דולר מוהראש

האם יש דין מוקצה במטבע או שטר של דולר, שקיבל לסגולה ושמירה מצדיק או אדמו"ר?

שאלה:

האם יש דין מוקצה במטבע או שטר של דולר, שקיבל לסגולה ושמירה מצדיק או אדמו"ר?

תשובה:

   הנה מבואר בשו"ע (סימן ש"ג סכ"ב), "פורפת בשבת על האגוז ועל האבן בשבת שייחדתו לכך ויוצאת בו, אבל על המטבע אסור, ואם פרפה מערב שבת מותר לצאת בו בשבת,, וביאר במשנה ברורה (שם סקע"ג וע"ד), שגם במטבע מהני יחוד לעולם, ולכן בנידון דידן שקיבל מטבע מהאדמו"ר לקמיע, בטלו לשימוש כמטבע, ולכן אין חשש כלל לאיסור מוקצה[1], וכן העלה בשו"ת תשובות והנהגות (ח"א סימן רל"ו).

   וכן העלה בשו"ת מגדנות אליהו (ח"א סימן ל"א), שכן משמע מדברי מרן השו"ע (סימן ש"ח סל"א), שקמיע שאינו מומחה, אע"פ שאין יוצאים בו מטלטלים אותו, וכתב המשנ"ב שמותר לצאת אפילו בסתם קמיע שלא בדקוהו, וא"כ נראה שהוא הדין מטבע של אדמו"ר אינו מוקצה, אולם בסוף דבריו חכך להחמיר מכיון שמקפיד עליו הוי מוקצה מחמת חסרון כיס[2].

    ובשו"ת משנת יוסף (סימן ב'), חילק בין מטבעות פתוחות שיש אפשרות כל שהיא להשתמש בהם, לבין מטבעות שהם בתוך נרתיק וכיוצא שאין לחוש שישתמש בהם, שפיר יועיל יחוד לעולם, ומשא"כ במטבעות פתוחות מי שאינו בטוח בעצמו שאכן לא ישתמש בהם, לא יועיל היחוד, והעצה לעשות נקב במטבע דאז פקע שם מוקצה מיניה, וכעין שכתב הפרי מגדים בהקדמתו לסימן ש"ח.

    ולכן נראה למעשה שאף שמעיקר הדין מטבע או דולר שמייחדו לשמירה או לסגולה אין עליו שם מוקצה, מכל מקום משום מראית העין וזילותא דשבת[3], ראוי ונכון שיעשה בו מעשה שיהיה ניכר שייחדו לכך, כגון שינקבו ויתלנו בשרשרת, או יעטפנו בעטיפת ניילון קבועה, וכן העלה בפסקי תשובות (סימן ש"ח סעיף מ"ו), ואם אפשר יכתוב על העטיפה שהוא מתנה או סגולה מהאדמו"ר.

 

[1] ואף שהחזו"א (סימן מ"ב סקי"ג), נחלק על דברי המשנ"ב, וכתב דבמטבע לא מהני יחוד לעולם, כיון שחושש פן יימלך עליה ומחזירו לתשמישו הרגיל, יש לומר שכל זה רק בסתם מטבע שיחדה לאיזה השתמשות, אזי אמרינן דסופה להימלך להחזירה לתשמישה, אבל מטבע של אדמו"ר אין הרגילות להימלך עליה ואינו מוקצה גם להחזו"א, וצ"ע.

[2] אמנם יש לומר שהרי אין זה כלי שמלאכתו לאיסור, שחל על זה דין מוקצה מחמת חסרון כיס, ואף שהוא מקפיד עליו, מכל מקום הוי ככל כלים המותרים היקרים שדינם ככלי שמלאכתו להיתר, וכיון שייחד אותו לשמירה או לקמיע אינו מוקצה.

[3] והאדמו"ר מחב"ד כתב בתשובה לאשה שקבלה ממנו דולר, ושאלה לפשר הדבר, ולאחר שכתב במעלת הענין, מציין בסוף התשובה וזה לשונו  "נ. ב. בקשר לאמור למעלה, ברצוני להדגיש נקודה חשובה מאוד והיא שככל שמטבע או שטר דולר זה הוא חשוב זה עדיין מוקצה, וכמו כל כסף אחר אסור לנגוע בו בשבת וביום טוב", והובא בספר מורה לדור נבוך (עמ' 239). ואולי יש לסייג ולומר שהאדמו"ר מחב"ד לא נתן הדולר לשמירה או כקמיע וכדומה, אלא לצדקה כידוע (וכפי שמשמע מהתשובה שכתב שיפדה הדולר בדולר אחר ויתן אות לצדקה והדולר הזה אם רוצה ימסגר אות או ישמור אותו למזכרת), ולכן הזהיר שדינו כמוקצה כדי שלא יגרם עי"ז חלול שבת, אולם כשהאדם עצמו ממסגר את זה במסגרת, ומייחד את זה כקמיע ושמירה, ועשה בו מעשה כל שהוא, נראה שאין בזה מוקצה, ולכן העלנו שנכון שיעשה מעשה לזה.

 

התשובה נמסרה ע"י מורה צדק בבית ההוראה 'צדק ומשפט' של חסידי ברסלב ביבנאל

הגב

avatar
  הירשם  
Notify of
גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן