fantasy-2750995_960_720

תוך הנחל סעודה שלישית פרשת ויצא ה׳תשנ״ט

בסעודה שלישית סעודת רעווא דרעווין דיבר מוהרא״ש נ״י (ז"ל) דיבורים נוראים ונפלאים מאד על פי דברי רביז״ל בליקוטי מוהר״ן חלק א׳ סי׳ ל״ג המדבר ממידת השלום ומהטוב שיש בכל יום ויום, עיין שם.

פתח ואמר מוהרא״ש נ״י (ז"ל), רביז״ל אומר (מוהרא״ש נ״י (ז"ל) חזר בקיצור על תמצית דברי רביז״ל בתורה זו) הכלל הוא, שצריך לבקש שלום, שיהיה שלום בין ישראל, ושיהיה שלום לכל אדם במדותיו, היינו שלא יהיה מחולק במדותיו, ובמאורעותיו, שלא יהא לו חלוק בין בטיבו בין בעקו, תמיד ימצא בו השם יתברך, היינו (שם נ״ו): ״בה' אהלל דבר באלקים אהלל דבר״: ועל-ידי מה ימצא השם יתברך בין בטיבו בין בעקו, על־ ידי התורה הנקראת שלום, כמה דאת אמר (משלי ג׳): ״וכל נתיבותיה שלום״ (זוהר קרח קע״ו), ועל-ידי צדיקים שנקראו גם כן ברית שלום (השמטת הזוהר בראשית רנ״ז), ומחמת זה יכול לאהוב את השלום בכל מקום הן בטיבו וכו', ויכול להיות שלום בין ישראל, ולאהוב זה את זה: והסביר מוהרא״ש נ״י (ז"ל), כי הנה העיקר הוא השלום, שיהיה שלום בין כל ישראל, ויהיה שלום לכל אדם במדותיו, כי שלום הוא שמו של הקדוש ברוך הוא (שבת י:), ובכל מקום שיש שלום, הקדוש ברוך הוא נמצא שם, ולכן האדם צריך לרדוף מאד אחר השלום, ולהשתדל בכל כוחו שיהיה שלום בין נשמות ישראל, כי אפילו אם השני איננו מהשיטה שלו או מהחסידות ומהעדה שלו, אסור לשנוא אותו, כי יש לאו בתורה (ויקרא י״ט) לא תשנא את אחיך בלבבך, והוא לאו חמור מאד שעוברים עליה בכל רגע שאדם שונא את חבירו, ובאמת שנאה כזו, ששונאים את השני מחמת שאינו אוחז מן השיטה שלו, הוא שגעון בעלמא, כי איך יתכן שכל נשמות ישראל יאחזו בשיטה ובדיעה אחת? הלא אפילו אצל צדיקים גדולים מצינו שלכל אחד מהם היה הדרך שלו, והענין שלו במיוחד, ואף על פי כן אחז עצמו ביחד עם כל נשמות, וכמו שאומר מוהרנ״ת ז״ל (ליקוטי הלכות שוכר הלכה ב׳) שמצינו אצל תלמידי הבעל שם טוב הקדוש זי״ע, שכולם היה להם דרך ושיטה אחרת, אף על פי שכולם קיבלו מרבי אחת, כי זה עסק כל היום בתפילה, וזה עסק כל היום בתורה, וזה עסק כל היום בפדיון שבויים וכו', ואף על פי כן כולם אהבו זה את זה ולא היו שום פירורים ביניהם כלל, כי כל אחד עבד את הקדוש ברוך הוא כפי שורש נשמתו ולא התבלבל מהשני כלל, ולכן מי שמכניס שנאה או קפידה בלבו על חכירו מחמת שאינו אוחז מן השיטה או הדרך שלו, זה סתם שגעון בעלמא, כי יש להקדוש ברוך הוא בעולמו התפארות מכל יהודי כמו שהוא, ואסור לזלזל בשום בר ישראל כלל, וראינו בחוש במשך כל הדורות, אצל הגוים שרדפו עם ישראל, והרגו אותם בכל מיני מיתות משונות רחמנא ליצלן, שלא עשו שום פירוד והבדלה בין חסידים אלו או בין עדויות אלו, רק התנפלו על כולם ביחד מחמת שהיו יהודים, ולא איפכת להם כלל מאיזה עדה או מאיזה מוצא היה, וזה מלמד אותנו איך שאסור לנו לעשות פירורים בין נשמות ישראל, רק לדעת שכל יהודי יקר וחשוב בעיניו יתברך מאד, וצריכין לאהוב כל אחד כנפשו.

אבל השלום היותר קשה לעשות, הוא השלום לאדם במדותיו, שיהיה לאדם שלום בעצמו, ולא יהיה חלוק במדותיו, ובין בטיבו ובין בעקו ימצא את השם יתברך, וזה בוודאי דבר קשה מאד, כי הלא עובר על האדם בימי חייו מה שעובר, ולעשות שלום עם כל מה שעובר עליו, ולקבל הכל באהבה, זה עבודה עליונה ונשגבה מאד, ואשרי הזוכה להגיע אליה, ועיקר הדרך שזוכין להגיע אליה הוא על ידי התורה שנקרא שלום, ועל ידי הצדיקים שנקראים שלום, כי התורה עושה שלום בין כל נשמות ישראל בכלל, ובין מדות האדם בפרט, כי התורה הקדושה מאחד ומקשר כל נשמות ישראל ביחד, וכל זמן שאדם מתנהג על פי התורה הקדושה, ועל פי השולחן ערוך, צריכין לאהוב אותו ולקרב אותו מאד, כי על פי התורה הקדושה יש מקור לכל מנהגי ישראל, ולכל העדות ולכל המוצאות יש הפוסקים שלהם שסומכין עליהם, ואי אפשר להגיד שמנהג שלי יותר מקורי ממנהג שלך, ואם כן מה שייך לשנוא יהודי? בוודאי יהודי שהולך נגד התורה חס ושלום, והוא מין ואפיקורס, חוטא ומחטיא את הרבים, אותו צריכין לשנוא, וכמו שאמר דוד המלך עליו השלום (תהלים קל״ט) תכלית שנאה שנאתים לאויבים היו לי, כי מי שיוצא מגדרי התורה הקדושה, ועושה ליצנות מכל הקדוש לעם ישראל ומצדיקים האמיתיים, אותו מצוה לשנוא, וצריכין להתרחק ממנו בתכלית הריחוק, כי הוא עלול למשוך אחריו שאר נשמות ישראל והוא מסוכן מאד, וזה היה בדורו של דוד, שעליו אמרו חכמינו הקדושים (ירושלמי שקלים פרק ב׳) אין דור שאין בו ליצנים, בדורו של דוד מה היו פרוצי הדור אומרים וכו', כי עשו מדוד כל מיני ליצנות ורצו לפסול אותו מכלל ישראל, ולא שמו לב לדברי התורה הקדושה שקבלנו ממשה מסיני שנאמר בה, מואבי ולא מואבית, עמוני ולא עמונית וכו', ולכן אמר דוד המלך פסוק הנ״ל, תכלית שנאה שנאתים לאויבים היו לי, ויש לדקדק מהו כפל הלשון, תכלית שנאה שנאתים, ועוד הפעם, לאויבים היו לי, ומה הוסיף בזה? אבל על פי הנ״ל מובן מאד, כי על ידי שהם היו אויבים לדוד המלך עליו השלום, ורצו לעקור אותו מכלל נשמות ישראל חס ושלום, אזי נכנסו בגדר של כופרים ואפיקורסים שבוודאי מצווה לשנוא אותם, וזהו תכלית שנאה שנאתים, למה? כי לאויבים היו לי, היינו שרצו לעקור אותי מחיי, ולכן בוודאי אשנא אותם, אבל כל זמן שיהודים מקושרים אל התורה הקדושה בוודאי יש שלום ואחדות ביניהם, ומצווה לאהוב אותם כנפשו.

ואותו דבר אצל כל אדם בפרטיות, עיקר השלום שנעשה בקרבו הוא על ידי התורה הקדושה, כי התורה הקדושה מגלה לכל אחד ואחד איך שיש אלקות בכל מה שעובר עליו, כי אפילו כשעובר על האדם כל מיני משברים וגלים, אם יתבונן בתורה הקדושה ויסתכל היטיב על מה שעובר עליו, בוודאי ימצא רמזים גדולים שהקדוש ברוך הוא מרמז לו, וגם התורה הקדושה בעצמה, היא המקום הכי טוב לברוח מכל היסורים שעוברים על האדם, וכדאיתא בתנא דבי אליהו (פרק ז') אם ראית ייסורין שהן ממשמשין ובאין עליך, רוץ לדברי תורה ומיד הייסורין בורחין ממך, כי שמה בתוך התורה, אין צרות ואין יסורין רק גילוי אלקותו יתברך, וכך עשו כל הצדיקים בכל הדורות, שבשעה שהיה צר להם מאד מכל מה שעבר עליהם, סגרו עצמם בחדרם וברחו אל תוך התורה הקדושה ושם מצאו מרגוע לנפשם, ולכן עיקר השלום בעולם, הן בין נשמות ישראל בכלל, והן בתוך האדם בפרט, הכל נעשה על ידי התורה הקדושה, אשרי הזוכה להגות בה יומם ולילה.

ואומר רביז״ל, שגם על ידי הצדיקים שנקראים שלום, זוכין לשלום, כי מי מגלה לנו את כל הלימודים הנפלאים האלו?, הלא הצדיקים האמיתיים שיש בכל דור ודור, כי האדם בעצמו קשה לו להבין את כל העצות הנפלאות האלו, אבל על ידי שהוא מקורב אל צדיק אמיתי הפותח את עיניו באור אלקותו יתברך, על ידי זה מתחיל להשיג את מעלת מדת השלום, איך באמת יכולים להיות בשלום עם כל נשמות ישראל ביחד, ואיך באמת יכולים לעשות שלום בעצמו ולמצוא את השם יתברך בכל מה עובר עליו הן בטיבו והן בעקו, ולכן אשרי מי שזוכה להתקרב לצדיק אמיתי כי על ידו יזכה לשלום אמיתי בכל עניניו ובכל עסקיו.

ואומר רביז״ל, וצריך לדעת, ש״מלא כל הארץ כבודו״ (ישעיה ו) ולית אתר פנוי מיניה (תיקון נ״ז), ואיהו ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין (ר״מ פנחס רכ״ה), ואפילו מי שעוסק במשא ומתן בעכו״ם, לא יכול להתנצל ולומר, אי אפשר לעבוד את השם יתברך מחמת עוביות וגשמיות שנופל תמיד עליו, מחמת העסק שעוסק תמיד עמהם, כי ככר גילו לנו חכמינו, זכרונו לברכה, שבכל דברים גשמיים, וככל לשונות העכו״ם, יכול למצוא בהם אלקות, כי כלא אלקותו אין להם שום חיות וקיום כלל, כמו שכתוב (נחמיה ט׳): ״ואתה מחיה את כלם״, לבד שהחיות ואלקות הזה שם כצמצום גדול ובמיעוט, רק כדי חיונו להחיותו ולא יותר, כי הקדוש־ברוך־הוא צמצם את אלקותו בצמצומים רכים ושונים, מראשית המחשבה עד נקודת המרכז של עולם הגשמי, ששם מדור הקליפות: ובכל מה שמשתלשל יותר ומתצמצם יותר למטה, אלקותו מלובש שם במלבושים רבים יותר, וזה שגילו חכמינו, זכרונם לברכה, ופתחו לנו פתח, שהמשכיל ידע ויבין שבכל הדברים גשמיים יש אלקותו וחיותו, כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (מנחות ל״ד): ׳טט בכתפי שתים, פת באפריקי שתים', להודיע שבכל לשונות העכו״ם יש שם אלקותו המחיה אותה: וזה שמביא כירושלמי (תענית פ"א): ׳אם יאמר לך אדם היכן אלקיך, תאמר לו: בכרך גדול שברומי', שנאמר: ״אלי קרא משעיר״ נמצא שזה האדם ששאל היכן אלקיך, בודאי הוא משוקע במדור הקליפות, כי הוציא את עצמו מן הכלל וכפר בעיקר, שאמר: היכן אלקיך, ונדמה לו שבמקומו אין שם אלקים, בכן תאמר לו: אפילו במקומך, שאתה משוקע במדור הקליפות, גם כן שם תוכל למצוא אלקותו, כי הוא מחיה את הכל, כמו שכתוב: ״ואתה מחיה את כלם״, ומשם אתה יכול לדבק את עצמך בו יתברך, ולשוב אליו בתשובה שלמה, כי לא רחוקה היא ממך (דברים ל', וע״ש בפי׳ הרמכ״ן) אלא שבמקומך שם רבו הלבושים:

והסביר מוהרא״ש נ״י (ז"ל), כי הנה ידיעה זאת צריכין להכניס בעצמו היטיב היטיב, שאין שום מציאות בלעדו יתברך כלל, ואיהו ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין לית אתר פנוי מיניה כלל, ובין המילוי ובין הסובב הכל אלקות גמור, ואף על פי שקשה להבין בשכלינו הקטן דבר זה, כי אם הכל אלקות, מה שייך לומר מילוי או סובב? אבל עניין זה כבר מבואר בדברי רבזי״ל (ליקוטי מוהר״ן חלק א׳ סי׳ ס״ד), על פי המובא בכתבי האריז״ל, שבשעת בריאת העולם עשה הקדוש ברוך הוא, חלל הפנוי, היינו מקום חלל, שיהיה מקום לבריאת העולמות, כי אם הכל אור אין סוף, אין מקום לבריאה, אבל על ידי שהקדוש ברוך הוא עשה חלל הפנוי, היינו שעשה מקום שנראה כאילו פינה משם אלקותו יתברך, על ידי זה היה מקום לבריאה בתוך החלל הפנוי הזה, ואם כן, הבריאה שבתוך החלל הפנוי, מכונה בשם ״ממלא כל עלמין״, שהוא מלא מאלקותו יתברך שהכניס בתוך הבריאה, והאלקות שמסבב על החלל הפנוי, מכונה בשם ״סובב כל עלמין״, ואף על פי שבאמת לאמיתו הכל אלקות גמור, אבל למען הבחירה והנסיון נעשו צמצומים אלו בתוך מוח האדם, כדי שיהיה לו מקום לבחור בטוב, ולהעלות את עצמו מתוך כל ההסתרות הנמשכים מהחלל הפנוי, ויזכה לידבק את עצמו בו יתברך, ואומר רביז״ל שם, שעל שם זה נקראים ישראל בשם ״עברים״ על שם שהם עוברים על הכל, מן העבר אל העבר, אפילו על כל ההסתרות הבאים מהחלל הפנוי, על ידי האמונה שלהם, כי העיקר היא אמונה, שאדם יאמין בתמימות ופשיטות שהכל אלקות גמור, ואין שום מציאות בלעדו יתברך כלל, ודבר קטן ודבר גדול לא נעשה מאליו רק ברצון המאציל העליון ברוך הוא, ובאמונה זאת האדם עובר על הכל, ואין לו שום שאלות וקושיות כלל.

והנה כשאדם מכנים עצמו באמונה זאת, אזי מתגלה לו איך שבכל הדברים שיש בזה העולם, אפילו בעסקים שיש לו עם העכו״ם וכיוצא בהם, יש אלקות, רק שהאלקות שם מלובש ומצומצם בלבושים וצמצומים שונים, וצריכין לחפש ולבקש אותו ביגיעה רבה, אבל אי אפשר לאדם להתנצל ולומר שאי אפשר לו לעבוד את הקדוש ברוך הוא מחמת עוביות וגשמיות שנופל עליו תמיד מעסקיו עם העכו״ם, או משאר עסקיו הגשמיים, כי בכל הדברים הגשמיים ובכל לשונות העכו״ם יש אלקות, ובלא אלקותו יתברך אין להם שום חיות וקיום כלל, עד שחכמינו הקדושים אמרו (ירושלמי תענית פרק א׳) אם ישאל לך אדם היכן אלקיך? תאמר לו בכרך גדול שברומי, היינו אפילו במקור העבודה זרה והקליפות, גם שם יש אלקות, רק שהחיות והאלקות שיש במקומות רחוקים כאלו, הם במיעוט וצמצום גדול רק כדי חיונם ולא יותר, אבל בדקות גדול גם שם יש אלקות.

וזהו מה שגילו לנו חכמינו הקדושים (מנחות ל״ד) בסוד מצות תפילין, שתפילין נקראים טטפת, על שם שבמדינת כתפי קוראין לשתים טט, ובמדינת אפריקי קוראין לשתים פת, ולכאורה הדבר יפלא, למה דייקא במצות תפילין הקדושים, המרמזים על הדביקות של האדם בו יתברך (ליקוטי מוהר״ן חלק א׳ סי׳ ל״ח), יהיה שם מורכב משפת שני מדינות רחוקות של כתפי ואפריקי, אבל זהו סוד ענין הנ״ל, שדייקא במצות תפילין שהוא סוד הדביקות, גילה לנו התורה הקדושה שבתוך כל לשונות העכו״ם יש אלקות, והתפילין בעצמם נקראים בתיבות של לשונות העכו״ם, למען שלא יוכל אדם להתנצל ולומר שהוא עוסק עם העכו״ם, ונמצא במקום שאין שם אלקות חס ושלום , כי אין מקום בלי אלקות, הרי יוצא לנו לימוד נורא מאד, שהאדם יכול למצוא אלוקותו יתברך בכל מקום שרק יהיה נמצא, וזהו על ידי גילוי האמונה כנ״ל, והאמונה מכניס בו מדת השלום, למצוא גם אלקותו יתברך בתוך כל יהודי, וגם בתוך האדם בעצמו, בכל מה שעובר עליו, כי בכל דבר יש אלקות ואין שום מציאות בלעדו יתברך כלל.

ואומר רביז״ל, וכל מה שאדם הולך ממדרגה למדרגה, הוא מתקרב יותר אל השם יתברך, ויכול לידע את השם יתברך בהבנה יתרה כי כל מה שהמדרגה יותר עליונה, נתמעטו הלבושים, ונתמעט הצמצום, ואז הוא מקורב יותר אל השם יתברך, ויכול לאהב את עצמו עם השם יתברך באהבה יתרה:
והסביר מוהרא״ש נ״י (ז"ל), כי הנה זהו עיקר תכלית האדם בזה העולם, שילך תמיד ממדריגה למדריגה, ויזכה בכל יום להכיר את השם יתברך בהבנה יתירה מיום האתמול, וזה נעשה על ידי שמכניס את עצמו בכל יום מחדש בתוך האמונה הקדושה, ובכל יום מדבר אליו יתברך, ומפרש כל שיחתו לפניו יתברך, כי על ידי התפילה והשיחה בינו לבין קונו, הוא ממשיך על עצמו הארה חדשה באור האמונה הקדושה, ומתגלה לפניו וכו' אלוקתו יתברך נמצא בכל דבר, ובכל מקום ממש, ולאט לאט מתבטלים מלפני עיניו הלבושים והצמצומים, חובה להרגיש נעימות זיו חיות שכינת עוזו יתברך, עד שזוכה לאהוב את עצמו עם השם יתברך באהבה יתירה, מה שאין כן כשאדם קובל ומתלונן תמיד וכו' שנפל ממדריגתו ומהשגתו, ואיך שאינו זוכה להגיע אל שום דבר, זהו סימן שיש בו ישות וגיאות, וגם נזרק בו כפירות ואפיקורסות רחמנא ליצלן, כי מה שייך ירידה ונפילה? באיזה מקום היית מקודם, שעכשיו ירדת ונפלת משם? הלא אין שום מציאות בלעדו יתברך כלל, והוא יתברך נמצא למעלה ולמטה ובכל הצדדים, ובכל מקום שאדם מוצא את עצמו, הקדוש ברוך הוא שם אתו עמו ואצלו, אם כן מה שייך לאדם ליפול ממדריגתו? הלא גם במקומו עכשיו נמצא השם יתברך, רק במקומו שם רבו הלבושים, ועיקר עבודת האדם צריך להיות להפשיט הלבושים האלו על ידי תפילה ושיחה בינו לבין קונו, שזה מכניס בו אמונה יתירה, ואז יראה איך שהקדוש ברוך הוא נמצא גם במקומו, וזהו מה שדוד המלך צועק בתהלים (מזמור קל״ט) פליאה דעת ממני נשגבה לא אוכל לה, אנה אלך מרוחך ואנה מפניך אברח, אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך, שאין שייך כלל ללכת או לברוח מהשם יתברך בשום עליה או ירידה, כי בכל מקום שיהיה, הוא יתברך נמצא שם, אשרי מי שזוכה להשיג את זה באמת.

ואומר רביז״ל, והנה יש שני מיני ימים, ימי טוב וימי רע, כמו שכתוב (קהלת ז'): ״ביום טובה היה בטוב, וביום רעה ראה״ היינו שצריך לאדם להסתכל שם היטב היטב, בודאי ימצא שם ימי טוב, היינו תורה וכו', ואותיות התורה הם המחיין את כל דבר ודבר, אלא כל מה שהמדרגה היא למטה, שם הם אותיות התורה בצמצום יותר ממה שהיו במדרגה יותר עליונה, ואינם מאירים כל כך כמו למעלה במדרגה עליונה, כדי שלא להשפיע אור וחיותה יותר מהראוי: נמצא אפילו במדור הקליפות, היינו בימי רע, שהם מדות רעות ולשונות עכו״ם, גם שם יכולין למצוא אותיות התורה, אבל מחמת ריבוי הלבושים וגודל הצמצום, אינם נתראים אותיות התורה, היינו ימי טוב, על-ידי ימי רע והחשך השורה עליהם, אבל מי שכופה את יצרו הרע, היינו הימי רע, היינו המידות רעות, אזי הרע נתבלבל לגמרי נגד ימי הטוב שבהם, אזי אותיות בולטות ונתראים ומאירים ביותר, בי מתחלה לא היו מאירין כל כך, כי לא קיבלו אור מלמעלה, כדי שלא יקבלו הימי רע יותר מכדי חיונו, ועכשיו שנתבטל הרע, ונשארין אותיות התורה לבד, אזי מקבלין אור רב מלמעלה: נמצא, זה שכופה את יצרו, היינו שכופה את ימי רע, כשהוא מדבר עם העכו״ם או שרואה מדותיהם, אזי תכף הרע ששוכן על הטוב היינו אותיות התורה, נתבטל ונופל, ואותיות התורה בולטין, אזי הוא יודע התורה שבאותו הדבר, עיין שם כל זה בדברי רביז״ל.

והסביר מוהרא״ש נ״י (ז"ל), כי הנה יש שני מיני ימים לאדם בזה העולם, ימי טוב וימי רע, ימי טוב הם הימים שאדם זוכה להרגיש בהם שכינת עוזו יתברך, ולמצוא את רצונו יתברך בכל פרט מימי חייו, שזהו כלליות הארת הימים טובים שיש לנו על פי התורה הקדושה, השלש רגלים וראש השנה ויום הכיפורים, שהם מקראי קודש על שם שהם קוראין לנו את הקודש, ומגלין לנו את רצונו יתברך שנתגלתה אלינו בימים אלו ביותר (ליקוטי מוהר״ן חלק ב׳ סי׳ ד'), כי בפסח יצאנו ממצרים, ובשבועות קיבלנו את התורה, ובסוכות הקדוש ברוך הקיף אותנו בענני הכבוד, וכן בראש השנה ויום הכיפורים הם ימי דין ומשפט, וכל אחד מתעורר מאד להשם יתברך כי יודע שאז דנים אותו מלמעלה, וגם השני ימים טובים שיש לנו מדרבנן, שהם חנוכה ופורים, הם מגלים לנו את עוצם אהבת הקדוש ברוך הוא אלינו גם בתוקף גלותינו, שכביכול הקדוש ברוך הוא בא לבקר אותנו בביתינו, כי בשלש רגלים, היה לנו מצוה לעלות לרגל, ולהתראות בבית מקדשינו, להמשיך על עצמינו אור השכינה הקדושה, אבל עכשיו שאנחנו בגלות, ואנחנו בבחינת חולים, אין אנו יכולים לעלות וליראות בבית מקדשינו, אז הקדוש ברוך הוא מקיים בנו מצות ביקור חולים, ובא לבקר אותנו בביתינו, ומוריד לנו שם את אור השכינה הקדושה (עי׳ ליקוטי הלכות השכמת הבוקר הלכה ג' אות י״ד), שזהו עוצם גדולת מצות נר חנוכה איש וביתו, שהוא מצות ״חינוך״ לאסוף כל בני הבית ולהדליק לפניהם הנרות הקדושים, ולספר להם הנסים והנפלאות שעשה עמנו השם יתברך, וכן בחג פורים הקדוש, אנחנו מקיימין מצות משלוח מנות ומתנות לאביונים, ומתאספים משפחה ומשפחה מדינה ומדינה עיר ועיר, לשמוח בישועת השם שהצילנו מיד המן עמלק ימח שמו וזכרו, וכן מציל אותנו בכל דור ודור, הרי שכל הימים האלו הם ״ימים טובים״ מחמת הטוב הנורא והנפלא שמתגלה אלינו בהם, וכן הם ה״ימים טובים״ של כל אדם בפרטיות, שבשעה שמתגלה לו אורו יתברך בגילוי גדול ובהארה עצומה, ימים אלו נקראים ״ימי טוב״ על שם הטוב הגנוז שמאיר בהם.

אבל יש גם ימים אחרים אצל האדם, והם ״ימי רע״, היינו ימים שנסתר ממנו אורו יתברך, ונדמה לו כאילו הוא מסובב בחושך וענן גדול, אבל גם בימים אלו, באמת לאמיתו יש בהם אור, בבחינת (קהלת ז׳) וביום רעה ראה, ומפרש רביז״ל, היינו שצריך לאדם להסתכל שם היטב היטב ובודאי ימצא שם ימי טוב היינו תורה, כי אין שום מציאות בלעדו יתברך כלל, ובכל מה שעובר על האדם יש שם תורה ורמזים הקוראים לו לקרב עצמו אל השם יתברך, רק צריך לשום עין פיקח לחפש ולבקש את הרמזים שהקדוש ברוך הוא מרמז לו שם, ולמצוא את אותיות התורה הגנוזה בכל מה שעובר עליו, ואז גם ה״ימי רע״ יתהפכו ל״ימי טוב״, כי התורה הקדושה היא הכלי שעושה שלום בכל מקום כנ״ל, היינו שמגלה לנו איך שיש אלקות בכל יהודי, ואיך שיש אלקות בתוך האדם בעצמו בכל מה שעובר עליו, רק אותיות התורה מכוסים ומלובשים שם בכיסויים ולבושים הרבה, ועיקר עבודת האדם הוא להוריד הכיסויים והלבושים האלו, ולראות את אותיות התורה הבולטות ומצטרפות שם, ואז יתגלה לו באמת איך שאין שום מציאות בלעדו יתברך כלל, ואיהו ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין ולית אתר פנוי מיניה כלל, אשרי מי שזוכה להגיע לכל זה, אשרי לו ואשרי חלקו.

וקישר מוהרא״ש נ״י (ז"ל) את כל הנ״ל לפרשת השבוע בקשר נורא ונפלא מאד, כי הנה כתיב בתחילת פרשת השבוע (בראשית כ״ח) ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה וגו', ויש לומר בפסוקים אלו על פי ההקדמות הנפלאות הנ״ל של רביז״ל, ויצא יעקב מבאר שבע, כשאיש הישראלי יוצא מכותלי בית המדרש, כמו שעשה אז יעקב אבינו, שיצא מכותלי בית המדרש של שם ועבר, והוצרך ללכת לדרכו, הוא בא אז לנסיון שלא לצאת מבאר האמונה, שזהו באר שבע, מדת המלכות, מידה השביעית, שהיא האמונה הקדושה כידוע, כי הוא הולך לעסוק בעסקיו, ובעל ברחו צריך להיות מעורב בין העכו״ם ואומות העולם, כמו יעקב אבינו שהוצרך ללכת אז לביתו של לבן הארמי, אזי וילך חרנה, שהוא עלול מאד ליפול בחרון אפו של מקום חס ושלום , כי הרי הוא נכנס למקום הקליפות והחיצונים, וצריך להתחזק אז באמונה יתירה, וזהו ויפגע במקום היינו שמתחיל לעבור עליו כל מיני פגעים ומקרים רעים מצד המקום שהוא נמצא שם בגלותו, וילן שם כי בא השמש, שנופל עליו בחינת שינה, ונסתר ממנו אור השמש שהוא אור אלוקתו יתברך, אזי העצה היחידי היא, ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו, היינו שיקח את האבנים שהם האותיות כמובא בספר יצירה (ובליקוטי מוהר״ן חלק א׳ סי׳ י״ח וחלק ב׳ סי׳ ח׳), שיש במקום החשוך הזה דייקא, ויחפש ויבקש את התורה שיש שם, וזהו וישם מראשותיו, היינו שיכניס מוחו ומחשבתו בהם, וזהו שפירש״י עשאן כמין מרזב סביב לראשו שירא מפני חיות רעות, היינו שהאותיות האלו של התורה הקדושה שמוצא גם במקום גלותו, הם ישמרו את ראשו ומחשבתו לא ליתפס בידי החיות רעות, שהם הקליפות והחיצונים, רק יהיה נשמר בתוך האמונה הקדושה, וזהו וישכב במקום ההוא, וישכ״ב הם אותיות י״ש כ״ב (ליקוטי מוהר״ן חלק ב׳ סי׳ ע״ט), היינו כ״ב אותיות האל״ף בי״ת הגנוזים בכל פרט של הבריאה, שמיד ששם את ראשו ומחשבתו בזה, נתגלה לו וכו' שבאמת יש כ״ב אותיות אלו בכל דבר שבעולם, ויחלום והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו, שנתגלה לו שכך הם החיים, שהאדם עומד בזה העולם עם שני רגליו מוצב ארצה, מסובב עם כל מיני בלבולים וטרדות שונות, וכמעט שנטיו רגליו, אבל ראשו מגיע השמימה, עם הראש שלו הוא יכול להגיע אל המדריגות וההשגות הכי גבוהות, כי מיד שמתגלה לאדם אור האמונה הקדושה, שאין שום מציאות בלעדו יתברך כלל, אזי כבר לא שייך ירידה ונפילה אצלו, רק יודע שכך הם החיים, שמנסין אותו עם כל מיני נסיונות, לראות אם יחזיק מעמד וימצא אלקותו יתברך בתוך כל מה שעובר עליו, וזהו, והנה מלאכי אלהים, שהם הצדיקים, עולים ויורדים בו, שהם עולים לשמים עם ההשגות האלו, ואחר כך יורדים חזרה לעולם הזה, ומוצאים את אלקותו יתברך גם למטה בכל פרט של הבריאה.

ובזכות האמונה הקדושה, שאיש הישראלי זוכה להאמין בהקדוש ברוך הוא גם במקום גלותו, הוא נתברך בכל הברכות, וכמו שאמר הקדוש ברוך הוא אז ליעקב אבינו, הארץ שאתה שוכב עליה לך אתננה ולזרעך וגד ופירש״י קיפל הקדוש ברוך הוא כל ארץ ישראל תחתיו, רמז לו שתהא נוחה ליכבש לבניו, היינו ענין הנ״ל שהאדם זוכה לכבוש את כל הארץ תחתיו ולמצוא את אלקותו יתברך בכל מקום שבעולם ממש, ואז מקבל כל מיני הבטחות של שמירה מהקדוש ברוך הוא, וכמו שכתוב והנה אנכי עמך שמרתיך בכל אשר תלך, אנכי עמך מרמז על עשרת הדברות של התורה הקדושה שמתחלת אנכי הוי״ה אלקיך וגו', היינו שכבר תזכה לראות איך שהתורה הקדושה עמך בכל מקום ממש, ואז ויקץ יעקב משנתו, שאיש הישראלי מקיץ ומתעורר מן השינה של המוחין שלו, וכבר משיג ואומר אכן יש הוי״ה במקום הזה, שבאמת מתגלה לי אלוקותו יתברך גם במקום האפל והחושך הזה, ואנכי לא ידעתי, שלא ידעתי את זה מקודם, ש״אנכי״, שהוא התורה הקדושה, גנוז בכל מקום שבעולם, כי אם ידעתי לא ישנתי במקום קדוש כזה כפירש״י, כי לא היה נופל עלי שינה וקטנות המוחין כלל, רק הייתי מחיה ומנחם את עצמי שזכיתי למצוא אלקותו יתברך גם במקום רחוק כזה, בבחינת (ישעיהו נא) אנכי אנכי הוא מנחמכם, היינו מה שאתה חושב לעצמך אנכי, וכאילו אתה לבד בגלות מר וחשוך מאד, זהו באמת אנכי הוי״ה אלקיך, כי התורה הקדושה גנוזה שם, והשם יתברך יזכינו להמשיך על עצמינו אלקותו יתברך, באמונה טהורה ומבוררת, עדי נזכה להכלל בו יתברך לגמרי מעתה ועד עולם אמן ואמן.

עוּרוּ יְשֵׁנִים! – עניני וסגולות חודש אלול
Breslev

עוּרוּ יְשֵׁנִים! – עניני וסגולות חודש אלול

הִתְעוֹרְרוּת לְחֹדֶשׁ אֱלוּל מוֹהֲרָא"שׁ ז"ל אָמַר, שֶׁכְּבָר הָחֵל מֵהַשַּׁבָּת שֶׁמְּבָרְכִין בָּהּ חֹדֶשׁ אֱלוּל – שׁוֹמְעִים אֶת הַהִתְעוֹרְרוּת שֶׁל "עוּרוּ יְשֵׁנִים מִתַּרְדֵּמַתְכֶם" הַמֻּזְכֶּרֶת בַּסְּפָרִים הַקְּדוֹשִׁים לְגַבֵּי

קרא עוד ←
שיחות מוהרא"ש – ליל בדיקת חמץ
חדשות ברסלב

שיחות מוהרא"ש – ליל בדיקת חמץ

מוֹהֲרָא"שׁ ז"ל אמר, אשר ליל בדיקת חמץ הוא לילה שבו אנו מכינים עצמנו לקבל את אור הפסח. איזו זכות היא זו, שאנו עומדים ברגעים קדושים

קרא עוד ←
"שיחות מוהרא"ש" וודאי
מאמרי שיחות מוהרא"ש

"שיחות מוהרא"ש" וודאי

מוהרא״ש נ״י (ז"ל) אמר, שמובא בכתבי האריז״ל על פסוק: ו׳יברך ד׳וד א׳ת י׳י שהוא ראשי תבות ו׳ד׳א׳י׳, ופרש, שהכוונה שרק זה דבר ודאי, שדוד —

קרא עוד ←
שלום לכם!
איך אפשר לעזור?
Powered by
גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן