ציון רבינו

זאת התורה פרשת נצבים

חידושי מוהרא"ש – פרשת נצבים

חידושים יקרים של מוהרא"ש זי"ע מתוך ספר "זאת התורה" על סדר הפרשיות
אשר נאמרו ברבים ללהב את נשמות ישראל לחזור אליו יתברך, ולהחדיר בהם תשוקה עצומה להכלל באין סוף ברוך הוא.


[א] אתם נצבים היום כולכם לפני הוי"ה אלוקיכם וגו`. כתוב בזוהר הקדוש (וארא לב) ויהי היום – דא ראש השנה דקודשא בריך הוא קאים למידן עלמא. כגוונא דא (מ"ב ד) ויהי היום ויבוא שמה. ההוא יומא יום טוב דראש השנה הווה וכו`, עיין שם. [כל מקום שכתוב היום זה סובב על ראש השנה], שאז דנים את האדם על כל מה שהוא עשה כל השנה ולכן תמצא שלעולם קוראים פרשת נצבים לפני ראש השנה כמובא (שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תכח, סעיף ד) נמצא שפסוק זה מדבר מראש השנה.

וזהו אתם נצבים היום כולכם לפני הוי"ה אלוקיכם ראשיכם שבטיכם זקניכם ושוטריכם כל איש ישראל וגו` לעברך בברית הוי"ה אלוקיך וגו`, היינו שביום ראש השנה דנים את כל אחד בלי יוצא מן הכלל כדת מה יהיה עמו כל השנה, וכמאמרם ז"ל (ראש השנה ח:) מראש השנה נידון מה יהיה בסופו. שבראש השנה דנים את האדם מה יהיה עמו. וכן אמרו (ביצה טז.) כל מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה ולכן לא בחינם הזהירנו רבינו ז"ל כל-כך שנבוא אליו על ראש השנה ואמר (חיי-מוהר"ן, סימן תג) הראש השנה שלי עולה על הכל, והיה פלא אצלי מאחר שהמקורבים שלי מאמינים לי ולמה לא יזהרו כל האנשים המקורבים אלי שיהיו כולם על ראש השנה איש לא יעדר, כי כל העניין שלי הוא רק ראש השנה. ואמר (חיי-מוהר"ן, סימן תה) הראש השנה הוא חידוש גדול וכו`, והשם יתברך נתן לי זאת במתנה, שאני יודע מהו ראש השנה, לא מבעיא אתם, כולכם בודאי תלויין בראש השנה שלי, אלא אפילו כל העולם כולו תלוי בראש השנה שלי. ולכן כמו שבמשפט גשמי צריכים עורך דין גדול, וככל שהמשפט יותר מסובך לוקחים עורך דין מאוד מאוד גדול, ולכן זה עניין גדול מאוד להיות אצל הצדיקים בראש השנה כמובא בדברי רבינו ז"ל (ליקוטי-מוהר"ן, חלק א`, סימן ריא) כי הצדיקים ממתיקים את כל הדינים. ולכן זה דבר מאוד מוכרח לבוא אל הצדיק על ראש השנה. וכן על-ידי הצדיק זוכים לאמת כמובא בדברי רבינו ז"ל (ליקוטי-מוהר"ן, חלק א`, סימן ז) שעל-ידי התקרבות להצדיק נחקקת בו אמת.

וזה אתם אותיות אמ"ת, היינו עם אמת נצבים בראש השנה לפני הוי"ה אלוקיכם וגו` שהתשובה צריכה להיות עם אמת, וכמובא בדברי רבינו ז"ל (ליקוטי-מוהר"ן, חלק א`, סימן ט) שעל-ידי אמת מאיר לאדם איך לצאת מהחושך שנפל בו, כי העיקר הוא לדבר דיבורי אמת להקדוש-ברוך-הוא, אפילו שנמצא באיזה מצב שנמצא, שהחושך מסבב אותו, כמובא בדברי רבינו ז"ל (ליקוטי-מוהר"ן, חלק א`, סימן קיב) אם מדבר דיבורי אמת אליו יתברך כפי מדרגתו, על-ידי-זה יכול לצאת מהחושך והאפלה שנפל אליהם.

ולכן דייקא בראש השנה צריכים לבוא אל הצדיק לקבל ממנו עצות אמיתיות, שאז תשובתו תהיה עם אמת ויקבלה הקדוש-ברוך-הוא.

וזה שאמרו חכמינו הקדושים (ראש השנה כו:) בראש השנה היו תוקעים בשל זכרים כפופין וכו` כמה דכייף איניש דעתיה טפי מעלי וכו`, כי אדם צריך לבוא אליו יתברך בשברון לב, שזה (תהילים קיח) מן המיצר קראתי יה ענני במרחב י`ה, שזה סוד השופר שתוקעים מתוך המצר והקול יוצא מן המרחב, וכל זה עניין של ראש השנה. אשרי מי שזוכה לבוא אל הצדיק האמת על ראש השנה, שעל-ידי האמת שיכניס באדם, יזכה לחזור בתשובה אמיתית, והבן למעשה.

***

[ב] פן יש בכם איש או אשה או משפחה או שבט אשר לבבו פונה היום מעם הוי"ה אלוקינו ללכת לעבוד את אלוקי הגויים ההם פן יש בכם שורש פורה ראש ולענה. ופירש רש"י: שורש מגדל עשב מר כגידין שמרים, כלומר מפרה ומרבה רשע בקרבתם.

ויש לומר, על-פי המבואר בדברי רבינו ז"ל (ליקוטי-מוהר"ן, חלק א`, סימן ה) אשר עיקר השמחה הוא בלב, כמו שכתוב (תהילים ד) "נתת שמחה בלבי", ואי אפשר ללב לשמוח אלא על-ידי שיסיר העקמימיות שבלבו, שתהיה לו ישרות לב, ואז יזכה לשמחה, כמו שכתוב (תהילים צז) "ולישרי לב שמחה". והעקמומיות שבלב מפשיטים על-ידי רעמים, כמו שאמרו חכמינו הקדושים (ברכות נט.) לא נבראו הרעמים אלא לפשט העקמימיות שבלב, והרעמים היא בחינת הקול שאדם מוציא בכוח בתפילתו, היינו שאדם צריך להתפלל בקול, ועל-ידי-זה מזדכך מוחו, ונכנסת בו ישרות לב, והוא ירא ומפחד רק ממנו יתברך.

וזה קול שופר אשר מכניס באדם יראה ופחד, שזה (עמוס ג) "אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו", וכשיש לאדם יראה, אזי נתפשטת כל העקמומיות שבלבו, כי באמת כל העקמומיות שיש באדם בלב, זה קושיות וספיקות שיש לכל אדם עליו יתברך, שזה בכלל כפירות ואפיקורסות, רחמנא לישזבן.

וזה פירוש פן יש בכם איש או אשה או משפחה או שבט אשר לבבו פונה היום מעם הוי"ה אלוקינו ללכת לעבוד את אלוקי הגויים ההם פן יש בכם שורש פורה ראש ולענה, ואמר רבינו האריז"ל אשר ש`ורש פ`ורה ר`אש ו`לענה, ראשי תיבות שופ"ר, היינו כי השופר מכניס באדם יראה ופחד בחינת (עמוס ג) "אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו", שעוקר מהאדם את הרשעות שנמצאות בו, שזה השורש פורה ראש ולענה, שיש בני אדם שיש בהם רשעות ואכזריות, וכל זה בא מחמת כפירות ואפיקורסות.

כי המאמין האמיתי שמאמין שאין בלעדיו יתברך כלל, ודבר גדול ודבר קטן לא נעשה מעצמו, על-ידי-זה אף פעם לא יעשה רשעות לזולת, כי אמונה ומידת הטוב הולכות שלובות ביחד, כמו שכתוב (תהילים קמה) "טוב הוי"ה לכל ורחמיו על כל מעשיו", ואדם הדבוק בהקדוש-ברוך-הוא, אז גם הוא יהיה טוב לכל וירחם על כל בריה, ולכן השופר מנקה מן האדם את השורש פורה ראש ולענה שנדבקו בו, ועל-ידי-זה זוכה לישרות לב, ואין לו שום קושיות על הקדוש-ברוך-הוא, וזוכה לקנות לעצמו מידת הטוב, והבן למעשה.

***

[ג] פן יש בכם איש או אשה או משפחה או שבט אשר לבבו פונה היום מעם הוי"ה אלוקינו ללכת לעבוד את אלוקי הגויים ההם פן יש בכם שורש פורה ראש ולענה. ופירש רש"י: שורש מגדל עשב מר כגידין שמרים, כלומר מפרה ומרבה רשע בקרבכם.

ויש לומר, על-פי המבואר בדברי רבינו ז"ל (ליקוטי-מוהר"ן, חלק א`, סימן כו) הצדיק ממית את עצמו ומוסר את נפשו בתפילה, באיזה מקום הוא צריך למסור את נפשו ביותר, במקום שמתגבר עליו הקליפות והסיטרא אחרא והמחשבות זרות, כי סימן ששם יש קדושה טמונה אצלו, ולכן עליו למסור את נפשו שם דייקא.

ובאמת דברי רבינו ז"ל כוללים את כל המידות, לא רק בתפילה, אלא בכל מקום שמתגברת עליו הסיטרא אחרא שם צריך למסור את נפשו יותר מהכל, היינו אם יש לאדם טבע מר להמשך אל עצבות ועצלות, הוא צריך למסור את נפשו להיות בשמחה, ולהיות זריז, ואף שזה קשה לו מאוד מאוד, עם-כל-זאת בדבר זה הוא צריך למסור את נפשו, וכן אם אדם יש לו טבע רע להציק ולהזיק את הזולת, שיש בו שורש פורה ראש ולענה הוא צריך למסור את נפשו לעקור ממנו את העשב רע שמפרה ומרבה אצלו רשע, כי יש בני-אדם שכל-כך נכנסו בטומאה וזוהמה האלו של רשעות – לעשות לזולתם רק רע כל היום, וכל-כך קשה להם לצאת מזה, ולכן צריכים למסור את נפשם עבור זה מאוד מאוד.

וזה מה שמזהיר אותנו פן יש בכם שורש פורה ראש ולענה. שצריכים למסור את נפשו לעקור מעצמו את הרשעות והכפירות והאפיקורסות האלו, וזה עיקר העבודה של האדם שנכנסות בו בכל פעם מחשבות זרות והרהורים רעים של כפירות ואפיקורסות ולעשות רשעות להזולת, שימסור את נפשו לעקור ממנו את העשב מר, הרע והרשעות מעצמו, עד שיעקור את זה לגמרי, ואסור להתייאש. אדרבה! צריכים לדעת שכל מה שמתגבר עליו יותר הרע, שם עליו למסור את נפשו ולעקור ממנו את הרע, ודבר זה סובב על כל מידה ומידה שרק מתגברת עליו, צריך שידע ששם דייקא צריך למסור את נפשו, והבן למעשה.

***

[ד] לא בשמיים הוא לאמר מי יעלה לנו השמיימה ויקחה לנו וישמענו אותה ונעשנה. ויש לומר, על-פי המבואר בדברי רבינו ז"ל (ליקוטי-מוהר"ן, חלק ב`, סימן פב) אשר הקדוש-ברוך-הוא, ברא את הבריאה בבחינת כסדר, ובבחינת שלא כסדר, שזה (תהילים קלט) "אחור וקדם צרתני", אחור זה בחינת שלא כסדר, העלמה והסתרה, כשנעלמת ונסתרת מן האדם אמיתת מציאותו יתברך, אז הולך לו שלא כסדר, פנים זה בחינת כסדר כשיש גילוי אלוקות. ויודע אשר הכל לכל אלוקות גמור הוא, אז הולך לו כסדר, ואיך זוכים שיהיה לו הארת פנים, שילך לו תמיד כסדר, על-ידי ענווה ושפלות, שמבטל את עצמו לגמרי, מה שאין כן כשאדם יש בו גאות וישות, אנא אמלוך, אז הולך לו שלא כסדר, ולכן העצה הוא רק להכניע את עצמו.

וזה לא בשמיים הוא לאמר מי יעלה לנו השמיימה ויקחה לנו וישמענו אותה ונעשנה, ודרשו על זה חכמינו הקדושים (עירובין נה.) לא בשמיים היא לא תמצא במי שמגביה דעתו עליה כשמיים, ולא תמצא במי שמרחיב דעתו עליה כים. רבי יוחנן אמר, לא בשמיים היא לא תמצא בגסי רוח, ולא מעבר לים היא לא תמצא לא בסחרנים ולא בתגרים. כי באמת, למה אדם מתרשל מלימוד התורה הקדושה, הוא רק מחמת גאווה וגדלות וישות שנכנסות בו, אבל אם אדם היה זוכה לענווה, אזי היה יכול ללמוד תורה הרבה מאוד, וכמאמרם ז"ל (תענית ז.) מה מים מניחין מקום גבוה והולכין למקום נמוך, אף דברי תורה אין מתקיימין אלא במי שדעתו שפלה.

ורואים בחוש, שהמכיר היטב בעצמו שהוא בעל הבנה קשה, ותמיד לומד על-פי סדר-דרך-הלימוד של רבינו ז"ל, המובא (שיחות-הר"ן, סימן עו), אזי זוכה לעבור ולהיות ולטייל בכל חלקי התורה הקדושה, תנ"ך, שישה סדרי משנה, בבלי, ירושלמי, תוספתא, כל המדרשים, ספרי הזוהר והתיקונים, וכל ספרי הפוסקים, רמב"ם טור ושולחן ערוך וכו`, מה שאין כן אם מחזיק את עצמו ללמדן, אזי כל סדר-דרך-הלימוד נראה בעיניו כצחוק ולעג, ועל-ידי-זה אינו מטייל בכל חלקי התורה הקדושה, ופתאום עוזב את זה העולם. ולכן על האדם לבטל את חכמתו המדומה וידע שאינו יודע כלל, ועל-ידי-זה תמיד ילמד תורה הקדושה וילך לו כסדר, ויזכה להיות ולטייל בכל חלקי התורה הקדושה, והכל אם יבטל את הדמיונות שלו, וידע אשר לא בשמיים הוא, וכל אחד יכול להיות בכל חלקי התורה הקדושה, אם רק יקח את עצמו בידיו, והבן למעשה.

***


[ה] לא בשמיים הוא לאמר מי יעלה לנו השמיימה ויקחה לנו וישמענו אותה ונעשנה. ויש לומר, על-פי המבואר בדברי רבינו ז"ל (ליקוטי-מוהר"ן, חלק א`, סימן ב) שעל-ידי תיקון הברית זוכין למוחין נקיים, שעל-ידי-זה מוחו משוטט בשמות הקדושים: ע"ב, ס"ג, מ"ה, ב"ן. אבל כשאינו זוכה לתיקון הברית אז באים עננים ומכסים את עיניו, ואינו זוכה שמוחו ישוטט בשמות הקדושים. וזה אשר מובא (תיקוני-זוהר, תיקון כב) מ`י י`עלה ל`נו ה`שמיימה רישי אתוון מילה, וסופי אתוון הוי"ה, מאן דנטיר האי רשימו, כאלו נטיר שמא קדישא, ומאן דמשקר בהאי רשימו, כאילו משקר בשמא קדישא. כי מי שזוכה לשמור אות הברית, אזי מוחו נקי ויכול לשוטט בשמיים, על-ידי שמות ויחודים, שזה מי` יעלה` לנו` השמיימה`, ראשי תיבות מיל"ה, וסופי תיבות הוי"ה, יאיר תמיד לפני עיניו, ויזכה לטייל בשמיים, והבן למעשה.

***

שלום לכם!
איך אפשר לעזור?
Powered by
גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן