קונטרס "חמישה עשר בשבט"

קונטרס "חמישה עשר בשבט"

קונטרס "חמישה עשר בשבט"

יגלה נוראות ונפלאות מהיום הקדוש הזה, והלימודים שלומדים ממנו, ומסודות ורזי הגילגול, ומה שעובר על האדם בזה העולם, ואל כל מה שאדם יכול לזכות בזה העולם; אשרי מי שמחזיק מעמד, ואז טוב לו כל הימים.  

בנוי ומיוסד על פי דברי רבינו הקדוש והנורא, אור הגנוז והצפון
בוצינא קדישא עילאה, אדונינו, מורינו ורבינו רבי נחמן מברסלב, זכותו יגן עלינו .

ועל-פי דברי תלמידו, מורינו הגאון הקדוש, אור נפלא, אשר כל רז לא אניס ליה
רבי נתן מברסלב, זכותו יגן עלינו
ומשולב בפסוקי תורה, נביאים, כתובים ומאמרי
חכמינו הקדושים מגמרא ומדרשים וזוהר הקדוש.

מוהרא״ש נ״י (ז"ל) אמר, כי הנה כתיב (דברים כ): "כי האדם עץ השדה", הינו האדם נדמה לעץ השדה. ומובא בדברי רבנו ז״ל (לקוטי־מרהר״ן, חלק ב׳, סימן מח); אשר יש אילן שלוקח לו מאה שנה לגדל, ובודאי עובר על האילן מה שעובר באלו המאה שנה — רוחות, גשמים ושלגים, קר וחם, קיץ וחורף, אף־על־פי־כן לסוף מאה שנה הוא יוצא בכח גדול מאד וצומח, ומוציא פרות יפים, וזו התחזקות גדולה מאד לכל אדם, שיתחזק במשך כל ימי חייו, ולא ישבר משום דבר שעובר עליו מרוחות רעות, קר וחום, עליות וירידות, וישתדל להתחזק 'בכל מיני אפנים שבעולם. כי כך אמר רבנו ז״ל, שהעולם הזה גשר צר מאד, והכלל והעיקר שלא להתפחד כלל, וכשאדם חזק באמונה, אזי אין לו להתפחד משום דבר שבעולם.

(אמרי-מוהרא״ש, חלק ב׳, סימן תרעו).

בני ובנותי היקרים! עליכם לזכור, אשר הקדוש־ברוך־הוא מחיה ומהווה ומקים את כל הבריאה כלה, וזו צריכה להיות עבודת כל בר ישראל — להעלות את גשמיות הבריאה אליו יתברך, על־ידי שמכניס היטב בלבו ובדעתו, אשר אין בלעדיו יתברך, ורק בשביל התכלית הזו האדם נברא — שיהפוך מגשמיות אל רוחניות, וזה היום הקדוש והנורא הזה של חמשה־עשר־בשבט, שאז ראש השנה לאילנות, ובו ביום יש להם עליה, כי כתיב (דברים כ, יט): "כי האדם עץ השדה", בדיוק כמו עץ השדה שגדל וצומח ומוציא פרות, כמו־כן אדם .יש לו שאיפה רק לגדל ולצמח ולהוליד בנים ובנות חיים וקיימים ומצלחים, אך האדם צריך למלא עצמו עם אלקותו יחברך, ואז כמו אילן באופן שיגדל ויצמח צריך שיהיה לו הרבה מים שישקו אותו, ואז דייקא גדל וצומח יפה, כמו־כן האדם צריכים להשקותו עם גלוי אלקות, ועל־ידי־זה הוא גדל וצומח יותר ויותר, כמובא בדברי רבנו ז״ל (לקוטי־מוהר״ן, חלק א׳, סימן קנה): כשיש ארץ טובה, אז צומח וגדל, ולהפוך הכל נשחת ונתקלקל, רחמנא לצלן. וזה שאמרו חכמינו הקדושים (שבת לא.): אמונה זה סדר זרעים; על־ידי אמונה יש לו כח הגדל וכח הצומח, וזה מה שנותן חיות לאדם לגדול ולצמח ולעבר על כל המשברים שעוברים עליו בחיים כל יום ויום. ואמר רבנו ז״ל (לקוטי־מוהר״ן, חלק א׳, סימן עו): על־ידי שאדם מסתכל רק אל הקדוש־ברוך־הוא, על־ידי־זה יש לו שבע. והוא תמיד שש ושמח, כי ברגע שהאדם מסתכל רק על אלקותו ותברך, על-ידי-זה יש לו בחינת שבע, וכמו שאמרו חכמינו הקדושים (יומא עד:), שהסומא אין לו שבע, כי מי שאינו מסתכל על רוחניות חיות אלקותו יתברך, על־ידי־זה שום דבר אינו משביע אותו, הוא תמיד בבחינת צימאון, רעבון. ואינו יכול להשקיט את עצמו; כי הנפש האלקית שבאדם צמאה אל רוחניות חיות אלקות, הנפש של האדם צמאה ורעבה לאלקות, רוצה להרגיש אלקות, ואם אדם אינו זוכה להרגיש אלקות ולראות אלקות, אז אין לו שבע. לזאת,

בני ובנותי היקרים! עלינו להתעורר עכשו בחג הנפלא הזה חמשה־עשר־בשבט, שהוא ראש השנה לאילנות, ונתבונן בנפלאות פלאי הבריאה שהקדוש־ברוך־הוא ברא לפנינו. אנו רואים דוממים, כל העולם כלו דומם, אבל זה לבוש לגבי האין סוף ברוך הוא; אנו רואים צמחים, אילנות ושיחים, אבל הכל זה לבוש לאלקות, כי הכל זה אלקות ואלקות זה הכל, חיות רעות ובהמות, עופות שמים לרוב, דגי הים וכל מיני שרצים ורמשים לאין ספור, בליוני אנשים, מי הולך בהם? מי מתנועע בהם? מי מסתכל בהם? רק הקדוש־ברוך־הוא! אם אדם מתחיל לראות את האלקות שבתוך הבריאה, נתגלה אליו יפי הבריאה. לכן אומר רבנו ז״ל (שיחות־הר״ן, סימן נב): מכל הדברים צועק כבוד הקדוש־ברוך־הוא; אם אדם זוכה, ומטה אזן אל הקול הפנימי של כל הבריאה, אזי שומע איך הקדוש־ברוך־הוא קורא אותו; כי הקדוש־ברוך־הוא קורא לכל אחד ואחד מאתנו, אבל אנחנו חרשים — איננו שומעים את קול הקדוש־ ברוך־הוא, לכן איננו יכולים לדבר אל הקדוש־ברוך־ הוא. וזה מה שאומר רבנו ז״ל (לקוטי-מוהר״ן, חלק א׳, סימן ס׳) על המשנה (תרומות, פרק ב׳): סתם חרש — אינו שומע ואינו מדבר; מי שלא שומע את קול הצדיק שמעורר מהשנה, אינו יכול לדבר אל הקדוש־ברוך־ הוא; כי הצדיק מעורר את האדם מהשנה. כי האדם מסתובב בזה העולם והוא ישן, מחו ישן, מדוע? כי אינו מרגיש אלקות; כי אם אדם היה מרגיש שהקדוש־ברוך־הוא נמצא פה, עמו ואצלו, לא היה ישן. כי כשמתגלה האלקות אצל האדם, קשה לו לישון. לכן אומר רבנו ז״ל (ספר המדות, אות שנה, סימן א׳): כל מי שהוא מקדש יותר, הוא רחוק מהשנה יותר; וזה מה שכתוב אצל יעקב אבינו (בראשית כח, טז): "וייקץ יעקב משנתו ויאמר, אכן יש הוי״ה במקום הזה, ואנכי לא ידעתי"; כי אם אני ידעתי שפה נמצא ׳אנכי הוי״ה אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים׳, לא הייתי ישן. וזה סובב על כל בר ישראל, אם היה יודע, שהקדוש־ברוך־הוא נמצא פה אתו, עמו ואצלו, אזי לא היה נשבר מכל הצרות והייסורים, המשברים וההרפתקאות שעוברים עליו, והיה בורח אליו יתברך, אך בשביל שאדם אינו שומע את התעוררות החכם המעורר אליו יתברך, בשביל זה אינו יכול לדבר אליו יתברך. לכן אומר דוד המלך (תהלים יט, ד): ״אין אומר ואין דברים, בלי נשמע קולם״; "אין אומר ואין דבורים" לדבר אליו יתברך, מחמת ש״בלי נשמע קולם״ — הינו שאין שומעים את קול הצדיק המעורר לדבר אליו יתברך; כי באמת, זו המתנה הכי יפה לאדם — כשיודע שהקדוש־ברוך־הוא נמצא ואין בלעדיו נמצא, ואפשר לבקש ולהתחנן ממנו יתברך כל אשר צריך. ואל יאמר אדם: "התחננתי ובקשתי מה שאני צריך ולא קבלתי", אלא סימן שלא בקשת מספיק, כי אחרת היית מקבל, כי "קרוב ה׳ לכל קוראיו לכל אשר יקראהו באמת״ (תהלים קמה, יח); אך כתיב (שם יב, ט): "סביב רשעים יתהלכון"; אדם שחטא ומסבב בקליפות ובהסתרות, שמעלימות ומסתירות אלקות, איננו מסוגל להבין שהקדוש־ ברוך־הוא מרחם עליו ואוהב אותו ושומע תפלתו, ובשביל זה מתרשל בתפלה, אבל אם אדם היה בא אל הקדוש־ברוך־הוא בלב אמת ונשבר, ומדבר אליו יתברך, היה שובר את כל המחיצות שבינו לבין המקום ברוך הוא, ואז היה עוסק כל היום וכל הלילה בשירות ובתשבחות להקדוש־ברוך־הוא, היה רואה אלקות מכל הבריאה כלה. לזאת, בני ובנותי היקרים! עכשו בחמשה־עשר־בשבט — ראש הקונה לאילנות, עלינו להתבונן ביופי הבריאה, עלינו להתבונן מה התכלית בזה העולם, וכמו שאומר הזהר (פרשת בא מב): בגין דישתמודעון ליה, הינו תכלית הבריאה היתה רק כדי שיזכו להכיר את הקדוש־ ברוך־הוא פנים בפנים; ואומר האר״י הקדוש (שער הגלגולים), שבכל פרט ופרט מפרטי הבריאה יש גלגולים של נשמות שחטאו ונתגלגלו, יש נשמות מסכנות שנתגלגלו באבנים, שזה סוד (חבקוק ב, יא): "אבן מקיר תזעק"; הינו בתוך האבן נמצאת נשמה וזועקת: "תעשו לי טובה תתקנו אותי, שאזכה להגיע אל תקוני".

המשך בקובץ הPDF

    

הגב

avatar
  הירשם  
Notify of

Related Posts

דילוג לתוכן