adventure-branches-cold-1895584

סיפורי מעשיות "מעשה מחכם ותם" (דף קע״ד) פ' מ' "תוך הנחל" ה׳תשנ״ט

בוקר שבת קודש פרשת תצוה שבת זכור ה׳תשנ״ט בעת קידושא רבא, דיבר מוהרא״ש נ״י (ז"ל) דיבורים נוראים ונפלאים מאד בסיפורי מעשיות של רביז״ל במעשה מחכם ותם דף קע״ד עיין שם.

והחכם הנ״ל, כשבא אליו האגרת מהמלך כנ״ל, השיב להחכם שהביאה: המתן ולין פה, ונדבר ונתישב, לערב עשה עבורו סעודה גדולה, בתוך סעודתו נתחכם החכם בחכמתו ופילוסופיה שלו, וענה ואמר: מה זאת, שהמלך כזה ישלח אחרי, עבור שפל ברך כמוני, ומה אני, שהמלך ישלח אחרי?! הלא מלך כזה שיש לו ממשלה וגדלה כזו – ואני שפל ונבזה כנגד מלך גדול ונורא כזה, ואיך יתישב זאת בדעת, שמלך כזה ישלח עבור שפל כמוני? אם אמר בשביל חכמתי- מה אני כנגד המלך? וכי אין להמלך חכמים? וגם המלך בעצמו בודאי חכם גדול, ומה הדבר הזה, שהמלך ישלח עבורי? וישתומם על זה מאד מאד, ענה ואמר זה החכם (הינו החכם הראשון, שהוא חברו של התם, כי כל זה- הכל מדבריו של אותו החכם הראשון חברו של התם, שאחר שהשתומם והתמיה עצמו מאד כנ״ל ענה בעצמו דברים אלו ואמר להחכם השליח): תדע מה שאני אומר דעתי, שבהכרח הדבר מובן ומברר, שאין מלך בעולם כלל, וכל העולם טועים בשטות הזה, שסוברים, שיש מלך, וראה והבן, איך אפשר זאת, שכל בני-העולם ימסרו עצמן לסמך על איש אחד, שהוא המלך? בודאי אין מלך בעולם כלל, השיב החכם השליח הנ״ל: הלא אני הבאתי לך אגרת מהמלך! שאל אותו החכם הראשון הנ״ל, האתה בעצמך קבלת האגרת מיד המלך בעצמו ממש? השיב לו: לאו, רק איש אחר נתן בידי האגרת בשם המלך, ענה ואמר: עתה ראה בעיניך, שדברי כנים, כי אין מלך כלל, וחזר ושאל אותו: תאמר לי; הלא אתה מן העיר מלוכה ומגדל שם מימיך, הגידה לי: הראית מימיך את המלך? השיב לו: לאו (כי באמת כן הדבר, שלא כל אחד ואחד זוכה לראות את המלך, כי אין המלך מתראה, רק בעתים רחוקות מאד), ענה החכם הראשון ואמר: עתה ראה גם ראה, שדברי ברורים ומבררים שבודאי אין מלך כלל, כי הלא אפילו אתה לא ראית את המלך מעולם.

פתח ואמר מוהרא״ש נ״י (ז"ל), רביז״ל ממשיך לספר, והחכם הנ״ל, כשבא אליו האגרת מהמלך כנ״ל, השיב להחכם שהביאה: המתן ולין פה, ונדבר ונתישב, כי זהו עוצם החילוק שבין התם והחכם, התם כששמע שהמלך קורא אותו, רץ בזריזות נפלא, ולא היה לו זמן אפילו להסביר לאשתו איפוא הוא הולך, כי מי שהולך בתמימות ופשיטות, כל רצונו וכיסופו תמיד לראות את המלך, ומיד שהמלך קורא אותו, הוא רץ בזריזות גדול, ואין לו זמן כלל, מה שאין כן החכם, כששומע שהמלך קורא אותו, אומר "המתן ולין פה" היינו עיכוב ושהייה, כי צריך להתיישב ולהמליך בדעתו, מה זה ועל מה זה שהמלך קורא אותו, כי אינו מוכן לזה כלל, וזהו הענין שנצטוינו לא לאכול חמץ בשעה שיצאנו ממצרים, ונתקרבנו אל מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, כי החילוק שבין חמץ למצה הוא, מצה אופין אותה בזריזות גדול בלי שהייה, ולכן אינו נאחז בה אוירא דהאי עלמא, והוא מיכלא דאסוותא (מאכל של רפואה), ומיכלא דמהימנותא (מאכל של אמונה), שמכניס אמונה ודעת באדם, שיזכה להכיר את המלך ולהתקרב אל עבודתו באמת, מה שאין כן חמץ, מניחין אותו להתנפח, שיתאחז בו אוירא דהאי עלמא, והוא רמז לגיאות ורמות רוחא, שאסור לגמרי בשעה שרוצים לצאת ממצרים ולהתקרב אל המלך, כי אין זמן לשהות ולהתמהמה כלל.

לערב עשה עבורו סעודה גדולה, בתוך סעדתו נתחכם החכם בחכמתו ופילוסופיה שלו, כי עת סעודה הוא עת מלחמה (זוהר עקב רע״ב.), ואם האדם זוכה להתגבר ברצונות וכיסופין אחריו יתברך, אזי דייקא בשעה האכילה יכול לקבל הארת הרצון המופלג, ויכסוף וישתוקק כל כך אל הקדוש ברוך הוא, עד שלא יידע מה הוא רוצה (ליקוטי מוהר"ן חלק ב׳ סי׳ ז׳), ודייקא בשעת האכילה ניגשת עיקר היראת שמים אל האדם, ויכול להמתיק מעל עצמו כל מיני צער ויסורין (ליקוטי מוהר״ן חלק ב סי׳ ע"ז), כי אז נעשה ייחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה אפין באפין (ליקוטי מוהר"ן חלק א׳ סי׳ ס״ב), אבל אם אינו נזהר לאכול בקדושה וטהרה כראוי, אזי דייקא בשעת האכילה נתבלבל דעתו מאד ,ונכנס בו כסילות הדעת, וזה מביא אותו לחקור חקירות ודמיונות של הבל (עי׳ ליקוטי מוהר״ן חלק א׳ סי׳ י״ז).

וענה ואמר: מה זאת, שהמלך כזה ישלח אחרי, עבור שפל ברך כמוני, ומה אני, שהמלך ישלח אחרי?! הלא מלך כזה שיש לו ממשלה וגדולה כזו – ואני שפל ונבזה כנגד מלך גדול ונורא כזה, ואיך יתישב זאת בדעת, שמלך כזה ישלח עבור שפל כמוני? אם אמר בשביל חכמתי – מה אני כנגד המלך? וכי אין להמלך חכמים? וגם המלך בעצמו בודאי חכם גדול, ומה הדבר הזה, שהמלך ישלח עבורי? וישתומם על זה מאד מאד, כי זהו עוצם פגם הישות והגאוה של החכם, שבשעה שבא לעבודת השם יתברך, לבוא למלך ולהתראות לפניו, פתאום נעשה עניו ושפל ברך מאד, ואינו מאמין שהמלך צריך אותו כלל, וזה ענוה פסולה מאד, הבא ממדת הגאווה והישות, כי כפי שאדם תמיד מרים ומגביה את עצמו בפני כל אדם, ומחפש גדולה וכבוד בעיני כל הבריות, כן נכנס בו ענוה פסולה, להקטין את עצמו בשעה שבא לעבודת השם יתברך, ולחשוב בעצמו, למה מלך גדול כל כך, צריך איש שפל וקטן כמוני? ובאמת היה צריך להיות בדיוק ההיפוך, שבשעה שבא לפני הבריות, היה צריך להעלות על דעתו עוצם שפלותו וגריעותו, ואיך שאינו ראוי להיות נחשב בעיניהם כלל, אבל כשבא לעבודת השם יתברך, אזי היה צריך להרים ולהגביה את עצמו עם כל הכוחות, בבחינת (דברי הימים ב׳ י״ז) ויגבה לבו בדרכי ה', ולדעת שבוודאי כל תנועה קטנה חשוב ויקר מאד למעלה.

ענה ואמר זה החכם (הינו החכם הראשון, שהוא חברו של התם, כי כל זה – הכל מדבריו של אותו החכם הראשון חברו של התם, שאחר שהשתומם והתמיה עצמו מאד כנ״ל, ענה בעצמו דברים אלו ואמר להחכם השליח): תדע מה שאני אומר דעתי, שבהכרח הדבר מובן ומברר, שאין מלך בעולם כלל, וכל העולם טועים בשטות הזה, שסוברים, שיש מלך, וראה והבן, איך אפשר זאת, שכל בני-העולם ימסרו עצמן לסמך על איש אחד, שהוא המלך? בודאי אין מלך בעולם כלל, כי זהו עוצם כוחו של הבעל דבר, שמקודם מכניס באדם ענוה פסולה, להיות כל כך קטן בעיניו בשעה שבא לעבוד את השם, ואחר כך מביא אותו לכפירות ואפיקורסות רחמנא ליצלן, להכחיש במלך לגמרי, כי מקודם עושה את המלך כל כך רם ונישא, ואחר כך נופל כל כך בדעתו, עד שמתעוורים עיניו לגמרי, ואינו מאמין שיש מלך כלל, כי כן דרך המחקרים והפילוסופים, שמתחלה עושים את הקדוש ברוך הוא כל כך גבוה מאד, עד שאומרים ששכינתו מתחבא בשמים ממעל, ואינו משגיח בתחתונים חס ושלום, ואחר כך באים לידי כפירה גמורה רחמנא ליצלן, שאין מלך כלל, אבל אנחנו יודעים את האמת, שדייקא במקום גדולתו יתברך שם ענוותנותו, ודייקא מחמת שהקדוש ברוך הוא גדול כל כך, לכן משגיח בתחתונים בכל פרט ופרט, כי אין שום מציאות בלעדו יתברך כלל, בבחינת (תהלים קי״ג) מי כה׳ אלהינו המגביהי לשבת, המשפילי לראות בשמים ובארץ, שמחמת גדולתו יתברך שמגביהי לשבת, לכן מסתכל על כל פרט ופרט בשמים ובארץ.

השיב החכם השליח הנ״ל: הלא אני הבאתי לך אגרת מהמלך! שאל אותו החכם הראשון הנ״ל, האתה בעצמך קבלת האיגרת מיד המלך בעצמו ממש? השיב לו: לאו, רק איש אחר נתן בידי האיגרת בשם המלך, ענה ואמר: עתה ראה בעיניך, שדברי כנים, כי אין מלך כלל, וחזר ושאל אותו: תאמר לי; הלא אתה מן העיר מלוכה ומגדל שם מימיך, הגידה לי: הראית מימיך את המלך? השיב לו: לאו (כי באמת כן הדבר, שלא כל אחד ואחד זוכה לראות את המלך, כי אין המלך מתראה, רק בעתים רחוקות מאד), ענה החכם הראשון ואמר: עתה ראה גם ראה, שדברי ברורים ומבררים שבודאי אין מלך כלל, כי הלא אפילו אתה לא ראית את המלך מעולם, כי החכם, בעוצם טפשות דעתו, חושב שכל אחד ואחד כבר ראוי לראות את המלך ביפיו, וכאילו ראוי למלך להתראות בפני כל אחד ואחד, ואינו מבין שלא כל אדם זוכה לראות את המלך אלא צריכין הכנה גדולה, עם רצונות וכיסופים של ימים ושנים הרבה, עד שזוכים לראות את המלך, ואדרבה, זה שלא רואים את המלך, הוא הוכחה אמיתית על גדולת המלך, שאין רשות לכל אחד ואחד לראות אותו, רק לעתים רחוקות מאד, כפי ההכנה שמכין את עצמו, ורק צדיקים שזוכין לזכך ולבטל את עצמם לגמרי, ולרדוף אחר המלך בכל כוחם, הם זוכים לראות את המלך בקביעות עצום, ולהתענג בנועם זיו התקרבותו, והשם יתברך יזכינו להכניס בעצמינו את תמימותו של התם, ולדבק עצמינו במלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, עד שנזכה להיות קשורים ודבוקים בו יתברך תמיד מעתה ועד עולם אמן ואמן.

שיחות מוהרא"ש חלק יב'
ספרי שיחות מוהרא"ש

שיחות מוהרא"ש חלק יב'

'שיחות מוהרא"ש' נכתבו ע"י מו"ר הרה"צ ר' יצחק לעזער שליט"א עוד בחיים חיותו של כ"ק מוהרא"ש זי"ע הצדיק מיבנאל אשר הדפיס בעצמו את הספרים. השיחות

קרא עוד ←
שיחות מוהרא"ש  – אשר בנחל
הרה"צ ר' יצחק לעזער שליט"א

שיחות מוהרא"ש – אשר בנחל

מוהרא"ש ז"ל אמר, שאי אפשר להשיג ולתפוס בספרו "אשר בנחל", כי אם מי ששבור בעצמו כחרס הנשבר, כי עם ישות אי אפשר להשיג כלל בספר

קרא עוד ←
שיחות מוהרא"ש  – חג השבועות
הרה"צ ר' יצחק לעזער שליט"א

שיחות מוהרא"ש – חג השבועות

בשבועות ראוי לשמוח כמו בשמחת תורה מוהרא"ש ז"ל אמר, שמנהג העולם לשמוח מאוד ביום שמחת תורה, ולעשות הקפות וריקודים רבים עם ספר התורה, כי אז

קרא עוד ←
שלום לכם!
איך אפשר לעזור?
Powered by
גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן