חנוכה

רמזי חודש "כסליו"

רמזי החודש

א. צרוף שם הנכבד והנורא המאיר בחודש זה כסליו הוא צירוף ו׳י׳ה׳ה׳ ויוצא מפסוק (בראשית נ׳) ו׳ירא י׳ושב ה׳ארץ ה׳כנעני (ר״ת ויה״ה) (עי׳ תקי״ז בהקדמה ט:) ע״ש, וי״ל למה מרומז צירוף חודש כסליו מפסוק זה דייקא ע״פ המבואר בלקו״מ ח״א סי׳ י״ד מצות נר חנוכה שמצותה להדליק סמוך לפתח הבית, כי הדלקת הנר הוא בחי׳ הארת הכבוד (כי עיקר האור המאיר הוא השי״ת כמ״ש (תהלים כ״ז) ה׳ אורי וישעי וגו׳ ובהדלקת נר חנוכה ממשיכים את אור כבודו ית׳ בעולם) בחי׳ (יחזקאל מ״ג) והארץ האירה מכבודו וגו׳ (שנתמלא הארץ מכבודו ית׳) ועל כן מצותה להדליק סמוך לפתח הבית דא פתחא עלאה בחי׳ יראה היינו להחזיר הכבוד לשרשו דהיינו ליראה (היינו כי עיקר מצות ההדלקת נר חנוכה להמשיך אורו ית׳ צריך להיות בפתח הקדושה היינו במדת היראה כי היראה היא השער והפתח להכנס אליו ית׳ (עי׳ זוה״ק בהקדמה) ושם דייקא צריכים להאיר אורו ית׳ היינו על ידי שמאירין יראה בעולם נתעלה כבודו ית׳ כי מגלין לכל אחד שאין בלעדו ית׳ כלל והכל לכל עצם עצמיות חיות אלקותו ית׳ ובגילוי דעת הזו נופל על האדם יראה כי מרגיש תמיד אותו ית׳ על עצמו) ואימתי עולה הכבוד כשמחזירין בני אדם בתשובה ועושין בעלי תשובה וגרים שזה עיקר כבודו (היינו על ידי שמאירין את אורו הגנוז בעולם ומקרבין רחוקים ומחזירין בני אדם בתשובה על ידי גילוי עצם עצמיות אלקותו ית׳ על ידי זה נתעלה כבודו ית׳ כי כל אחד מכניס בעצמו מדת היראה לירא את ה׳ הנכבד והנורא ונכנס בפנים הקדושה וכל זה נעשה על ידי נר חנוכה שמצותה להדליק על פתח היראה וכנ״ל) וזה שזמן הדלקת נר חנוכה שהוא הארת הכבוד הוא משעת יציאת הכוכבים עד שתכלה רגל מהשוק (שבת כא: ובשו״ע או״ח סי׳ תרע״ב) יציאת הכוכבים זה בחי׳ (דניאל י״ב) מצדיקי הרבים ככוכבים דהיינו שהם מצדיקי הרבים ועושין בעלי תשובה וגרים שעל ידי זה מאיר הכבוד וחוזר לשורשו שהוא היראה, ועל ידי זה זוכים לשלום ונתבטל המחלוקת (היינו כי תיכף ומיד כשמגלים אשר אין בלעדו ית׳ והכל לכל עצם עצמיות חיות אלקותו ית׳ על ידי זה נעשה השלום הנפלא ואין כבר שום מחלוקת כי מאחר שנתגלה לכל אחד את אמתת מציאתו ית׳) וזהו עד שתכלה רגל מן השוק (השוק הוא מקומות החיצונים) רגל זה בחי׳ (משלי ט״ז) ונרגן מפריד אלוף (שמפריד מכל דבר אלופו של עולם) דהיינו בעלי לשון הרע ומחלוקת ההולכים ומרגלים ומדברים רכילות ולשון הרע ועושין מריבה ומחלוקת בין אדם לחבירו ובין איש לאשתו בחי׳ (תהלים ט״ו) לא רגל על לשונו (היינו הלשון הרע נקרא רגל) וזה שצריכין להאיר ולהדליק נר חנוכה סמוך לפתח דהיינו להאיר הכבוד ולהחזירו לשורש היראה כנ״ל עד שיזכה לשלום ויבטל ויכלה הנרגן מפריד אלוף, וזה עד שתכלה רגל מן השוק שיתבטלו בעלי לשון הרע ורכילות אשר רגל על לשונם ויתרבה השלום בעולם. ועל ידי השלום זוכין לתפלה ועל ידי זה זוכין לשלום הכללי שלום בכל העולמות (כי כשמרגילין את עצמו להתפלל תמיד אל השי״ת מקרבין את עצמן וכל העולמות אליו ית׳ ונתגלה רק אמתת מציאתו ית׳ בעולם וזוכים לשלום האמיתי שלום הכללי בכל הענינים בין בגופו בין בממונו ובין איש ואשתו ובין חביריו וכו') ואזי כשזוכים לשלום הכללי אזי יתבטל כל המשא ומתן מן העולם כי כל המשא ומתן שבעולם הוא מהעדר השלום כי אי אפשר שיהיה רצון המוכר והקונה שוה כי זה רוצה למכור וזה רוצה לקנות ואם היה רצונם שוה לא היה אפשר שיהיה נעשה שום משא ומתן, נמצא שכל המשא ומתן והסחורות הוא רק על ידי בחי׳ מחלוקת שאין שלום בין הרצונות וזה בחי׳ (בראשית י״ג) ויהי ריב בין רועי מקנה אברם ובין רועי מקנה לוט והכנעני אז בארץ כנעני זה בחי׳ סוחר כמו שפירש״י על פסוק (הושע י״ב) כנען בידו וגו׳ היינו על ידי בחי׳ ריב ומחלוקת בחי׳ ויהי ריב וגו׳ על ידי זה והכנעני אז בארץ עי״ז יש בחי׳ סוחרים ומשא ומתן בעולם אבל לעתיד לבא שיהיה השלום המופלא בעולם כמ״ש (ישעי׳ י״א) וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי אזי יתבטל המשא ומתן כמ״ש (זכריה י״ד) ולא יהיה כנעני עוד, וזהו גם כן בחי׳ עד שתכלה רגל מן השוק היינו שמצוה להדליק נר חנוכה עד שתכלה רגל מן השוק היינו בחי׳ שלום שנעשה על ידי החזרת הכבוד (גילוי אמתת מציאתו ית׳ אשר מלא כל הארץ כבודו) עד שיתבטל כל המשא ומתן וזהו עד שתכלה רגל מן השוק שלא ישאר שום רגל בשוק כי יתבטל כל המשא ומתן על ידי השלום וכו׳ ע״ש ומחמת שבחודש כסליו אז הוא התגלות האור הגנוז של חנוכה ואנו מאירין את אורו ית׳ למטה מעשרה טפחים ומגלים ומפרסמים לכולם את אורו ית׳ ובפרטיות להנמוכים והנפולים והרחוקים וכו׳ ומקרבים את כולם אליו ית׳ עד שסוף כל סוף נזכה שיהיה נעשה על ידי זה השלום הנפלא ולא יהיה עוד כנעני בארץ אלא כולם ישלימו יחד ויראו את אורו ית׳ ועל כן יוצא הצירוף מפסוק זה דייקא ו׳ירא י׳ושב ה׳ארץ ה׳כנעני וירא דייקא כי עיקר מצות נר חנוכה הוא בראיה כי אין לנו רשות להשתמש בהם אלא לראותם בלבד היינו לראות את כבודו ית׳ וצריכים להאירה בתוך הארץ דייקא בחי׳ והארץ האירה מכבודו כנ״ל עד שיתבטל הכנעני שהוא המשא ומתן וכולם יהפכו פניהם אליו ית׳ ויעבדו אותו שכם אחד, והבן.

ב. או יאמר באופן אחר ע״פ המבואר בליקוה״ל בה״פ ה״ד אות י״א אשר כ׳נ׳ע׳ן׳ ר״ת כ׳ינור נ׳עים ע׳ם נ׳בל כי כנען היה כלליות הז׳ עממין שהם כלל המונעים את ישראל להגיע לארץ ישראל ועיקר הכנעתם הוא על ידי נעימות הנגינה להמשיך את נועם העליון בעולם ע״ש, ומובא בליקוה״ל בהמ״ז ה״ד אות ט׳ אשר בחנוכה עבודתינו להמשיך קדושת ארץ ישראל בעולם על ידי שאנו מסתכלין בנרות של חנוכה שהם בחינת אור ההתפארות שהשי״ת מתפאר עצמו עם כל אחד מישראל ודבר זה נעשה בארץ ישראל אשר תמיד עיני ה׳ א׳ בה מראשית השנה ועד אחרית שנה (דברים י״א) ומובא בלקו״מ ח״א סי׳ רפ״ב אשר לזכות לנגינה הוא דייקא על ידי שמחפשין עד שמוצאין את הטוב שבכל אחד מישראל ע״ש, והנה דבר זה ידוע אשר בכל מקום שיש יותר קדושה שם מתגברת ומתפשטת הסטרא אחרא בהתגברות גדול עד מאד ויען שכלליות ישראל שרשם בארץ ישראל כי שם מקומם וכשיבא משיח יקבץ את נדחינו מארבע כנפות הארץ ויוליכינו קוממיות לארצנו ויבנה את בית מקדשינו. אך עכשיו בהגלות עיקר התגברות הגלות היא כי הרע שהם חכמי יון מלכות דסט״א מתגברת ומתפשטת על ארץ ישראל וממילא גם על כל נשמות ישראל בכל מיני חשך וגזירות רעות וקשות רח״ל עד שרובם ככולם נופלים בדעתם ומובא בליקוה״ל השכמת הבוקר ה״א אות ט״ו שעיקר הגאולה תהיה על ידי משיח צדקינו שיוכל לעורר את כלל נשמות ישראל וימצא אצל כל אחד נקודה טובה ועל ידי זה יתעוררו וישירו וירננו לפניו יתברך זמירות ונגונים ואשר בשביל זה נקרא משיח על שם הנגינה כמ״ש (שמואל ב׳ כ״ב) משיח אלקי יעקב ונעים זמירות ישראל ועל כן בימיו דייקא תהיה הגאולה כי הוא יחזיר את ישראל בתשובה והוא דייקא יחזיר את ארץ ישראל לישראל וכל זה נעשה על ידי הארת אור החנוכה שהוא אורו של משיח ועל כן יוצא הצירוף מחדש כסליו שבחודש זה הוא חנוכה מפסוק זה דייקא ו׳ירא י׳ושב ה׳ארץ ה׳כנעני לרמז איך תזכה לראות שישראל ישבו כבר בארץ ישראל בחינת וירא יושב הארץ על ידי הכנעני שהוא ר״ת כ׳ינור נ׳עים ע׳ם נ׳בל שהוא על ידי משיח צדקינו שהוא נעים זמירות ישראל כי רק משיח בעצמו יחזירנו לארץ ישראל על ידי שימצא בכל אחד מישראל נקודה טובה, והבן.

ג. או יאמר באופן אחר עפ״י המבואר בספר הקדוש "מקור השמחה" אות יום המיתה לפרש מאמרם ז״ל (ברכות ח.) לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע וכו׳ אם נצחו מוטב ואם לאו יעסוק בתורה וכו׳ אם נצחו מוטב ואם לאו יקרא קריאת שמע וכו׳ אם נצחו מוטב ואם לאו יזכיר לו יום המיתה וכו'. ולכאורה קשה, אם כן יזכיר לו תיכף יום המיתה, ועוד הלא אנו רואים רוב בני האדם שזוכרים יום המיתה בפיהם ואף על פי כן עושים מה שעושים רח״ל וכמ״ש (תהלים מ״ט) זה דרכם כסל למו ואחריהם בפיהם ירצו סלה, ואמרו חז״ל (שבת לא.) מאי דכתיב כי אין חרצובות למותם ובריא אולם, אמר הקב״ה לא דיין שאין חרדין ועצבין מיום המיתה, אלא שלבם בריא להם כאולם, והיינו דאמר רבא מאי דכתיב זה דרכם כסל למו, יודעין הרשעים שסופן לגיהנם ויש להם חלב של כסלם, ושמא תאמר שכחה מהם ת״ל ואחריהם בפיהם ירצו סלה עיי״ש, וא״כ מה מועיל שיזכיר לו יום המיתה, אך באמת עיקר המלחמה כנגד היצה״ר הוא רק ע״י התורה שיתמיד בכל יום ויום בשיעורים קבועים ויטייל בכל חלקי התוה״ק כי על ידי התורה מכניעים ומשברין את היצר הרע כמו שאמרו חז״ל (קידושין ל.) אם פגע בך מנוול זה משכיהו לבית המדרש אם אבן הוא נימוח וכו' עיי״ש. ואמרו חז״ל (מדרש רבה בראשית פ׳ כ״ב) אם בא יצרך להשחיקך דחהו בדברי תורה וכו' עיי״ש, ואמרו (ע״ז ה:) אשריהם ישראל בזמן שעוסקים בתורה ובגמילות חסדים יצרם מסור בידם ואין הם מסורים ביד יצרם וכו' עיי״ש.

וכמו ששמעתי מפיו הקדוש ז״ל שאמר נכספתי מאד להמשיך העולם אל העשיה, דהיינו שיהיה חיוב לכל אחד בכל יום ללמוד כך וכך כפי ערכו וכו', ושאלתי אותו אז הלא יש בני אדם בעלי עבירות רח״ל השיב בלשון גערה קצת אין אתה יודע כח הגדול של התורה וכו' וכוונתו היה שאפילו מי שנלכד בעבירות חס ושלום ונדמה לו שאי אפשר לו לצאת משם, אם אף על פי כן קובע לו שיעורים קבועים לתורה בכל יום ויום היה כח התורה מתגבר עד שגם הוא היה נתתקן ויוצא מהם סוף כל סוף, ועי׳ ירושלמי (חגיגה פ״א ה״ז) הלוואי אותי עזבו ותורתי שמרו כי המאור שבה מחזירן למוטב וכו׳ עיי״ש ועי׳ בתנא דבי אליהו רבה פ׳ י״ח, בא וראה כמה גדול כחה של התורה שמטהרת את פושעי ישראל בזמן שעושין תשובה אפילו מעבודה זרה שבידם וכו׳ כי אין טהרה אלא דברי תורה וכו׳ עיי״ש.

נמצא שעיקר נצחון היצר הרע הוא על ידי התורה דייקא, אבל הבעל דבר מתגבר על האדם על זה בעצמו לבטלו מהתורה, ואפילו כשאדם עוסק לפעמים בתורה הוא מתגבר להפילו מזה, ועיקר הסתתו לדחותו מהתורה חס ושלום הוא על ידי זה בעצמו, מחמת שרואה שעוסק בתורה ואף על פי כן עדיין הרע שלו בתוקפו, על כן מתנכל עליו הבעל דבר להסיתו לדחותו ח״ו מהתורה לגמרי. אבל מי שמסתכל על האמת לאמיתו ויזכור באמת יום המיתה שסוף כל סוף יעברו ימי חייו כצל עובר ויצטרך ליתן דין וחשבון וכו׳ בוודאי לא יסתכל על הסתת היצר הרע רק יקיים עצת חז״ל הקדושים לעסוק בתורה בכל יום ויום שיעורים כסדרן חוק ולא יעבור מידי יום ביומו יהיה איך שיהיה כי הלא סוף כל סוף זהו חלקו לנצח נצחים ורק זה ישאר ממנו ורק המאור שבתורה יחזירהו למוטב.

ועל כן זהו היה כוונת הגמרא הנ״ל שצוה לעסוק בתורה או בקריאת שמע כדי לנצח היצר הרע, ואם לאו שלא נצחו על ידי התורה, ואזי ירצה היצר הרע להתנכל עליו לדחותו מהתורה לגמרי מאחר שרואה שאין מועיל לו עסק התורה לנצח היצר הרע, ולפעמים יש נופלים כל כך עד שדוחה אותם אפילו מלקרות קריאת שמע על ידי שמפילו הבעל דבר בדעתו מחמת ריבוי מעשיו הרעים כי (שבת קח:) כך דרכו של היצה״ר היום אומר לו עשה כך למחר אומר לו עשה כך עד שאומר לו לך עבוד עבודה זרה וכו' רח״ל, ודבר זה רואים בחוש מה שנעשה בעתים הללו בהעולם איך וממה נארע שכל כך הרבה נפשות יקרות עזבו רח״ל את כל היהדות עד שנתרחקו מאד מאד (השי״ת ירחם עליהם וישיבם אליו), וכל זה התחיל על ידי נכלי ערמומיות היצר אשר בתחילה מכניס בהלב חלישות ופחדים ומקררו וכו' ואחר כך מכניס בו עצבות ומרירות וכו' עד שנדמה לו שכל תורתו ותפלתו אינם מועילים כלום ח״ו, וכאילו אין השי״ת רוצה בו וכו' וכדומה פיתויים ובלבולים כאלו עד שהאדם מתרשל לגמרי ולאט לאט עוזב הכל רח״ל וכו' ועל כן העצה על זה שיזכיר את עצמו יום המיתה היינו שיזכור יום המיתה שסוף כל סוף יהיה מוכרח למות, ואז בוודאי טוב יותר כל מה שחטף בזה העולם איזה דיבור תורה או איזה דיבור תפילה או קיום איזה מצוה או שקרא פעם קריאת שמע, כי שם בעולם העליון הכל יקר מאד מאד, וכל נקודה ונקודה שזכה האדם לחטוף בזה העולם מקדושת יהדותו שם היא יקר מאד מאד, ומכל שכן וכ״ש כשזכה גם להחיות את עצמו עם אלו הנקודות טובות שחטף יהיה שמח מאד מאד בקיום המצוות או בדיבורי התורה והתפלה אין לשער ולספר מעלתו שם למעלה.

ועל כן על ידי שיזכיר לעצמו את יום המיתה ואיך שזה ״דרך כל האדם״ וסוף כל סוף יהיה מוכרח למות ולא יועיל לו שום עצה ושום תחבולה בעולם כלל וכלל לא כמו שאמרו חז״ל (קה״ר פ׳ ח׳ סי׳ י״א) ואין שלטון ביום המוות אין אדם יכול לומר למלאך המוות המתן לי עד שאחשב חשבונותי ואחר כך אני בא עיי״ש וכן הוא (פרקי דר״א פ׳ ל״ד) שלשה אוהבים יש לו לאדם בחייו ואלו הן בניו ובני ביתו וממונו ומעשיו הטובים, ובשעת פטירתו מן העולם הוא מכניס לבניו ולבני ביתו ואומר להם בבקשה מכם בואו והצילוני מדין המוות הרע הזה, והן משיבין אותו ואומרים לו ולא שמעת שאין שלטון ביום המוות ולא כך כתיב (תהלים מ״ט) אח לא פדה יפדה איש, ואפילו ממונו שהוא אוהב אינו יכול לפדותו, שנאמר (שם) לא יתן לאלהים כפרו, למה, ויקר פדיון נפשם וחדל מדבר זה לעולם, אלא לך לשלום ותנוח על משכבך ותעמוד לגורלך לקץ הימין ויהא חלקך עם חסידי עולם, וכשהוא רואה כן מכניס את ממונו ואומר לו הרבה טרחתי לילה ויום בבקשה ממך פדני מן המוות הזה והצילני, והוא משיבו והלא שמעת (משלי י״א) לא יועיל הון ביום עברה, אח״כ מכניס מעשיו הטובים ואומר להם באו והצילוני מן המוות הזה והתחזקו עמי ואל תניחוני לצאת מן העולם שעדיין יש לכם תוחלת עלי אם אנצל, והם אומרים לו לך לשלום עד שלא תלך לשם אנו מקדימין אותך שנאמר (ישעי׳ נ״ח) והלך לפניך צדקך וכבוד ה׳ יאספך וכו׳ עיי״ש הרי שאין שום עצה להנצל מיום המיתה.

ועל כן על ידי שיזכיר לו יום המיתה יחזור אל התורה ואל הק״ש שיתגבר לחטוף בכל יום איזה לימוד או על כל פנים יקרא ק״ש בכל יום ויום אשר אמרו חז״ל (מנחות צ״ט:) אפילו לא קרא אדם אלא קריאת שמע שחרית וערבית קיים לא ימוש עיי״ש, ולא יפול בדעתו כלל משום דבר שבעולם, ואז על ידי עצה זו להסתכל על יום האחרון ואיך שלא ישאר ממנו אז שום דבר כי אם הטוב שחטף בכל יום ויום, אז בוודאי יזכה סוף כל סוף לנצח היצה״ר.

נמצא שעיקר נצחון היצה״ר הוא על ידי התורה דייקא, אך מחמת שלאו כל אדם יכול לנצח היצר הרע על ידי עסק התורה בזמן מועט ובפרטיות על מי שהתגבר כבר היצה״ר בתכלית ההתגברות וכו' אשר הוא צריך להתגבר לעסוק בתורה ימים ושנים הרבה עד שינצחו, אך בתוך כך עובר מה שעובר והעיקר שהבעל דבר רוצה להחליש דעתו ולשבר רוחו ולרחקו לגמרי מעסק התורה מחמת שנדמה לו שאין מועיל לו עסק התורה ח״ו, על כן עיקר העצה שיזכיר לו יום המיתה שסוף כל סוף מה יעשה ליום פקודה ולא ישאר ממנו שום דבר רק אלו הנקודות טובות שזכה לחטוף בכל יום, הן שנתן כמה פרוטות לצדקה והן שקיים איזה מצוות ציצית ותפילין וכו', והן שלמד איזה לימוד, מכ״ש כשזכה ללמוד בכל יום איזה הלכה משו״ע כסדרן עד שזכה לסיים ד׳ חלקי שלחן ערוך וכן שאר הלימודים במקרא משנה גמרא מדרש וכו' ואז דייקא על ידי זה ינצח את המלחמה כי הכל יהיה לו אז כולו ריווח וכמו שאמרו חז״ל (ספרי האזינו) כשאדם נפטר מן העולם באים כל מעשיו ונפרטים לפניו וכו' עיי״ש.

ועל כן כשאדם מסתכל על יום המיתה באופן כזה אשר אז הכל יהיה לו כולו ריווח כל נקודה ונקודה שזכה לחטוף בזה העולם מקדושת יהדותו על כן דייקא על ידי זה יבוא אל שמחה אמיתיית וכעין שאמר רביז״ל (לקו״מ ח״ב סי׳ ל״ג) כשמסתכלין על הסוף של הסוף אז השמחה בשלימות וכו׳ עיי״ש, וזה שאמרו חז״ל (ברכות לא.) לישרי לן מר, וי לן דמיתנן וכו' הי תורה והי מצות דמגנן עלן וכו' עיי״ש, ולכאורה איזה זמר הוא זה ומהו השמחה ששמח כשמזכיר את יום המיתה, אך היה אז בשמחה גדולה כל כך עד שאימת המוות לא הפילה אותו כלל, אדרבה על ידי זה נתעורר להשי״ת בבחינת שאמרו חז״ל (ב״ר פ׳ ט׳) והנה טוב מאד זה המוות עיי״ש היפך הרשעים שנאמר בהם (תהלים מ״ט) זה דרכם כסל למו ואחריהם בפיהם ירצו סלה, וזהו (שם ג׳) רגזו ואל תחטאו שיהיה הרוגז לטובה היינו למנוע מן החטא, וזהו אי אזיל מוטב ואם לאו יעסוק בתורה כי הזכרת יום המיתה צריך להיות לחיים היינו להחיות את עצמו ולא יפול על ידי זה ח״ו אדרבה זהו שמחתו מה שיזכה אז, והכל צריך להיות יראה לחיים בדרך ואופן התחזקות דייקא כי אם לאו יכול ליפול יותר חס ושלום. והנה היוונים רצו לבטל את התורה מישראל ואמרו כתבו לכם על קרן השור שאין לכם חלק באלקי ישראל ורצו להשכיח את התורה מישראל לזאת יוצא הצירוף מחדש כסליו שאז נצחו את היוונים והכניעו אותם מפסוק זה דייקא ו'ירא י׳ושב ה'ארץ ה׳כנעני את האב״ל היינו כי דייקא על ידי הזכרת יום המיתה שהוא את האב״ל והוא סוף כל האדם ולא ישאר לו רק מה שחטף מזה העולם דייקא על ידי זה הכניעו את היוונים שרצו להשכיח את התורה מישראל כי אי אפשר להכניע את הסט״א רק על ידי עצה זו, והבן.

ד.   מבואר בליקוה״ל ר״ח ה״ז הטעם שנקבע חנוכה בסוף חודש כסליו, ובראש חודש, ובתחילת חודש טבת, כי מבואר בלקו״מ ח״ב סי׳ ז׳ שחנוכה זה בחינת חנוכת הבית המקדש ע״ש. ועיקר בנין הבית המקדש של לעתיד הוא על ידי שלימות התורה בבחינת (משלי כ״ד) בחכמה יבנה בית על ידי שלימות התורה שהוא עיקר החכמה על ידי זה יבנה בית שהוא הבית המקדש, כי בבית המקדש שם ישבו הסנהדרין שהם עיני העדה כלל החכמים האמיתיים המחדשים בתורה שזה בחינת כלל תורה שבעל פה שאנו מחוייבים להאמין בהם, מה שאין כן היוונים הם התגברו על החכמים ורצו להשכיח את התורה ובפרט תורה שבעל פה כידוע, כי עיקר הנס של חנוכה היה מה שהכניעו מלכות הרשעה שרצו להחריב את הבית המקדש ולבטל את התורה כי פגמו בכתיבת ספרי התורה הקדושה, ועל כן אמרו כתבו לכם על קרן השור שאין לכם חלק וכו׳ כתבו דייקא, כי רצו להפוך מהיפך אל היפך להחליש את כתב דקדושה שהוא בחינת כתיבת ספרי התורה שבכתב ושל בעל פה ולהגביר ההיפך כתב דסטרא אחרא בחינת כתבו לכם שאין לכם חלק וכו׳ שזהו בחינת כתיבת ספרי חכמי יון שמהם כל החכמות חיצוניות שנקרא בדברי חכמינו ז״ל חכמת יוונית שהם כנגד התורה הקדושה והעיקר כנגד תורה שבעל פה שזהו עוצם הצרה המרה בכל דור ודור כשיש חכמים שבקדושה המחברים ספרים קדושים הבנויים ומיוסדים על פי חכמי התלמוד והזוה״ק וכתבי האריז״ל וכו׳ המקרבים את לב ישראל לאביהם שבשמים נגד זה יש חכמי יון המתלוצצים מהספרים הקדושים שמחדשים החכמים ועושים מזה כל מיני ליצנות ומדברים על זה כל מיני לשון הרע וכו׳ ועל ידי זה הם נותנים כח להמתיונים שבכל דור ודור שיעופו עם חכמתם הרע והם מדפיסים זוהמת קרחיהם הרעים המלאים ניאוף וכפירות ואפיקורסות רח״ל ובאמת רואים בחוש מאמרם ז״ל (ב״ק צ״ב:) לא בחנם הלך זרזיר אצל עורב אלא מפני שהוא מינו. כי כל אלו המתלוצצים מספרי קודש שנתחברו ע״פ יסודות חזקים מדברי חז״ל הקדושים בגמרא ובמדרשים וזוה״ק וכתבי האמת יש להם חלק אחד עם המתיוונים שהם מדפיסים בכל יום זוהמת טומאתם הרעה והמרה ופלא גדול אשר כל בר דעת יפלא על דבר זה מדוע אינם מתלוצצים מספרי מירוס מעתונים רעים היוצאים בכל יום ויום בעולם וספרי ניאוף ושירי עגבים מדוע אין פוצה פה ומצפצף על ספרים אלו מדוע אין מי שידפיס גילוי דעת שהם פסולים ? רק על ספרים קדושים המגלים אמתת מציאתו ית׳ מתלוצצים ומכנים את זה בכל מיני שמות רח״ל, הווי כי הם הם שורש היוונים שבכל דור ודור כידוע דבר זה בכל הדורות אשר המתיוונים והכופרים והלבלרים הטמאים יצאו מאלו אשר בתחילה התלוצצו מספרי קודש וביזו וקרעו אותם והשליכו אותם על הארץ רח״ל תיפח רוחם הטמאה ועל כן עיקר הנם היה על ידי מתתיהו כהן גדול ובניו שהם הדליקו את נרות המנורה שהם כלל אור התורה שהאירו את האמונה הקדושה בעולם ועיקר שלימות האמונה הקדושה הוא דייקא על ידי אמונת חכמים אשר הם דורשים את התורה הקדושה כפי דעתם הקדוש שקיבלו מדור דור כי הם בקיאים בסוד העיבור שיודעים לעבר שנים ולקבוע חדשים ויכולים לעשות ב׳ ימים ראש חודש וב׳ ימים יום טוב אף על פי שלפי דעתינו באחד מהם בודאי אינו יום טוב ולא ראש חודש אף על פי כן מסר להם השי״ת כח כזה שהם יכולים לקבוע ראש חודש ויום טוב כרצונם ומכל זה רואים את גודל כח הצדיקים שכל התורה תלויה בהם ועל כן כשמאמינים בהן ומתקרבים אליהם יכולים לשוב ולצאת מכל הדרכים הנבוכים שנתעה בהם וכו' כי החכמים האמיתיים חכמי התורה שבכל דור ודור מחדשים ספרים קדושים הבנויים ומיוסדים על יסודות חזקים ומבררים את הלכות התורה בנגלה ובנסתר לדעת את הדרך ילכו בה והם מחדשים בכל פעם חידושים חדשים ובזה הם מכניעים את חכמי יון שבכל דור ודור שהם כלל החכמות חיצוניות והכפירות שיש בכל דור ודור שכל זה הוא נס חנוכה שהתגברו חכמי התלמוד על חכמי יון הכופרים והמינים ומכניסים התחדשות חדש בישראל שיחזרו אליו יתברך מכל המקומות שנפלו ונדחו לשם ומגלים עצות אמיתיות ובטוחות איך לשוב אליו יתברך, ועל כן נקבע חנוכה בסוף חודש כסליו ובראש חודש ותחילת חודש טבת מה שלא מצינו בשום יום טוב כך, כי אז הוא בחינת תיקון פגימת הלבנה, שעיקר תיקונה כשמתמעטת בתכלית המיעוט בסוף החודש וחוזרת ומתמלאת בראש חודש כידוע ועל כן נקבע חנוכה בכסליו כי עיקר קביעות השנה תלוי בחשוון וכסליו כידוע לבקיאים בחשבון הלוחות נמצא כשיוצא כסליו ונכנס ראש חודש טבת ויודעים קביעתם כבר נשלם הקביעות של השנה כי אחר כך מתנהגים כל החדשים כסדר אחד מלא ואחד חסר ועל כן מחמת שעיקר תיקון קביעות השנה שנמשך מסוד העיבור שהוא בחינת קדושת ראש חודש אשר דבר זה תלוי רק בידי החכמים האמיתיים יודעי סוד העיבור שהם החכמים היודעים לדרוש את התורה הקדושה ולברר ההלכה בכל דור ודור ואשר על זה צריכים אמונת חכמים והיוונים שהם כלל הליצים המתלוצצים מהספרים הקדושים רצו להתגבר ולהחשיך את אור ישראל נכנעו בחנוכה ועל כן סיבב השי״ת שיהיה נקבע חנוכה בכסליו וטבת דייקא כי אז הוא זמן קביעות השנה ולהורות שהכל תלוי בהחכמים האמיתיים ואנו צריכים להאמין להם, והבן.

ד.   מובא בבני יששכר אשר חודש כסליו בסדר הדגלים מיוחס לשבט בנימין וי״ל עפ״י המבואר בלקו״מ ח״ב סי׳ ע״ז בנימין הוא בחי׳ הדעת בחי׳ מוחין שהוא הבית המקדש שהיה בחלקו של בנימין ובית המקדש הוא הדעת וכו׳ ע״ש והנה היוונים טמאו את כל השמנים שהוא בחי׳ הדעת ועי׳׳ז נגרם החורבן עד שנכנסו אל ההיכל וכו׳ ובחנוכה אז גברו החשמונאים ונצחו ותיקנו את הפרצות שפרצו היוונים וכו׳ ועל כן חנוכה על שם חנוכת הבית המקדש שאז נתחנך המזבח מחדש ועל כן חודש כסליו הוא בסדר הדגלים כנגד שבט בנימין דייקא כי בחלקו היה הבית המקדש ובחנוכה נתחנך מחדש הבית המקדש ששם מאיר אור השמחה שמחתן של ישראל, והבן.

(מתוך "ירחון אור הצדיק")

הגב

avatar
  הירשם  
Notify of
שלום לכם!
איך אפשר לעזור?
Powered by
גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן