סופגניה1

תוך הנחל סעודה שלישית פרשת מקץ שבת חנוכה ה'תשס"ט

בסעודה שלישית, סעודת רעווא דרעווין, דיבר מוהרא"ש זי"ע דיבורים נוראים ונפלאים מאד על פי דברי רביז"ל בליקוטי מוהר"ן חלק א' סי' י"ד המדבר מנר חנוכה, עיין שם.

פתח ואמר מוהרא"ש ז"ל, רביז"ל אומר (מוהרא"ש ז"ל חזר על תמצית דברי רביז"ל בסוף תורה זו המדבר מנר חנוכה), וזה בחינת מצות נר חנוכה, שמצותה להדליק סמוך לפתח הבית, כי הדלקת הנר הוא בחינת הארת הכבוד, בחינת "והארץ האירה מכבודו", ועל כן מצותה להדליק סמוך לפתח הבית, דא פתחא עלאה, בחינת יראה, היינו להחזיר הכבוד לשרשו, דהיינו ליראה, ואימתי עולה הכבוד? כשמחזירין בני אדם בתשובה ועושין בעלי תשובה וגרים, שזה עיקר כבודו, וזהו שזמן הדלקת נר חנוכה, שהוא הארת הכבוד, הוא 'משעת יציאת הכוכבים, עד שתכלה רגל מן השוק' (שבת כא: ובשולחן ערוך סימן תרע"ב), 'יציאת הכוכבים' בחינת (דניאל יב): "מצדיקי הרבים ככוכבים", דהיינו שהם מצדיקי הרבים, ועושין בעלי תשובה וגרים, שעל ידי זה מאיר הכבוד וחוזר לשרשו שהוא היראה, ועל ידי זה זוכין לשלום, ונתבטל המחלוקת, וזהו: 'עד שתכלה רגל מן השוק', השוק הוא מקומות החיצונים; 'רגל' זה בחינת "נרגן מפריד אלוף", דהיינו בעלי לשון הרע ומחלוקת, ההולכים ומרגלים ומדברים רכילות ולשון הרע ועושין מריבה ומחלקת בין אדם לחברו ובין איש לאשתו, בחינת (תהלים ט"ו): "לא רגל על לשונו", וזהו שצריכין להאיר ולהדליק נר חנוכה סמוך לפתח, דהיינו להאיר הכבוד ולהחזירו לשרש היראה, עד שיזכה לשלום ויבטל ויכלה הנרגן מפריד אלוף, וזהו: 'עד שתכלה רגל מן השוק' שיתבטל בעלי לשון הרע ורכילות אשר רגל על לשונם, ויתרבה השלום בעולם, עיין שם כל זה בדברי רביז"ל.

והסביר מוהרא"ש ז"ל, כי הנה רביז"ל מגלה לנו סוד גדול במצות הדלקת נר חנוכה, שהוא להדליק אור השכינה לפני כל הנשמות שהם עדיין מבחוץ, ולהאיר לפניהם אור השכינה עד שיתקרבו לבפנים, ויהיו נעשים גרים ובעלי תשובה, כי אור השכינה מאיר תמיד, וכמו שכתוב (יחזקאל מ"ג) והארץ האירה מכבודו, אבל מרוב דיבורי לשון הרע ורכילות ומחלוקות שמדברים על הצדיקים, נעשה חושך גדול בעולם, ונעלם ונסתר אור השכינה, והנשמות שמבחוץ אינן זוכין לראות אותה, אבל על ידי שהולכים במסירת נפש לגלות ולפרסם אור השכינה בעולם, ומדברים דיבורי אמונה ויראת שמים עם כל הבריות, ונזהרין מאד לא לדבר לשון הרע רכילות ומחלוקת חס ושלום, על ידי זה חוזר אור השכינה להאיר אצל כל אחד ואחד עד שנתבטל החושך לגמרי.

וזהו ביאור דברי חכמינו הקדושים (שבת כ"א:) שעיקר המקום של הדלקת נר חנוכה הוא על "פתח ביתו מבחוץ", ועיקר הזמן הוא "משעת יציאת הכוכבים, עד שתכלה הרגל מן השוק", פתח ביתו מרמז על פתח פיו, וכמו שכתוב (מיכה ז') שמור פתחי פיך, וכן אמרו חכמינו הקדושים (ברכות כ"ב.) פתח פיך ויאיר דבריך, כי על ידי הפה מתגלה היראה שיש בקרבו, שנקראה "בית", וכמו שאמרו חכמינו הקדושים על מי שאין לו יראה (שבת ל"א:) חבל על דלית ליה דרתא, ותרעא לדרתא עביד, חבל על מי שאין לו בית, ועושה שער לבית, כי מה מועיל לו, ולכן צריכין להדליק נר חנוכה שהוא אור השכינה, על פתח ביתו מבחוץ, היינו על פתחי פיו, עד שיאיר היראה לכולם שהם מבחוץ, ויעורר כולם לחזור בתשובה, כי כשאדם פותח פיו בדיבורי אמונה ויראת שמים, ומדבר עם כל מכיריו ומיודעיו מאמתת מציאותו יתברך, אזי אור השכינה מתפשטת לחוץ, וכולם באים ומתקרבים.

ועיקר הזמן הוא משעת יציאת הכובבים, יציאת הכוכבים הם מצדיקי הרבים, וכמו שכתוב (דניאל י"ב) ומצדיקי הרבים ככוכבים, שהם אלו שמבקשים ומחפשים להצדיק את הבריות ולקרב אותם אל הקדושה, והם מאירים ככוכבים בלילה, כי הם מוצאים את הנקודה טובה שיש בכל אחד מישראל, עד שכל אחד מתחיל להאיר מתוך החושך שלו, ומתגלה בו אור השכינה, וזהו התחלת זמן הדלקת נר חנוכה, כי אם רוצים לקרב נפשות שהם מבחוץ, אל תוך הקדושה, מוכרחים לחפש הנקודות טובות שבהם, ולדונם לכף זכות, ואזי יכולים להחזיר כולם בתשובה (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סי' רפ"ב).

וסוף הזמן הוא עד שתכלה רגל מן השוק, רגל מרמז על לשון הרע ורכילות המכונה בשם רגל, וכמו שכתוב (תהלים ט"ו) לא רגל על לשונו, וכן כתיב (ויקרא י"ט) לא תלך רכיל בעמיך (עיין שם בפירש"י), כי צריכין להאיר אור השכינה כל כך, עד שתכלה ותתבטל כל הולכי רגל מן השוק המדברים לשון הרע ורכילות, וגורמים מחלוקת בין אדם לחבירו ובין איש לאשתו, כי עיקר התגברות החושך בעולם הוא רק מהולכי רכיל אלו, שעושים פירודים ומחלוקות בין נשמות ישראל, ומעלימים ומסתירים אור השכינה, אבל כשהולכים במסירות נפש לגלות ולפרסם אמתת מציאותו יתברך בעולם, ומדברים עם כל הבריות דיבורי אמונה ויראת שמים, ומחפשים נקודות טובות אצל כולם, אזי מתבטלים הולכי רגיל, וחוזר אור השכינה להאיר בעולם.

נמצא שעיקר מצות נר חנוכה להאיר אור השכינה בעולם, שזהו מה שעשו החשמונאים במלחמתם עם היוונים, כי עיקר קליפת יון היתה להשכיח שם שמים מישראל חס ושלום, כי גזרו לא להזכיר שם שמים בפיהם (ראש השנה י"ח:), ומיד שלא מדברים מאמתת מציאותו יתברך, נאבדה האמונה חס ושלום, וכמו שכתוב (ירמיה ז') אבדה האמונה ונכרתה מפיהם, למה אבדה האמונה, כי נכרתה ונפסקה מפיהם חס ושלום, ולכן נאמר על קליפת יון (בראשית א') וחושך על פני תהום, זה יון, שהחשיכו עיניהם של ישראל בגזירותיהם ואמרו להם, כתבו לכם על קרן השור שאין לכם חלק באלקי ישראל (בראשית רבה פרשה ד' סי' ב'), כי הם התגברו החושך בעולם, והעלימו והסתירו אור השכינה מנשמות ישראל, אבל על ידי שצדיקי הדור הלכו במסירת נפש לגלות אמתת מציאותו יתברך בעולם, וצעקו ואמרו מ'י כ'מוכה ב'אלים י', ראשי תיבות מכב"י, חזרו וגילו את אור השכינה, וזכו להתגלות הנס באור המנורה, שהוא עדות לכל באי עולם שהשכינה שורה בישראל (שבת כ"ב:), וקבעו יום טוב של חנוכה לדורות עולם, שכל אחד ידליק המנורה בפתח ביתו מבחוץ, וגם הוא ימסור נפשו לגלות ולפרסם האמונה בעולם, ויתחיל להדלליק משעת יציאת הכוכבים, היינו כשמוצא נקודות של אור בכל אחד מישראל, וידבר כל כך הרבה דיבורי אמונה ויראת שמים, עד שתכלה כל הולכי רגל ומדברי לשון הרע מן השוק, ויתרבה השלום בעולם, ויתגלה לכולם אור השכינה, ולכן אשרי המדליק נרות חנוכה באופן כזה, ומכוון בהדלקתו להאיר אור השכינה בעולם, כי אז יהיה נמשך עליו אור נערב ונפלא מאד, ועולמו יראה בחייו, אשרי לו ואשרי חלקו.

וקישר מוהרא"ש ז"ל את ענין הנ"ל לפרשת השבוע בקשר נורא ונפלא מאד, כי הנה כתיב (בראשית מ"א) ויהי מקץ שנתיים ימים ופרעה חולם והנה עומד על היאור, ואיתא במדרש (בראשית רבה פרשה פ"ט סי' א') קץ שם לחשך (איוב כח), זמן נתן לעולם כמה שנים יעשה באפילה, ומאי טעם קץ שם לחושך, שכל זמן שיצר הרע בעולם אופל וצלמות בעולם, דכתיב (שם) אבן אופל וצלמות, נעקר יצר הרע מן העולם, אין אופל וצלמות בעולם, דבר אחר, קץ שם לחשך, זמן ניתן ליוסף כמה שנים יעשה באפילה בבית האסורים, כיון שהגיע הקץ חלם פרעה חלום , עיין שם, והנה יש לדקדק, איזה קשר יש לדרשה ראשונה של המדרש, מענין קץ חושך של העולם, אל הפסוק, ויהי מקץ שנתיים ימים ופרעה חולם וגו', והנה על פי דברי רביז"ל הנ"ל מובן הענין מאד, כי עיקר התגברות החושך בעולם על ידי פגם הדיבור של הולכי רכיל ומספרי לשון הרע, שמעלימים ומסתירים אור השכינה מן הבריות, ואנשים אלו באים מסטרא דקץ כל בשר (בראשית ו'), שרוצים לעשות קץ וסוף מכל בני אדם, וחוקרים תמיד על חובות בני אדם ודנים אותם לכף חוב, ועליהם נאמר הפסוק (איוב כ"ח) קץ שם לחושך ולכל תכלית הוא חוקר, שמדת "קץ כל בשר" משים ומגביר החושך בעולם, ובפרט מה שחוקר תמיד לעשות תכלית וכליון לכל דבר (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סי' ל"ח), וזהו מדת פרעה, שהוא אותיות פ"ה ר"ע, שמגביר כח המדמה בעולם על ידי פגם לשון הרע (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סי' נ"ד), וזהו ויהי מקץ שנתיים ימים, ואמרו חכמינו הקדושים (מגילה י:) אין ויהי אלא לשון צער (וכמובא באור החיים הקדוש בפסוק זו), מקץ שנתיים ימים, שעיקר הצער הכי גדול הוא כשאדם בא מקץ כל בשר, ומבלה הימים והשנים שלו עם דיבורי לשון הרע ורכילות, ופרעה חולם, פרעה הוא פגם פ"ה ר"ע, שגורם התגברות כח המדמה שהוא ענין חלום (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סי' ל"ח), והנה עומד על היאור, יאור הוא מלשון אור (כמובא ברמב"ן הקדוש פסוק זה), שעומד לפני האור, ומסתיר ומעלים אור השכינה מן הבריות, ועל זה שפיר מביא המדרש את פסוק (איוב כ"ח) קץ שם לחשך ולכל תכלית הוא חוקר אבן אופל וצלמות, זמן ניתן לעולם כמה שנים יעשה באפילה, ומאי טעם, קץ שם לחושך, שכל זמן שיצר הרע בעולם אופל וצלמות בעולם, דכתיב (שם) אבן אופל וצלמות, נעקר יצר הרע מן העולם, אין אופל וצלמות בעולם, כי המדרש מגלה סוד הנ"ל, שעיקר התגברות החושך בא מפגם "קץ" כל בשר, שפוגם בדיבור, וחוקר אחרי חובות בני אדם, ועושה מהם תכלית וכליון רחמנא ליצלן, וזהו "אבן אופל וצלמוות, שכל זמן שיצר הרע בעולם, אופל וצלמות בעולם", כי עיקר הסתת היצר הרע הוא שידברו הבריות לשון הרע ורכילות אחד על השני, ויגרמו מחלוקת בין אדם לחבירו ובין איש לאשתו, ועל ידי זה מסתיר אור השכינה מן העולם, שזהו אבן אופל וצלמות, כי כשיש מחלוקת ומריבות בין הבריות אי אפשר לראות את אור השכינה.

אבל מיד מביא המדרש דרשה שניה שהוא התיקון לכל זה, דבר אחר, קץ שם לחשך, זמן נתן ליוסף כמה שנים יעשה באפילה בבית האסורים, כיון שהגיע הקץ חלם פרעה חלום , כי יוסף הוא הצדיק האמת שתמיד מדבר דיבורי אמונה ויראת שמים עם כל הבריות, ואפילו כשהיה בבית האסורים, שם שמים היה שגור בפיו, ושימח את כל האסירים שהיו שם, ויוסף היה כדוגמת נר חנוכה שמדילקין על פתח ביתו מבחוץ, לקרב כל הרחוקים מן הקדושה ולאסוף אותם לבפנים, שעל שם זה נקרא "יוסף" על שם (בראשית ל') יוסף ה' לי בן אחר, שאזכה להוסיף עוד נשמה אל תוך הקדושה, וכשיטת בית הלל בנרות חנוכה (שבת כ"א:), שכל לילה מוסיף נר אחד, היינו לקרב עוד נשמה אל תוך הקדושה (ליקוטי הלכות השכמת הבוקר הלכה א'), ולכן יוסף הצדיק הוא התיקון לחלום של פרעה, שהוא ענין התגברות כח המדמה על ידי פ"ה ר"ע, והוא יודע לפתור החלום לטובה, שיצא ממנה עצה טובה לגלות אור השכינה אל הבריו,ת ולא יאבדו מפני פגם הדיבור, כי פרעה חלם משבע פרות בריאות וטובות, וכן משבע שבלים בריאים וטובים, שמרמזים על שבע שני השבע שכל הבריות נראות יפות זו לזו ואין עין בריה צרה בחברתה (כמו שפירש"י פסוק ב'), היינו שיש אהבה ואחדות בין הבריות, ואור השכינה מתגלה בעולם, אבל אחר כך כשבאים שבע שני הרעב, והבריות מריבות זו עם זו, ויש מחלוקת ופירודים ביניהם, אזי הם בולעים זה את זה על ידי לשון הרע ורכילות, ואין ניכר כלל שהיה פעם ימי שבע, כי נסתם האור לגמרי, אבל עצת יוסף שהוא הצדיק האמת הוא והיה האוכל לפקדון לארץ וגו', שבימי השובע והאור יקח לעצמו התחזקות עצום, ויזכור היטיב שפעם האיר לו אור השכינה, ולכן אפילו אם יבוא אחר כך ימי הרע והחושך, יהיה יכול להחיות את עצמו עם האור שהאיר לו בימי קדם, וזהו הדרשה השניה של המדרש, שדייקא יוסף הוא הצדיק שעושה קץ וסוף אל החושך, ומאיר את אור השכינה בעולם, כי יש לו שלימות תיקון הדיבור, ושם שמים שגור בפיו, ועל ידו יכולים לגלות האור גם מתוך החושך, וכדוגמת נר חנוכה שמאיר אור השכינה גם במקום אופל וצלמוות, ומקרב כל הבריות אל תוך מחנה דקדושה.

וזהו התחזקות עצומה לכל אחד במשך שנות ימי חייו, שתמיד יקח לעצמו התחזקות והתעוררות מן הימים והשנים שהאיר לו אלקותו יתברך, כי ימי שנותינו בהם שבעים שנה ואם בגבורות שמונים שנה וגו', וכשבאים ימי הזקנה נחלשים חושי האדם, ואין לו הכח והאור שהיה לו בימי קדם, וכמו שאמרו חכמינו הקדושים  (שבת קנ"א:) עשה עד שאתה מוצא ומצוי לך ועודך בידך, ואף שלמה אמר בחכמתו (קהלת י"ב) וזכור את בוראך בימי בחורותיך עד אשר לא יבואו ימי הרעה אלו ימי הזקנה והגיעו שנים אשר תאמר אין לי בהם חפץ וגו', ולכן עליו להכין את עצמו היטיב בימי צעירותו, שיהיה לו במה להחיות עצמו בימי זקנתו, ועליו להתמיד מאד בלימוד התורה ובדביקות התפילה, ואז אפילו אם יהיה מקץ שנתיים ימים, היינו אפילו אחר ימי שנותינו שבעים שנה, גם אז יחיה עצמו עם עצת יוסף הצדיק, והיה האוכל לפקדון וגו', שתמיד יזכור הימים שזרח לו אורו יתברך, ויהיה לו תקוה טובה לעת זקנותו, והשם יתברך יזכינו להמשיך על עצמינו האורות הגדולים של ימים אלו, ויאיר בנו אור השכינה תמיד, עדי נזכה לעלות ולהכלל בו יתברך לגמרי מעתה ועד עולם אמן ואמן.  

שיחות מוהרא"ש זי"ע • מחצית השקל בערב פורים
חודש אדר

שיחות מוהרא"ש זי"ע • מחצית השקל בערב פורים

בזכות מחצית השקל "עניין מחצית השקל הוא הקדמה לקבלת תפילות ישראל ביום הפורים" מוהרא"ש ז"ל אמר, שמנהג נתינת מחצית השקל בערב פורים הוא כמו הקדמה

קרא עוד ←
שיחות מוהרא"ש • ערב היום הקדוש
מאמרי שיחות מוהרא"ש

שיחות מוהרא"ש • ערב היום הקדוש

מוהרא"ש ז"ל היה מזרז את התלמידים, שיקומו מוקדם מאוד בערב היום הקדוש והנורא, שהוא יום הכיפורים, ואמר בשם מוהרנ"ת ז"ל, שהייתה דרכו גם-כן לזרז את אנשי

קרא עוד ←
שיחות מוהרא"ש • סוכות
מאמרי שיחות מוהרא"ש

שיחות מוהרא"ש • סוכות

מוהרא"ש ז"ל אמר, שחג הסוכות הוא זמן שמחתנו, ולכן ראוי לאדם לשמח עצמו מאוד מאוד בחג הקדוש הזה, ובפרטיות עם המצוות הקדושות שאנו זוכים לקים

קרא עוד ←

הגב

avatar
  הירשם  
Notify of
שלום לכם!
איך אפשר לעזור?
Powered by
גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן