת מזה העולם, ולחזור אל ביתו הנצחי, הוא מלא וגדוש עם כל התורה כולה, וארונו ארון הקודש, והקדוש ברוך הוא מתפאר עמו בכל העולמות, מה שאין כן אם בא אל הצדיק, ואינו עוסק בתורה, ואינו מקבל ממנו סדר דרך לימודו, סימן שכל התקרבותו רק מן השפה ולחוץ, ואינו מקורב אליו באמת, וכשיגיע זמנו לצאת מזה העולם, יחזור לביתו הנצחי ריק וחסר מכל וכל, רחמנא ליצלן, וכדאיתא בזוהר חדש (רות), על הפסוק (רות א'), אני מלאה הלכתי וריקם השיבני ה', שהלכתי מליאה מעולם העליון עם תורה, אבל חזרתי ריק בלי כלום, ולכן עיקר עבודת האדם להתקרב אל צדיק אמיתי ולקבל את העצות הקדושות שלו בכל ענין, ובפרט בענין לימוד התורה, ולציית לסדר דרך לימודו בתמימות ובפשיטות גמורה, ללמוד ולגרום שיעורין כסדרן בכל מקומות התורה, מקרא, משנה, גמרא, מדרש, אפילו בדרך אמירה בעלמא, וכמו שאמרו חכמינו הקדושים (עבודה זרה י״ט.) לעולם ליגרום אדם והדר ליסבור, אפילו דלא ידע מאי קאמר, כי ריבוי הלימוד עולה על הכל, וכשיסיים פעם אחר פעם את כל הספרים שלומד, אזי לבסוף יבא להבין, ורביז״ל אמר בפירוש (שיחות הר"ן סי׳ ע״ו), שאין צריכין בלימוד רק אמירה בעלמא, וממילא יבין, ולכן כשאדם מקורב באמת אל צדיק אמיתי, בוודאי יזכה למצוא האבידות שלו, ולחזור ולטייל בכל התורה כולה, אשרי לו.

והנה יש גם אבירות הנאבדות על ידי עוונות ותאוות רעות, רחמנא ליצלן, וכמו שכתוב (תהלים קי״א) תאות רשעים תאבד (ליקוטי מוהר״ן חלק ב׳ סי׳ פ״ח), ובפרט על ידי פגם הברית, רחמנא ליצלן, מאבדים אבידות גדולות, עד שיכול לאבד את בת זוגו חס ושלום (ליקוטי מוהר"ן חלק ב׳ סי׳ פ״ז), כי אשתו של אדם נחשבת אבידה שלו, וכמו שאמרו חכמינו הקדושים (קידושין ב:), מפני מה אמרה תורה (דברים כ״ד) כי יקח איש אשה, ולא כתיב כי תלקח אשה לאיש, מפני שדרכו של איש לחזור על אשה, ואין דרכה של אשה לחזור על איש, משל לאדם שאבדה לו אבידה, מי חוזר על מי, בעל אבידה מחזר על אבידתו, עיין שם, וכדי למצוא את האבידה שלו צריך לבוא אל הצדיק, כי הוא מורה לו דרך ישר איך לחזור בתשובה שלימה על כל עוונותיו, ואיך למצוא כל אבידותיו, ועל ידי הצדיק זוכה למצוא בת זוגו ולהתחתן עמה, כי הצדיק הוא בר הדעת שמשדך כל השידוכים (ליקוטי מוהר"ן חלק ב׳ סי׳ פ״ט), ואפילו אם אדם זכה כבר למצוא בת זוגו, אם אין לו שלום בית, חם ושלום, גם כן מאבד על ידי זה אבירות הרבה, רחמנא ליצלן, וצריך לבוא אל הצדיק כדי לקבל עצות ישרות איך להנהיג בית, ולזכות לשלום בית אמיתי, ואז יזכה ללמוד תורה בטהרה, ולמצוא כל האבידות שלו, נמצא שעיקר תקוות האדם, להתקרב אל צדיק אמיתי ולציית לכל דבריו, כי אז יזכה למצוא כל האבידות שלו, ולחיות חיים טובים באמת.

אבל הצדיק דורש אותו אם אינו רמאי, וכמו שאמרו חכמינו הקדושים (בבא מציעא כ״ז:) במצות השבת אבידה, על הפסוק (דברים כ״ב) עד דרוש אחיך אותו, עד שתדרשהו אם אינו רמאי, כי לפעמים התקרבות אדם אל הצדיק הוא בשביל כסף או כבוד או פניה אחרת, עד שיש מי שבא אל הצדיק כדי לעשות ממנו ליצנות, חס ושלום, ואיש כזה בוודאי לא יקבל שום אבידה מהצדיק, אדרבה, הצדיק ירחיק אותו וידחהו בשתי ידים, אבל כל זמן שאדם מכיר את מקומו, ויודע שנאבדו לו הרבה אבירות מקדושתו, בוודאי ימסור נפשו להתקרב אל הצדיק ולציית לכל דבריו, ואז יזכה לקבל ממנו טובות הרבה.

וזוהי מעלת הענין לגלות ולפרסם דעת הצדיק האמת בעולם, ולהפיץ ספריו הקדושים בין נשמות ישראל, כי בכח הצדיק ועצותיו הקדושות יכולים כל נשמות ישראל למצוא האבידות שלהם ולחזור בתשובה שלמה לפניו יתברך, כי יש אנשים שתועים מדרכי החיים, עד שמתרשלין מעיקרי יהדות, ואינם מניחין טלית ותפילין בכל יום, רחמנא ליצלן, וכן שאר המצוות, והכל מחמת שנפלו בדעתם מרוב האבידות שאבדו, עד שמתייאשים מן הכל, אבל על ידי שמפיצים דעת הצדיק האמת בעולם שהכריז ואמר: ״גיוואלד, אל תתייאשו, אין שום יאוש בעולם כלל״, על ידי זה בני אדם מתחזקים ומתעוררים למצוא את האבידות שלהם, ולחזור בתשובה שלמה, ולכן צריך לצאת לחוץ ולהביא להם את ספרי הצדיק ודעתו הקדושה, וכמו שכתוב (משלי ה׳) יפוצו מעינותיך חוצה, כי לא כולם שמעו כבר את שמע הצדיק, ולא כולם יודעים שהאבידות שלהם נמצאות אצלו, אבל על ידי שמפיצים את דעתו בעולם, ומגלים לכולם את עצותיו הקדושות, כולם יכולים להתקרב ולהגיע אל תיקונם, על כן אשרי מי שזוכה להתקרב אל הצדיק האמת ולקבל ממנו אבידותיו הרבות, ואשרי ואשרי מי שזוכה גם לקרב אחרים אל אור הצדיק, כי בזה תהיה זכות הרבים תלויה בו לדורי דורות, ויזכה לחיים טובים ומתוקים בזה ובבא לנצח, אשרי לו ואשרי חלקו.

וקישר מוהרא״ש ז"ל את הענין הנ״ל לפרשת השבוע בקשר נורא ונפלא מאד, כי הנה מצינו בפרשת השבוע מצות השבת אבידה, וכמו שכתוב (דברים כ"ב), לא תראה את שור אחיך או את שיו נדחים והתעלמת מהם השם תשיבם לאחיך, ויש לומר, שהפסוק מגלה לנו עוצם מעלת מצות השבת אבידה, לא רק בגשמיות אלא נם ברוחניות, לא תראה את שור אחיך או את שיו נדחים, שור ושה מרמזים על קדושת התפילין והציצית, שנעשים מעור של שור ומצמר של שה, וכמובא בסיפורי מעשיות של רביז״ל (ממלך שגזר שמד מעשה ד), ואם תראה בר ישראל שהציצית והתפילין נדחים ממנו, והוא מתרשל מהם, חס ושלום, שזהו שור אחיך או את שיו נדחים, לא תעלים עין ממנו, להניח לו ליפול יותר, חס ושלום, אלא השב תשיבם לאחיך, ותגלה לו את אור הצדיק ועצותיו הקדושות למען יתחזק ויחזור אל קדושתו.

ואם לא קרוב אחיך ולא ידעתו, ואספתו אל תוך ביתך והיה עמך עד דרוש אחיך אותו והשבותו לו, היינו אם אתה רואה שיש בני אדם שעומדים בחוץ ועדיין אינם קרובים אל אור הצדיק, ואינם יודעים ממנו, ואספת אל תוך ביתך, השתדל לקרב אותם ולאסוף אותם לביתך המקורב והמקושר לבית הצדיק, ותגלה להם היראה של הצדיק, וכמו שקראו חכמינו הקדושים (שבת ל״א) אץ מדת היראה בשם בית, והיה עמך עד דרוש אחיך אותו, היינו שתטפל בהם ותביא אותם אל הצדיק, והצדיק כבר יבדוק וידרוש אם אינם רמאים, והשבותו לו, כי הצדיק יקרב אותם ויורה אותם דרך התשובה, וישיב להם את כל אבדתם.

וכן תעשה לחמורו, כן תעשה כשתראה שמתגברת על אחד החומריות שלו, וגופו רוצה להרחיק אותו מן הקדושה, תגלה לו את אור הצדיק, שאין שום ייאוש בעולם כלל, וכן תעשה לשמלתו, השמלה והלבוש של אדם הן מחשבותיו, שהם לבושים לנשמתו (ליקוטי מוהר״ן חלק א׳ סוף סי׳ כ״א), ואם תראה מחשבות חבירך תועות מדרך הישר, ונכנסות בגדר אבדה, תפיץ ותגלה לו דעת הצדיק, שיכולים לחזור בתשובה על כל חטא ועוון, ואל תתן לו ליפול חס ושלום, וכן תעשה לכל אבידת אחיך אשר תאבד ממנו ומצאתה, כי תגלה לו שכל האבידות שבעולם נמצאות אצל הצדיק, ויכולים לקבל אותן ממנו, לא תוכל להתעלם, כי הלא אחיך הוא, וכל ישראל ערבים זה לזה, ולכן תעשה כל מיני פעולות שבעולם לקרב אותו אל הקדושה.

וכל זה שייך ביותר בימי אלול הקדושים, כי אז הזמן מסוגל לחזור בתשובה על כל מה שפגם במשך כל השנה, ואז הזמן לעשות לבושים חדשים אל נשמתו, ולהתחבאות ולברוח מתחת יד הס״מ, וכמו שכתוב (איוב י״ד) משנה פניו ותשלחהו, כדרך אדם שרוצה לברוח מהשני, שמשנה לבושו עד שאין מכירין אותו ובורח, וזה מרומז בפסוק (משלי ל) עוז והדר ל׳בושה ו׳תשחק ל׳יום א׳חרון, ראשי תיבות אלו״ל, כי אז בחודש אחרון של השנה, הזמן מסוגל לעשות לבושים חדשים וחזקים לנשמתו, ולברוח מתחת יד הס״מ (ליקוטי מוהר"ן חלק א׳ סי׳ כ״א), וכן חודש אלול מסוגל למציאת הזיווג, שהוא תיקון הברית, וכמו שמרומז בפסוק (בראשית כ״ד) ו'אם ל׳א תאבה האשה ל׳לכת א׳חריך, ראשי תיבות אלו״ל, ובאמצע תיבות ׳׳תאבה האשה" (ליקוטי מוהר"ן חלק ב׳ סי׳ פ״ז), כי על ידי כוונת אלול זוכין לתקן פגם הברית ולמצוא בת זוגו, ושתהיה דעתה נוטה אחריו, כי אז הזמן למול ערלת הלב, ולהרגיש כאב חטאיו, וכמו שמרומז בפסוק (דברים ל׳) ומל ה׳ אלקיך א׳ת ל׳בבך ו׳את ל׳בב זרעך, ראשי תיבות אלול (ליקוטי מוהר"ן חלק א׳ סי׳ קמ׳׳א), ועל ידי זה יתעורר מאד לבא אל הצדיק ולקבל ממנו כל האבידות שנאבדו ממנו,

והשם יתברך יזכינו להיות מקורבים אל צדיקים אמיתיים, ולהיות אצל ציון רביז״ל באומין על ראש השנה, ונזכה למצוא כל האבידות שלנו ולחזור בתשובה שלמה לפניו יתברך, ועל ידי זה נזכה לקבל שנה טובה ומבורכת ברוחניות ובגשמיות בתוך כל ישראל, אמן ואמן

"שיחות מוהרא"ש" זכייה
מאמרי שיחות מוהרא"ש

"שיחות מוהרא"ש" זכייה

מוהרא״ש נ״י (זי"ע) אמר, כי על עצם ההתקרבות אל רבנו ז״ל, על זה בעצמו צריכים זכייה מן השמים, ומי שזוכה להתוודע ולהתקרב אל רבנו ז״ל,

קרא עוד ←
שיחות מוהרא"ש  – חג שבועות 'ראש השנה' של התורה
הרה"צ ר' יצחק לעזער שליט"א

שיחות מוהרא"ש – חג שבועות 'ראש השנה' של התורה

מוהרא"ש ז"ל אמר, שליל שבועות הוא עת רצון נפלא מאד, ולכן צריכין לשמור על כל רגע ורגע של לילה קדוש זה. ומבואר בכתבי האריז"ל, שליל

קרא עוד ←
"שיחות מוהרא"ש" הצלחה
ברסלב שלי

"שיחות מוהרא"ש" הצלחה

הצלחה פעם באו בני זוג אל מוהרא״ש נ״י (ז"ל) ובקשו ממנו ברכה להצלחה, ענה ואמר להם: "אם תהיו שניכם תמיד שמחים, אזי תצליחו", וכשהתפלאו על

קרא עוד ←
שלום לכם!
איך אפשר לעזור?
Powered by
גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן