חנוכה

שיחות מוהרא"ש • חנוכה •

חנוכה

מוהרא״ש נ"י (ז"ל) אמר, שמובא בספרים הקדושים, שבימי חנוכה הקדושים מאיר אור הגנוז לצדיקים לעתיד לבוא, ואז יכול כל אדם להמשיך על עצמו מהאור הגנוז הזה, ועיקר דבר זה הוא בשעת הדלקת נרות חנוכה, כי בנרות הללו שאנו מדליקים, מתלבש אור הגנוז לצדיקים לעתיד לבוא, ועל־ידי שיושבים מול הנרות, ומסתכלים עליהם בהסתכלות אמיתית, יכול האדם להרגיש ערבות ומתיקות נוראה מאוד, ולהמשיך על נשמתו אור נערב ונפלא מהאור הגנוז הזה, ועוצם הערבות והמתיקות הזאת, הוא אצל כל אחד ואחד כפום מה דמשער בלביה, אבל זה ודאי שכל אחד יכול להרגיש הרגשה עצומה ליד הנרות של חנוכה, ורואים בחוש, איך שהם נרות אחרים לגמרי ממה שמדליקים בשאר ימות השנה, כי אז בימי חנוכה הקדושים, אורו יתברך יורד עלינו בעוצם חשכותנו, ואפילו כשאנחנו נמצאים למטה מעשרה טפחים, הינו בתכלית המדרגה התחתונה, גם שם יורד עלינו אורו יתברך, וכל אחד זוכה להרגיש בו הרגשה נפלאה מאוד.

ואמר מוהרא״ש נ"י (ז"ל): היות שבימי חנוכה הקדושים יורד אלינו האור הגנוז הזה, לכן יכולים לפעול אז אצל השם יתברך דברים גדולים, שאין יכולים לפעול בשאר ימות השנה, ואז בשעת הדלקת הנרות, הזמן מסגל ביותר להתבודד עמו יתברך, ולבקש מלפניו יתברך, שיזכה להמשיך על עצמו האור הנפלא הזה בכל השנה כולה, עד שישאר אצלו בקביעות תמיד; ולכן אשרי מי שזוכה ליישב מול הנרות, ולהתבודד אז הרבה עמו יתברך, ולבקש אז על כל עניניו בכלל ובפרט ברוחניות ובגשמיות וכו׳, כי אז הוא עת רצון נפלא מאוד בשמים, ויש כח מיוחד לפעול אז כל בקשתו אצלו יתברך.

ואמר מוהרא״ש נ"י (ז"ל), בפרט בשבת-חנוכה מאיר אור נורא ונפלא מאוד, שאין מאיר בשאר שבתות השנה, ואמר בשם הרב הקדוש רבי פנחס מקוריץ ז״ל, שבשבת־חנוכה יכולים להרגיש מעין אורו של משיח ממש, והסבירו מוהרא״ש נ"י (ז"ל), כי רבנו ז״ל אומר (בלקוטי־מוהר״ן, חלק ב׳, סימן ב׳), שימי חנוכה הם ימי הלל והודאה, הינו שאז הזמן מסגל ביותר לאדם להכניס בדעתו, שעליו להודות ולשבח להשם יתברך על כל פרט ופרט מהחיים, כי כשמתחיל להתבונן בדעת נכונה, אזי מכיר, שכל מה שיש לו הוא חסד חנם מאת השם יתברך, ולא היה מגיע לו כפי מעשיו שום דבר כלל, ולכן כל מה שיש לו זה מתנת חנם ממש, ועליו להודות ולהלל אליו יתברך תמיד, וכשאדם בא להכרה זו, זה נקרא שעשוע עולם הבא ממש, וזהו אורו של משיח, כי משיח יכניס דעת זו בעולם, שתמיד ידעו ויכירו כל הבריות כולם, איך שהכל חסד חנם מהשם יתברך, ואין לאדם רק להודות אליו יתברך תמיד כל ימי חייו.

והנה הדעת הזאת מקבלים מהצדיקים האמתיים, כי הם מעוררים את כל מקורביהם ואנשיהם, שישמחו מאוד בחלקם ובגורלם בחיים, כי עם כל זה הלא השם יתברך מיטיב להם בכמה מיני אפנים, ועליהם להסתכל על החסדים והרחמים של השם יתברך, ולכן כשזוכים לבוא לצדיקים אלו לשבת־חנוכה, שאז מאיר עניין זה ביותר כאמור, אזי נמשך על האדם אור נורא מאוד מעין אורו של משיח ממש, ויכולים לזכות אז להארה עצומה; אשרי מי שזוכה לזה!.

ואמר מוהרא״ש נ"י (ז"ל), שזהו מה שמובא בספרים הקדושים, שמשיח הוא ראשי תבות: מ׳זוזה י׳מין ח׳נכה שי׳מיאל, כי זהו סוד הפסוק (שיר השירים ב׳): ״שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני״, כי מזוזה היא בחינת חבוק יד ימין, כי בכל פעם שיוצאים מהבית ונכנסים אליו, שמים יד ימין על המזוזה, ומחבקים ומנשקים אותה, ונזכרים בו יתברך על־ידי פרשת ״שמע ישראל״ — ״ואהבת״, הינו איך שהשם יתברך אוהב אותנו, וגומל עמנו חסדים ורחמים בכל עת, ומצד שני יש לנו נר חנוכה משמאל תחת ראשנו, להזכיר לנו לדחות מעלינו כל החשך והקליפות של המתיונים, שרוצים להתגבר בעולם, ודיקא בצד שמאל שמרמז על הדינים והגבורות, שם אנחנו מדליקים את נר החנוכה, לדחות משם את כל החשך והאפלה, וכל מה שדוחים את החושך הזה, כך מכניסים את אורו של משיח, בבחינת ״מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך״, ולכן ימי חנוכה הם מסגלים ביותר להמשיך אורו של משיח.

ופעם אחת אחר שבת־חנוכה, שדיבר מוהרא״ש נ"י (ז"ל) כל השבת קודש דבורים נוראים ונפלאים מאוד מאוד מעוצם מעלת ימי חנוכה, נכנס אברך אחד לקבל ברכת פרדה ממוהרא״ש נ"י (ז"ל), ואמר למוהרא״ש נ"י (ז"ל): ״הלואי שתהיה לי כל השנה הרגשה כזאת שהרגשתי אצלכם בשבת־חנוכה, כי טעמתי טעם גן־עדן ממש״, ענה ואמר לו מוהרא״ש נ"י (ז"ל): ״בשביל זה זכית לטעם טעם כזה, מחמת שבשבת־חנוכה מאיר אורו של משיח ממש, והדבורים האלו שדברנו בשבת־קדש הם הם הדבורים שידברו כשיבוא משיח״… אשרי הזוכה להיות אצל צדיקים בשבת־חנוכה!

ובעניין התנהגות מוהרא״ש נ"י (ז"ל) ליד נרות חנוכה: סיפר פעם מוהרא״ש נ"י (ז"ל), שבישנות בחרותו היה מנהגו להדליק נרות חנוכה בבית אביו, ויען שהנרות דלקו זמן רב כמה שעות, ובין כך הלכו הוריו לישון, היה הוא יושב כל הזמן לפני הנרות, והאריך שם הרבה, והייתה דרכו ליישב מול הנרות, ולבכות הרבה להשם יתברך בבכיות עצומות, וישב ובכה זמן רב מאוד, וספר כל לבו לפניו יתברך, ובקש על כל העניינים המובאים בדברי רבנו ז״ל, שהם מסגלים ביותר בימי חנוכה, כגון תורה ותפלה ושידוכים (עין לקוטי־מוהר״ן, חלק ב' סימן ב׳), והאריך בתפילותיו אז מאוד מול הנרות.

והפעם הראשונה שזכיתי להיות בבית מוהרא״ש נ"י (ז"ל), היה זה באחד מלילות חנוכה הקדושים, ומוהרא״ש נ"י (ז"ל) היה אז בשעת הדלקת נרות חנוכה, וראיתי עבודתו בקודש, איך שהדליק את הנרות בדבקות גדולה ועצומה מאוד, ותכף אחר אמירת ״הנרות הללו״ ישב מול הנרות והתבודד עמו יתברך, ולא המשיך אחר־ כך לומר את כל שאר סדר הזמירות, כי, בענותנותו הגדולה לא רצה שאצטרך לחכות לו, רק זרז עצמו מאוד, ולשב עמי בחדרו הגדול, ולמד עמי תורה מה״לקוטי־מוהר״ן" הקדוש, ודבר עמי הרבה דברי התעוררות והתחזקות בחן נורא ונפלא מאוד, והדבורים האלו נרשמו מאוד בלבי, ועשו אצלי פעלה נוראה מאוד.

גם מנהגו של מוהרא״ש נ"י (ז"ל) ללבוש את השטרימל ובגדי שבת־קודש בשעת הדלקת הנרות, ומורגשת אצלו הארה של יום טוב ממש.

ובענין נוסח סדר הדלקת נר חנוכה היה מוהרא״ש נ"י (ז"ל) נוהג לומר הכל כמודפס בספר הקדוש ״נר לצדיק״, ואמר פעם בעניין כל הנוסח הנדפס שם, שהוא קבל זאת מאנשי שלומנו, שקבלו מהדור הקודם בשם המגיד מטיראוויצע ז״ל, תלמיד רבנו ז״ל, הינו את סדר אמירת העשרה מזמורי תהלים: ויהי נועם, למנצח בנגינות, מזמור שיר וכו׳ וכו', וספר ששמע מרבי לוי יצחק,

שסדר זה לא נתפשט כל־כך בין אנשי שלומנו מחמת, שהיה ספק בידם אם המגיד הנ״ל קבל זאת מרבנו ז״ל, או שאמר אותם מדעת עצמו, ואמר על זה מוהרא״ש נ"י (ז"ל): מה יפסיד האדם אם יאמר עשרה מזמורים אלו בשעת הדלקת נר חנוכה, הלא אמר פעם רבנו ז״ל, שכל עשרה מזמורי תהלים הם תקון וסגלה גדולה מאוד, ולכן בעת רצון כזה של הדלקת נר חנוכה, בודאי כדאי לאומרם, ועוד הלא לכל אלו העשירה מזמורים יש שיכות גדולה לחנוכה, כי הפסוק ״ויהי נועם״ והמזמור ״יושב בסתר״ (תהלים צ״א) – מקובל מהבעל־שם־טוב הקדוש לומר בשעת נרות חנוכה כידוע, ו״למנצח בנגינות״ (שם ס״ז) – היא הכונה של ציור המנורה כידוע, ו״מזמור שיר חנכת הבית״ (שם ל׳) – הוא השיר של יום לחנוכה, ״רננו צדיקים״ (שם ל״ג) – הוא על־פי כונת האריז״ל על הפסוק נ׳פשנו ח׳כתה ל׳ה׳ ראשי תבות נ׳ח׳ל׳, (שהם ראשי התבות של ל׳הדליק נ׳ר ח׳נכה, עין בכונות), ״הללויה אודה ה׳״ ו״אשרי איש״ (שם קי״א קי״ב) – נתיסדו על־פי דברי רבנו ז״ל (לקוטי־מוהר״ן, חלק ב', סימן ב׳), שימי חנוכה הם ימי הלל והודאה, עין שם, ״שיר המעלות לדוד הנה מה טוב״ וכו׳ (שם קל״ג) – מדבר מעניין השמן של נר חנוכה כמובא בפסוק ״כשמן הטוב על הראש יורד על הזקן וכו',, ״מזמור לתודה״ (שם ק׳) – הוא גם על־פי התורה הנ״ל של רבנו ז״ל בעניין הלל והודאה (עניין שם בתורה הנ״ל שמדברת הרבה מהמזמור הזה), ״שיר המעלות לדוד לולי ה׳ שהיה לנר׳ וכו', (שם קכ״ד) – זה צווה רבנו ז״ל בפרוש לאנשי שלומנו לומר את זה בחנוכה, כדי להכניע את השונאים ובעלי מחלוקת שלהם (עין חיי מוהר״ן, סימן קכ״ד – דפוס חדש), ו״הללויה הללו אל בקדשו (שם ק״נ) – הוא כלול מכל העשרה מיני נגינה שנאמר בהם ספר תהלים, והוא כלליות כל ההלל וההודאה של דוד המלך, עליו השלום, הרי שיש לכל העשרה מזמורים האלו שיכות גדולה לימי חנוכה, ואם־כן למה לא נאמר את כולם, בפרט כשיש לנו קבלה כזו מאחד מתלמידי רבנו ז״ל.

ואמר מוהרא״ש נ"י (ז"ל), שמה שכתוב שם בספר ״נר להצדיק״ שיאמר כל מזמור בניגון אחר, זה גם־כן נובע מהמגיד מטיראוויצע ז״ל, שהיה נוהג לעשות כן, וכן היה נוהג בשעת אמירת העשרה מזמורים של ה״תקון הכללי״, שהיה אומר כל מזמור בניגון אחר.

ובעניין השלשה שירים הנדפסים שם בספר ״נר להצדיק״: ידיד נפש, אל מסתתר, אור הגנוז, עליהם אמר מוהרא״ש נ"י (ז"ל), שהיה מנהגו מאז שנתקרב לרבנו ז״ל לומר אותם בכל עת רצון, כי הלה רגיל מאוד באמירת ספר ״שערי ציון״ כמו שעשה רבנו ז״ל (כמובא ב״שבחי הר״ן), והשירים האלו מובאים שם, ומוהרא״ש נ"י (ז"ל) נוהג לאומרם בסעודה שלישית, וכן לפעמים בשעת חצות לילה, וכן בימי חנוכה הקדושים, ויש בהם התעוררות נפלאה להשם יתברך, ולכן הדפיס אותם בסדר הדלקת נר חנוכה; אשרי הזוכה להדליק נרות חנוכה עם תפילות, שירים ודבקות להשם יתברך, כי יטעם טעם אור הגנוז לצדיקים לעתיד לבוא.

 

(מתוך "שיחות מוהרא"ש" חלק ה')

שלום לכם!
איך אפשר לעזור?
Powered by
גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן