תוך הנחל ליל שבת קודש פרשת בשלח שבת שירה ה׳תשנ״ט

בליל שבת קודש בסעודה ראשונה דיבר מוהרא״ש נ״י (ז"ל) דיבורים נוראים ונפלאים מאד על פי דברי רביז״ל בליקוטי מוהר״ן חלק א׳ סי׳ נ״ו המדבר מהשגת הדעת ואכילת מן, עיין שם.

פתח ואמר מוהרא״ש נ״י (ז"ל), רביז״ל אומר (מוהרא״ש נ״י (ז"ל) חזר בקיצור על תמצית דברי רביז״ל בתורה זו), שיש התגלות הדעת, שמגלה אלקותו יתברך, גם בתוך הסתרה שבתוך הסתרה, כי יש שני מיני הסתרות, וכשהשם יתברך נסתר בהסתרה אחת, גם כן קשה מאד למצאו, אך אף-על-פי-כן, כשהוא נסתר בהסתרה אחת, אפשר ליגע ולחתור עד שימצא אותו יתברך, מאחר שיודע שהשם יתברך נסתר ממנו, אבל כשהשם יתברך נסתר בהסתרה תוך הסתרה, דהיינו שההסתרה בעצמה נסתרת ממנו, דהיינו שאינו יודע כלל שהשם יתברך נסתר ממנו, אזי אי אפשר כלל למצוא אותו, מאחר שאינו יודע כלל מהשם יתברך, וזה בחינת (דברים ל״א): "ואנכי הסתר אסתיר", דהיינו שאסתיר ההסתרה, שלא ידעו כלל שהשם יתברך נסתר, ואזי בודאי אינו יכול למצוא אותו יתברך, מאחר שאינו יודע כלל שצריך לבקש אותו יתברך, כי אינו יודע כלל שהשם יתברך נסתר ממנו, כי ההסתרה בעצמה נסתרת כנ״ל, אבל באמת אפילו בכל ההסתרות, ואפילו בהסתרה שבתוך הסתרה, בודאי גם שם מלובש השם יתברך, כי בודאי אין שום דבר שלא יהיה בו חיות השם יתברך, כי בלעדי חיותו לא היה לו קיום כלל, ועל-כן בודאי בכל הדברים, ובכל המעשים, ובכל המחשבות, מלובש שם השם יתברך כביכול, ואפילו אם, חס ושלום, עושין דבר עבירה, שהוא שלא כרצון השם יתברך, עם כל זה בודאי יש שם חיות השם יתברך, אך שהוא בהעלם ובצמצום גדול, והתורה היא החיות של כל דבר, נמצא שבכל הדברים, ובכל המחשבות, אפילו מחשבה דבור ומעשה של עבירה, חס ושלום, יש שם גם כן התלבשות התורה, אך שהוא בהעלם ובצמצום גדול וכו׳, ולכן צריכין למצוא הדעת שיש בתוך ההסתרה, וגם בתוך ההסתרה שבתוך הסתרה, דהיינו התורה שמלובש שם, ואז על ידי הדעת והתורה נתהפכה ההסתרה להתגלות אלקות, וזוכין למצוא אלקותו יתברך ולהחזיר בני אדם בתשובה שלימה לפניו יתברך.

והסביר מוהרא״ש נ״י (ז"ל), כי עיקר עבודת האדם לזכות בזה העולם לדעת אמיתי, היינו לדעת את ה׳, לידע ולהודיע ולהוודע שאין שום מציאות בלעדו יתברך כלל, והכל כאשר לכל, אלקות גמור הוא, ועיקר הדעת בא מהתורה הקדושה, ששם גנוז חכמתו ודעתו יתברך, וכל מה שאדם דבוק בתורה הקדושה, כן נמשך עליו דעת אמיתי להכיר את ה׳, והנה כשאדם זוכה לגילוי הדעת, אזי בקל לו למצוא את הקדוש ברוך הוא בכל מקום, אפילו במקומות הכי רחוקים והכי מוסתרים מכבודו יתברך, כי הדעת היוצא מן התורה הקדושה מגלה לו איך למצוא כבודו יתברך בכל דבר ממש, כי הנה יש שני מיני הסתרות, יש מה שהקדוש נסתר מן האדם בהסתרה אחת, היינו שיודע על כל פנים שהקדוש ברוך הוא נסתר ממנו, ואז על ידי התורה הקדושה יכולין לגלות הסתרה זאת, ולמצוא שם את הקדוש ברוך הוא, כי התורה הקדושה יגלה לו הדרך איך לחזור בתשובה ולצאת מתוך ההסתרה, אבל יש הסתרה שבתוך הסתרה, בבחינת (דברים ל״א) ואנכי הסתר אסתיר, שאדם כל כך רחוק ממנו יתברך, עד שאינו יודע כלל שהקדוש ברוך הוא נסתר ממנו, וכל הדרכים דומים לפניו כמישור, וזהו צרה גדולה מאד, כי אינו יודע שצריך לעשות תשובה ושצריך לחזור אליו יתברך, אבל אף על פי כן יש התגלות דעת כזאת בתורה הקדושה, שיכול לעורר את האדם גם בתוך הסתרה שבתוך הסתרה, ולהקיץ אותו משינתו להחזיר אותו בתשובה שלימה, שזהו התגלות דעת הצדיקים הקדושים, שמגלים לימודים עמוקים ונפלאים כאלו מתוך התורה הקדושה, עד שאפילו מי שנתון בתוך הסתרה שבתוך הסתרה, יכול להתעורר בתשובה שלימה, ולחזור ולהדבק בו יתברך באמת, כי הצדיקים דולים ומשקים מתוך התורה הקדושה, חידושים נוראים ונפלאים כאלו, עד שכל אחד ואחד מתחיל להסתכל על עצמו היטיב, איפוא הוא נמצא בזה העולם, ובאיזה הסתרה הוא מוסתר, ונתעורר בו תשוקה עצומה לצאת ממדריגתו הפחותה לחזור אליו יתברך באמת, וזהו עיקר התגלות הדעת והשכל, אשרי הזוכה להגיע אליו.

ואומר רביז״ל בהמשך תורה זו, שלפי הגדלת הדעת כן הפרנסה בנקל, כי פרנסה בנקל תלוי בדעת, כמו שבתוב (במדבר י״א) שטו העם ולקטו, ואיתא בזוהר הקדוש (בשלח ס״ב:) בשטותא, כי כל מי שחסר דעת ביותר, הוא יגע וטרח אחר הפרנסה ביותר, וגם לפי הגדלת הדעת כן נתרבה השלום, כי שלום תלוי בדעת, כמו שבתוב (ישעיה י״א) וגר זאת עם כבש וגו׳ כי מלאה הארץ דעת, שיהיה שלום נפלא בעולם, שיוכלו לגור ביחד שני הפכים, מחמת גודל הדעת שיהיה אז, כי על-ידי הדעת נגדל השלום, כי נתבטל הכעס והאכזריות על ידי הדעת, כי כעם ואכזריות הוא מהעדר הדעת, כמו שבתוב (קהלת ז:) "כעס בחיק כסילים ינוח", וכל מה שמתרבה הדעת, מתרבה הרחמנות והשלום, ועל כן הפרנסה בנקל, בבחינת (תהלים קמ״ז): "השם גבולך שלום, חלב חטים ישביעך", וזהו בחינת מן, בחינת מ׳קוה של שער נ׳ו״ן שהוא בחינת דעת גדול, כי המן בחינת דעת, ועל כן דתן ואבירם שחלקו על משה שהוא הדעת, פגמו גם כן בהמן והותירו ממנו, כי המן הוא בחינת הדעת, בחינת משה כנ״ל, עיין שם כל זה בדברי רביז״ל.

והסביר מוהרא״ש נ״י (ז"ל), כי הנה מיד שנכנס באדם דעת ושכל אמיתי, אזי יודע היטיב שכל פרנסתו תלויה אך ורק בידו יתברך, ואין שום עצה אחרת בעולם רק לבקש ולהתחנן מלפניו יתברך שישפיע לו כל הצטרכותו, ואז האדם בא לפניו יתברך בכל יום ויום מחדש, ומבקש ממנו יתברך שיתן לו כל מה שצריך, ואפילו שיש לו עסק ומעמד פרנסה, הוא יודע היטיב שגם העסק והמעמד בא ממנו יתברך, ואינו תולה הצלחתו בשום סבות או טבע כלל, שזהו בחינת אכילת מן, שהיו צריכין ללקט אותו בכל יום ויום מחדש, והיו צריכין לתלות עיניהם אליו יתברך בכל יום, וכמו שאמרו חכמינו הקדושים (יומא עו) שאלו תלמידיו את רבי שמעון בן יוחי: מפני מה לא ירד להם לישראל מן פעם אחת בשנה? אמר להם: אמשול לכם משל: למה הדבר דומה – למלך בשר ודם שיש לו בן אחד. פסק לו מזונותיו פעם אחת בשנה, ולא היה מקביל פני אביו אלא פעם אחת בשנה. עמד ופסק מזונותיו בכל יום, והיה מקביל פני אביו כל יום. אף ישראל, מי שיש לו ארבעה וחמשה בנים היה דואג ואומר: שמא לא ירד מן למחר, ונמצאו כולן מתים ברעב, נמצאו כולן מכוונים את לבם לאביהן שבשמים, עיין שם, והנה מי שהיה לו דעת ושכל, והיה מכיר שהשם יתברך מוריד לו את המן, היה תולה עיניו אליו יתברך, ומבקש ממנו יתברך שיתן לו כל הצטרכותו על אותו היום, ואז היה מוצא את המן על פתח ביתו, אבל מי שהיה חסר מן הדעת, והיה תולה השגת המן בטבע ובסבות, היה צריך לשוטט ולחפש את המן בטרחא גדולה, וכמו שאמרו חכמינו הקדושים (יומא עה) כתיב (שמות טז) ויצא העם ולקטו, וכתיב (במדבר יא) שטו העם ולקטו. הא כיצד? צדיקים ירד על פתח בתיהם, בינונים – יצאו ולקטו, רשעים שטו ולקטו, וכן אמרו בזוהר (בשלח ס״ב) שטו העם, בשטותא, כי אלו שהלכו לשוטט למרחוק למן, היתה מחמת טיפשות דעתם, ומיעוט אמונתם, נמצא שגם קבלת המן היה תלוי כפי גודל דעת האדם, ומי שהיה לו שכל ודעת אמיתי, היה מקבל כל הצטרכותו בדרך קל ונקי מאד.

והנה זהו ענין התגלות הדעת הנ״ל שמתגלה על ידי התורה הקדושה, היינו כל מה שאדם מקורב אל התורה הקדושה, ואל הצדיקים שמגלים לימודים נפלאים מתוך התורה הקדושה, כך נכנס בו שכל ודעת ישרה לדעת שכל פרנסתו תלויה אך ורק בידו יתברך, ומה שהיה נדמה לו מתחילה, שפרנסתו תלויה בסבות ובטבע ובמקרה ובמזל, והיה מוסתר בתוך הסתרה שבתוך הסתרה, עכשיו נתגלה לו, שאין שום סבות וטבע ומקרה ומזל כלל, רק הוא יתברך לבד סבות כל הסבות, והוא יתברך לבד מנהיג את כל הטבע בהשגחה פרטי פרטית, וכפי שאדם מוסר עצמו אליו יתברך, כן יש לו פרנסה בשפע ובקלות, וחי חיים טובים ומתוקים, חיי עולם הבא בעולם הזה, אשרי לו ואשרי חלקו.

וקישר מוהרא״ש נ״י (ז"ל) את ענין הנ״ל לפרשת השבוע בקשר נורא ונפלא מאד, כי הנה מצינו בפרשת השבוע את פרשת המן, שנתן הקדוש ברוך הוא המן לעם ישראל כשיצאו ממצרים, כי במצרים היה גלות הדעת, ועדיין לא זכו להכיר את הקדוש ברוך הוא, והיו נתונים בתוך הסתרה שבתוך הסתרה, ולכן עבדו שם עבודת פרך מבוקר ועד ערב, ובקושי היה להם לחם לאכול, אבל כשבא משה רבינו, שהוא התגלות הדעת, והכניס את הדעת בתוך עם ישראל, אזי לאט לאט הוציא אותם מתוך הסתרות אלו, וגילה להם אמתת מציאותו יתברך, בבחינת (דברים ד׳) אתה הראת לדעת כי הוי״ה הוא האלקים אין עוד מלבדו, ואז יצאו מתחת שיעבוד מצרים, וזכו לאכילת המן וקבלת התורה, וכמו שאמרו חכמינו הקדושים (תנחומא בשלח) לא ניתנה תורה אלא לאוכלי המן, כי כפי גודל השגת דעתם אז, זכו ללחם מן השמים, ולראות איך שכל השפעתם ופרנסתם תלוי אך ורק בידו יתברך.

אבל גם במדבר היה צדיקים בינונים ורשעים כנ״ל, כי אלו שהכירו את יד ה׳ בכל דבר, וידעו שהם צריכין לבקש בכל יום מחדש על פרנסה, הם התפללו אליו יתברך בכל יום, ולא שמו שום דבר על טבע ומקרה כלל, ועל כן מצאו המן על פתח ביתם, ולא הוצרכו לחפש אחריו כלל, והבינונים שהיה להם גם כן אמונה ודעת, אבל לא בשלימות, הוצרכו ללכת קצת יותר למרחוק, אבל הרשעים שנדמה להם שהכל טבע מקרה ומזל, הוצרכו לחפש ולבקש את המן ביגיעות גדולות, בבחינת שטו העם וגו׳, בשטותא, כי על ידי שפגמו בהדעת, ובתורה הקדושה, על כן נמנע מהם השפע, ובא להם הכל ביגיעות גדולות, וכמו דתן ואבירם, שחלקו על משה רבינו, בחינת הדעת של כלל ישראל, והותירו מן המן ופגמו בהדעת מאד, ועל כן היו עניים ואביונים, וכמו שאמרו חכמינו הקדושים (עבודה זרה ה:) על הפסוק (שמות ד׳) כי מתו כל האנשים המבקשים את נפשיך, זהו דתן ואבירם שירדו מנכסיהם ועני חשוב כמת, כי מיד שאדם פוגם בדעת, הוא מפסיד ממונו והשפעתו, וסובל גלות מר ומרור מאד, אבל כשיש לאדם דעת בשלימות, ודבוק מאד בתורה הקדושה, אזי לא חסר לו שום דבר כלל.

וזהו, (שמות ט״ז) ויאמר ה׳ אל משה הנני ממטיר לכם לחם מן השמים ויצא העם ולקטו דבר יום ביומו למען אנסנו הילך בתורתי אם לא, ולכאורה יש להבין המשך דברי הפסוק הזה, איך "ולקטו דבר יום ביומו" הוא נסיון "הילך בתורתי אם לא", ואיך קשור לקיטת המן בכל יום ויום, אל הילוך בתורה הקדושה? אבל על פי הנ״ל מובן הענין מאד, כי דייקא על ידי לקיטת המן יום יום, שתלו עיניהם בכל יום מחדש אליו יתברך, וביקשו ממנו יתברך שפע חדש בכל יום ויום, על ידי זה היו רואים אם הולכים בדרך התורה והדעת אם לא, כי אלו שהיה להם שלימות הדעת, והיו מקורבים באמת אל התורה הקדושה, ביקשו בכל יום מחדש על פרנסה, וקיבלו כל השפעתם על פתח ביתם, מה שאין כן אלו שלא הלכו כראוי בדרכי התורה והדעת, נמנע מהם השפעתם, והוצרכו ללכת למרחוק למצוא פרנסתם, נמצא ש״ולקטו דבר יום ביומו" היה הוכחה מגולה על "למען אנסנו הילך בתורתי אם לא", והבן.

ואמר מוהרא״ש נ״י (ז"ל), שאכילת מן שייך אצל כל אדם בכל זמן, שכל מה שאדם יודע שפרנסתו תלוי רק בידו יתברך, כן הוא אוכל מן, וכפי גודל דעתו ושכלו, כן מוצא פרנסתו והצטרכותו על פתח ביתו, ואינו צריך לשוטט אחריו בשטותא וביגיעות גדולות, שזהו מה שצוה הקדוש ברוך הוא להניח המן למשמרת לדורות, וכמו שכתוב (שם) ויאמר משה זה הדבר אשר צוה ה׳ מלא העמר ממנו למשמרת לדרתיכם למען יראו את הלחם אשר האכלתי אתכם במדבר בהוציאי אתכם מארץ מצרים, כי בזה הראו לנשמות ישראל שבכל הדורות, שיכולים לזכות לאכילת מן, כי על ידי שיהיו מקורבים אל התורה הקדושה, ואל הצדיקים המגלים את הדעת האמת בעולם, על ידי זה יהיה כל פרנסתם כמו מן ממש, ויזכו למצוא אותה בקלות בלי שום יגיעה כלל, והשם יתברך יזיכנו להגיע אל שלימות הדעת, ונהיו מקורבים אל צדיקים אמיתיים באמת, עדי נזכה להמשיך עלינו כל מיני השפעות טובות ברוחניות ובגשמיות, ונחיה חים טובים ונצחיים, מעתה ועד עולם אמן ואמן.

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

עוד בנושא:

"אִישׁ פֶּלֶא וּבַעַל מוֹפֵת גָּדוֹל" – הילולת הרה"ק ר' ישעיה מקרעסטיר זי"ע • שיחות מוהרא"ש

רַבִּי יְשַׁעְיָה מִקֶּערֶעסְטִיר זי"ע אֶפְשָׁר לִלְמֹד הֲמוֹן הֲלִיכוֹת וְהַנְהָגוֹת מִדְּמוּתוֹ הַמֻּשְׁלֶמֶת מוֹהֲרָא"שׁ ז"ל  רָגִיל לְסַפֵּר מִגֹּדֶל קְדֻשַּׁת הַצַּדִּיק הַקָּדוֹשׁ רַבִּי יְשַׁעְיָה מִקֶּערֶעסְטִיר זי"ע וּמֵעֲבוֹדַת הַצְּדָקָה וְהַחֶסֶד

כָּל יוֹם כְּנֶגֶד חֹדֶשׁ: אל תפספסו את הימים • שיחות מוהרא"ש י"ב ימי ניסן הראשונים

כָּל יוֹם כְּנֶגֶד חֹדֶשׁ שָׁלֵם מוֹהֲרָא"שׁ ז"ל אָמַר, שֶׁבְּי"ב יָמִים רִאשׁוֹנִים שֶׁל חֹדֶשׁ נִיסָן, מְסֻגָּל לְבַקֵּשׁ וּלְהִתְפַּלֵּל עַל הַשְׁפָּעוֹת טוֹבוֹת לְכָל י"ב חָדְשֵׁי הַשָּׁנָה כֻּלָּהּ,

מסע מורנו הרה"צ שליט"א לקברי צדיקים באחד מימי השבע ברכות

ביום רביעי בשבוע שעבר, בעיצומם של ימי השבע ברכות לנכדת מו"ר הרה"צ שליט"א, שכמו שפורסם כאן באתר – התקיימה סמוך ונראה לציון רבינו הקדוש זי"ע בעיר אומן, נסע הרה"צ עם משפחתו והאורחים שבאו לכבוד השמחה, לערוך שבע ברכות בעיר מעזיבוז, על יד ציון מרן אור שבעת הימים הבעל שם טוב הקדוש זי"ע.

דילוג לתוכן