ackubv k,nubu,

פנינים נבחרים מתוך ספר "ראש השנה לאילנות" מכ"ק מוהרא"ש זי"ע

ספר ראש השנה לאילנות שכתב כ"ק מוהרא"ש זי"ע הצדיק מיבנאל, הוא ספר נפלא, ובו מובא באריכות ובעמקות נפלאה כל הסודות והרמזים על שבעת המינים והפירות, ואשרי הזוכה להגות בו, ובפרט לפני ט"ו בשבט, וראינו כאן להעתיק קטעים נבחרים בדברים העולים למעשה, למען ירוץ הקורא בו.

חיטה

חטים נשתבחה בהם ארץ ישראל.

    מחטים באה הפת, המחיה את האדם, וכל הרפואות

והסגולות מוטבעות בה, ובפרט בפת שחרית.

     הקדוש ברוך הוא עושה ניסים לאדם בכל יום, שישיג פת לחם לאכול, ולכן בשעה שאדם אוכל פת לחם, ראוי לו להודות ולהלל ולשבח את הקדוש ברוך הוא, על כל החסד חינם שעשה עמו, שיש לו פת לחם לאכול.

    וצריך לכוון באכילת פת לבטל את הקליפה לילי"ת, שעולה בגימטריא פ"ת, שמחטאת את האדם. וצריכים להטביל את הפת במלח דיקא,

ואז נעשה תיקון שלם, וכשמכוונים בעת אכילת פת את השמות – ע"ב ס"ג מ"ה, וטובלים את הפת במלח דייקא עי"ז מתבטלת הקליפה לגמרי, ובא לכלל דעת.

 

שעורה

שעורים אכילתם בתבשיל, ויש להם עליה גדולה ממאכל בהמה למאכל אדם, ובאכילת תבשיל של שעורים יכולים למתק את הדינים שבמלכות.

    באכילת תבשיל של שעורים

 מתקנים חטא אדם הראשון, ומהפך את הדינים לחסדים, וממאכל בהמה נעשה מאכל אדם, וזוכים להשגת אדם הראשון קודם החטא, ויזכה לקבל את התורה בחג השבועות.

גפן

    הגפן בראו הקב"ה לשמח בו אנשים, ועל כן היין נתברך יותר מהכל, כי אין אומרים שירה אלא על היין, וכל המברך על כוס מלא נותנים לו נחלה בלי מצרים.

    היין גורם לקדושה

ועל כן נוהגים הצדיקים לשתות גם יין בסעודה זו – ט"ו בשבט, ראש השנה לאילנות – כי היין מתברך יותר מהכל, ויש רזין וסתרי נסתרות בשתיית יין, ובפרטיות בעת קידוש של שבת.

אבל רבינו ז"ל הזהירנו מאד מאד להישמר לא לשתות יין, אלא בשבת בקידוש ובהבדלה ובסעודת מצוה,  ואפילו בעתים הנ"ל, צריכים לצמצם עצמו ולשתות בכוונה ראויה, כדי שלא יבוא לידי שכרות, ואז ישכח את כל התורה ח"ו.

  ועל כן ביום הקדוש הזה שדנים את האילנות טוב לשתות יין, ולכוון לתקן את חטא אדם הראשון.

ובשביל זה ענין גדול גם לאכול ענבים, לתקן את חטא חוה, שסחטה לאדם ענבים ונתנה לו.

   כתבו המקובלים, כי יש שלשה מיני ענבים: א. ענבים לבנים – חסד. ב. ענבים אדומים – גבורה.   ג. ענבים שחורים – תוקף הגבורה.

 ועל כן טוב לאכול משלשה מיני ענבים ולכוון אז שתי פעמים אלהים אלהים העולה כמספר ענבים.

תאנה

    תאנה נמשלו בה דברי תורה, שנאמר "נוצר תאנה יאכל פריה", כשם שהתאנה נלקטת מעט מעט,

כך התורה היום לומד מעט ולמחר הרבה, לפי שאינה מתלמדת לא בשנה ולא בשנתיים.

והיא פרי נפלא עד מאד, ויש בה כל מיני טעמים וכולה יפה לאכילה, ומתוקה לכל אדם, ויש בה גרעינים הראויים לאכול, והתאנים משובחות וממהרות להתבשל, ונתנה לאדם ליהנות ממנה.

ועל כן התורה והצדיקים משולים לתאנים.

אכילת תאנים הוא דבר גדול מאד ובפרט בכוונה נכונה (ע"ש עמ' נ"ג).

רימון

    רמון הוא פרי שנמשלו בו ישראל, כמאמרם ז"ל "אפילו ריקנין שבך מלאים מצוות כרמון", וכנסת ישראל משולה לפרדס רימונים, ויש ברמון תרי"ג גרעינים, כנגד תרי"ג מצוות שיש בעם ישראל.

     טבע של הרמון שגרעיניו מורכבים מכמה פלחים נפרדים

וחלוקים ע"י קלפה לבנה הנמצאת עליהם, ובכל פלח מחוברים כמה גרעינים, וכך נמצא אצל המצוות שדומה לזה שיש מצוות מחוברות יחד.

   ולכן באכלך את הרמון, תכוון ללמד זכות על כל בר ישראל יהיה מי שיהיה, כי ברמון עיקר הפרי הוא הגרעינים וע"י צרוף כולם יחד נקרא בשם רמון, לא כן כאשר ילקח מהם חלק יתפזרו, כן צריכים לאחד את כלל נשמת ישראל ולקרב את כולם להקדוש ברוך הוא.

     טבע של הרמון,

שגרעיניו משוקעים ודבוקים לקליפתו בעומק ובחוזק, ואינם נפרדים מקליפתו גם כאשר נפתח, שזה רמז אפילו על אלו הרחוקים, עמי הארץ, שריקים מן המצוות, עם כל זאת הם דבוקים חזק יחד באמונה טהורה בו יתברך, ואינם נפרדים ממנו יתברך כלל.

      והעיקר תלוי בצדיקים, שהם יכולים למצוא את הטוב שבכל אחד ואחד, שאפילו הריקנין שבך מלאים במצוות כרימון, וזה סוד, "רבי מאיר רימון מצא תוכו אכל קליפתו זרק". ועל כן רבי מאיר חייש למיעוטא, כי מחפש אחר המעט טוב שיש בכל אחד מישראל.

זית

   הזית הוא המובחר שבפירות, כי בשמן מבשלים, ובשמן סכין ומעדנים את הגוף לבריאות, ובשמן מאירים, והזית מטובל בשמן מועיל לזיכרון.

     שמן זית מאיר את העיניים ומרפא את כל הגוף, ועל כן אלו הנוהגים לאכול כל השנה את פיתן טבול בשמן זית

מובטחים שלא יתקרב אל גופן שום חלאים רעים, ויהיו בריאים.

     ולכן נוהגים הצדיקים לאכול בחמשה עשר בשבט "ראש השנה לאילנות" זיתים מטובלים בשמן, כי זיתים בלבד קשה לשכחה, רק הם צריכים להיות מטובלים בשמן זית.

     ולכן טוב לאכול כל השנה זית מטובל בשמן, כי בזה מַחְכִּים, ובפרט עכשיו בחמשה עשר בשבט, שיאכל בכוונה זו, שהזית הוא בסוד אין, סוד הכתר, שהוא עתיק, והשמן הוא בחכמה, שממנו מַחְכִּים, אז הוא ענין גדול עד מאד.

תמרים

   הקדוש ברוך הוא נקרא תמר, וכן דרשו תמר על ישראל.

   דבש תמרים הם רפואה לגוף האדם, ומרפאים את החולה מחליו, ובדבש טועמים בו טעם מן, ומי שאחזו בולמוס מאכילים אותו דבש וכל מיני מתיקה, שהדבש וכל מיני מתיקה, מאירים מאור עיניו של אדם.

    ולכן הוא דבר גדול לאכול בכל השנה תמרים

המבטלים את הדאגות והעצבות מן האדם, ומכל שכן עכשיו בט"ו בשבט, טוב לאכול תמרים ויבקש ממנו יתברך שיתבטלו ממנו כל הדאגות, שבאות בדרך כלל מהכפירות והאפיקורסות שטמונה בו.

    וזה עיקר המתיקות שאדם זוכה להגיע אליה בחייו, כשאין לו שום קושיות וספיקות עליו יתברך.

    כשאדם אוכל תמרים, נתבטלות ממנו הדאגות וזוכה לשכל הישר, ונתבטלים ממנו כל הדינים והגבורות, וזוכה למתיקות בחייו, כי אין לך עוד מתיקות כמו האמונה הפשוטה להאמין בו יתברך, אשר אין בלעדיו יתברך כלל, והכל לטובה והבן.

אתרוג

    אתרוג הוא הפרי היחידי שנקרא בלשון התורה "פרי עץ הדר", ויש בו טעם וריח, ומרמז על תלמידי חכמים שבישראל.

   אתרוג דומה ללב, רמז שיהיה כל לבו מלא עם אלוקות, ועל כן מחפשים מאד על האתרוג שיהיה גידולו יפה ולא יהיו בו שום כתמים.

    וזה שכתוב בספרים – אתרו"ג ראשי תיבות – "אל תבואני רגל גאווה", כי גאווה היא בלב.

    ולכן יש נוהגים להתחיל את סדר אכילת הפירות עם אתרוג, כי אומרים על פרי זה שהחיינו, ומתפללים ומבקשים ממנו יתברך על אתרוג נאה, שיזכה לקיים את המצוה החשובה הזו בחג הסוכות, וכן שיהיה לו בר לבב, בלי שום עקמומיות וקושיות וספיקות חס ושלום, אלא שיקבל על עצמו על מלכותו יתברך תמיד הטמון בלב.

    ועל כן עכשיו בחמשה עשר בשבט ראש השנה לאילנות, כשאוכלים אתרוג מטוגן

ראוי לבקש על תיקון חטא אדם הראשון, שהוא חטא הגאות, ודבר זה האדם צריך לשרש מלבו, שלא תהיה בו שום גאות וישות אלא יהיה בטל ומבוטל כאין ממש.

אגוז

      אגוז הוא פרי שמרמז על השכינה, והוא מסובב עם קליפה קשה, וצריכים לשבור את הקליפה של האגוז עד שיגיע אל הפרי, ולכן אגו"ז עולה בגימטריא "טוב", וכן "חטא", וזה הבחירה, כשזוכים לשבור את הקליפה, אז מוצאים את הטוב שהיא השכינה.

     וכן נמשלה התורה לאגוז, כי גם התורה נקראת "טוב", כי אין טוב אלא תורה, והיא מסובבת עם קליפה.

    ואין אדם זוכה לתורה, אלא על ידי יגיעה גדולה, לשבור את הקליפה הקשה, אשר מסבבת את התורה, וכשזוכה לשבור את הקליפה אזי מוצא את הטוב והנעימות שבתוך התורה.

 וזה סובב על כל בר ישראל, שהם מלאים מצוות, ואף שהקליפה מסבבת אותם כמו אגוז, שמסובב עם קליפה קשה, כמו כן בר ישראל, אף שהוא מסובב עם קליפה תוכו אינו נמאס, אם רק ישברו את הקליפה, ימצאו את הטוב ויוכלו להחזירו בתשובה.

    ולכן ראוי לקחת מוסר השכל מן האגוז, אף שהוא מסובב בקליפה עבה וקשה עד מאד, עם כל זאת כששוברים את הקליפה מגלים פרי נפלא למאכל אדם.

חרובין

    חרוב מרמז על אמונה, ועל כן התנא רבי שמעון בן יוחאי שהטמין עצמו בתוך המערה י"ג שנה

ברא לו הקדוש ברוך הוא אילן של חרובין ואכל מהם, כי פרי חרובין מרמז על אמונה.

     וכן רבי חנינא בן דוסא, שהיה מלומד בניסים, על ידי דבקותו בו יתברך, אמר הקדוש ברוך הוא, כל העולם כולו לא נברא אלא בשביל חנינא בני, וחנינא בני דיו בקב חרובין מערב שבת לערב שבת, כי כל חיותו הייתה אמונה, ועל ידי זה עשה את הניסים והנפלאות.

    ולכן באכלך עכשיו בחמשה עשר בשבט ראש השנה לאילנות חרובין, תכוון על מדת האמונה, שהיא המדה הכי יקרה כי איש אמונות רב ברכות.

     חרוב מרמז לאדם שיזכה להסתכל על תכליתו הנצחית.

    עיקר התעוררות השינה, הוא על ידי חרוב

כי אנו רואים שטבע עץ החרוב הוא שנותן פירות רק אחר שבעים שנה, ועד אז לא עושה שום פירות, ורמז לאדם שלא יתייאש עצמו, אפילו שלומד תורה ומקיים מצוותיו יתברך, ומתפלל ומתחנן אליו יתברך שבעים שנה, ואינו רואה שום תוצאות מהן, אף על פי כן לא ייאש עצמו כלל, רק יקח דוגמא מהחרוב, ששבעים שנה נראה כחרוב ונחרב שאינו מוציא פירות, ולסוף שבעים שנים מוציא פירות מתוקים כדבש.

   ולכן אסור להתייאש כלל, כי בוודאי אין דיבור טוב נאבד לעולם, ומכל שכן מי שקיים מצוותיו יתברך ולמד תורתו הקדושה, הכל ייזכר לו לעולם הבא אחר שבעים שנים.

    ולכן דייקא על ידי אכילת חרובין, מתעוררים מהשנה, והאדם צריך להתבונן מי יודע מה ילד יום, והשבעים שנה יפרחו לו כחלום יעוף.

תפוח

    הקדוש ברוך הוא התורה וישראל נמשלו לתפוח, דכתיב "כתפוח בעצי היער".

    ולכן תפוח הוא פרי שאוכלים אותו כל השנה, ויש בו הרבה סגולות ורפואות, כי הוא פרי מתוק כדבש, כי נמשלו בו הקדוש ברוך הוא והתורה וישראל, ובאכילתו נעשה יחוד השלם.

      ולכן הוא דבר טוב להיות רגיל לאכול תפוחים

והתפוח יש בו מתיקות וריח טוב, ועל כן יכולים לאכול את הפרי והקליפה גם יחד, ויש באכילת תפוח סוד נפלא, כי הוא עולה כמנין "צבאות", ומעורר את האדם מהשכרות.

    ולכן עכשיו בחמשה עשה בשבט, "ראש השנה לאילנות" ראוי לאכול תפוחים, ולכוון אשר הם כלולים מקודשא בריך הוא אורייתא וישראל גם יחד, ומסוגלים להוליד בנים חיים וקיימים, והפרי הזה תפו"ח יש בו מראה, טעם וריח, ובכוונתו למטה מעורר הכוונה למעלה, ונעשה יחוד שלם, והבן.

זה כרוז, בודקים אותך!

למה לא נתן דוד המלך לשר צבאו להרוג את שמעי בן גרא? דקה של התחזקות מהצדיק רבי יצחק לעזער שליט"א

ברית לנכד הרה"צ ר' יצחק לעזער שליט"א

כשם שנכנס לברית • בביהמ"ד דחסידי ברסלב "היכל הקודש" ביבניאל נערכה שמחת הברית לנכדו של הרה"צ רבי יצחק לעזער שליט"א,

דקה של חיזוק: מתי שהוא התווכח…

דקה של חיזוק מאת כ"ק מוהרא"ש זי"ע :חמישים שנה שהוא מתווכח, אבל בנתים מי שמציית זוכה למה שזוכה...

סיפורים מפעימים במכולת…

מיום שזכיתי להתקרב אל האור הגדול של רבינו ז"ל, לטעום ממי הנחל הנפלאים, שכן בלבי רצון חזק – להיות מאלו

השיעור השבועי פרשת וירא תש"פ

שמעו ותחי נפשכם: השיעור הנפלא שנמסר מפי קודשו של הרה"צ ר' יצחק שליט"א בקובץ שמע

הגב

avatar
  הירשם  
Notify of
שלום לכם!
איך אפשר לעזור?
Powered by
גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן