argument

"שיחות מוהרא"ש" ויכוחים

מתוך "שיחות מוהרא"ש" חלק א'

ויכוחים

מוהרא״ש נ״י (ז"ל) הזהירנו מאד מאד לברוח מכל מיני ויכוחים, ולא להתווכח עם שום בריה שבעולם, ואמר, שחבל על הזמן היקר מאד, צריך להרגיל את עצמו לדבר רק דבורי אמונה והשגחה פרטית ועצות רבנו ז״ל, ואם יקבל — הרי טוב, ואם הוא מתחיל להתווכח צריך תכף־־ומיד להתחמק ממנו ולברוח, כי הוויכוחים לא תביאו את האדם אל שום דבר רק הישר אל השאול תחתית.

ואמר מוהרא״ש נ״י (ז"ל): ובפרטיות בענין שלו צריכים להשמר לא להכנס בוויכוחים, עלינו רק לעשות ולעשות "טאן און טאן" וממילא לבסוף השקר יתפוצץ, ויראו את האמת איך שבחסדו יתברך אצלנו שוקדים בספרי רבנו ז״ל יותר מכל אלו הקוראים לעצמם על שם רבנו ז״ל, וכן אצלנו הכל מתנהג בדרך ארץ גדול, ועוסקים בתפלה, בהתבודדות ובאמירת חצות, ושוקדים בכל חלקי התורה הקדושה.

ואמר מוהרא״ש נ״י (ז"ל), שאלו הבאים להתווכח הם הגנבים והגזלנים הגדולים ביותר, כי באמת הוויכוחים זה בטול זמן ממש, ואין לך עוד דברים בטלים גדולים מזה, הינו מענין הוויכוחים, כי הקץ לדברי רוח, אתה תדבר והדבר והוא יאמר בדיוק ההפוך, וממילא לא יוצא מזה שום דבר, ולבסוף גנב וגזל לך את הזמן היקר.

ועל־כן תכף־ומיד כשאחד ניגש אליך להתווכח, תהיה מוכן נגדו כמו מי שמכין את עצמו נגד גנב וגזלן, כי כשעובר רגע או רבע שעה, או חצי שעה, או שעה וכר, כבר לעולם לא יחזר אליך.

ועל־כן זה שהתווכח עמך, גנב וגזל לך את הזמן היקר, שאין עליו שום תמורה, כי כשעובר הזמן, לא תוכל להחזיקו ולקנותו בכל הון דעלמא.

על־כן אשרי ואשרי מי ששומר את עצמו מאלו הוויכוחים של הבל.

ואמר מוהרא״ש נ״י (ז"ל), שענין הוויכוחים הוא רק דמיון ולא מצוה, ועל־כן המשכיל על דבר אמת בורח מכל מיני ויכוחים כמו שבורחים מאש שורפת ובוערת, רק מדבר דברי אמונה פשוטה ועצות רבנו ז״ל, ומה שהאחר מספר לא אכפת לו.

וסיפר על זה מוהרא״ש נ״י (ז"ל) סיפור מהרב הקדוש רבי שנאור זלמן מלאדי (בעל התניא והשלחן ערוך), אשר לעת זקנתו לא שמע היטב, והיתה דרכו לומר: מה אני צריך השמיעה, אני אומר את שלי, ומה שאתם אומרים לא אכפת לי, ועל־כן למה לי חוש השמיעה…

וסים מוהרא״ש נ״י (ז"ל), כי כך צריכים להתנהג, רק בדרך זו — מה שיש לי לדבר אני מדבר, ומה שאתה רוצה לומר לא אכפת לי… ועל־כן איני מטה אזני בכלל לשמע מה שהאחר אומר.

ואמר מוהרא״ש נ״י (ז"ל), שכל ענין זה, להזהר לא להכנס בוויכוחים, זה סובב לא רק אצל גוים שאסור להתווכח עמהם, אלא אפילו עם חילוניים גם־כן אסור להתווכח, ולא עוד אלא אפילו עם חרדים מתנגדים אסור להתווכח כלל, כי ויכוחים אסורים כלל, יהיה לכל אחד אשר יש לו, ואין להתווכח עמו, רק לומר לו מה שיש לומר, ולהתחמק ולברוח ממנו.

וספר מוהרא״ש נ״י (ז"ל), שבשנים הקודמות לפני שהתחילו לחלוק עליו, היתה דרכו לדבר הרבה עם מתנגדיו, ואף שהיו באים עם קשיות וספקות עליו, היתה דרכו לדבר עמהם שעות, ולהוכיח להם שהצדק עמו, והסביר לכל אחד ואחד דעתו וכוונתו ודרכו וכו', אך אחר־כך התחיל להבין שהם רק חבורה של לצים, בורים וריקים, ואז הפסיק לגמרי מלדבר עמהם ולהתווכח עמהם, כי ראה שהם רק מטפסים על קיר ישר וסתם מרבים במחלוקת, ועל־כן ברח מהם, ואינו רוצה להסתכל אפילו בפרצופם הטמא.

וכמה פעמים דבר מזה מוהרא״ש נ״י (ז"ל) ואמר: תאמינו לי שאני הפסקתי להתווכח עם המתנגדים שלי, כי ראיתי שהם סתם לצים ואין להם מה לעשות, ועל־כן באו בכל פעם בטענה של שטות והבל וכו',, ואני מתחרט מאד מאד על ימים הטובים והשעות היקרות שבליתי עם בורים כאלו, והתאנח ואמר: מה הייתי יכול לעשות, השם יתברך האמת יודע, שכונתי היתה לשמים, כדי למעט במחלקת, אך עכשו אני רואה שלא הועיל שום דבר, כי לקנאה הסרוחה של מתנגדי לא הועיל שום דבר, אדרבה זה החריף את המחלקת.

ואמר מוהרא״ש נ״י (ז"ל), שבאמת לא היה צריך אפילו לכתב מזה בספריו הקדושים, אך יען שבכל פעם שואלים אותו זה… או זה…. מה זה ועל מה זה המחלוקת, על־כן ההכרח לו להשיב.

וגם אמר, שהוא מוכרח לכתוב על פני הכתב ולגלות לדורות העתידים מי החולקים עליו, כי יעבור הדור הזה ויחשבו מי יודע מי כבר חלק עליו, אילו צדיקים? אילו קדושים ועובדי ה׳? "זקנים" "אברכים" מלאים תורה ויראת שמים… ועל־כן ההכרח לספר לכולם את מעשיהם המגנים, שלא יחשבו שזו היתה מחלוקת שבין הצדיקים.

וספר מוהרא״ש נ״י (ז"ל), שדרכו של מוהרנ״ת ז״ל היתה לומר לתלמידיו, שלא יכנסו בשום ויכוחים עם שום בריה שבעולם, ואמר בזו הלשון: די אלע וואס האבן גערעדט האבן זיך נישט דערהאלטן, (כל אלו שדברו [והתווכחו] לא החזיקו מעמד), כי כל אלו שהתווכחו עם המתנגדים, לבסוף נתקררו לגמרי ונתרחקו לבסוף.

והיה אחד מאנשי שלומנו ושמו רבי שמשון, שהיה כרוך הרבה אחרי מוהרנ״ת ז״ל, אף דרכו היתה גם להתווכח עם המתנגדים, ופעם אחת בשמחת תורה לעת ערב ישב מוהרנ״ת ז״ל עם כמה מאנשי שלומנו תלמידיו, ודבר מרבנו ז״ל כדרכו, ובין כך עברו חבורה של חסידים, שהסתכלו דרך החלונות של מוהרנ״ת ז״ל, והתחילו לדפק על החלונות ולקלל ולזלזל בכל מיני זלזולים, ומוהרנ״ת ז״ל הזהיר אז את כל תלמידיו, שאף אחד לא יענה להם, ומכל שכן שלא יתקוטטו עמהם.

ורבי שמשון לא יכול היה להתאפק על גודל החרופים והגדופים, ויצא לחוץ והתווכח עמהם, וכמעט שהרגוהו, והקפיד עליו מוהרנ״ת ז״ל מאד מאד למה יצא להתווכח, ואמר: הלא אמרתי לכם שלא להתווכח, והסוף היה שרבי שמשון נתקרר ממוהרנ״ת ז״ל ונתרחק, עד שהתחיל להסתובב אצל המפרסמים מתנגדי מוהרנ״ת ז״ל.

ופעם שלח אחריו מוהרנ״ת ז״ל והשיב, שיען שלא זכה להפקד בזרע של קימא, על־כן התחיל לילך אל המפרסמים אולי יושע על ידם, והשיב לו מוהרנ״ת ז״ל בזו הלשון: תדע, שמפתח של בנים הוא רק בידו יתברך, אבל אם נמצא באיזה מקום, הוא אצלנו יותר בטוח מאצל אחרים, (איז דאס ביי אונז גיכער ווי ערגעץ אנדערש).

וסיים מוהרא״ש נ״י (ז"ל): רואים מזה שזו היתה דרכו של מוהרנ״ת ז״ל — להתרחק מוכוחים, אף־על־פי־כן אנו מוצאים שב״עלים לתרופה" מכתבי מוהרנ״ת ז״ל, שפך כל חמתו על מתנגדיו, וכתב על כמה מהם ימח שמו, ואני לא השתמשתי בלשון כזו… ובכמה מכתבים, מוהרנ״ת ז״ל מקלל את מתנגדיו, ואני לא קללתי את אף אחד…

(מתוך "שיחות מוהרא"ש" חלק א')

השולחן הקדוש של ט"ו בשבט "היכל מוהרא"ש"

ט"ו בשבט מיוחד במינו יחד עם מו"ר הרה"צ ר' יצחק לעזער שליט"א והרה"צ ר' דניאל בוים שליט"א ב"היכל מוהרא"ש" יבנאל עיר

ט"ו בשבט תשע"ט במחיצת ר' דניאל בוים שליט"א

ביום ט"ו בשבט זכינו לבקר יחד עם ר' דניאל בוים שליט"א במירון אצל רבי שמעון בר יוחאי זי"ע שם פגשנו

קונטרס "חמישה עשר בשבט"

קונטרס "חמישה עשר בשבט" יגלה נוראות ונפלאות מהיום הקדוש הזה, והלימודים שלומדים ממנו, ומסודות ורזי הגילגול, ומה שעובר על האדם

קונטרס "ט"ו בשבט"

קונטרס – ט"ו בשבט דרושים נפלאים, רמזים יקרים שיכולים ללמוד מהאילנות, שיוכל להחזיק מעמד בכל מה שעובר עליו, ולא יפול

הגב

avatar
  הירשם  
Notify of
שלום לכם!
איך אפשר לעזור?
Powered by
גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן