abstract-2468874_960_720

"סיפורי מעשיות" "מעשה מחכם ותם" (דף קנ״ו) פירוש מספר "תוך הנחל"

בוקר שבת קודש פרשת ויצא ה׳תשנ״ט בעת קידושא רבא דיבר מוהרא״ש נ״י (ז"ל) דיבורים נוראים ונפלאים מאד בסיפורי מעשיות של רביז״ל במעשה "מחכם ותם" דף קנ״ו עיין שם.

בתוך כך נעשה רעש, שהחכם הנ״ל נוסע ובא לכאן בגדולה וחכמה גדולה, ורץ התם גם־כן לקראתו בשמחה גדולה, והיה אומר לאשתו: תן לי מהר היופא (מעיל עליון מכובד); אלך לקראת חברי ידידי לראותו, ונתנה לו הפעלץ (מעיל פרוה), והיה רץ לקראתו, והחכם היה נוסע בעגלות-צב בגדולה, ובא לקראתו התם הזה, והיה שואל בשלומו באהבה, בשמחה: אחי חביבי! מה אתה עושה? ברוך המקום שהביאך, ואני זוכה לראותך! והחכם הנ״ל גם כל העולם היה בעיניו כלא כנ״ל, מכל- שכן איש כזה, שנדמה למשוגע, אך אף־על- פי-כן, מחמת אהבת נעורים הגדולה שהיה ביניהם היה מקרבו, ונסע עמו לתוך העיר.

פתח ואמר מוהרא״ש נ״י (ז"ל), רביז״ל ממשיך לספר, בתוך כך נעשה רעש, שהחכם הנ״ל נוסע ובא לכאן בגדולה וחכמה גדולה, כי החכם שהלך אחר חכמתו המדומית, והיה בחוץ במדינות ללמוד כל מיני חכמות חיצוניות, היה צריך לנסוע ברעש ובעסק גדול, לפרסם לכולם את חכמתו, כי בלי זה לא היו יודעים ממנו כלל, כי החכמות האלו הם הבל וריק, ולבסוף אינם עוזרים לאדם כלל, מה שאין כן מי שזוכה לחכמת התורה, הקדוש ברוך הוא בעצמו מפרסם אותו, וכמו שאמרו חכמינו הקדושים (שמות רבה פרשה ח סי׳ ב׳) אמר הקדוש ברוך הוא אם ישב אדם בזוית ביתו ועוסק בתורה, אני מראהו לבריות.

ורץ התם גם־כן לקראתו בשמחה גדולה, והיה אומר לאשתו: תן לי מהר היופא (מעיל עליון מכובד); אלך לקראת חברי ידידי לראותו, ונתנה לו הפעלץ (מעיל פרוה), והיה רץ לקראתו, והחכם היה נוסע בעגלות-צב בגדלה ובא לקראתו התם הזה והיה שואל בשלומו באהבה, בשמחה: אחי חביבי! מה אתה עושה? ברוך המקום שהביאך, ואני זוכה לראותך! כי זהו דרכו של איש תם באמת, ששמח תמיד בגדולת הכירו ואינו מקנא בו כלל, ואדרבה, מברך ומהלל לשמו יתברך כשזוכה לראות בטובת חבירו, ויש לו עין טובה על כל הבריות כולם, לא כן איש החכם בעיניו, תמיד מקנא באחרים, אולי הם מקבלים יותר כבוד וגדולה ממנו, ויש לו צר עין על כל אחד ואחד, שלא יהיה להם מה שיש לו, והמידה הזאת אוכל אותו בחייו ממש, וכמו שאמרו חכמינו הקדושים (שבת דף קנ״ב) כל מי שיש לו קנאה בלבו – עצמותיו מרקיבים, היינו עצמותיו מרקיבים בחיים חיותו, כי אוכל את עצמו ממש מרוב קנאה וצרות עין שיש לו על אחרים, מה שאין כן התם ההולך בתמימותו, תמיד שמח עם הטובה של אחרים כמו הטובה שלו, ולכן חי חיים טובים ומתוקים באמת.

והחכם הנ״ל גם כל העולם היה בעיניו כלא כנ״ל, מכל – שכן איש בזה, שנדמה למשוגע, כי החכמות של האדם מעקמים את שכלו ודעתו מאד, ומכניס בו גאות גדולה עד שכל העולם כולו לפניו כלא כלום, ובפרט אנשים תמימים וצדיקים הם בפניו כמו משוגעים, וכמו שאומר רביז״ל (ספר המידות אות אמת סי׳ ל׳) לפי הריחוק מאמת כן מחזיק את הסור מרע לשוטה, וזהו מחמת עוצם ישותו וגיאותו שסילק את השכינה מעצמו רחמנא ליצלן, וכמו שאמרו חכמינו הקדושים (סוטה ה.) כל אדם שיש בו גסות הרוח – אמר הקדוש ברוך הוא אין אני והוא יכולין לדור בעולם, ומיד שאין השכינה עמו, כבר אינו יכול לסבול אנשים תמימים וצדיקים שהשכינה עמהם, ולכן עושה מהם ליצנות ומדבר עליהם כל דבר אסור בגאווה ובוז, אבל התם אינו שם לב על כל זה כלל, כי אינו מבין איך בשר ודם יכול להתגאות על השני, כי הלא ראוי ליפול עליו בושה וחרפה גדולה מפני גדולתו יתברך, ומה שייך לבשר ודם הקרוץ מחומר להתגאות על הזולת, ולכן אינו שם לב לגיאות החכם כלל.

ואמר מוהרא״ש נ״י (ז"ל), שזה שהתם רץ והתחבר עצמו אל החכם שהוא הבעל גאווה הגדול, זה גרם לו אחר כך (בהמשך הסיפור) שפיחד מהשדים, והוצרך לרוץ אל הבעל שם, שיתן לו קמיעות ושמירות, כי כמו שהמחובר אל טהור, גם הוא נעשה טהור, כמו כן המחובר אל טמא, גם הוא נעשה טמא, וזה שהתחבר עם החכם הבעל גאווה, גרם לו הפחד הזה, אבל באמת בוודאי קשה מאד להיות נשמר מן הבעל גאווה, כי קשה מאד לדעת מי הוא הבעל גאווה או העניו האמיתי, ולפעמים דייקא מי שכולם מחזיקים אותו לעניו ושפל, הוא יכול להיות הבעל גאווה הכי גדול, ומי שכולם מחזיקים אותו לבעל גאווה, הוא יכול להיות בעיניו כלא כלום ממש, עד שאינו תופס שום מקום בזה העולם כלל, והוא בטל ומבוטל בעיניו בתכלית הביטול, שזהו מדריגת הצדיקים האמיתיים שהם בטלים לגמרי לגבי האור אין סוף ברוך הוא, ואין להם שום ישות ומציאות בזה העולם כלל, וכמו שאמרו חכמינו הקדושים (חולין פט.) אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל: חושקני בכם, שאפילו בשעה שאני משפיע לכם גדולה, אתם ממעטין עצמכם לפני, נתתי גדולה לאברהם  אמר לפני (בראשית י״ח) ואנכי עפר ואפר, למשה ואהרן – אמר (שמות ט״ז) ונחנו מה, לדוד – אמר (תהלים כ״ב) ואנכי תולעת ולא איש עיין שם, ובוודאי מדריגת ״מה״ הוא המדריגה הכי עליונה, כי לתולעת יש עדיין איזה מציאות קטנה בזה העולם, וכן לעפר ולאפר הרי עדיין יש ממשות של משהו, אבל ״מה״ הוא ביטול גמור בתכלית הביטול, עד שאינו תופס שום מקום כלל, וזהו מדריגת הצדיקים האמיתיים, שנכללים באור האין סוף לגמרי, ואין להם שום ישות כלל, אבל קשה מאד לבני אדם להבין ולתפוס דבר זה, כי זה כמו שרוצין להסביר המהות של אויר למי שאינו מבין אותו, שהוא דבר בלתי אפשרי, כי במה יכולין להגדיר את המהות של אויר? ולכן האדם צריך להתפלל הרבה אל השם יתברך שיהיה נשמר מבעלי גאווה, ויזכה להתקרב אל צדיקים אמיתיים שהם ענווים באמת, והקדוש ברוך יזכינו למדת הענווה באמת ונזכה להתקרב אל צדיקים אמיתיים, עדי נזכה להתדבק בו יתברך לגמרי מעתה ועד עולם אמן ואמן.

שיחות מוהרא"ש  – גט
הרה"צ ר' יצחק לעזער שליט"א

שיחות מוהרא"ש – גט

פעם דיבר מוהרא"ש ז"ל שיחה נפלאה בענין שלום בית ואיך שצריכים להיזהר מאד בכל מחיר לא לגרש את אשתו, בפרט אשתו ראשונה, ובפרט כשיש כבר ילדים, כי

קרא עוד ←
שיחות מוהרא"ש  – חג השבועות
הרה"צ ר' יצחק לעזער שליט"א

שיחות מוהרא"ש – חג השבועות

בשבועות ראוי לשמוח כמו בשמחת תורה מוהרא"ש ז"ל אמר, שמנהג העולם לשמוח מאוד ביום שמחת תורה, ולעשות הקפות וריקודים רבים עם ספר התורה, כי אז

קרא עוד ←
שיחות מוהרא"ש  – פלאפון
הרה"צ ר' יצחק לעזער שליט"א

שיחות מוהרא"ש – פלאפון

מוהרא"ש ז"ל אמר, שאף על פי שענין הפלאפון שנתחדש בימינו, הוא דבר טוב מאד, ועוזר לבני אדם בהרבה ענינים, אבל צריכין להקפיד ולהזהר שלא יפריע

קרא עוד ←
שלום לכם!
איך אפשר לעזור?
Powered by
גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן