dolomites-2897602_960_720

עולת שבת בשבתו – וישב

וישב

א) וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען, פירש״י ביקש יעקב לישב בשלוה קפץ עליו רוגזו של יוסף צדיקים מבקשין לישב בשלוה אמר הקב״ה לא דיין לצדיקים מה שמתוקן להם לעוה״ב אלא שמבקשים לישב בשלוה בעוה״ז, וי״ל ע״פ המבואר בלקו״מ ח״א סי׳ ס״א ובליקוה״ל ר״ח ה״ז אות מ״ז מ״ח מ״ט, שעיקר השלימות לזכות בזה העולם הוא אמונת חכמים ועל ידי זה יש לו תמיד עצה שלימה איך להתנהג הן לו והן לאחרים שמתנהגים לפי דעתו ועל ידי זה נתרבים ספרים כי נזדכך המוחין על ידי אמונת חכמים ויכולים ליתן עצה הן לעצמו והן לאחרים שזה בחי׳ כתיבת ספרים כי ותנח עליהם הרוח והמה בכתובים (במדבר י״א) דייקא על ידי שהמה בכתובים שהם מחברים ספרים בידוע שותנח עליהם הרוח בחינת הרוח חכמה כי ידי הכתיבה הם ידי הסמיכה כי הסמיכה שסומכין את הרב והכתב הם מבחינה אחת כי על ידי שכותב ספרים זה סימן שנסמך ועל ידי הכתב שמחדש חידושי תורה על ידי זה ממשיך קדושת ארץ ישראל אפילו בחוץ לארץ ועל ידי זה זוכה לידע סוד העיבור כי שכלו נכלל לגמרי בשכליים העליונים ויודע מקום ושכל של כל אחד ואחד איזה עצה ליתן לו מה שאין כן מי שפוגם באמונת חכמים ולועג מהם הוא אין לו עצה שלימה וסימן שמוחו מלא מותרות ולבו נעשה מטונף כמו בית הכסא ממש ומהם יוצא המחלוקת על ספרים חדשים כי יש כמה ספרים ועתידים להיות ספרים וכולם צריכים להעולם, וזה שלועג מספרים חדשים סימן שנפגם מוחו מאד מאד והוא מלא מותרות וטינוף ועל ידי שמתגברים אלו שמוחם מבולבל עם מוח מלא מותרות ולב מלא טינוף כמו בית הכסא וחולקים על ספרים חדשים על ידי זה החכמים האמיתיים שמאיר בהם ידי הסמיכה שבים בתשובה ומחברים עוד ספרים ועל ידי זה ממשיכים שכלים גם בזה העולם ועל ידי זה נמתקים כל הדינים והצמצומים ונכללים באבן שתיה ועל כן על החכמים האמיתיים לידע כי באם שיש עליהם מחלוקת עיקר תשובתם לחבר עוד ספרים ועוד ספרים ועל ידי זה יזככו את הלב ויטהרו את המוח של המון עם ויאירו בהם אמונת חכמים , וז״פ וישב יעקב וגו׳ שביקש לישב בשלוה כי סבר מאחר שכבר הכניע את לבן ועשיו וניצול מהם שהם עיקר החולקים כי כן הוא בכל פעם כשמתעורר לבן ועשיו שהם החולקים על החכמים המחדשים ספרים חדשים, והם שבים בתשובה שלימה וסוברים מעתה שכבר חיברנו עוד ספרים אזי ישבו כבר בהשקט כי נכנעו החולקים אבל קפץ עליו רוגזו של יוסף שהוא בחינת המחלוקת שבין ישראל ובין הצדיקים בעצמם שזה בחינת מחלוקת השבטים על יוסף הצדיק, כי בעניין המחלוקת על הצדיק יש כמה בחינות, כי יש מחלוקת מגלות העכו״ם וממתנגדים רשעים ארורים, אבל יש גם מחלוקת שבין הצדיקים והכשרים בעצמם שהבעל דבר מתגרה בנוכלי ערמומיותו ומרבה מחלוקת ביניהם שעל ידי זה חוזרים ונפגמים כל הפגמים שמהם יוצא חלוקת העצה שזה נמשך מהמחלוקת שבין השבטים עם יוסף שעל ידי זה גרמו חלוקת מלכות בית דוד על ידי ירבעם בן נבט שחטא והחטיא את הרבים שעל ידי זה כל הצרות וכל הגלויות כמובן בפנים התורה זו (לקו״מ ח״א סי׳ ס״א) שדבר זה רואים בחוש כי לפעמים על ידי גאות של ירבעם בן נבט שנכנס אצל אחד כדאי לו לצאת במחלוקת ולהבעיר תבערה עצומה של מחלוקת כזו אשר המון אנשים יתרחקו והוא בכלל חוטא ומחטיא את הרבים והכל בשביל גאות של ירבעם בן נבט שנכנס בו וכו', וזה שסיפר יוסף חלומו והנה אנחנו מאלמים אלומים וגו׳ והנה תסובנה אלומותיכם ותשתחון לאלומתי, כי האבות עסקו לתקן חטא אדם הראשון שפגם באכילת עץ הדעת שעל ידי זה נמשכו פגם העשנים סרוחים העולים אל המוח שמשם נמשך כל המחלוקת על היראים והכשרים האמיתיים ועל כן עשיו שהוא זוהמת הנחש שפגם מאד באמונת חכמים, כי חלק על יעקב אבינו וביקש להורגו ממש שהוא החכם האמת על כן פגם באכילה מאד ואמר הלעיטיני נא וגו׳ שזה פגם האכילה דקדושה (המוב״פ) ועל ידי זה עולים עשנים סרוחים במוח שנמשך על ידי פגם אמונת חכמים.

ויוסף שעסק בתורה ויעקב מסר לו כל חכמתו שקיבל משם ועבר שזה בחינת שלימות התורה על ידי ריבוי ספרים על כן הראו לו בחלומו שזכה לתיקון המאכלים שזהו בחינת ותשתחון לאלומתי כי האלומות הם עיקר המאכלים שעיקר הוא הלחם ועל כן יוסף שזכה לעסוק בתיקון אמונת חכמים על כן אלומתו שהוא בחינת הלחם עיקר המאכלים קמה וגם נצבה כי ניצול מפגם בזעת אפך תאכל לחם, רק זכה שאלומתו קמה וגם נצבה בתוקפה בחינת תיקון המאכלים על ידי תיקון אמונת חכמים.

וזה שראה חלום שני שהוא והנה השמש והירח ואחד עשר כוכבים משתחוים לי שכל זה הוא סוד העיבור שהראו לו שזכה לזה בשלימות כי עיקר סוד העיבור הוא בעניין תהלוכות הגלגלים שהם השמש והירח והכוכבים (כמוב״פ) על כן סיפר להם כל זה כדי שיבינו שזכה לקבל חכמת אביו שהוא לחבר ריבוי ספרים קדושים שהם עיקר תיקון אמונת חכמים, אבל הם לא האמינו לו ויוסיפו עוד שנוא אותו על חלומותיו ודבריו וכל זה הוא עניין המחלוקת שבין הצדיקים ובין הכשרים קצת, והעיקר מחמת שהכל רוצים שיבינו מיד כל דרכי הצדיק והשגותיו, כי אם היו הכל רואים ומבינים מה שהשיג הצדיק אפילו חלק אחד מאלף בודאי היו כולם כרוכים אחריו והיו מתקרבים אליו בכל נפשם ומאודם, אך הצדיק מתנהג בחכמה ושכל בשביל הבחירה ומעלים עצמו ומסתיר עצמו מהעולם רק מגלה להם מעט מזעיר באופן שידעו ויבינו שהסוד אצלו, וכמו שמבאר בפנים על עניין סוד העיבור שהוא כלל התורה שיש בזה חכמה שיכולין לגלות להם מה שמגלין ואף על פי כן יהיה הסוד נשאר אצלו וכו׳ שזה בחינת כי הוא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים דייקא וכו׳ רק על ידי שמגלין להם יבינו שהסוד אצלו ועל ידי זה יש להם בחירה כי בוודאי אם ירצו באמת לאמיתו יכולין להבין מרחוק על ידי שכבר גילה להם שבודאי יודע עוד מה שיודע באופן שיתקנם לנצח, אך לא יחפוץ כסיל בתבונה וכו׳ וכו׳ וכן מתנהג הצדיק בכל השגותיו עד שבאמת מתקרבים החפצים באמת, אבל יש שמרבים להקשות קשיות עליו ורוצים להבין הכל וכשאין מבינים יוצאים לריב במחלוקת ומריבות רח״ל ואפילו צדיקים מתגרה בהם הבעל דבר ומכניס בלבם קשיות עליו כי בהתלמיד חכם והצדיקים מתגרה ביותר שיחלקו עליו מחמת שעליהם מסתכלים הרבה מישראל.

ובאמת יש בזה נסתרות סתרי סתרים הרבה בעניין המחלוקת שיש בין הצדיקים וכמובא בדברי רביז״ל (לקו״מ ח״א סי׳ ה׳) וזה היה המחלוקת של השבטים על יוסף שהוא גילה להם חלומותיו כדי שיבינו מרחוק עוצם גדולתו ופלאי נפלאות דבקותו בו ית׳ אך הם הוסיפו לשנוא אותו וכן מתנהג עכשיו כל מה שתגלה ותפרסם סתרי נסתרות הלצים אשר טינוף ומותרות במוחו יתלוצצו מזה וירבו לחלוק על ידי זה דייקא.

וז״פ וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען שביקש לגייר גרים כמו אביו ולהחזיר בני אדם בתשובה (עי׳ לקו״מ ח״א סי׳ רכ״ח) אך קפץ עליו רוגזו של יוסף שעבר עליו אותו המחלוקת שעבר על יוסף וכן הוא בכל דור ודור כשרוצים לגלות ולפרסם אמתת מציאתו ית׳ על ידי זה מתגברים ומתפשטים המונעים והלצים ומרבים לחלוק עליו וכו׳ אבל עצת ה׳ לעולם תעמוד כי דייקא על ידי זה סיבב השי״ת שירד יוסף למצרים וכו׳ עד ששבו בתשובה השבטים על מכירתו ואמרו אבל אשמים אנחנו וגו׳ ובאו והשתחוו אליו ואמרו אליו שא נא לפשע עבדי אלקי אביך שכל זה הוא בחינת תשובה על פגם אמונת חכמים שעל ידי זה נתרבין הספרים הקדושים שבכל דור, שזה סוד כלל התורה הקדושה שקיבלנו דייקא על ידי ששבו בתשובה במצרים על פגם אמונת חכמים ונתן לנו משה רבינו ביציאת מצרים דייקא אשר כל זה נסתבב על ידי מכירת יוסף שהוא המחלוקת ולבסוף שבו בתשובה ויצאו משם וקיבלו את התורה וכן הוא בכל דור ודור, ודו״ק.

ב) והנה אנחנו מאלמים אלמים בתוך השדה והנה קמה אלומתי וגם נצבה והנה תסובינה אלומתיכם ותשתחוין לאלומתי, וי״ל ע״פ המבואר בלקו״מ ח״ב סי׳ מ״ה בעניין בני אדם שרוצים ומכינים עצמן כמה פעמים לנסוע לצדיק האמת ואחר כך יש להם מניעות ונמנעים דע כי שבת הוא נקודה הפנימיות וממנה יונקים כל הששה ימים שהם בחי׳ העיגולים סביב הנקודה, והקליפות מוליכין את הרשעים סביב הנקודה בבחי׳ (תהלים י״ב) סביב רשעים יתהלכון, ואינם מניחים אותם להתקרב לפנים אל הנקודה הפנימית. וכל זמן שהם עדיין בתוך העיגולים עדיין יש להם תקוה להתקרב, אפילו פושעי ישראל עדיין יש להם תקוה להתקרב כל זמן שלא יצאו מן העיגולים לגמרי ח״ו אבל מי שכבר יצא לגמרי מן העיגולים כגון משומדים רח״ל אזי אי אפשר לו להתקרב כלל, והצדיק הוא בחי׳ שבת נקודה הפנימיות שממנו יונקים הכל, וזה מה שאמר להם יוסף שהוא הצדיק נקודה הפנימית תדעו שאף שכולכם מאלמים אלומים בתוך השדה היינו שכלל נשמות ישראל רוצים להשלים את עצמם בשדה העליונה שזה ר״ת א׳ל׳מ׳י׳ם׳ מ׳תי י׳גיע מ׳עשי ל׳מעשי א׳בותי, אף על פי כן צריכין שתדעו כי והנה קמה אלומתי וגם נצבה כי הצדיק הוא נקודה הפנימית וכולכם צריכים אלי (עי׳ בסיפו״מ מעשה י״ג מיום ב׳) אך זאת תדעו כי כל זמן והנה תסובינה אלומתיכם שאתם מסבבים סביבי ואתם בתוך העיגולים יש לכם תקוה להגיע אלי ותשתחוון לאלומתי ותכללו ותקרבו אלי, והבן.

ג) ויאמרו לו אחיו המלך תמלך עלינו אם משול תמשול בנו וגו׳, וי״ל ע״פ המבואר בלקו״מ ח״א סי׳ ל״ד כי הנה הכלל שהממשלה ביד הצדיק לפעול פעולות כרצונו כמו שדרשו חז״ל (מו״ק ט״ז:) צדיק מושל וכו׳ מי מושל בי צדיק וכו׳ ועיקר הממשלה הוא על ידי כלי השפע שהם הדיבור שזה בחי׳ (דברים א׳) ויברך אתכם כאשר דיבר לכם היינו לפי הדיבור כן השפע אם הדיבור היינו הכלי השפע הוא בשלימות ובמלואה אזי יכולים לקבל בהם רוב שפע והדיבורים של הצדיק בוודאי הוא בשלימות ובמלואה לכן יכול להמשיך השפע לישראל ע״ש, והנה בוודאי השבטים היו צדיקים קדושים, ובזה שהוציאו מפיהם המלך תמלוך עלינו אם משול תמשול בנו ודיבוריהם היו בוודאי בשלימות כי כלי השפע שלהם היו מתוקנים ועל כן גרמו אחר כך באמת שיהיה מלך ומושל עליהם וכל זה גרמו הם בעצמם עם דיבוריהם ויוסיפו עוד שנוא אותו על חלומתיו ועל דבריו כי זה ידוע שצריכים לעלות בכל פעם מדרגא לדרגא ועל כן אפילו שפעלו בדיבורי פיהם שיהיה מלך ומושל כנ״ל אך ויוסיפו עוד ובכל מקום שיש תוספת הוא הוספה בקדושה (עי׳ לקו״מ ח״א סי׳ י״א) היינו שקידשו עצמם יותר ויותר להוריד את החרפה השורה על לבם שמשם נמשך השנאה שנוא אותו על חלומותיו ועל דבריו שהוא בחינת חרפת לב שבא מאהבות רעות, ערלת לב (כמוב״פ). אשר משם נמשכים החלומות (עי׳ לקו״מ ח״א סי׳ נ״ד) והדמיונות והדיבורים רעים וצריכים לתקנם בכל פעם (עי׳ לקו״מ ח״א סי׳ כ״ט וסי׳ ל״ח ע״ש).

ד) וילכו אחיו לרעות את צאן אביהם בשכם, פירש״י שלא הלכו אלא לרעות את עצמן, והדברים תמוהים מאד איך יכולים לפרש על צדיקים קדושים כאלו שבטי יה שלא הלכו אלא לרעות את עצמן, וכן יפלא מאד כל עניין מכירת יוסף איך מלאו לבם של אחים יקרים כאלו למכור את אחיהם יוסף לעבד, וכן תמוה שהשליכוהו בבור, ואחר כך וישבו לאכול לחם, ויש לומר שהם מחולקים בדרך בעבודת השי״ת כי מבואר בלקו״מ ח״א סי׳ כ״ה יש שני מיני עבודות ודרכים בעבודת השי״ת, שזה נקרא פנימיות וחיצוניות, דרך ועבודה של תורה ותפלה ומצות הם בחינת פנימיות, דרך ועבודה של אכילה ושתיה ומשא ומתן הם בחינת חיצוניות, ועבודה חיצוניות היינו אכילה ושתיה של האדם העומד במדריגה העליונה היא מאירה ומשובחת יותר מעבודת פנימיות היינו תורה ותפלה ומצוות של האדם העומד במדריגה התחתונה וכו׳ ע״ש, וזה עניין המחלוקת בין רבי שמעון בן יוחאי ובין רבי ישמעאל, (ברכות לה:) רבי ישמעאל סובר הנהג בהם מנהג דרך ארץ (לעסוק בעסקי עוה״ז שהוא דרך חיצוניות) ורבי שמעון בן יוחאי סובר מלאכתן נעשית על ידי אחרים (לעסוק בעסקי עוה״ב שהוא דרך הפנימיות) ע״ש, ועתה יובן כל העניין כחומר כי יוסף נתגדל בחיק אביו ועסק תמיד באהל התורה שזה בחינת פנימיות ולא ידע שיש גם עבודה חיצוניית ועל כן ויבא את דבתם רעה אל אביהם. אבל אחיו עסקו בעבודת חיצוניות בחינת צאתך ועל כן וילכו אחיו לרעות את צאן אביהם בשכם פירש״י שלא הלכו אלא לרעות את עצמן היינו כנ״ל בעבודה חיצוניית למצוא את אלקותו ית׳ גם בחוץ שזה בחי׳ ש׳כ׳ם׳ ר״ת ש׳ם כ׳בוד מ׳לכותו כי גילו גם בחוץ את אמתת מציאתו ית׳ שזה נקרא עבודת הבירורים בירורי ניצוצות הקדושות גם בחוץ (עי׳ לקו״מ ח״א סי׳ ר״פ) ומחמת שיוסף אחז רק בשיטתו ועל כן קטרג עליהם והביא דבתם רעה אל אביהם כי מי שדבוק רק בתורה ובתפלה אינו יכול להבין איך יכול להיות עבודה אחרת וכו׳ כמו רבי שמעון בן יוחאי שאמר אפשר אדם חורש בשעת חרישה זורע בשעת זריעה וכו׳ תורה מה תהיה עליה. וכן מצינו (שבת ל״ג:) כשיצא מן המערה אמר מניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה כל מקום שנותנין עיניהן מיד נשרף. שזה בחינת והביא דבתם רעה אל אביהם. אך השבטים הקדושים ידעו מעבודה יותר גבוהה כי יכולים לעבוד את השי״ת גם על ידי אכילה ושתיה ומשא ומתן כי בהם מקיימים את התורה בפועל ממש [כמו שאמר הבעש״ט הקדוש זי״ע אשר אלו העוסקים במשא ומתן באמונה מקיימים את התורה בפועל ממש מה שאין כן מי שלומד אין בא תחת ידו לקיים וכו'] ועל כן שמו אותו בבור ואמרו חז״ל (שבת כ״ב.) והבור ריק אין בו מים, מים אין בו אבל נחשים ועקרבים יש בו ואמרו חז״ל (ב״ק צ״ב:) אין מים אלא תורה היינו שהוציאו אותו אל החוץ במקום שאין שם תורה ומכרוהו לעבד ועכשיו בוודאי יהיה מוכרח לצמצם עצמו ולעבוד את השי״ת גם בעבודת חיצוניות בעבודת עבד אכילה ושתיה ומשא ומתן ואז יתגלה לו שיש גם דרך כזה, ועל כן אל תקטרג עלינו, ועל כן תכף ומיד כששמו אותו בבור כתיב וישבו לאכול לחם וכנ״ל כי רצו להראות לו שעבודה של חיצוניות אצל הגבוהים במעלה יותר גדול מעבודה הפנימיות של מי שלמטה כי גם באכילת לחם יכולים לעבוד את השי״ת וכנ״ל, ועל כן אין לקטרג על שום בר ישראל ולהביא דבתם רעה אל אביהם כי יש שני מיני עבודות ודרכים וכנ״ל, ועל כן אמרו חז״ל (ברכות לה:) הרבה עשו כרבי ישמעאל ועלתה בידם וכרבי שמעון בן יוחאי ולא עלתה בידם וכן הוא (שבת לג:) שיצתה בת קול להחריב את עולמי יצתם וכו' ע״ש, היינו כי אסור לקטרג על שום בר ישראל ויאחז כל אחד דרכו ובלבד שיכווין לבו לשמים, ודו״ק.

 


רביז״ל היה סגור ומסוגר בשעת הדלקת נרות חנוכה ואף פעם לא ראו את עבודתו הקדושה אז.
*
מוהרנ״ת ז״ל לבש בגדי שבת בשעת הדלקת נרות חנוכה, והיה יושב זמן רב לפני הנרות בהשתוקקות וכיסופים גדולים אליו ית׳, ופניו הקדושים היו מלוהבים אז מאד מאד.
*
אצל גדולי אנ״ש ראו בשעת הדלקת הנרות התלהבות גדולה, והיו יושבים לפני הנרות ומתבודדים עמו ית׳. ושמעו מהם רק קול נהימה (שקורין ברומען) ולא יותר.
*
באומין בהקלויז היו נוהגים להזדרז מאד עם תפלת מעריב, להתפלל בזמנו, באופן שתכף ומיד יוכלו להדליק את נרות חנוכה בלי שום שהות ועיכוב כלל.
*
סדר המזמורים שנוהגים אנ״ש לומר ולזמר לפני נרות חנוכה הם כך, קודם מזמרים את זמר מעוז צור עם ניגונו של מוהרנ״ת ז״ל, ואחר כך שרים עשרה מזמורי תהילים השייכים לנרות חנוכה והם צ״א – יושב בסתר, ס״ז – למנצח בנגינות, ל׳ – מזמור שיר חנוכת, ל״ג – רננו צדיקים, קי״א קי״ב – הללויה אודה, הללויה אשרי איש, קל״ג – הנה מה טוב, ק׳ – מזמור לתודה, קכ״ד – לולי ה׳ שהיה לנו, ק״נ – הללו אל בקדשו. ואחר כך ידיד נפש, אל מסתתר, ואור הגנוז.
*
בערב שבת קודש לא היו אומרים אז כל סדר המזמורים רק שרו מעוז צור ולא יותר כי זרזו עצמם מפני כבוד השבת.

(מתוך "ירחון אור הצדיק")

הגב

avatar
  הירשם  
Notify of
שלום לכם!
איך אפשר לעזור?
Powered by
גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן