dreidels-20347_960_720

קונטרס "ימי חנוכה"

מוהרא״ש נ״י (ז"ל) אמר, אשר בימי חנוכה מרגישים הארה גדולה ונפלאה מאד, כי הם ימי חל, עם כל זאת אומרים בכל יום הלל שלם, וכל יום ויום מאיר בהארה נוראה ונפלאה מאד, ויש לזכי הראות התעלות מיוחדת.

(אמרי־מוהרא״ש, חלק ב׳ סימן תתקצט)

בני ובנותי היקרים! עליכם לדעת, כי ״ימי חנכה״ הם ימי הודאה, כמו שאנחנו אומרים: ״וקבעו שמונת ימי חנכה אלו להודות ולהלל״, לפאר ולרומם את הבורא יתברך שמו על הנסים ועל הנפלאות, על התשועות ועל המלחמות, שעשה הקדוש־ברוך־הוא עם עם ישראל בימים ההם בזמן הזה. לכן, בני ובנותי היקרים! ראו לנצל את ״ימי חנכה״ אלו להלל ולשבח את הבורא יתברך שמו. ואנו רואים, שכל הצרות שאדם סובל בחיים, הן רק מפני שאינו מכיר את הקדוש־ברוך־הוא, אינו רואה את ההשגחה הפרטית, איך הקדוש־ברוך־הוא משגיח על כל פרט ופרט מזה העולם. שזו הייתה קליפת היונים, שרצו להכניס את הטבע בעולם, כאילו אין השגחה.

והקדוש־ברוך־הוא עזר, בזכות הצדיקים הקדושים – מתתיהו ובניו החשמונאים, אשר הם הכניעו את קליפת יון הארורה, שזו ההשכלה, הכפירות והאפיקורסות, רחמנא לצלן. והצדיקים האלו החדירו בעם ישראל השגחה פרטית, שיסתכלו על הבורא יתברך שמו. ולכן, בני ובנותי היקרים! ככל שאדם מרגיל עצמו להודות על כל אשר עובר עליו, בזה מתקרב יותר להקדוש־ברוך־הוא, כמו שאומר רבנו ז״ל (לקוטי־מוהר״ן, חלק ב׳, סימן ב׳), שימי חנכה — אז מאיר הארת העולם הבא בעולם הזה, למה? כי נותנים תודה להקדוש־ברוך־הוא על הנסים והנפלאות שעשה אתנו.

ובאמת השם יתברך עושה עם כל אחד ואחד נסים, אך כבר אמרו חכמינו הקדושים (נדה לא.): אין בעל הנס מכיר בניסו; אדם אינו מכיר בנסים שהוא יתברך עושה עמו, וחושב שהכל טבע ומקרה ומזל, אשר זה בא מהגאות והישות; כי אם אדם היה מבטל עצמו אל האין סוף ברוך הוא לגמרי, אז היה רואה את הנסים שהוא יתברך עושה עמו. וכך אומרים חכמינו הקדושים (שמות רבה, פרשה כד, סימן א'): בא וראה כמה נסים הקדוש־ברוך־הוא עושה עם האדם, והוא אינו יודע, שאילולא היה אוכל פת כשהיא חיה, הייתה יורדת לתוך מעיו ומשרטת אותו, אלא ברא הקדוש־ברוך־הוא מעין בתוך גרגרתו, שמוריד הפת בשלום; וכך האוכל יכול לרדת. אנחנו רואים שבני־אדם אוכלים בכל יום את האוכל ׳שלהם, וחושבים שזהו דבר טבעי, ״אני שם אוכל בפי ולועס, והאוכל צריך לרדת בבית הבליעה שלי״, אומרים חכמינו הקדושים, שהקדוש־ברוך־הוא ברא לכל אחד כעין מעיין, שהוא מלחלח לחלוחיות בגרון, וכך אדם יכול לבלוע את המאכל. ומי שם לב אל דברים כאילו?! אדם חושב שהכל טבעי, שגופו — רמ״ח איברים ושס״ה גידים צריך לפעול כדבעי.

ובאמת אלו הנפלאות של הקדוש־ברוך־הוא, שהוא מפליא לעשות עם האדם, כמו שאנו אומרים: ״ומפליא לעשות״, כל האדם הוא פלא גדול, כי אם יפתח מה שסתום ואם יסתם מה שפתוח, אין לאדם קיום אפילו רגע אחד. ואף אחד לא שם לב על הנסים והנפלאות שהבורא יתברך שמו עושה עמו, וחושב שהכל טבע ומקרה. וכל זה בא מגאות וישות, אשר נדמה לו שהכל טבע. ולכן, בני ובנותי היקרים! הרגילו עצמכם לתת תודה להקדוש־ברוך־הוא על כל אשר עובר עליכם, ועל־ידי־זה יתגלה לכם שהכל נס, כל הקיום של כל יהודי, זהו נס אחד גדול. ובפרט כלל נשמות ישראל הם תמיד עומדים תחת השגחתו הפרטית; כבשה אחת בין שבעים זאבים.

אמות העולם רשעים ארורים ורוצחים, אשר כבר אלפים שנה הורגים, שורפים, שוחטים, תולים, חונקים את נשמות ישראל בכל מיני מיתות משנות, מיתות אכזריות, ואף־על־פי־כן עם ישראל חי וקים, ודבקים בקונם, אינם עוזבים את בוראם, איזו תודה והודאה אנו צריכים לתת להשם יתברך, שהבדילנו מן התועים ונתן לנו את תורתו הקדושה, ואין לנו שום חלק ונחלה עם הגויים?! עלינו לשמח בזה מאוד מאוד, שזכינו להיברא מזרע ישראל! וזו התודה הכי גדולה, שעלינו לתת להקדוש־ברוך־הוא בימי חנוכה האלו — שזכינו לקבל את התורה, ללמוד את התורה ולקים את מצוותיה, ואנו מאמינים בהקדוש־ברוך־הוא, אשר אין עוד תודה יותר גדולה מזו ! ועל־ידי שאדם מרגיל עצמו לתת תודה והודאה למקום ברוך הוא, על־ידי־ זה נעשים חייו קלים יותר. כי למה בני־אדם ממורמרים ומדוכאים? מחמת שנדמה להם שהכל מקרה, אשר זה מחשיך עיניהם. וזו הייתה קליפת יון, כמו שאומרים חכמינו הקדושים (בראשית רבה ב, ד): וחשך — זו יון שהחשיכו עיניהם של ישראל בגזרותיהם; בכל יום ויום גזרו גזרות חדשות נגד עם ישראל, התלוצצו מכל הקדוש לעם ישראל. והקדוש־ ברוך־הוא עזר לישראל שנצחו את היונים, זו התורה והודאה הכי גדולה שעלינו לתת לו יתברך. וכמו שהיה אז כן עתה — שמתגברים היונים, ורוצים להחשיך את עיני ישראל בכל יום בגזרות חדשות, בדיוק כפי שהיה לפני אלפים שנה, שהיונים גזרו שיחללו שבת, ובימים אלו באים הערב רב, שאינם מעם ישראל, רק נתערבו בין נשמות ישראל, והם יונים מתיונים, רוצים לעקור את השבת מעם ישראל, אך לא יועיל להם, כי עם ישראל מוסרים נפשם בשביל הקדוש־ברוך־הוא, ולא יתנו שיחללו את השבת. לזאת, בני ובנותי היקרים! עליכם לתת תודה והודאה להקדוש־ברוך־הוא, שזכיתם להאמין בו יתברך, וזכיתם להתקרב אל הצדיקים האמיתיים, שהם בחינת מתתיהו ובניו הכהנים הגדולים, החשמונאים, שהדליקו את המנורה באור אין סוף ברוך הוא. וכך הולך מדור דור; שבכל דור ודור קמים עלינו כל מיני יונים ומתיונים, ורוצים לעקור מאתנו את התורה והמצוות — היה לא תהיה, אבל לא יצליחו. אבל עליכם, בני ובנותי היקרים, להתחזק מאוד, לשמור שבת בשמחה עצומה, לראות ששבת תהיה שבת, כי על חילול שבת באה מיתת סקילה, רחמנא לישזבן. אנחנו עדים בכל יום לתאונות דרכים ומיתות משנות, הכל בא מחמת חלול שבת. לזאת, בני ובנותי היקרים! זכרו היטב, שהיונים רצו לעקור מנשמות ישראל את השבת ולחללה, וזכינו להתגבר עליהם.

כמו־כן עתה, בני ובנותי היקרים! אל תתנו שיסיתו אתכם נגד השבת — לחללה, כי כל העניות והדחקות היא רק מחמת חלול שבת, כל הצרות העוברות עליכם, זה רק מחמת שאתם דחוקים מהשבת, כי אם תזכו לקיים שבת בשמחה עצומה, ישפע עליכם שפע עצום בששת ימי המעשה, כמובא בזוהר (זהר יתרו פח), שכל הברכות נמשכות על האדם בששת ימי החול, הן רק בזכות שמירת שבת כהלכתה; ורבנו ז״ל אומר (לקוטי־מוהר״ן, חלק ב׳, סימן ב׳), ששבת היא הארת העולם הבא; בשבת מרגישים את הקדוש־ברוך־הוא כמו שמרגישים אותו יתברך בעולם הבא. ועיקר השלמות — להמשיך את הבורא יתברך שמו בששת ימי החל, שגם אז נזכה להרגישו יתברך.

אבל לזכות לזה אי אפשר רק על־ידי שאדם מרגיל עצמו לתת תודה והודאה לו יתברך על כל אשר עובר עליו, פי אדם צריך לשמוח בשבת ולהמשיכה על ששת ימי החול, ובזה מגלה את טוהר לבו, שבאמת מאמין בהקדוש- ברוך־הוא; כי בזה שאדם תמיד נותן תודה ליוצרו, נעשים חייו קלים מאוד, כי מדוע בני־אדם ממורמרים, בדיכאון, בעצבות ובמרירות? מפני שאינם מכירים את הקדוש־ברוך־הוא, אינם יכולים להשיג שהקדוש־ ברוך־הוא נמצא פה אתנו, עמנו ואצלנו, כי דומם, צומח, חי, מדבר, הם עצם עצמיות חיות אליקותו יתברך, אבל האדם צריך לבטל עצמו לגמרי אל אין סוף ברוך הוא, לבטל ישותו, לדעת שהוא בעצמו־ כלום, וצריך רק את הקדוש־ברוך־הוא, וזה יכולים להשיג רק בשבת; כשאדם זוכה ושומר שבת, זוכה להגיע לביטול כזה, שנתבטל אל האין סוף ברוך הוא, ומאירה עליו השכינה באור גדול.

אבל היונים, ימח שמם, מאז עד ימים אלו רוצים לעקור רק את השבת מעם ישראל, ובפומבי רוצים להביאם לחלול שבת.

ולכן אל תתנו שהמתיונים והערב־רב יגרמו שתחללו את השבת, כי בזה תלוי האושר שלכם והעשירות שלכם, וכמו שאומרים חכמינו הקדושים (ירושלמי ברכות, פרק ב׳, הלכה ח׳): ״ברכת הוי״ה היא תעשיר״ (משלי י, כב) — זו ברכת שבת; ולכן הרגילו עצמכם לתת תודה והודאה להקדוש־ברוך־הוא על כל אשר עובר עליכם, כמו שאומרים חכמינו הקדושים (ברכות ס:): לעולם יהא אדם רגיל לומר: ׳כל מה דעביד רחמנא לטב עביד'; כל מה שהקדוש־ברוך־הוא עושה — זה לטובה.

מוהרא"ש עם תלמידו רבי יצחק לעזער שליט"א

ולכן למה לכם להיות בדיכאון ולשבור את רוחכם?! אדרבה! תתחזקו ותהיו שמחים ועליזים, שזכיתם להיברא מזרע ישראל, ואתם זוכים לדבר אל הקדוש־ברוך־הוא, אשר אין מדרגה גדולה מזו. וכל אשר עובר עליכם תהיו מצדיקים את הדין, ותאמרו, שזה לכפרת עוונות. וכמו שאומרים חכמינו הקדושים (תענית ח,): כל המצדיק עצמו מלמטה מצדיקין עליו הדין מלמעלה; אם אדם יודע, אשר ״צדיק הוי״ה בכל דרכיו וחסיד בכל מעשיו״ (תהלים קמה, יז), אזי כל חייו הולכים בקלות רבה יותר. ולכן, בני ובנותיי היקרים! אל תתנו, שהיונים, המתיונים והערב־רב ישברו אתכם, הם עושים תעמולה נגד הקדוש־ברוך־הוא, נגד התורה ולומדיה, נגד כל הקדוש לעם ישראל, ונדמה כאילו הם כבשו כבר את כל העולם, תדעו לכם. שהכל שקר וכזב, כי הקדוש־ברוך־הוא מחיה ומהוה ומקיים את כל הבריאה כלה, רק תתקרבו אל הצדיקים האמיתיים שבדור הזה, שהם בחינת מתתיהו ובניו, החשמונאים, הכהנים, אז תראו את החסד של הקדוש־ברוך־הוא, שאפילו שעובר עליכם משברים וגלים, תדעו שהכל לטובה, וכן אומרים חכמינו הקדושים (פסחים קיח.): ״הודו לה׳ כי טוב״ — הודו לה׳, שגובה חובתו של אדם בטובתו; עשיר בשורו, עני בשיו, יתום בביצתו, אלמנה בתרנגלתה; לכל אחד משלמים בחזרה כפי מה שיש לו. ולכן אל תהיו שבורים בזה שעובר עליכם איזה משבר וגל, אדרבה תדעו שהקדוש־ברוך־הוא אוהב אתכם, לכן שלח לכם את הצער והיסורים האלו, ורוצה שתפתחו את הפה, ותדברו אליו, ותתחילו לפאר ולהודות ולשבח להקדוש־ברוך־הוא, ועל־ידי־זה תנצלו מכל מיני צרות שיכולות לבוא עליכם בפתע פתאום, חס ושלום. ואנחנו עדים, שמי שהולך לו טוב, לא יקח את ספר התהלים, ויבקש את הקדוש־ברוך־הוא ויבכה לפניו, כי מרוב גאות וישות שבו, אינו צריך את הקדוש־ברוך־הוא כביכול, אבל ברגע שאדם מקבל איזו מכה, ועובר עליו איזה משבר, לוקח את התהלים, ומתחיל לבכות לפניו יתברך וצועק: ״אבא, אבא! תשלח לי רפואה ׳שלמה ! אבא, אבא! תוציא אותי מהצרה שאליה נקלעתי!״ ולכן, בני ובנותי היקרים! למה לכם לחכות עד שתקבלו מכות, ואז תחזרו אל הקדוש־ברוך־הוא, יותר טוב עכשיו להודות להקדוש־ברוך־הוא, כשיש לכם כל טוב, ודייקא בימי חנוכה הקדושים, שבהם אנחנו מודים ומשבחים ומהללים את הקדוש־ברוך־הוא על הנסים והנפלאות, התשועות והנחמות שעשית לאבותינו בימים ההם בזמן הזה. כי גם עתה יש לנו אותם נסים, שבאים יונים, ערב־רב, ורוצים לעקור מנשמות ישראל את האמונה בהקדוש־ברוך־הוא, כמו שעשו היונים, אבל לא יועיל להם, כי הצדיקים האמיתיים שבכל דור ודור, הם בחינת מתתיהו ובניו; החשמונאים הכהנים לוחמים עם היונים והמתיונים והערב־רב האלו, ומחדירים אמונה בנשמות ישראל. לזאת, בני וכמתי היקרים! עליכם להתחזק באמונת חכמים, שזה עניין קדוש החודש, שמקדשים בכל חודש את הלבנה. וזה תלוי רק בחכמי הדור, חכמי ישראל. וגם את הגזרה הזו גזרו היונים, כי רצו להוציא מעם ישראל, שלא יחדשו את החדש, כי זה תלוי כפי האמונת חכמים שיש באדם. לזאת הערב־רב, היונים, מתלבשים מאוד על חכמי הדור, צדיקי אמת, ומתלוצצים מהם, מדברים עליהם כל דבר אסור, כי הם מאוד מפחדים מהצדיקים האמתיים — מתתיהו ובניו, החשמונאים הכהנים, כי רק הם יכולים לעקור אותם ולבטלם כליל מהעולם, בשביל זה עשו ליצנות מחכמי ישראל; וכן הדבר בדור הזה, אלו הרשעים הארורים, ערב־רב, המתיונים למיניהם, עושים צחוק כל הזמן מהחכמים האמיתיים, מחכמי הדור, ומתלבשים בכל מיני לבושים ללעוג על חכמי ישראל, חכמי התורה, שמסרו להם את עניין קדוש החודש, והם מלמדים את נשמות ישראל להתחדש תמיד, ושלא ייאשו עצמם, חס ושלום בשום פנים ואופן. לזאת, בני ובנותי היקרים! תתחזקו באמונת חכמים, ודיקא על־ידי־זה תכניעו את היונים, שמחשיכים את עינינו. וכמו־כן גזרו היונים על מצות מילה, ואנחנו עדים, שיש גם היום יונים ומתיונים, המתלוצצים ממצות מילה, ורוצים לעקרה מנשמות ישראל היה לא תהיה.

לזאת, בני ובנותי היקרים! ראו מה לפניכם, עד היכן הגיעה החצפה של הערב־רב, המתיונים והיונים, שמחציפים פניהם נגד מצות מילה, בדיוק כמו שהיה לפני אלפים שנה, כן גם עתה. לזאת, בני ובנותי היקרים! זכרו היטב מה שחכמינו הקדושים אומרים, שעל מצות מילה מסרו עצמם עם ישראל, כמאמרם ז״ל (שבת קל.): כל מצווה שמסרו ישראל עצמן עליה למיתה, כגון עבודה זרה ומילה — עדין היא מוחזקת בידם; מצות מילה, שעם ישראל מסרו נפשם עליה בשעת גזרה — יחזיקו בה לעד, כי בא להם במסירות נפש הכי גדולה. ואיך יעזו מתיונים, ערב־רב ארורים, להתלוצץ ממצות מילה וירצו לעקרה?! ואמרו חכמינו הקדושים (שבת קל.): כל מצווה שקבלו עליהם בשמחה, כגון מילה, כדכתיב (תהלים קיט): ״שש אנכי על אמרתך כמוצא שלל רב״, עדין עושים אותה בשמחה. לזאת ראו מה לפניכם ? אותן גזרות שהיונים גזרו לפני אלפים שנה על עם ישראל, אותן גזרות יש גם היום, רוצים לעקור את השבת מעם ישראל, רוצים לעקור את קדוש החודש שתלוי באמונת חכמים, וכן את מצות מילה וכו', אל תתנו שיעבדו עליכם, אלא תתחזקו מאוד מאוד באמונה פשוטה בהקדוש־ברוך־ הוא, ותדעו שהקדוש־ברוך־הוא נמצא פה אתנו, עמנו ואצלנו, ועדין יש לנו חכמי הדור, חכמי ישראל, שהם בחינת מתתיהו ובניו, החשמונאים, הכהנים, שלוחמים נגד אלו הרשעים. בשביל זה אומרים חכמינו הקדושים (בבא קמא פב), שתקנו ואמרו: ארור האיש שיגדל חזירים, וארור אדם שילמד את בנו חכמה יונית; מה קשור זה לזה? אלא אנו עדים שמפיצים היום בכל הארץ בשר חזירים, להכשיל בני ישראל לאכול בשר החזיר, החמור והגמל, אשר נפתחות בכל יום חניות המוכרות את ה׳דבר אחר׳, אשר זה בא מהיונים, הערב־רב. לכן אמרו חכמינו הקדושים: ארור האיש שיגדל חזירים, וארור אדם שיגדל בנו חכמה יונית; כי זה תלוי בזה, כפי שאדם לומד חכמה יונית, חכמה חיצונית, אזי מגיע לגדול חזירים ומוכרם. לזאת, בני ובנותי היקרים! אל תחשבו שימי חנוכה האלה היו לפני אלפים שנה, אלא נמצאים אתנו בכל שנה ושנה, כי מאז היונים הראשונים עד עכשו, הם אותם היונים, אותן קליפות, אותה סטרא אחרא, אותם רשעים הרוצים להעלים ולהסתיר ולכסות את אמיתת מציאותו יתברך. וחכמינו הקדושים אומרים (ראש השנה יח), שמלכות יון גזרה גזרה לא להזכיר שם שמים על פיהם, וזאת גוזרים גם היום, הכל יתנו לדבר אבל לא מהקדוש־ברוך־הוא, יתנו לפרסם את הכל, אבל לא את הקדוש־ברוך־הוא, כי ברגע שמתגלה הקדוש־ ברוך־הוא, אין לקליפות האלו שום כוח. עיקר כוחם — רק כשאינם מגלים את הקדוש־ברוך־הוא, כשנדמה שהכל טבע ומקרה ומזל, אז הם קמים עלינו, אבל ברגע שנחדיר בעם ישראל את האמונה פשוטה בו יתברך, ונבטל עצמנו לגמרי אליו יתברך, על־ידי־זה לא יהיה שום קיום לקליפות ולסטרא אחרא, ליונים ולערב־רב. לזאת, בני ובנותי היקרים! ראו להוציא מביתכם כל אשר קשור לקליפות היונים. אנו רואים עתה תופעה מצויה ומגנה מאוד, שבכל בית ובית שומעים מוסיקה של יונים, של חילונים, של כופרים ואפיקורסים, שזה גורם לכל הצרות. רבנו ז״ל אומר (לקוטי־מוהר״ן, חלק א', סימן ג׳), שעל־ידי שאדם שומע זמר מרשע, זה מרחיקו מהקדוש־ברוך־הוא, ולהפך — אם שומע זמר מצדיק זה מקשרו אליו יתברך.

ולכן אל תשמעו את השירים של נבול פה וכפירות ואפיקורסות, כי זו הייתה קליפת היונים. וכן אמרו חכמינו הקדושים (חגיגה טו): אחר — מה קרה שמרד בהקדוש־ברוך־הוא ? אלא תמיד שר שירי יונים.

וכשהיה קם מבית־המדרש ספרי מינין היו נושרין מחיקו. אומר רבנו ז״ל (לקוטי־מוהר״ן, חלק א׳, סימן סד), כי זה תלוי בזה, אם אדם שר שירי עגבים, שירי תועבה, של רשעים ארורים, של גויים, זה מביא, שאחר־כך בחשאי מסתכל בספרי מינים ואפיקורסים, שאז נעקרת ממנו האמונה. לזאת, בני ובנותי היקרים!

תשמרו מאוד שלא תהיה בביתכם שום קלטת, שום שיר של זמר יוני, זמר חילוני, זמר של רשע, שמלא כפירות ואפיקורסות, מלא ניאוף, כי זה יגרום לכם כפירות בבית, רחמנא לישזבן. לזאת, בני ובנותי היקרים! עכשו ב״ימי חנוכה״ הקדושים האלו תראו לטהר את ביתכם מכל מיני עבודה זרה, מכל מיני חכמות יוניות, מכל מיני ספרי יונים, ואל תתנו שילדיכם ימשכו אחר יונים אלו, וזכרו היטב, שימי חנוכה״ הקדושים הם ימי חנוך, שצריכים לחנך את הילדים, להאיר בהם את הקדוש־ברוך־הוא. לזאת המצוה להדליק נר חנכה — בשעה שמתקבצים יחד האבא והאמא, הבנים והבנות, ובצותא מדליקים את הנרות, מבעירים את האמונה, מלהבים את האש קודש הבוערת בנשמות ישראל, ושרים שירות ותשבחות להקדוש־ברוך־הוא, ואומרים: ״הנרות הללו אנו מדליקים״ נרות קדושים, אורות רוחניות, גלוי אלוקות. ובזה שאנו מודים ומהללים להקדוש־ברוך־ הוא על הנסים והנפלאות, על התשועות ועל הנחמות, שעשה עם אבותינו בימים ההם בזמן הזה, על־ידי־זה ממשיכים על עצמנו אור וזיו וחיות ודבקות הבורא יתברך. לזאת ראו, בני ובנותי היקרים! לא להתפעל מאף אחד, אלא תהיו חזקים באמונה פשוטה בהקדוש־ברוך־הוא, על כל מה שעובר עליכם. ותתנו תודה לבורא יתברך שמו, ועל־ידי־זה תראו שיתחיל להאיר מוחכם, ויתרחב לכם הדעת, והלב לא יהיה מעוקם בעקמומיות ובספקות. כי למה אתם סובלים כל־כך הרבה צרות, כל־כך הרבה סבל?! למה אתם מדכאים בדכאון?! רק מחמת חסרון אמונה, כי אם הייתם יודעים שהקדוש־ברוך־הוא נמצא פה אתכם, עמכם ואצלכם, הייתם מהללים ומשבחים, מקלסים ומפארים אותו יתברך, אלא היונים מחשיכים עיניכם, ונדמה לכם, שהכל מקרה ומזל, בשביל זה אנו סובלים כל־כך הרבה צרות ויסורים ומרירות. לזאת, בני ובנותי היקרים! ראו לשמוח שנפל חלקכם בחלק ישראל, שאתם מאמינים בני מאמינים. ואל תתנו שהיונים יכנסו בכם, ויעקרו מכם את הדת. אדרבה תחנכו את בניכם ובנותיכם בחנוך כשר, חנוך תורני, חינוך של קיום המצוות, תמסרו נפשכם להוציא ילדיכם מהחינוך הכפרני, החינוך היוני, ותכניסו אותם בחינוך תורני, חינוך שבו מלמדים את האמונה הקדושה, להאמין באין סוף ברוך הוא, והוא ידיעת הקדוש־ ברוך־הוא ותורתו יתברך, ומחנכים את הילדים לקיים מצוותיו יתברך; בני ובנותי היקרים! זכרו היטב שאחת מהגזרות המרות שהייתה לעם ישראל מהיונים ועדין ישנה — שלא יתחתנו בגיל צעיר, אלא יטמאו את עצמם בכל מיני פגמים של פגם הברית, רחמנא לצלן, רצו שכולם יהיו פגומים בברית, לזאת מלאו את הארץ עם שיקוץ, תיעוב, זיהום וניאוף. ומה אנו רואים ? כל הארץ מלאה זהמה, פורנוגרפיה, עד שבקושי יכולים לחצות כביש, מרב ערום וזיהום שיש ברחובות. יש כל מיני תמונות תועבות, שמוכרים בריש גלי. לזאת, עלינו למסור נפשנו לחתן ילדינו בגיל צעיר, שיהיו שמורים מהחטא, ורק בזה אנו יכולים ללחום נגד הזוהמה של היונים. לזאת, בני ובנותי היקרים! ראו לשמור מאוד על טהרת המשפחה, אשר גם זו הייתה גזרה מהערב־רב והיונים, לסגור את המקוואות, שלא יוכלו לטבול, ועלינו למסור נפשנו להיזהר מאוד בקדשת ישראל, על־ידי טהרת המשפחה, אשר אין עוד מצווה יותר גדולה מזו, כי אוי לו למי שאינו שומר טהרת המשפחה, אשר אז נכשל באסור כריתות החמור.

לזאת, בני ובנותי היקרים! עתה ב״ימי חנוכה״ הקדושים, שהם ימי רצון, תתחילו לדבר אל הקדוש־ברוך־הוא, ותבטיחו לו יתברך, שמהיום והלאה תשמרו על שבת, על אמונת חכמים, שזהו קדוש החודש, תשמרו על בריתכם, שזו מצות מילה, לא לפגום בברית, חס ושלום, לא להיכשל באסורי כריתות ומיתות בית־דין, חס ושלום, ותשמרו טהרת המשפחה. ובזכות זה שתתחזקו באמונה פשוטה בו יתברך, ותמיד תתנו תודה והודאה להקדוש־ברוך־הוא, תזכו שיתגלה עליכם הקדוש־ ברוך־הוא בהתגלות כזו, שתרגישו ערבות, נעימות, זיו, ידידות, חיות אלקותו יתברך בגלוי כזה, שלא תיארתם ולא שערתם כלל. לזאת, בני ובנותי היקרים! אל תתיאשו מכל אשר עבר עליכם, אלא תתחילו התחלה חדשה, אשר זו מצות ״ימי חנוכה״, להתחיל בכל יום מחדש, בכל יום לעשות התחלה חדשה, ודיקא על־ידי־זה תזכו לחזר בתשובה שלמה, בזכות זה שלא תתיאשו, אלא תחזיקו מעמד בתוקף הגלות המרה הזו, ותדליקו את הנרות הקדושים. ובשעה שאתם מדליקים את הנרות עתה ב״ימי חנוכה״ הקדושים, תתנו תודה והודאה להקדוש־ברוך־הוא על החסד חינם שעשה אתכם, שנבראתם מזרע ישראל, ולא עשני גוי. השמחה הזו תשפיע עליכם שפע ברכה והצלחה, ויאיר לכם האור בתוך ביתכם, ותהיו הכי מאשרים בחייכם; כי אין עוד אושר גדול מזה, שאדם מרגיל עצמו להודות ולהלל ולשבח לבורא יתברך, ומבקש ממנו כל צרכיו, כי רק הוא יתברך הכתובת לבקש הכל. ואף אחד לא ירמה אתכם, כאילו יש לו איזה מקל קסמים וכו׳, אלא עיקר ההצלה להציל עצמנו בימים ההם ובזמן הזה, הוא רק על־ידי מתתיהו ובניו, שהם הכהנים הצדיקים שבכל דור ודור. אשר שולח לנו הקדוש־ברוך־הוא צדיקי הדור, חכמי ישראל, המגלים לעם ישראל את קיום התורה והמצוות, ומשמחים ומעודדים את נשמות ישראל. אשרי מי ששם דברי אלה בתוך לבו, ואז טוב לו בזה ובבא כל הימים.

תם ונשלם, שבח לאל בורא עולם!

הגב

avatar
  הירשם  
Notify of
שלום לכם!
איך אפשר לעזור?
Powered by
גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן