קדושה ומניעות (ליקוטי מוהר"ן תורה ד') דרשות מוהרא"ש חלק א'

התאספנו היום לדבר מהתורה בליקוטי מוהר״ן חלק א' סי' ד אשר הדיבור מרבינו רבי נחמן מברסלב זי״ע ומתורתו הוא זכות גדולה לנשמה, כי כל תורה ותורה שאמר וגילה רביז׳ל יש בה סודות גדולים המגלים לאדם את הדרך בחיים, כי רביז״ל השיג ברוח קדשו את כל אשר יעבור על כל עם ישראל במשך כל שנות גלותו עד ביאת משיח צדקינו וגילה לכל אחד ואחד עצות נוראות ונפלאות איך לצאת מהבוץ שלו ואיך למצוא את הקדוש ברוך הוא בכל מקום ובכל מצב כי תורתו העמוקה יורדת לכל אחד ואחד באשר הוא שם ומוציאה אותו ממצבו מהיכן שנפל ומגלה לו איך גם הוא יכול למצוא את הקדוש ברוך הוא במקום שהוא שם ולחזור בתשובה שלימה, ומכיון שזכינו לדעת מרבי נורא ונפלא שכזה עלינו להרבות בדיבור ממנו ולגלות את לימודיו הקדושים לבני אדם, כי כל עיקר לימודו של רביז״ל הוא רק לימוד האמונה הקדושה, האמונה המזוככת והברורה בו יתברך.

קדושה ומניעות

כלל גדול מונח בידינו והוא מקובל עוד מצדיקים בדורות הקודמים, שכל דבר שבקדושה יש עליו מניעות, כי הס״מ לא יניח ולא יתן לדבר שבקדושה לצאת מכח אל הפועל, וימנע בכל כוחו את הדבר, אך כשהאדם מתגבר עליו בכוחו להוציא את הדבר מכח אל הפועל, אז הוא צריך לעבור מניעות רבות כדי לזכות למה שהוא רוצה, ולכן סימן לדבר שבקדושה הוא שקשה להוציאו מן הכח אל הפועל, ויש עליו מניעות רבות, מה שאין כן דבר שאין עליו מניעות והוא בא בקלות, יש לחשוד שהוא בא מהסטרא אחרא, ומכיון שהס״מ מעוניין שהדבר יצא מן הכח אל הפועל, ובוודאי כוונת הס״מ היא שבסופו של דבר, דבר זה יפריע לקדושה, ולכן הוא עושה הכל כדי שהאדם יוכל להשיג דבר זה בקלות גדולה, ולכן אצל הצדיקים תמיד היה מונח כלל זה, שכל דבר שבקדושה יש עליו מניעות, ואם יש דבר שאין עליו מניעות צריכים לחשוש ולפחד שמא הוא מהסטרא אחרא ולבקש הרבה מהקדוש ברוך הוא לדעת מה לעשות ואיך להתנהג, כי הסימן המובהק לדבר של הקדושה הוא כשיש עליו מניעות ועיכובים רבים.

מניעות עושות כלי

והנה כשאדם רוצה להתקרב אל הקדושה ההכרח הוא שיעברו עליו מניעות וחוץ מהסיבה שהס״מ אינו רוצה להניח לאדם להוציא את עניני הקדושה מן הכח אל הפועל, עצם המניעה שבאה לאדם כשהוא רוצה להתקרב אל הקדושה מגבירה את החשק שלו לכך, ועושה לו כלי גדול יותר כדי שיוכל לקבל בו שפע לימוד וגילוי אלקות (עיין ליקוטי מוהר׳ן חלק א׳ סי׳ קפ״ה) ודבר זה סובב גם בעניני האדם שכל מה שעובר עליו היפך רצונו ויש לו צרות ויסורים גדולים, כשזוכה לחזור בתשובה אסור לו ליפול בדעתו ולחשוב כאילו שאין רוצים אותו למעלה וכאילו אין צריכים אותו כבר כאשר נכנסת מחשבה זו ברוב בני אדם והטעות הזאת באה גם כן מהס״מ הרוצה להכביד עליו את התשובה ועל כן שולח לו כל מיני מחשבות של הבל העיקר שיעזוב עצמו ויברח ממנו יתברך ובאמת מי שיש לו רק קצת שכל ויודע את האמת אשר אין בלעדו יתברך כלל והוא יתברך חפץ חסד ורוצה בתשובתם של רשעים, ועל כן אף פעם אינו נשבר משום דבר אדרבה כל מה שיש לו מניעות יותר גדולות ועיכובים רבים הוא יודע שהכל לטובתו הנצחיית וזהו היסוד בדברי רביז״ל המגלה לנו שאדם צריך לדעת שכל מאורעותיו הם לטובתו, והכל כדי שיקבל כלי גדול יותר להתקרב אליו יתברך כשלימות.

מעין עולם הבא

רביז״ל אומר כשאדם יודע שכל מאורעותיו הם לטובתו זאת הבחינה היא מעין עולם הבא, והנה עולם הבא הוא ענין השגות אלקות, כלומר שמשיג ומבין שאין שום מציאות בלעדו יתברך כלל והכל לכל אלקות גמור הוא, אשר זה נקרא עולם הבא דהיינו שאין אצלו הפרש וחילוק בין איפה שהוא נמצא ובין מה שעובר עליו, תמיד ימצא את הקדוש ברוך הוא שם ותמיד יודה להקדוש ברוך הוא, כי ככל שהאדם זוכה להתקרב יותר אל הקדוש ברוך הוא, הוא זוכה להכירו יותר ומרגיל את עצמו להודות ולהלל להשם יתברך על כל מה שהוא עושה בשבילו, וזהו עיסוקו כל ימי חייו רק להודות ולהלל לחשם יתברך על כל החסדים שהוא עושה עמו, ולכן נקראים הצדיקים והאנשים הכשרים "עולם הבא איד" (יהודי מהעולם הבא), דהיינו שאף על פי שהם עדיין נמצאים בעולם הזה בכל אופן כל מוחם ומחשבתם מונח בעולם הבא והם חושבים רק ממנו יתברך ומהשגות אלקותו, וכשאדם יודע שכל מאורעותיו הם לטובתו, וכל מה שעובר עליו אפילו אם עוברים עליו צרות ויסורים הם לטובה, על ידי זה זוכה להגיע לבחינת מעין עולם הבא וכמו שכתוב (תהילים נ״ו) בהוי״ה אהלל דבר באלקים אהלל דבר, דהיינו שמהלל את הקדוש ברוך הוא הן כשעוברת עליו מידת החסד והן כשעוברת עליו מידת הדין, הן כשהולך לו טוב, והן כשלא הולך כל כך טוב, ועל ידי שמהלל ומשבח את הקדוש ברוך הוא מכל דבר, על ידי זה מגלה שהכל לטובה והכל מתנהג על ידו יתברך וממילא זוכה לבחינת עולם הבא,

מסירות נפש של צדיק

הגמרא (ברכות ס׳:) מספרת לנו על רבי עקיבא שלקח עמו לדרך חמור לרכב עליו נר להאיר לו בלילה כדי שיוכל ללמוד, ותרנגול כדי שיעירו לחצות, וכשהגיע לעיר ורצה לנוח שם לא רצה אף אחד להכניסו לביתו רבי עקיבא יצא אל מחוץ לעיר ולמרות שכל הענין היה בזיון גדול בשבילו לא השפיע עליו והוא אמר כל מה שעושה השם יתברך הכל לטובה לאחר מכן בלילה נטרף החמור, נכבה הנר, וגם התרנגול נאכל ורבי עקיבא נשאר בחושך לבד, אך המשיך לומר כל מה שעושה הקדוש ברוך הוא, הכל לטובה, באותו לילה באו שודדים אל העיר שדדו את כולה והרגו את תושבי העיר, ואז הודה רבי עקיבא להקדוש ברוך הוא, על כל הניסים שעשה עמו שכן אם לא היו קורים לו כל הדברים הללו היה נשאר ללון בעיר באותו לילה וגורלו היה כגורל אנשי העיר, ומכיון שלא הסכימו להכניסו לעיר וכן נלקחו ממנו הדברים שהיו לו לא שמו אליו השודדים לב ולא נגעו בו לרעה, והנה מסיפור זה של רבי עקיבא אנו לומדים את דרך חייו ורואים כיצד היה לו כח לעמוד בכל הצרות וחיסורים שעברו עליו, עד שבסופו של דבר מת על קידוש השם כשסרקו את בשרו במסרקות ברזל, וגם אז לא נע ולא זע אלא קרא קריאת שמע וקיבל עליו עול מלכות שמים, וכששאלו אותו תלמידיו, רבינו עד כאן, אמר להם כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה ועכשיו כשבא לידי לא אקיימנו?!, כי רבי עקיבא כל ימיו כשקרא את הפסוק הראשון של קריאת שמע וקיבל עליו עול מלכות שמים היה מקבל עליו ארבע מיתות בית דין במסירות נפש במחשבתו ומחשבתו היתה חזקה ותקיפה כל כך עד שהיה מצטער ומרגיש יסורי המיתה ממש כאילו סוקלין ושורפים אותו דהיינו שכל ימיו התכונן למסור את נפשו בשביל הקדוש ברוך הוא ולכן בשעה שבאה לפניו ההזדמנות לכך לא ויתר עליה, כי זוהי דרכם של הצדיקים האמיתיים שכל ימיהם הם עובדים את הקדוש ברוך הוא במסירות נפש גדולה, אמנם יש אחרים המנסים לחקות את הצדיקים על ידי לבושם ותנועותיהם וכו', אך בחיצוניות אי אפשר כלל להכיר את הצדיק, בחיצוניות אפשר להטעות אנשים, אך פנימיות הצדיק היא מקשה אחת של מסירות נפש בכל לבבו נפשו ומאודו אל הקדוש ברוך הוא, ולכן הצדיקים הגדולים באים לביטול כל כך גדול אל הקדוש ברוך הוא עד שלהם לא משנה כלל מה עובר עליהם, והן כשעוברת עליהם מידת הדין, או שיש עליהם חסדים הם תמיד דבוקים בהקדוש ברוך הוא ומודים ומשבחים לו יתברך.

(מתוך " דרשות מוהרא"ש חלק א' ")

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

עוד בנושא:

דילוג לתוכן