roses-828945_960_720

סיפורי מעשיות "מעשה מבערגיר ועני " (דף רנ״ח) פ' מספר "תוך הנחל" ה׳תש״ס

בוקר שבת קודש פרשת יתרו ה׳תש״ס בעת קידושא רבא, דיבר מוהרא״ש נ״י (ז"ל) דיבורים נוראים ונפלאים מאד בסיפורי מעשיות של רביז״ל במעשה מבערגיר ועני דף רנ״ח עיין שם.

אחר-כך אמר אותו הבחור: למה לי הכתב? היכן אמצאה? כי בהכרח היא עכשיו אצל איזה מלך, ולמה לי זאת? אבלה כאן ימי חיי! והשיב לה הכתב ואמר לה: הא לך הכתב ותלך ותשאנה (כי היא נדמית לזכר כנ״ל), ורצתה לילך ובקשה ממנו, שילך עמה גם-כן, כי הוא בודאי יקח אותה, והיה הטוב ההוא, אשר יהיה לי, אתן לך חלק גם-כן (היינו שהבת קיסר, שנדמית לזכר, אמרה אל הבחור, שלא ידע שהיא בעצמה היא היפת-תאר הנ״ל, שילך עמו גם-כן, והוא בודאי יקח את היפת-תאר וייטב עם הבחור גם-כן) והבחור ראה, שהוא איש חכם (היינו הבת קיסר, שאנו מדברים עליה בלשון זכר כנ״ל), ובודאי ישיג ויקח אותה, ונתרצה לילך עמו והקיסר הנ״ל היה נשאר לבדו, כי הוא היה ירא לשוב אל המדינה, ובקשה ממנו שילך גם-כן, כי מאחר שהוא ישוב ויקח היפת-תאר, אין לו אימה עוד (כי יחזר המזל), ויוכל להשיבו גם-כן, והלכו אלו השלשה יחד, ושכרו להם ספינה ובאו אל המדינה, שיושבת שם הקיסרית, ובאו אל אותו העיר, שהיא יושבת שם, והעמידו הספינה, וישבה עצמה (בת הקיסר): אם תודיע תכף לאמה, שבאתה תוכל לגווע, ושלחה אצלה באשר שנמצא איש, שיודע ידיעה מבתה, אחר-כך הלכה בעצמה וספרה להקיסרית כל מה שעבר על בתה, וספרה לה כל המעשה, ולבסוף אמרה לה: והיא גם-כן בכאן, אחר-כך אמרה לה האמת: אני אני היא, והודיעה לה, שגם החתן שלה, בן הבערגיר, הוא גם-כן בכאן, אך אמרה לה, שאינה רוצה באופן אחר, רק שישיבו את אביה הקיסר למקומו, ואמה לא היתה מרצית לזה כלל, כי חרה לה עליו מאד על שבשבילו היה כל הנ״ל, אך אף-על-פי-כן הוכרחה למלאות רצון בתה, ורצו להשיבו ויבקשו והנה אין הקיסר נמצא כלל, והגידה לה בתה, שגם הוא בכאן, והיתה החתונה והשמחה בשלמות, והמלוכה והקיסרית קבלו הזוג הזה ומלכו בכיפה.

גם אחר-כך לא היה להקיסר הזקן גדולה, כי הכל היה על-ידו, המאטראס טפחו טפחו אותו על פניו ודחפוהו.

הבערגיר היה לו גדולה מאד (כי הוא) אבי הקיסר, שהוא העיקר.

בלוט כתיב (בראשית י״ט): ההרה המלט, היינו בערגיר, וממנו נולד משיח, שיבוא במהרה בימינו, אמן.
ישראל היה להם סימנים במצרים (שמות ג): "פקד פקדתי" מי שיאמר להם זה הלשון, הוא הגואל, והדבר תמוה: מאחר שידעו כל ישראל מזה, אם-כן מהו הסימן? אפשר לא נמסר אלא לזקנים, וגם על הגואל האחרון בודאי יש סימנים.

משיח יגיד לישראל כל מה שעבר על ישראל בכל יום ויום על כל אחד ואחד מישראל בפרט.

תמר אבדה גם-כן הסימנים, כמובא במדרש (מדרש-רבה פרשת בראשית פרשה פ״ה) גם כשהיתה יוצאת לשרף, בא הס״מ והרחיק ממנה הסימנים, ובא גבריאל וקרבן, כמו שנאמר במדרש, וממנה נולד משיח, שיבוא במהרה בימינו אמן.

בענין המבאר במעשה זו, שכל אחד בא עם שיר של חשק, ולקצתם וכו׳, הנמשל מובן, שכמו כן כמה גדולים עושים מה שעושים, וכל אחד אומר שירים וכיוצא ורוצים להשיג תכלית המבקש, ואין מי שזוכה לעקר התכלית האמיתי כשלימות, כי אם הראוי לזה, ולקצתם משיבים על ידי שליח או מאחורי הכותל או שמראים להם פנים וכו׳, כמבאר בהמעשה הנ״ל, אך לסוף, היינו כשמסתלקים, משיבים להם, שעדיין לא עשו כלום וכו׳, כמו שכתוב שם כמעשה סוף התשובה, שמשיבה היפת-תאר, עין שם, עד שיבוא המנהיג הנכון וכו׳.

פתח ואמר מוהרא״ש נ״י (ז"ל), רביז״ל ממשיך לספר, אחר-כך אמר אותו הבחור: למה לי הכתב? היכן אמצאה? כי בהכרח היא עכשיו אצל איזה מלך, ולמה לי זאת? אבלה כאן ימי חיי! כי לפעמים האדם נופל לייאוש וחלישת הדעת, וחושב מה יועיל לו הכתב של התורה הקדושה, ואיך יזכה למצוא את היפת תואר שהיא השכינה הקדושה על ידי התורה, כי נדמה לו שכבר למד ימים ושנים הרבה ועדיין לא יצא מן החול אל הקדוש כלום, אבל באמת זה הוא הסתת היצר הרע, שרוצה להרחיק אותו מן התורה הקדושה, כי כל תיבה ותיבה שאדם לומד הוא מתדבק בו יתברך, שהרי התורה היא עצם חכמתו יתברך כביכול, וכל ידיעה וידיעה במשפטי התורה הוא הצלחה נצחית (ספר המדות אות לימוד סי׳ י׳), ולכן אסור להתייאש כלל, רק להאמין שבכל לימוד שאדם לומד הוא מצליח מאד, וממשיך על עצמו אורות עליונות שסוף כל סוף יתחברו יחד ויאירו על נשמתו אור השכינה הקדושה.

והשיב לה הכתב ואמר לה: הא לך הכתב ותלך ותשאנה (כי היא נדמית לזכר כנ״ל), כי האדם אינו תופס כלל שכל מה שהוא עושה הרי הוא עושה לפני השכינה הקדושה, והשכינה הקדושה רוצה לעזור לו, והיא יושבת כנגדו ומנחמת אותו (ליקוטי מוהר"ן חלק א׳ סי׳ רנ״ט), וכמו הבחור כאן, שלא הבין כלל שהוא מדבר אל היפת תואר שהיא השכינה הקדושה, ושהוא מחזיר את הכתב אל ידה ממש.

ורצתה לילך ובקשה ממנו, שילך עמה גם-כן, כי הוא בודאי יקח אותה, והיה הטוב ההוא, אשר יהיה לי, אתן לך חלק גם-כן (היינו שהבת קיסר, שנדמית לזכר, אמרה אל הבחור, שלא ידע שהיא בעצמה היא היפת-תאר הנ״ל, שילך עמו גם-כן, והוא בודאי יקח את היפת-תאר וייטב עם הבחור גם-כן) והבחור ראה, שהוא איש חכם (הינו הבת קיסר, שאנו מדברים עליה בלשון זכר כנ״ל), ובודאי ישיג ויקח אותה, ונתרצה לילך עמו, כי השכינה הקדושה מקרבת את האדם בכל מיני קירוב, ומסבבת עמו סיבובים שונים כדי שיזכה סוף כל סוף לקחת אותה באמת.

והקיסר הנ״ל היה נשאר לבדו, כי הוא היה ירא לשוב אל המדינה, ובקשה ממנו שילך גם-כן, כי מאחר שהוא ישוב ויקח היפת-תאר, אין לו אימה עוד (כי יוחזר המזל) ויוכל להשיבו גם-כן, והלכו אלו השלשה יחד, כי השכינה הקדושה דואגת בעבור כל נשמות ישראל, וחושב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח (שמואל ב׳ י״ד), ואף על פי שכל הצרות נגרמו על ידי הקיסר, אף על פי כן ריחמה עליו ודאגה שסוף כל סוף גם אליו יגיע תיקון.

ושכרו להם ספינה ובאו אל המדינה, שיושבת שם הקיסרית, ובאו אל אותו העיר, שהיא יושבת שם, והעמידו הספינה, וישבה עצמה (בת הקיסר): אם תודיע תכף לאמה, שבאתה תוכל לגווע ושלחה אצלה באשר שנמצא איש, שיודע ידיעה מבתה, אחר-כך הלכה בעצמה וסיפרה להקיסרית כל מה שעבר על בתה, וסיפרה לה כל המעשה, ולבסוף אמרה לה: והיא גם-כן בכאן, אחר- כך אמרה לה האמת: אני אני היא, כי גילתה עצמה כדרך שגילה יוסף עצמו אל אחיו, שסיבב עמם כל הסיבות והבלבולים כדי שיתחרטו על מעשיהם יוחזרו בתשובה, ואז היה התיקון כשלימות, וגם כאן היפת תואר שהיא השכינה הקדושה, עשתה את הכל כדי שיהיה התיקון השלם.

והודיעה לה, שגם החתן שלה, כן הבערגיר, הוא גם-כן בכאן, אך אמרה לה, שאינה רוצה באופן אחר, רק שישיבו את אביה הקיסר למקומו, ואמה לא היתה מרצית לזה כלל, כי חרה לה עליו מאד על שבשבילו היה כל הנ״ל, אך אף-על-פי-כן הוכרחה למלאות רצון בתה, ורצו להשיבו ויבקשו והנה אין הקיסר נמצא כלל, והגידה לה בתה, שגם הוא בכאן, כי השכינה הקדושה דואגת בשביל תיקונו של כל אחד ואחד, ואפילו הקיסר שגרם כל הצרות היה צריך לקבל תיקון על ידה.

והיתה החתונה והשמחה כשלימות, והמלוכה והקיסרית קבלו הזוג הזה ומלכו בכיפה, כי זה ענין הקמת מלכות משיח בן דוד שימלוך בכיפה על כל העולם, ויחזיר את כל הבריות כולם בתשובה שלמה לפניו יתברך, יזכינו הקדוש ברוך הוא לקבל פניו במהרה בימינו אמן.

(שיחות שאמר רביז״ל אחר הסיפור הזה): גם אחר-כך לא היה להקיסר הזקן גדולה, כי הכל היה על-ידו, כי כשאדם גורם צרות לחבירו, והוא איש רע ובליעל, סוף כל סוף הצרות חוזרים עליו, ואפילו שחוזר ומקבל תיקון, אבל אינו עולה לגדולה כמקדם, שהרי השתמש בגדולתו להרע לבריות, ולכן החכם עיניו בראשו להיטיב תמיד לכל נשמות ישראל, ואזי לבסוף כולם יטיבו עמו.

המאטראס טפחו טפחו אותו על פניו ודחפוהו, כי המלח הזה לא ידע כלום מה עושים עמו, רק הלבישו אותו כמו הבת קיסר, ושלחו אותו לבחוץ שיחשבו שהוא הבת קיסר וכו', וכשנתגלה השקר, הכו אותו היטיב היטיב ודחפוהו, כי כן נוהג בעולם, שלפעמים לוקחים איזה בור ועם הארץ, ומלבישים אותו בבגדים של צדיק ומפורסם, והגבאים שלו מחלקים ביניהם את הכסף שנכנס על ידו, והוא בעצמו אינו יודע בין ימינו ושמאלו כלל, ומכל שכן שאינו יודע איך להדריך אנשים, ולבסוף מתגלה קלונו ומכים אותו היטיב היטיב ודוחפים אותו לבחוץ.

הבערגיר היה לו גדולה מאד (כי הוא) אבי הקיסר, שהוא העיקר, כי הבערגיר מסר את נפשו להציל את אשת העני, ועמד בניסיון עמה, ולכן זכה אחר כך לכל הגדולה, כי כשאדם מוסר את נפשו בשביל השני, וגם שומר התורה והמצוות כראוי, זה מזכה אותו לעלות לגדולה ולראות בטובתן של ישראל לדורי דורות.

בלוט כתיב (בראשית יט): ההרה המלט, הינו בערגיר, וממנו נולד משיח, שיבוא במהרה בימינו, אמן, כי הבערגיר מרמז על השתלשלותו של נשמות משיח, כי בערגיר ראשי תיבות ב׳ועז ע׳ובד ר׳ות ג׳ואל י׳שי, ועל ידי מסירת נפשו זכה שיצא ממנו בן, שימלוך בכיפה ויתקן כל העולם כולו.

ישראל היה להם סימנים במצרים (שמות ג): "פקד פקדתי" מי שיאמר להם זה הלשון, הוא הגואל, והדבר תמוה: מאחר שידעו כל ישראל מזה, אם-כן מהו הסימן? אפשר לא נמסר אלא להזקנים, וגם על הגואל האחרון בודאי יש סימנים.

משיח יגיד לישראל כל מה שעבר על ישראל בכל יום ויום על כל אחד ואחד מישראל בפרט, ואמר מוהרא״ש נ״י (ז"ל), שמוהרנ״ת ז״ל פעם אמר, שאם רביז״ל אמר שמשיח יגיד לכל אחד ואחד מה שעבר עליו בכל יום ויום, סימן שבאמת "עובר" על כל אחד ואחד "בכל יום ויום", ועיקר מעלתו של אדם הוא כשמחזק את עצמו ואינו נופל בדעתו כלל משום דבר שעובר עליו, אלא מוצא את הקדוש ברוך הוא בכל דבר, ומדבק עצמו בו יתברך באמת.

תמר אבדה גם-כן הסימנים, כמובא במדרש (מדרש-רבה פרשת בראשית פרשה פ״ה) גם כשהיתה יוצאת לשרף, בא הס״מ (הסמ״ך-מ״ם) והרחיק ממנה הסימנים, ובא גבריאל וקרבן, כמו שנאמר במדרש, וממנה נולד משיח, שיבוא במהרה בימינו אמן.

בענין המבאר במעשה זו, שכל אחד בא עם שיר של חשק, ולקצתם וכו׳, הנמשל מובן, שכמו כן כמה גדולים עושים מה שעושים, וכל אחד אומר שירים וכיוצא ורוצים להשיג תכלית המבקש, ואין מי שזוכה לעיקר התכלית האמיתי כשלימות, כי אם הראוי לזה, ולקצתם משיבים על ידי שליח או מאחורי הכותל או שמראים להם פנים וכו׳, כמבאר בהמעשה הנ״ל, אך לסוף, היינו כשמסתלקים, משיבים להם, שעדיין לא עשו כלום וכו׳, כמו שכתוב שם במעשה סוף התשובה, שמשיבה היפת-תאר, עין שם, עד שיבוא המנהיג הנכון וכו׳, כי כדי שאדם יזכה להתגלות השכינה הקדושה, ושיתדבק בה באמת, צריך שיעבור עליו השבע מימות שהם כלליות הבלבולים הצרות ויסורין שעוברים על בני אדם בזה העולם, ויחזק מעמד ולא יפול בדעתו כלל, וכשהוא עומד חזק על עמדו, ומחבר שירים של חשק ואהבה אל השכינה הקדושה, ותמיד כוסף ומשתוקק להתדבק עמה, אזי סוף כל סוף, יזכה להתדבק בה ולגלות אמתת מציאותו יתברך בכל העולם כולו, והשם יתברך יזכינו לראות בהתגלות השכינה הקדושה בכל העולם כולו במהרה בימינו אמן ואמן.

שיחות מוהרא"ש לנוער • תפילה
מאמרי שיחות מוהרא"ש

שיחות מוהרא"ש לנוער • תפילה

מוהרא״ש ז"ל אמר, כשאדם חזק בתפלה ובהתבודדות, אין דבר בעולם שאינו יכול לפעל בתפלתו, ויכול לראות שדוד הטבע ממש, וכמו שאומר רבנו ז״ל (לקוטי מוהר״ן

קרא עוד ←
שיחות מוהרא"ש  – אשר בנחל
הרה"צ ר' יצחק לעזער שליט"א

שיחות מוהרא"ש – אשר בנחל

מוהרא"ש ז"ל אמר, שאי אפשר להשיג ולתפוס בספרו "אשר בנחל", כי אם מי ששבור בעצמו כחרס הנשבר, כי עם ישות אי אפשר להשיג כלל בספר

קרא עוד ←
שיחות מוהרא"ש זי"ע – ימי העומר ופסח שני תשע"ד
מאמרי שיחות מוהרא"ש

שיחות מוהרא"ש זי"ע – ימי העומר ופסח שני תשע"ד

עִנְיְנֵי וְרִמְזֵי פֶּסַח שֵׁנִי אַף פַּעַם לֹא מְאֻחָר מִלְּהַתְחִיל לְדַבֵּר אֵלָיו יִתְבָּרַךְ מוֹהֲרָא"שׁ ז"ל  אָמַר, שֶׁכָּל הָעִנְיָן שֶׁל פֶּסַח שֵׁנִי הוּא חִדּוּשׁ נוֹרָא מְאֹד, כִּי

קרא עוד ←
שלום לכם!
איך אפשר לעזור?
Powered by
גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן