buildings-1209675_960_720

תוך הנחל סעודה שלישית פ' ויקהל ה׳תש״ס

בסעודה שלישית, סעודת רעווא דרעווין, דיבר מוהרא״ש נ״י (ז"ל) דיבורים נוראים ונפלאים מאד על פי דברי רביז״ל בליקוטי מוהר״ן חלק ב׳ סי׳ ס״ו המדבר מעניין מחרת יום הכיפורים, עיין שם.

פתח ואמר מוהרא״ש נ״י (ז"ל), רביז״ל אומר הצדיק הוא מוכרח לעשות תשובה בעד ישראל, דהינו כשיוצא אחד חוץ לשורה ופורק על, אזי הצדיק מוכרח לעשות תשובה בשבילו.

והסביר מוהרא״ש נ״י (ז"ל), כי הנה הצדיק הוא עיקר יסוד וקיום העולם, וכמו שאומרים חכמינו הקדושים (חגיגה י״ב) כל העולם עומד על עמוד אחד, וצדיק שמו, וכן אמרו (ברכות ו:) מאי (קהלת י״ב) כי זה כל האדם, כל העולם לא נברא אלא בשביל לצוות לזה, כי עיקר בריאת העולם היה בשביל שיהיו צדיקים שיכירו את הקדוש ברוך הוא, והם יגלו ויפרסמו אמתת מציאותו יתברך לכל באי עולם, ולכן אם אחד מישראל יוצא חוץ לשורה ופורק עול חס ושלום, הצדיק מוכרח לעשות תשובה בשבילו, ולמסור נפשו לקרב אותו אל הקדושה, כי הרי צר לו מאד שאחד מישראל שיש לו נשמה קדושה וטהורה, והוא חלק אלוק ממעל ממש, יצא מהשורה והוריד את נפשו לעומק הקליפות חס ושלום, והוא מרגיש את הצר הזה בעצמו ממש, לכן הוא מוכרח למסור נפשו ולעשות כל מיני פעולות שבעולם להחזיר אותו בתשובה, ולקרב אותו חזרה אל שורשו העליונה.

וממשיך רביז״ל, על-פי משל, שפעם אחד נסעו שני בני-אדם עם סוס מבהל ומשוגע, ונשא אותם הסוס והשליכם מן העגלה, ועמד אחד והתחיל להכות את הסוס באגרוף, והכה אותו הרבה, ושחק ממנו השני ואמר לו: הלא אתה מכה את ידך, ומה תועיל לסוס הכאה זו, רק אתה צריך לקח רצועה, שמכין בה הסוסים, להכות אותו והלך ועשה כן, ולקח רצועה והתחיל להכות את הסוס, ועמד הסוס ורץ בבהלה גדולה, וברח ונשא אותם והשליך אותם לתוך רפש וטיט, והסוס ברח לו להלן, נמצא, שגם זה אינו עצה טובה, ויעצו אותו שיעשה כך; שיקח חבל יפה, ויקשר את הסוס לאיזה אילן, ויכה אותו הרבה, ובזה ילמדו להיטיב ועשה כך, והכה הסוס הרבה ונתיגע, וראה שגם זה אינו עצה טובה, כי אינו כדאי הסוס כלו בעד היגיעה והקצר-רוח, שיש לו על-ידי ההכאה, ואין תקנה לסוס בזה רק לירות אותו על-ידי קני-שרפה, וזה צר לו, כך כשאחד יוצא לחוץ, ואינו מתנהג בשורה-אין יכולין למצוא עצה מה לעשות לו, כי היה אפשר להעניש אותו בעצמו או על-ידי שליח או באופן אחר, אך כל הענשים הם נוגעים להצדיק בעצמו, כמו שמצינו אצל השם יתברך, "שבכל צרתם לו צר" (ישעיה ס״ג), כי הם חלק אלו"ק ממעל, ועל-כן כשיש להם צרה, חס ושלום, לו צר כביכול; כמו-כן אצל הצדיק גם-כן, "כי גם ענוש לצדיק לא טוב" (משלי י״ז), כי הענש שמעניש את אחד, הוא נוגע להצדיק בעצמו.

והסביר מוהרא״ש נ״י (ז"ל), כי הנה איזה תכלית הוא זה לענוש בן אדם על דבר רע שעשה, בלי להחזיר אותו בתשובה? הלא העונש והצער בעצמו נוגע כביכול אל הקדוש ברוך הוא ואל הצדיק, כי בכל צרתם לו צר כתיב (ישעיה ס״ג), שבשעה שיש ליהודי איזה צער ועגמת נפש, כביכול גם למעלה יש צער, וכן הצדיק מרגיש הצער בלבו, וקשה לו מאד לסבול את זה, וכל עיקר תכלית העונשים והתוכחות הם רק להחזיר בני אדם בתשובה ולטהרם מעוונותיהם, ולכן סתם להכות ולענוש בן אדם, אין בזה שום תועלת כלל, והוא כדוגמת המכה את הסוס כנ״ל, שאינו פועל כלום, רק מייגע ומייעף את עצמו, ולכן אלו המנהיגים שמתגאים על הדור בחינם, ויש להם כח להעניש מי שאינו רוצה להכניע עצמו תחתם, אין זה נקרא מעניש, אלא מזיק, כי הם מזיקי עלמא (ליקוטי מוהר"ן חלק ב׳ סי׳ ה׳), וכמו להבדיל גוי שרודף אחד מישראל, אין שייך לכנותו בשם מעניש אלא מזיק, ולכן אין עצה אחרת רק ללמד נשמות ישראל את דרך ה׳, ולהחזיר אותם בתשובה, וזהו כל עיקר עבודת הצדיק כל ימי חייו.

וממשיך רביז״ל, כי האדם נתהוה מד' יסודות, אש, רוח, מים, עפר, וכל אלף הארבעה יסודות במשכין מיסוד הפשוט, שהוא בחינת הצדיק, בחינת (משלי י): "צדיק יסוד עולם", שהצדיק הוא סחיבת יסוד הפשוט, שממנו נמשכין כל הארבעה יסודות, בבחינת (בראשית ב') "ונהר יצא מעדו להשקות את הגן", ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים "נהר יצא מעדן"-זה בחינת 'צדיק יסוד עולם', בחינת יסוד הפשוט, אשר "משם יפרד"-הארבעה יסודות, שהם בחינת ארבעה ראשים כנ״ל, נמצא שכולם נמשכין מהצדיק, ועל-כן אם הוא מעניש את אחד, נוגע את הצדיק בעצמו, ועל-כן: "גם ענוש לצדיק לא טוב" כנ״ל:

והסביר מוהרא״ש נ״י (ז"ל), כי הנה האדם נתהווה מד׳ יסודות שהם אש רוח מים ועפר, ויש בהם צד טוב וצד רע, ועיקר עבודת האדם להעלות ולזכך אותם עד שיפול הרע שבהם, ויעלה ויאיר הטוב שבהם, ששורשם הם ד׳ אותיות שם הוי״ה ברוך הוא (ליקוטי מוהר"ן חלק א׳ סי׳ ד׳ וסי׳ ח׳), כי הנה מכח האש בא החמימות שבאדם, שזה כולל גם הכעס והגאוה ותולדותיהן, ומכח הרוח בא הדיבור של האדם, הכולל גם דברים בטלים ולשון הרע, ומכח המים בא הלחלוחית שבאדם, שזה כולל התאוות רעות שהגוף צמא להם, ומכח העפר בא עיקר חומריותו של האדם, הכולל עצלות ועצבות הממשיך אותו למטה לעפר, והנה כשאדם משתמש בכל אלו היסודות בקדושה, אזי מעלה אותם לשורשם העליון, שהם ד׳ אותיות שם הוי״ה ברוך הוא, היינו כשמשתמש עם כוח האש לבעור לעבודת השם יתברך, ולהכניס חמימותו בתורה ועבודה ומצוות ומעשים טובים, וכן עם כח הרוח הוא מדבר דיבורי תורה ותפילה, ומדבר עם אנשים דיבורי אמונה ויראת שמים, כי לפעמים רואים אדם שאינו מפסיק מלדבר, ומדבר כל העולה על רוחו ממש, ואם היה לו שכל, היה משתמש עם דיבורו לחזק אנשים ולגלות להם אמתת מציאותו יתברך, וכן עם כח המים שהוא הלחלוחית שבאדם שמושך אותו לתאוות, כשיש לו שכל דקדושה, אזי ממשיך כל התאוות שלו לעבודת השם יתברך, ומוציא את אלקותו יתברך גם בתוך אכילתו ושתייתו והנהגת ביתו, וכן עם כח העפר, המושך אותו לעצבות ועצלות, כשבא לדבר עבירה אזי צריך להיות עצלן ועצבן, ולמנוע את עצמו מלעבור על רצונו יתברך, נמצא שיכולים להשתמש עם כל המדות והיסודות לטוב או להיפוך, וכמבואר ברמב״ם (הלכות דיעות) שהדרך הממוצע הוא הדרך הנכון בעבודת השם, היינו להשתמש עם כל המדות לעבודת השם יתברך, ולא ללכת אל שום דרך קיצוני עיין שם, וכשאדם מעלה ומזכך אותם כראוי, אזי מתחיל להאיר אצלו ד׳ אותיות שם הוי״ה ברוך הוא, המכוונים נגד ד׳ יסודות אלו, ונתקיים אצלו (תהלים ט״ז) שויתי הוי״ה לנגדי תמיד, אשרי לו.

ומגלה לנו רביז״ל כאן, שהד׳ יסודות נמשכים מן היסוד הפשוט, שהוא הצדיק האמת, כי הצדיק האמת כבר זיכך וקידש עצמו בתכלית הקדושה, עד שכבר מאיר אצלו השם הוי״ה בקביעות עצום, ולא נשאר אצלו שום אחיזה מהרע שבד׳ יסודות הנ״ל, והוא מתקדש ומתטהר כל כך עד שנעשה יסוד הפשוט ממש, היינו שהוא פשוט בתכלית הפשיטות ואין רואים אצלו שום דבר כלל, כי הוא נכלל כל כך בתוך האור אין סוף ברוך הוא, עד שלא ניכר עליו שום דבר כלל, כי כמו שהוא יתברך פשוט בתכלית הפשיטות, ואין רואים אלקות לפני העינים הבשריים, כמו כן הצדיק שנכלל בו יתברך, אין רואים אצלו כלום, וכמו שפעם שאל רביז״ל את מוהרנ״ת ז״ל "איזה פנים יש לי אצלכם? וענה ואמר מוהרנ״ת ז״ל "כלא כלום" וחייך רביז״ל, כי מוהרנ״ת ז״ל הבין ענין זה, שהצדיק הוא בחינת לא כלום ממש, ואין רואים אצלו שום דבר מבחוץ כלל, וכמובא בדברי רביז״ל (ליקוטי מוהר״ן חלק ב׳ סי׳ קט״ז) שהצדיק אי אפשר להכיר אותו מבחוץ כלל, כי הוא נראה כדוגמת כל אדם ממש, רק בפנימיותו הוא ענין אחר לגמרי, עיין שם, וכן פעם אמר רביז״ל "מי שמכיר אותי יעיד שאין בי שום תנועה של "גוטער איד" (צדיק מפורסם) כלל, כי אצל רביז״ל לא ראו שום דבר ממש, והיה אברך צעיר שהתנהג בתמימות ופשיטות נוראה, ולא היו יכולים להבחין עליו שום דבר כלל, רק בפנימיותו היה ענין אחר לגמרי, חידוש נורא ונפלא מאד שלא היה מימות קדם, אשר מקצת יכולים להראות ולהבין מספריו הקדושים, כי פניו שכלו וחכמתו גנוזים בתוכו (ליקוטי מוהר״ן חלק א׳ סי׳ קצ״ב), וזה דבר שאי אפשר להסביר לבני אדם כלל, ובני אדם טועים בזה מאד, וחושבים שצריכין לראות משהו משונה אצל הצדיק, והאמת בדיוק להיפוך, שדייקא מי שעושה כל מיני תנועות זרות ומשונות, אין יודע בין ימינו לשמאלו כלל, ואף על פי שאנשי העולם אומרים עליו שהוא צדיק וקדוש וכו׳, אין מזה שום ראיה כלל, וכדאיתא בזוהר (ריש פרשת חיי שרה) מאן דאיהו רב איהו זעיר, ומאן דאיהו זעיר איהו רב, מי שכאן בזה העולם רב ומפורסם גדול, יכול להיות שבשמים אין יודעים ממנו כלום, ומי שהוא זעיר וקטן בזה העולם, ואף אחד אינו יודע ממנו, למעלה בשמים כל הפמליא של מעלה רועשים ממנו, וכן אמר רב יוסף לאביו רבי יהושע בן לוי (פסחים נ.) כשאיתנגיד ויצא מן העולם וחזר, ושאל אותו אביו, מה ראית? אמר לו, עולם הפוך ראיתי, עליונים למטה ותחתונים למעלה, ואמר לו אביו, עולם ברור ראית, כי לרוב בני אדם אין השגה בצדיק אמיתי כלל, וכמו שאי אפשר להסביר לאדם אלקות, איך שכל מה שהוא נושם והולך ומתנועע הכל אלקות גמור, ואיך שגם האוויר בעצמו הוא אלקות, כמו כן אי אפשר להסביר לאחר את עומק פשיטות הצדיק, ואיך שהוא נכלל לגמרי באין סוף ברוך הוא, רק כל אחד ואחד כפום דמשער בלביה, יכול להבין קצת מעלת הצדיק.

וזהו מה שרביז״ל אומר כאן, שכל הד׳ יסודות של אנשי העולם, נמשכים מן היסוד הפשוט של הצדיק, כי הצדיק כבר הגיע למעלה עליונה זו, עד שהוא יסוד הפשוט הכלול מכל היסודות ביחד, כי הוא זיכך וטיהר אותם בתכלית, ולכן עכשיו כל שאיפתו ורצונו הוא רק לעזור לכל באי עולם לטהר עצמם מן הרע שבד׳ יסודות שלהם, ולהעלות אותם אל הקדושה, וזהו (בראשית ב') ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן, היינו הצדיק האמת שהוא הנהר המטהר מכל הכתמים, הוא יוצא מעדן עלאה, להשקות את הגן, היינו לטהר נשמות ישראל הנמצאים בתוך הגן הנפלא שבזה העולם התחתון, ומשם יפדר והיה לארבעה ראשים, שעל ידו יכולים לזכות להפריד הרע מהטוב שבד׳ יסודות, ולזכות לראות הארבעה ראשים שהם הד׳ אותיות של השם הוי״ה ברוך הוא.

וממשיך רביז״ל, וזה שאמרו הבעלי-מוסר, שכשבאים לצדיק ורואים אותו, בבחינת (ישעיה ל') "והיו עיני ראות את מוריך", ראוי שימצא את עצמו בתוך הצדיק, שיסתכל בעצמו על כל המדות, איך הוא אוחז בהם על-ידי ראית פני הצדיק, כי כל המדות נמשכין מהארבעה יסודות הנ״ל, כמובא (עי׳ ליקוטי מוהר״ן חלק א׳ סי׳ ד׳), ועל-כן־ כשרואה את הצדיק, שהוא בחינת יסוד הפשוט, שממנו נמשכין כל הארבעה יסודות, ראוי לו שיסתכל וירגיש על- ידי-זה איך הוא אוחז בכל המדות, שבאין מן הארבעה יסודות, שנמשכין מהצדיק, שהוא בחינת יסוד הפשוט כנ״ל:

וזה: והיו ע'יניך ר'אות א'ת מ'וריך-ראשי-תבות: א'ש ר'וח מ'ים ע'פר, שהם הארבעה יסודות, שמהם נמשכין כל המדות, שכולם נמשכין מהצדיק כנ״ל ועל-כן כשרואין את הצדיק, שזה בחינת: והיו עיניך ראות את מוריך, על-ידי-זה רואיו בעצמו איך הוא אוחז בכל המדות, שבאין מארבעה יסודות: אש, רוח, מים, עפר, שנמשכין מהצדיק כנ"ל:

והסביר מוהרא״ש נ״י (ז"ל), כי הנה עיקר הדרך שאדם זוכה להגיע אל מדריגה הנ״ל, לטהר ולקדש את הד׳ יסודות שלו, הוא על ידי התקרבותו אל הצדיק, כי כל מה שאדם מתקרב אל הצדיק, ומקבל ממנו לימודו הנפלא, כן לאט לאט מתחיל להזדכך אצלו הד׳ יסודות, ולמצוא אלקותו יתברך בתוך כל פרט של החיים שלו, וכשאדם מקורב אצל הצדיק באמת, אזי בהסתכלותו על פני הצדיק לבד, בלי לדבר עמו, נופל עליו בושה גדולה, ומתחיל לראות את הפנים שלו כמו בראי (שקורין "שפיגעל") ואיך שעדיין הפנים שלו נתונים בחושך, כי הצדיק כבר זיכך את הפנים שלו, עד שכל מי שמסתכל עליו בעין האמת, רואה את עצמו בו כמו בראי, ומתחיל להתחרט ולחזור בתשובה (ליקוטי מוהר"ן חלק א׳ סי׳ י״ט), ולכן צדקו מאד דברי הבעלי מוסר, שכשבאים לצדיק ורואים אותו, ראוי שימצא את עצמו בתוך הצדיק ושיסתכל על כל המדות שלו איפוא הוא אוחז בהם ולתקן אותם, כי זהו כל עיקר רצון ושאיפת הצדיק, להכניס אלקותו יתברך בתוך כל מקורביו, ומיד שמסתכלים עליו נופל בושה גדולה, שזהו (ישעיה ל׳) והיו ע׳יניך רואות א׳ת מ׳וריך ראשי תיבות א׳ש רוח מ׳ים ע׳פר, כי הר יסודות מתחילין להזדכך על ידי ראיית פני הצדיק.

ואמר מוהרא״ש נ״י (ז"ל) שזהו גם המבואר בדברי רביז״ל (ליקוטי מוהר״ן חלק א׳ סי׳ ח׳) על הפסוק (תהלים קמ״ז) מעודד ענוים ה׳ מ׳שפיל רשעים ע׳די א׳רץ, שהוא גם כן ראשי תיבות א׳ש רוח מ׳ים ע׳פר, כי הצדיק כבר זכה לעניוות ושפלות כזו, עד שהוא בטל ומבוטל לגמרי, לא כלום ממש, וכל חיותו ועודדתו הוא ממנו יתברך לבד, ולכן ממילא, יש לו הכח להיות משפיל רשעים עדי ארץ, היינו להכניע ולבטל את הרע שבכל הר יסודות של אנשי העולם, כי כולם נופלים ומתבטלים מלפניו, וזוכים לחזור אל קדושתם העליונה.

ומסיים רביז״ל, וזה שקורין העולם את מחרת יום-הכפורים שם ה', כי אחר יום-הכפורים, אז נתגלה בחינת שם ה', וזה שנצטוו תכף למחרת יום-הכפורים על שבת, כי למחרת יום-הכפורים נתרצה השם יתברך לישראל והזהירם על מלאכת המשכן, ואזי הקהילם משה והזהירם על שבת, כדי שלא יטעו לומר שמלאכת המשכן דוחה שבת (כמובא בפרש״י פרשת ויקהל), נמצא שתכף למחרת יום-הכפורים הזהרו על שבת, ושבת שמא דקדושא-בריך־הוא (זהר יתרו דף פח:), כי אז, אחרי יום-הכפורים, נתגלה בחינת שם ה', כי כשמענישין את אחד, עוקרין אותו משורש חיותו, כי אפילו שאר ענשים נקראים בחינת מיתה, כמו שכתוב (שמות ד): "כי מתו כל האנשים המבקשים את נפשך", ואמרו רבותינו, זכרונם לברכה (עבודה-זרה ה), 'שנעשו עניים'; והשם הוא החיות, בבחינת (בראשית ב'): "נפש חיה הוא שמו" 'ושמו משתף בשמנו כביכול' (ירושלמי תענית פרק ב', ובפרש״י יהושע ז', ירמיה יד', ובילקוט יהושע ז'), ועל-כן כשיש לישראל איזה עונש, חס ושלום, נוגע את עצמו יתברך, כביכול, כי עקר הענש נוגע בהחיות שהוא השם, ושמו משתף בשמנו כנ״ל ועל-כן כשאמר משה: "ואם אין מחני נא" (שמות ל״ב), והשיבו השם יתברך: "מי אשר חטא לי אמחנו" וכו' (שם) ביקש משה, שיעשה למען שמו הגדול המשתף בשמנו, כי מאחר ששמו יתברך משתף בשמנו, נמצא כשיעניש אותם, נוגע את עצמו יתברך' כיכול' כנ״ל' ועל-כן אמרו רבותינו זכרונם לברכה (מגלה י:): 'הוא אינו שש' וכו' כי נוגע בעצמו יתברך' כביכול' כי שמו משתף בשמנו כנ״ל' נמצא כשנתרצה הקדוש- ברוך-הוא לישראל ביום-הכפורים ואמר: "סלחתי כדבריך"' אזי, כביכול, נגדל שמו יתברך המשתף בשמנו כנ״ל, ועל-כן נצטוו תכף אחר יום- הכפורים על שבת כנ״ל, כי שבת שמא דקדשא-בריך-הוא כנ״ל, ועל-כן קורין מחרת יום-הכיפורים שם ה', כי אחר המחילה והסליחה שנעשה ביום-הכפורים, נגדל שם ה'' כנ״ל: עד כאן לשון רביז״ל.

והסביר מוהרא״ש נ״י (ז"ל)' כי הנה רביז״ל מגלה לנו כאן טעם נפלא על מה שמקובל בעולם בשם הבעל שם טוב זי״ע, שמחרת יום הכיפורים נקרא "שם ה'" (גאט׳ס נאמען), כי בפרשת השבוע (פרשת ויקהל) מצינו שלמחרת יום הכיפורים צוה משה רבינו את נשמות ישראל על הקמת המשכן, ומקודם צוה אותם על קדושת שבת, שלא יטעו שמלאכת המשכן דוחה את השבת, וצריכין להבין מהו הקשר וההמשך בין דברים אלו, יום הכיפורים ומלאכת המשכן וקדושת שבת? אבל על פי דברי רביז״ל הנ״ל מובן הענין מאד, כי הנה כשחטאו עם ישראל בחטא העגל, מסר משה רבינו נפשו להמשיך להם סליחה וכפרה, כי בוודאי לענוש אותם לא טוב, וכמו שכתוב (משלי י״ז) כי גם ענוש לצדיק לא טוב, וגם כביכול למעלה יש צער גדול, וכמו שכתוב (ישעיה ס״ג) בכל צרתם לו צר, ולכן משה רבינו מסר נפשו להחזירם בתשובה ולהעלותם חזרה אל שרשם, ולכן מיד אחר יום הכיפורים שנתרצה הקדוש ברוך הוא לישראל על חטא העגל, צוה להם לבנות מקום לגילוי שכינה, למען ישרה ביניהם כל הימים, ויראו תמיד את כבוד מלכותו, כי הלא ביום הכיפורים מתעלים כל ישראל במדריגת מלאכים, ומזדככים אצלם כל הד׳ יסודות על ידי החמשה עינויים והחמשה תפלות של יום הכיפורים, והם מעלים את הד׳ יסודות שלהם לשרשם העליון, כי אז מובדלים ומופרשים לגמרי מכל הגשמיות והחמורית של הד׳ יסודות, ואז הם מתחילים להזדכך ולהתקדש אצל כל אחד ואחד, ולכן מחרת יום הכיפורים נקרא "שם ה'", כי אז מתחיל שמו יתברך להאיר אצל כל אחד ואחד, כי הלא שמו יתברך משותף בשמינו, וכל אחד מישראל מושרש בשורש העליון של שמו יתברך כנ״ל, ואז בוודאי ראויים לבנות מקום להשראת השכינה למען ימשיכו אלקותו יתברך למטה כאן בזה העולם, אבל מקודם צוה אותם משה רבינו על קדושת שבת, כי שבת שמא דקודשא בריך הוא, היינו שבשבת קודש מאיר מאד אלקותו יתברך, עד שכל אחד ואחד מישראל יכול לזכות להמשיך על עצמו הארה משמו יתברך המאיר בתוך כל הד׳ יסודות שלו, כי בשבת קודש כל הגשמיות מזדככת עד שגם בשעה שאנחנו עוסקים בכל הגשמית שלנו באכילה שיתה ושינה וכו', הכל עולה ומתקדש בקדושת שבת ועולה למקום אחר לגמרי, נמצא שעל ידי קדושת שבת מתחיל שמו יתברך להאיר בתוכינו, כי הד׳ יסודות מתקדשים, ומאיר בתוכינו שמו יתברך שהם ד׳ אותיות השם הוי״ה ברוך הוא, ולכן אשרי מי שזוכה להמשיך על עצמו נועם שבת, ולבלות את השבת בעונג רוחני של תורה ותפילה, ובעונג גשמי של אכילה ושתיה ושינה, כי על ידי זה יזדכך ויתקדש אצלו הד׳ יסודות שלו, וימשיך על עצמו נועם זיוו שכינת עוזו יתברך השוכן בתוכינו, והשם יתברך יזכינו להיות מקורבים אל צדיקים אמיתיים, ולהמשיך על עצמינו קדושתם הנוראה עדי נזכה להכלל בו יתברך לגמרי מעתה ועד עולם אמן ואמן.

שיחות מוהרא"ש  – בין אדם לחבירו
הרה"צ ר' יצחק לעזער שליט"א

שיחות מוהרא"ש – בין אדם לחבירו

מוהרא"ש ז"ל אמר, שאי אפשר להשיג ולתפוס בספרו "אשר בנחל", כי אם מי ששבור בעצמו כחרס הנשבר, כי עם ישות אי אפשר להשיג כלל בספר

קרא עוד ←
שיחות מוהרא"ש זי"ע – שבת שירה תשע"ד
מאמרי שיחות מוהרא"ש

שיחות מוהרא"ש זי"ע – שבת שירה תשע"ד

שַׁבָּת שִׁירָה א. מַעֲלַת הַמַּכְרִיז בְּשָׁעָה שֶׁעוֹשֶׂה כָּל דָּבָר לִכְבוֹד שַׁבָּת קֹדֶשׁ מוֹהֲרָא"שׁ ז"ל אָמַר, שֶׁלֹּא בְּחִנָּם נִקְבַּע שְׁמָהּ שֶׁל שַׁבָּת קֹדֶשׁ פָּרָשַׁת בְּשַׁלַּח "שַׁבָּת

קרא עוד ←
שיחות מוהרא"ש חלק א'
ספרי שיחות מוהרא"ש

שיחות מוהרא"ש חלק א'

'שיחות מוהרא"ש' נכתבו ע"י מו"ר הרה"צ ר' יצחק לעזער שליט"א עוד בחיים חיותו של כ"ק מוהרא"ש זי"ע הצדיק מיבנאל אשר הדפיס בעצמו את הספרים. השיחות

קרא עוד ←
שלום לכם!
איך אפשר לעזור?
Powered by
גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן