stones-1994691_960_720_1

שיחות מוהרא"ש • ביטחון •

בטחון

מוהרא״ש נ״י (ז"ל) דבר מענין בטחון, ואמר, שבאמת כשאדם מדבק עצמו לגמרי בו יתברך, ויודע ועד אשר אין לו שום בריה בעולם על מי לסמוך כי אם עליו יתברך, על־ידי־זה זוכה שהוא משגח בהשגחה פרטי פרטית מיוחדת, כי נעשה עליו אור ישר ואור חוזר המובא בלקוטי־מוהר״ן, חלק א׳ סימן ע״ו, ודבר זה הוא רק כשנעתק ממחשבתו ודעתו בן אדם כלשהו, עד שיודע בברור כי אין לו שום בריה שיכולה לעזר לו, אז דיקא יזכה שישפע עליו אורו יתברך בחינת אור ישר ואור חוזר, ויקבל הכל בעתו ובזמנו כמובא שם, עין שם.

ואמר מוהרא״ש נ״י (ז"ל): עד שזוכים להגיע למדרגה כזו, מנסים את האדם בכל מיני נסיונות מרים ומרורים, לראות האם בטחונו בו יתברך הוא באמת, ואם לא יפיל ברוחו ובדעתו, ואם בעת צרה יברח רק אליו יתברך, ולא יתלה בטחונו בשום בשר ודם.

 וספר, שבימי נעוריו כמה שנים אחר חתנתו, סבל עניות ודחקות עצומה, עד שפעמים רבות לא היה לו במה לקנות לחם וחלב לילדיו, והיתה דרכו ללכת קודם לשדה ולהתבודד שם כמה שעות כדרכו אז, וכשחזר נכנס לעשרה בתים ובקש צדקה, וזה קבל על עצמו, שילך בכל יום לעשרה בתים, ואם יתנו – יתנו, ואם לא יתנו – סימן שכך רוצים מן השמים.

ופעמים רבות לא מצא תשעה דירים בבית ועשירי כבר נתן לו איזו נדבה שהיתה מספיקה בעבור כל פרנסת היום, וכמה פעמים לא מצא אף אחד בבית וחזר אל ביתו, ואף שיצרו הסיתו שינסה עוד בכמה בתים, אבל הוא לא שבר את גדרו, וכך נמשך הענין כמה שנים, וסבל בזיונות רבים ושפיכות דמים, והוא באחת – נסכם בדעתו לדבק עצמו רק אליו יתברך בדבקות אמת.

והיה תמיד לפני עיניו דבורו של רבנו ז׳׳ל: מה יכול להיות? יכולים למות ברעב… הלא ממילא יהיה ההכרח למות, אבל זה מוכן היה להקריב על חשבונו, אך על אשתו ובניו חס מאד מאד, והיתה דרכו אחר כמה שעות התבודדות לשוב לביתו דרך עשרה בתים כנ״ל, והשם יתברך עזר לו בכל יום בנסים אחרים.

ואז אחר חתנתו גר מוהרא״ש נ״י (ז"ל) אצל חילוני רחוק מהיהדות, והיה איש גבר אלים, והצרך לשלם לו דמי שכירות הדירה בכל חודש בדיוק בתחלת החדש, ופעם ארע שלא היתה לו אפילו פרוטה אחת, ונכנס אל בית המדרש חסידי ברסלב באמצע היום בשעה שאף אחד לא היה שם, ופתח את ארון-הקדש, ובכה שם הרבה לפניו יתברך, כי לא היה לו אז אפילו לפרנסת היום, ובביתו לא היה לחם וחלב, ופרש שם שיחתו לפניו יתברך ברחמים ובתחנונים.

וכשגמר מוהרא״ש נ״י (ז"ל) ורצה לצאת מבית המדרש, הגיע לפניו אחד מאנשי שלומנו, ובלי לשאל אותו דבר מסר לו סכום, אשר היה זהה בדיוק לשכר הדירה ולפרנסת היום, ואמר לו זה מאנשי שלומנו: אני מוליך בכיסי זה כמה ימים כסף צדקה, ואיני יודע למי לתנה, והבקר כשקמתי ממטתי, המחשבה הראשונה שלי היתה, שאלך באמצע היום לבית־המדרש שלנו, ואת מי שאמצא שם אמסור לו, ועל־כן מאחר שמצאתי אותך קח את הכסף הזה, והודה לו מוהרא״ש נ״י (ז"ל) בעבור זה, וחזר אל בעל הבית ושלם לו שכר הדירה, ואחר־כך קנה לפרנסת היום.

וספר מוהרא״ש נ״י (ז"ל), שתכף־ומיד אחר מעשה זה, הלך לחפש דירה אצל יהודי שומר תורה ומצוות, כי אמר שאסור לסמך על מעשה נסים, ובפרט שעל־פי חכמינו, זכרונם לברכה, מנכים מזכיותיו, וכן אמרו חכמינו ז״ל, לאו בכל יומא מתרחש נסא, ובקש מהשם יתברך שיעזור לו למצא דירה אצל יהודי חרדי, באופן שיוכל לשלם לו שכר דירה בכמה פעמים, וכן לפעמים כשלא יהיה לו יחכה בעל־הבית.

ועזרו השם יתברך, ומצא דירתו המפרסמת אצל צעירי אנשי שלומנו, שגר שם ארבע עשרה שנים, והדירה הזו שמשה לפינת יקרת אשר בה היה כח המשיכה, שמשך אליו מאות בחורים ואברכים אשר צבאו על דלתות ביתו, כל קשה רוח וכל בחור שבור בא אליו ושפך את לבו ומה שעובר עליו וכו'.

והיתה דרכו לקבל את כלם בסבר פנים יפות, וזה נמשך כל השנים, עד שעבר לדירתו שעל יד     בית־המדרש של ישיבת ״היכל־הקדש״, ושם בדירתו זכה לחבר ספרים רבים שכבר נדפסו ועוד ידפסו בעזרתו יתברך.

וספר, שגם בדירה ההיא היתה לו דחקות ועניות גדולה, אך בעל הבית היה יהודי חרדי, ולא הקפיד כלל שישלם לו את דמי השכירות בדיוק בזמן, ומי שעוד זוכר את הדירה הנ״ל זוכר, איך שביתו היה          כמין כורת, שכל היום לרבות הלילה צבאו עליו בחורים ואברכים, זה בא וזה הולך, ועל־פי־רב באו בשעות המאחרות בלילה והעירו את אשתו ובניו, ואף־על־פי־כן סבל ולא הקפיד כלל, רק קבל את כלם בסבר פנים יפות.

וספר, שאז עברה  עליו עניות ודחקות עצומה עד מאד מאד, ושום בריה לא ידעה מזה, הינו את סבל הרעב ממש שסבלו, ואף־על־פי־כן לא הכירו עליהם שום דבר, כי קבל כלם בסבר פנים יפות, והרבה לדבר מרבנו ז״ל שעות על גבי שעות בלי שום לאות והתרשלות ובבטחון חזק, שישלח וימלא לו השם יתברך את חסרונותיו, וכן היה שבכל יום השפיע לו השם יתברך שפע חדש בדרך ובאופן אחר.

וסים מוהרא״ש נ״י (ז"ל): ״אך כל הבטחון הזה לא בא לי בנקל, כי עבדתי על זה ימים ושנים, וגם נסו אותי באלפי וברבבות נסיונות מרים וקשים עד מאד מאד, ותהלה להשם יתברך, זכיתי לעמוד על עמדי, כי היתה דרכי לברח תמיד רק אליו יתברך״.

וכששאלו אחד מאנשי שלומנו, האם גם הוא יעשה כך, השיב לו מוהרא״ש נ״י (ז"ל): דע לך, מדת בטחון יכולים ללמד רק עם עצמו, אבל לא עם אחר.

וספר שרבי יצחק בן מוהרנ״ת ז״ל בא פעם אל אביו, ואמר לו, שנסכם בדעתו שיזרוק את מלאכת הדואר שעבד בה, ויכניס את עצמו לגמרי בעבודת השם יתברך, ושאלו מוהרנ״ת ז״ל: ומה תעשה בשביל פרנסה? והשיב לו: מסתמא תעזור לי… והשיב לו אביו: תדע, בני, כי כל פרנסתי היא רק בדרך בטחון, ובטחון יכולים רק לעצמו, אבל לא לאחרים, ועל־כן עצתי שתמשיך במשרתך.

וסים מוהרא״ש נ״י (ז"ל), אשר מדת הבטחון אינה מרה קלה, כי מנסים את האדם בנסיונות מרורים, השם יתברך ירחם.

וספר אז כשבאו אליו בחורים ואברכים ודברו עמו שעות על גבי שעות, ואף אחד לא עלה על דעתו שהוא צריך פרנסה לפרנס את בני ביתו, ומוהרא״ש נ״י (ז"ל) עשה לעצמו גדר חזק, שבשום אפן שבעולם לא ישאל מהמקרבים בעבור פרנסה, ואף שימות ברעב, חס ושלום, אף־על־פי־כן השם יתברך עשה עמו נסים יוצאים מן הכלל!

וספר, שכמה פעמים לפני הבחורים והאברכים נעשו לו נסים נגלים, ועל דעת אף אחד לא עלה לתפס ולשים לב למה שקרה, ומוהרא״ש נ״י (ז"ל) הסתיר הכל ממקרביו, והשם יתברך היה תמיד בעזרו.

וכמה פעמים ספר, שהביאו לו בני הנעורים צדקה, ואין הם יכולים לשער את גדל המצוה שעשו, ואיך שהיה בעתו ובזמנו ממש, כי לולא זאת, לא היה לו מה לאכל ממש, אבל הוא חזק את עצמו בבטחון חזק עד מאד.

(מתוך "שיחות מוהרא"ש" חלק א')

שלום לכם!
איך אפשר לעזור?
Powered by
גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן