15

אשי ישראל • פ' צו • ה'תשע"ט

חסדי השם יתברך, אנחנו אוחזים עכשיו, יום שלישי פרשת צו. ערב 'תענית אסתר'. שהיום הזה , אומרת הגמרא במסכת מגילה, 'י"ג אדר זמן קהילה לכל הוא'. זה זמן קהילה לכל. והנה מהמאמר הקדוש הזה יכולים אנו ללמוד כמה לימודים נפלאים והתחזקות נפלאה ליום הקדוש הזה, ערב פורים, שאנחנו מכינים את עצמנו ל – 'יום אחד בשנה'.

שהביטוי הזה, כתוב בדברי חכמינו הקדושים (תנא דבי אליהו, פרק א'), שזה נאמר על יום הכיפורים. כי על הפסוק : "ימים יוצרו ולו אחד בהם", כתוב שם, שהקב"ה ברא את כל ימות השנה, ויש לו יום אחד מכל השנה, שזהו 'יום הכיפורים'. שהוא יום מיוחד בשנה, יום קדוש, אשר אז הוא זמן סליחה ומחילה לכל נשמות ישראל, והוא יום קבלת התורה, שבו ניתנו לוחות השניות. והנה אנחנו זוכים לעוד יום כזה, 'יום אחד בשנה'. חג הפורים שהוא ג"כ 'יום אחד בשנה'. והנה לכאורה מה שייך להגיד כן? והלא זה שני ימים.

אבל התשובה היא שבאמת זהו יום אחד. כי יום הכיפורים הוא כמו יום הפורים, כי ה'כ'יפורים בכ"ף הדמיון, שיש קשר ואחדות מיוחדת בין 'יום כיפורים' ו'יום הפורים'. וכמו שמוזכר בסוף פרשת תצווה, בפסוק האחרון שג"כ כתוב שם עמין אותו דיוק, שכתוב שם לגבי עבודת אהרן הכהן אצל מזבח הקטורת: "וכפר אהרן על קרנותיו אחת בשנה, מדם חטאת הכיפורים אחת בשנה יכפר עליו לדורותיכם קדש קדשים הוא להוי"ה", שהתורה אומרת שאהרן הכהן, הצדיק, הכהן הגדול, יכפר על קרנותיו של המזבח. ומהם קרנותיו של המזבח? אלו הם קרנות ישראל. וכמו שכתוב: "וירם קרן לעמו", שהקב"ה מרים קרן ישראל. שבעבודה זו הכהן מרים את קרן ישראל.

שבאמת עניין זה מתחיל כבר בפרשת שקלים שהיה לנו לפני שבועיים, לפני ראש חודש אדר. שמשה רבינו שאל את הקב"ה, במה תרום קרן ישראל?  והנה מהי באמת קרן ישראל? אלא קרן מלשון אור. כמו אצל משה רבינו שכתוב בו: "כי קרן עור פניו". ושאל משה רבינו במה יכולים להרים ולהגביה את קרנם, היינו שהשכינה תתחיל להאיר אצל כל אחד מישראל?

ענה לו הקב"ה: במה תרום?  ב'כי תשא'.  אתה תרים ותנשא אותם. על ידי שתזכה אותם במצוות צדקה, מצות מחצית השקל. כמו שנוהגים אנו ג"כ ליתן מחצית השקל בערב יום הפורים, זכר למחצית השקל שהיו נותנים באדר (כמובא ברמ"א, סימן תרצד, סעיף א').  שמצ אחד זה זכר, כי כל מה שנחנו עושים היום זה זכר למעשה הקרבנות, שזה נחשב אצל הקב"ה כמו מעשה בקרבנות עצמן. ובזה שאנו לוקחים תה מחצית השקל ושמים בקופה , זה נחשב כמו שעשינו, ויש לזה כח ממש להרים קרן ישראל. להרים כל אחד ואח מישראל ולדבקו בהקב"ה. לקשרו צדיקים. ומיד כשיש הרמת קרן לעם ישראל, ממילא יש מפלה לרשעים עד עפר, שלא יוכלו לקום.

כתוב בפסוק: "וכל קרני רשעים אגדע תרוממנה קרנו צדיק", כי כפי שזוכים להרים קרן הצדיקים.  ממילא מתקיים וכל קרני רשעים אגדע. כפי שזוכים ל'הרמת קרן הצדיקים', כך נתקיים 'גידוע קרן הרשעים'. וכן להפך – כשרואים שנגדעים קרני הרשעים, בזה תרוממנה קרנות צדיק, זה קשור זה בזה.

וכמו שנאמר על רבקה אמנו בשעה שהיה ויתרוצצו הבנים בקרבה" , והלכה  לשאול בית המדרש של שם ועבר, "ותאמר אם כן למה זה אנכי" וכו'.  ומה אמרו לה מן השמיים – "שני גוים בבטנך ושני לאומים ממעיך יפרדו, ולאום מלאום יאמץ", אומר רש"י בשם חכמינו הקדושים, כשזה קם זה נופל. לא יכול להיות שניהם ביחד. אומרת הגמרא, אם יאמרו לך שירושלים נבנית וגם רומי, זה לא יכול להיות. כי זה מוכרח להיות כך אצל עם ישראל – באופן שכשזה קם זה נופל. ולכן כשיש הרמת קרן הצדיקים, כשעם ישראל זוכים לחזור בתשובה ולהיות דבוקים בהקב"ה, אז ממילא– 'וכל קרני רשעים אגדע,' שכל הרשעים מתטלים ונגדעים לגמרי.

לכן כתוב כאן בסוף פרשת תצווה, לגבי המזבח הפנימי, מזבח הקטורת. שבו היו מעלים ריח ניחח לה'. ואימתי היו מעלים ריח הניחוח לה'? ביום הכיפורים, לפני ולפנים. בשעה שהיה הכהן הגדול, הצדיק הגדול, מכניס לתוך קדש הקדשים ענן הקטורת פעם אחת בשנה. ועל ידי זה מרים קרנם של ישראל  וכמ"ש: "וכיפר אהרן על קרנותיו אחת בשנה", הוא מרים את קרן ישראל, ומכניס בהם תיו של חיים. כי קרנותי"ו היא מלה מורכבת – קר"ן תי"ו. כמובא בגמרא "והתוית תי"ו, שזהו תי"ו של חיים, אות של חיים. כי תי"ו הוא לשון רשימה וחקיקה כמו שאומר רבנו בתורה א' בליקוטי מוהר"ן.

לכן קרנותיו, היינו שירימו קרן ישראל על ידי תיו של חיים, שירימו את קרנם, ויכתבו תיו של חיים על מצחות האנשים. ואימתי? "וכיפר אהרן על קרנתיו אחת בשנה" מתי – ביום הכיפורים, שאז נכנס לפני ולפנים. אבל כתוב בפסוק עוד הפעם, 'אחת בשנה יכפר עליו לדרותיכם', ומהו כפל הלשון עוד פעם 'אחת בשנה'? וכן מהו 'יכפר עליו לדורותיכם קודש קדשים הוא להוי"ה'.

אמנם זהו הגילוי  של יום הפורים הקדוש. שהוא קדוש בדיוק כמו יום הכפורים. וזהו שוב 'פעם אחת בשנה' הולך על יום הפורים, שהוא ככיפורים, ובאמת זה אחדות אחד. ובזה מתקיים עניין 'לדורתיכם', כי הנה עבודת יום הכפורים הייתה רק בזמן שבית המקדש קיים, אבל העבודה של יום פורים הקדוש – קודש קדשים להוי"ה, זה ניתן לנו בימי גלותינו, ואדרבה, הוא ניתן לעם ישראל בסוף ימי הגלות שבעים שנה, שכבר החלו להתייאש, כי ראו שעברו שבעים שנה מאז גלות בבל, ועדיין לא נגאלו כפי שהודיעו להם הנביאים. ועוד הם רואים איך שמוציא אחשוורוש את כלי בית המקדש, "כלים מכלים שונים", ועורך סעודה עם הכלים של בית המקדש. וזה מביא אותם לחשוב שיבאו לסעודה שלו כי הרי יש כלי בית המקדש שמה. ומה גם שאחשוורוש היה מלובש בבגדי כהן גדול, לא תחפושת, רק באמת בלי לפחד. והנה הוא עושה שלום שכל יבואו, לא פחות ולא יותר. והוא מזמין אותם לסעודתו, הנה יש לי את הכלים של בית המקדש. אבל מרדכי הצדיק מזהיר ואומר – אל תלכו לשם, זה לא העניין שלנו. "אנחנו לא צריכים לסעודה שלו, אנחנו רוצים סעודה של אחדות ואהבה אמתית. אדרבה, את הסעודה אנחנו נעשה, ומי שרוצה שיבוא אלינו".

והנה הניסיון גדול כי אחשוורוש מציג שם את כלי בית המקדש. וקורא לכולם שיבואו לחזות הם. מה שאך אחד לא הכיר עד כה, כי הרי עברו שבעים שנה מאז הגלות ומי היה זוכר? אולי רק הזקנים. חוני המעגל. והסנהדרין ומרדכי הצדיק אבל רובם לא ראו. והוא קורא לכולם שיבואו, ולובש גם את הבגדים. ומכריז לכולם

ומרדכי הצדיק אמר שלא עבר הזמן, אם הקב"ה רוצה שיהיה ככה, שיהיה ככה.   וכמו שמובא בתשובה מהחתם סופר, בסוף חלק יורה דעה, ומעיד על עצמו, שאפילו אם יהיה בסוף האלף השישי, שכידוע ששית אלפי שנין הוי עלמא, ששת אלפי שנה קיים העולם, ויהיה חידוש העולם, ולפני כן צריך להגיע המשיח, ואם אראה שהוא לא מגיע לא אתלה את זה אלא בטעותי. ואדע שבוודאי הקב"ה יש לו חשבון צדק.

אולם פה בסוף שבעים שנה, שהיה זה תקופה קשה מאוד, . ועם שיראל נמשכו אחרי דברי אחשוורוש, ומרדכי הזהר שלא ילכו. כי אם הם רוצים לעשות סעודה שיבואו אלינו.  אבל הם לא צייתו והלכו ונעשה מה שנעשה, אבל הקב"ה ריחם עליהם, וכבר בתוך הסעודה סיבב סיבות לטובתם, וכמובא בגמרא שזהו חסדו של הקב"ה, שמקדים רפואה למכה, שהנה הרגו את ושתי, ומי יעץ להרגה? ממוכן, שזהו המן. הוא נותם את בעצה, כי הוא מוכן תמיד להיות המקל לאיים על נשמות ישראל לחזור בתשובה. כי הוא מזרע עמלק, שהוא מעולם רצועה מרדות לישראל, והיכן שיש איזה סיבה לעורר את נשמות ישראל לתשובה, ולקרבם אל הקב"ה, הנה הוא שמה.

והנה הוא גורם שמסלקים את ושתי, וכבר מחפשים מלכה אחרת, ולא חולם שלבסוף תמלוך אסתר המלכה תחתיה, והיא זאת שתהיה למושיען של ישראל שתציל את נשמות ישראל ביחד עם מרדכי הצדיק. וכאשר היא באמת באה עם מסירות נפש, לא הסתכלה על שום דבר, מוכנה למסור את הכל, וללכת בשליחותו של מרדכי הצדיק, "וכאשר אבדתי אבדתי". היא הייתה הלא אשתו, והוא אמר לה ללכת ולא לגלות ו

 

"ויהי אומן את הדסה", שמרדכי הצדיק הכניס באסתר אמונת חכמים, אמונה בהקב"ה, כך הוא גידל אותה. כי אומן זה לשון של גידול, כמו שרבינו מביא בתורה קנ"ה, שאמונה הוא כח הגודל וכו'. וזה 'ויהי אומן את הדסה" – הכניס בה אמונה.

"אין אסתר מגדת מולדתה". מרדכי אמר לה לא להגיד, שהיא שמעה בקולו, ואמרה – אני לא יודעת, כי מה שהצדיק אומר לי, אני עושה. ואמר לה לא להגיד שום דבר. וכן הוא דיוק לשון הפסוק, שכתוב: "אין אסתר מגדת מולדתה ואת עמה, כאשר ציווה עליה מרדכי", שלא די לו בזה, שמובן כבר שמה שאמר לה מרדכי הבעל, או האב, לא להגיד אזי היא ל א הגידה.  ולא זו בלבד, אלא שמוסיף הפסוק עוד: "ואת מאמר מרדכי אסתר עושה" –  בכל דבר. כאשר הייתה 'באמנה' איתו". אמנה אותיות 'אמונה' כח כך היא התגדלה אצל מרדכי הצדיק, שהדבר הכי חשוב זה אמונת חכמים. שאם הצדיק אומר לא לעשות לא עושים, וזה אצלה הכי חשוב.

וזה באמת היה ההצלה של עם ישראל, שכך הייתה יכולה לשבת בבית המלך, ולהתודע מכל נכלי ערמומיות של המן הרשע, וכך היא יכלה לחות גחלים על ראשו. והכל אודות לזה שלא גילתה את זהותה, כמו שציווה עליה מרדכי.  כי היא קיימה את הרצון של הצדיק.

וזהו הפסוק שהזכרנו מפרשת תצווה, "וכפר אהרן על קרנותיו אחת בשנה", ושוב "מדם חטאת הכפורים אחת בשנה, יכפר עליו לדורותיכם וגו',  שחוזר עוד פעם 'אחת בשנה', הרמז על יום הפורים שהוא לדורות. דייקא בעת שאין לנו עבודת בית המקדש, אבל אנחנו קבלנו את פורים שנעשינו כולנו קדש-קדשים לה', וכל יהודי פשוט, יש לו הכח לפעול כל משאלות ליבו לפני הקב"ה, כי נכנס בתוך קדשי הקדשים. אבל שואל כל אחד: איפה, איפה נכנסים?  הרי להר הבית ממש אסור להכנס כידוע, שכולנו טמאי מתים.  אבל יש קדושה – כמו שרבינו אומר בתורה נ"ו שיש הסתרה ויש הסתרה שבתוך הסתרה, ורבינו אומר שם, שבתוך ההסתרה שם מוסתרת הקדושה הכי גבוהה. כי דייקא מחמת שההוא הקדושה הכי גבוהה לא יכול להיות גלוי, רק באופן של הסתרה  וכך אפשר 'להעביר את הגבול'. שהמקטרגים לא ימנעו, כי יחשבו שאין כאן שום דבר, הכל חשוך, אבל באמת פה הקב"ה בעצמו נמצא.

שאמנם יש מסך עשן, אבל כאן זה גילוי שכינה , כאן זה קדשי הקדשים. איפה? בכל בית יהודי. בכל בית הכנסת  ובכל מקום שמתקבצים יחד לקרוא את המגילה באהבה ובאחדות. ושמחים יחד, ואחר כך יושבים יחד את סעודת הפורים. בתכלית הקדושה והשמחה. ובשמירה – שאוחזים ומחזיקים ראש ומח, לא ששותים בלי סוף עד שמשתכרים ונופלים על הרצפה מבלי לדעת כלום. אבל זו לא הכוונה במה שאמרו 'עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי'. כי אם היו רוצים שישכב על הרצפה שיכור כמו לוט, היו כותבים 'עד דלא ידע' וזהו, אבל כתוב 'עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי',  אלא עד שלא ידע 'בין'  ארור המן לברוך מרדכי. היינו שאתה יודע היטב מיהו 'ברוך מרדכי', אתה יודע את הצדיקים המבורכים, שהם מצילים את הדור, אתה מכיר טוב מי זה מרדכי ואסתר. ואתה יודע ג"כ מי זה ארור המן, מי זה המן הארור הזה, מכיר טוב את כל נכלי ערמומיותו, כל השקר והתיעוב שלו. שכל ראשו הוא רק כמו פח זבל, כי מה שקיבל על ראשו מהבת שלו, את הפח זבל. זה רק מגלה מה באמת היה לו בראשו, שהיה לו את כל ה'מותרות והצואה' שרבינו מביא בליקו"מ חלק א' סי' ס"א. שקיבל הכל על ראשו בשפע גדול. שיראו הכל – הנה זהו המן!

ואדם צריך לדעת מה זה ארור המן ומה זה ברוך מרדכי, רק שלא יודע בדיוק 'מה בין', שאינו יודע 'מה בין ארור המן לברוך מרדכי'. כי היות מקורב לצדיק איזה ברכה זו, איזה שמחה זו ! אבל  יש בני אדם שלא מסוגלים לקלוט את מעלת הצדיק, ולא מסוגל לבטל את שכלו לצדיק. 'אני גם יודע, גם לי יש שכל' ושוכח לגמרי מאין אתה ומאיפה באת… אבל מה לעשות, הוא לא מתפעל, וחושב, זהו זה, היום אין ברוך מרדכי. לבן אדם כזה אומרים, לכל הפחות תדע שיש 'ארור המן', תסתכל ותראה את כל התיעוב והשקר של הסט"א של המן. וזה בוודאי הכל רואים, ובשביל זה לא צריך להיות חכם גדול. כי אדם שלא מבין על צדיק – נו… הנה מוהרא"ש היה אומר תמיד שיחה ששמע מפי הרה"ח ר' לוי יצחק, שהיה תלמיד של ר' אברהם ב"ר נחמן, וסיפר שלא כולם זכו להתקרב ולקבל תורה ויראת שמיים מר' אברהם ב"ר נחמן, כי היה מאוד נעלם ונחבא אל הכלים, ומבחוץ לא כל כך קירב את כולם. אז אמר ר' לוי יצחק, כדי שיהיה לאדם הרגשה בצדיק כר' אברהם ב"ר נחמן, הרי צריך שיהיה בעצמו חתיכה וחלק כדוגמת  ר' אבר"ן, אדם שמבטל עצמו לצדיק ויש לו הרגשה עמוקה בליבו לצדיק, הוא יכול להתבטל לצדיק.  נמצא שלא כל אחד יכול להשיג ב'ברוך מרדכי'. אבל ב'ארור המן', כל  מעשי התיעוב והשקץ שלו, לראות את כל מעשי נכלי הערמומיות שלו, זה כל אחד רואה, איך שעושה עצמו עבודה זרה, וכולם משתחווים לו.

הוא הרי היה מתחילתו עבד, שהרי למה הוא כל כך כעס על מרדכי, כי היה עבד שלו, עוד מלפני הרבה שנים, שנתן לו לאכול מלחמו בעת שהלך לגווע ברעב, וכתב עצמו בשטר לעבדו. נמצא שהוא בעצמו קיבל מהצדיק… שהצדיק הציל לו את החיים. ופתאום אחשוורוש מצווה על כולם להשתחוות להמן. ממש פלא. בן אדם כזה, חתיכת זבל, שכולם משתחווים לו, וכי מתשחווים לו? מפחדים ממנו… הוא עשיר, יש לו כסף, 'ורוב בניו', יש לו משפחה גדולה, וכסף יש לו… ומה יכולים לעשות.

אבל "ומרדכי לא יכרע ולא ישתחווה", שמרדכי הצדיק לא מתפעל, וכולם מתפלאים – מדוע אתה עובר על מצוות המלך. שהם מעלים כל מיני חששות, אולי צריכים מדי פעם לכרוע לו, לא יכעס, ולא ינקום. אבל "ומרדכי לא יכרע ולא ישתחווה". לא אכפת לו. אתה שואל אותי מדוע אני עובר על מצוות המלך. תשאלו את עצמכם – מדוע אתם עוברים על מצוות המלך, איפה האמונה והבטחון שלכם. מה אתם עובדים, ממי אתם מפחדים. הקב"ה ציווה אותנו להיות קדושים וטהורים, לא להנות מסעודתו של אותו רשע, שלא יהיה לנו שום קשר וחיבור עם המן, וממי אתם מפחדים?…

ובאמת יתכן והמן מעצמו  לא כל-כך שם לב מי משתחווה, כי כשהיה הולך ראה איך ש'כל עבדי המלך אשר בשער המלך כורעים ומשתחווים להמן, כי כן ציווה לו המלך'. ואמנם "ומרדכי לא יכרע ולא ישתחווה", הוא לא מתפעל, אבל כולם שואלים אותו – ויאמרו עבדי המלך אשר בשער המלך למרדכי, מדוע אתה עובר על מצוות המלך". "ויהי כאמרם אליו יום יום, ולא שמע אליהם", מרדכי, אל תעשה בעיות, תלך איתנות יה 'מקורב' לא יהיה בעיות, "ולש שמע אליהם" שאומר תמיד אני לא אכפת לי, תעזבו אותי ! אני יהודי ! ולמה אני נקרא יהודי, כי אני כופר בעבודה זרה, שזהו השבח הכי גדול – "איש יהודי היה בשושן הבירה", לא כתוב, 'איש דבוק בו יתברך', 'איש מרומם', 'איש חסיד'. רק איש יהודי. יש לו נשמה קדושה וטהורה, חלק אלוק ממעל. יהודי. שזו הבח שלי, זה שמחה שלי שאני לא גוי. אני כופר בעבודה זרה, ולא אכפת לי מכל הזבל הזה.

ואז כולם רואים ככה, ומתבלבלים, מה קורא פה? רואים שמצד אחד כולם כורעים ומתשחווים להמן, ורואים מצד שיש צדיק שכל כך חזק בעצמו, ומתפלאים מה קרה איתו, וכי הוא לא מפחד, מאין לו הכח הזה? המלך אחשוורוש ציווה והוא לא מפחד, ומתמהים ומתבלבלים ומתחילים להבין, שהאיש הזה יש בו משהו. אז מתחילים לומר בא נעשה סקר, כי מאחר ש"ויהי כאמרם אליו יום ויום ולא שמע אליהם", רואים שכך הוא, אז מתחילים להתבלבל, כי הם מקבלים שטיפת מח כל הזמן, וחושבים אולי הוא צודק, ומרדכי הוא לא כל כך צדיק. ומה עושים, "ויגידו להמן לראות היעמדו דברי מרדכי", הם פונים להמן ומעירים את תשומת לבו לזה. כי המן מצד עצמו הוא בעננים ואינו רואה כלל מה קורה סביבו, כי מאחר ובכל מקום שהוא הולך כולם כורעים ומשתחוים מנשקים לו את הרגליים. הוא ממש מושל בהכל,  הוא אפילו לא שם לב שיש יהודי שם בצד, הוא כל כך חולה על כבוד עצמו, שממש איפה שהולך כולם כורעים על הארץ, רגיל שכולם נופלים על פניהם, ולא ש לב לאיזה יהודי בצד שלא מתשחווה. אבל זה מבלבל אותם, כי הם  כן יודעים שמרדכי לא יכרע ולא ישתחווה. הם מתבלבלים – מהו מרדכי באמת ומה עניינו, הוא כן צדיק או לא צדיק,  אז מנסים ואומרים להמן, אתה יודע שיש יהודי בצד שלא משתחווה אליך, ומעירים את תשומת ליבו. ולמה עושים כן – 'לראות היעמדו דברי מרדכי', כי הם חושבים אולי המן לא שם לב, ורק לכן מרדכי ממשיך, אז הבה  נראה מה יהיה כשיראה את מרדכי שאינו כורע ולא משתחווה. ונראה "היעמדו דברי מרדכי".

ובאמת מרדכי ממשיך, בדרכו, ועכשיו כשראה המן שאין מרדכי משתחווה, וימלא המן חימה. זה לא טוב, הוא ברוגז. ומתמלא בחימה שזה הכעס.  שזו המידה הכי גרועה מאוד.  ובזה האדם  מפסיד את הכל, את הממון שלו ואת בניו.  והבנים, כמו שרואים בסוף שהפסיד את הכל, והכל מחמת הכעס והחמה זוהי מידה גרועה מאוד. שמכלה את הכל.. שזהו האחד הלימודים שיוצא לנו מהמגילה, עניין זה של אחשוורוש והמן. כי כמו  שמלמד אותנו רבינו בסי' ס"ח, שעל ידי הכעס מפסידים את הממון. וכך רואים מהתחלה עד הסוף, שגם אצל אחשוורוש היה כן ויקצוף המלך מאוד וחמתו בערה בו, והפסיד על ידי זה את אשתו. כמו שכתוב שהרגו את ושתי. ובזה רואים את פחיתותם, שמיד שאשתו לא מוצאת חן בעיניו, ושואל את המן מה עושים? מיד אומר לו שיהרוג אותה. כי שניהם בתכלית השפלות והזבל, ולכן אצל ם מיד עלה ברעיון להרוג את מי שהכעיס אותם. רואים מה יותא מהכעס של אחשוורוש והחימה של המן.

ומכאן יוצא לימוד לכל אדם, עד כמה גרעיות הכעס, בפרט בתוך ביתו. הנה אדם אומר שיש לו 'ושתי' ר"ל שאים דבר כזה, אבל כך הוא אומר, אעפ"כ, גם אם זה כך לפי דעתך, אתה צריך להשמר מהכעס. שלא תפסיד את הכל. אתה תבקש מהקב"ה ולבסוך תמצא עצה. וזה היה המפלה של אחשורוש והמן.

וזה הקשר לפרשת השבוע, שמתחילה עם 'צו את בני ישראל, זאת תורת העולה', שפירשו חז"ל על זה, שהרי  אין 'צו' אלא לשון זירוז, ומבאר רש"י הטעם, שביותר צריך הכתוב לזרז כאן, כי הוא מקום שיש חסרון כיס. שבפשטות הוא כי העולה היא עולה כולה כליל למזבח לאשי ה', ואין בה שום חלק לאדם, לא  לבעלים ולא לכהן, לכן מובן שצריך לזרז את האדם לקיים את נדרו, כי לא נשאר לו כלום בגשמיות. אולם מה שפירש מוהרא"ש בזה הוא, ש'ביותר צריך הכתוב לזרז במקום שיש חסרון כיס', היינו על פגם הכעס. כי בכל החושים יש לכל אחד כיס.  העיניים, יש להם עפעפיים. האזניים, אפשר לסתום אותם עם תנוך האזן או האצבע. וכן הפה אפשר לסוגרו עם השפתייםונעשה בו חומה. אולם החוטם אין לו כיס, כי אי אפשר לסגור אותו, מאחר שמוכרחים לנשום. ולכן ביותר צריך הכתוב לזרז על עניין הכעס וחרון אף, שלא יבוא לכעס שבזה הוא מפסיד את כל הממון שלו. כמו שכתוב: "טורך נפשו באפו" שעל ידי הכעס וחרון האף מאבדים את הנפש ר"ל. שכולל את כל שפע ביתו. שהנה הכינו לך מהשמיים צ'יק גדול, ואם כעת תכעס קורעים את הצ'יק.  ולכן על ידי הכעס, מאבד את הכיס, וכן מאבד את שלום ביתו, כי אשה מכונה ג"כ בשם 'כיס' בדברי חז"ל. ומיד שיש לו כעס הוא מאבד את הכל. נמצא שמאבד את הכיס, ואת ביתו.  זהו אחד הלימודים החשובים מהמגילה .

וזה היה המפלה של המן, שנכנס בכעס וחימה, 'אני כבר לא יכול לסבול אותו', אתה לא יכול לסבול את עצמך… אתה טורף את עצמך לחתיכות,  יתלו אותך על עמוד תליה, כולם יראו שאתה חתיכה של כעס.  הנחת עצמך לידי מלאכי חבלה ר"ל, כמו שרבינו אומר בסיפור ממלך שגזר שמד. שיש מקום בגיהנם ששם יש אש ששורף את הכל, שזה אש הכעס ששורף ומפסיד לאדם את הכל. [כמ"ש והסר כעס מלבך והעבר רעה מבשרך, אין רע אלא גיהנם].

אולם מה קורה בשעה שהמן מתמלא חימה? "ויבז בעיניו לשלוח יד במרדכי לבדו", שזה אצלו נחשב לבזיון לשבת עם מרדכי על אותו שולחן. אלא מה ? כי הגידו לו את עם מרדכי, שיש למרדכי עם ישראל קדושים שהם נשמעים אליו מצייתים אותו ומכניעים עצמם אליו. , אומר המן – ככה? מיד ויבקש המן להשמיד את כל היהודים אשר בכל מלכות אחשוורוש עם מרדכי".  כי מתקנא בכך שכולם הולכים אחר מרדכי וחושב שיסדר את כולם , אבל באמת הרי הוא מסדר את עצמו.

ואז הוא עושה גורל, ואומרים חז"ל שנפל גורלו על אדר ושמח, כי זה החודש שמת משה רבינו, ידע שאז נפטר משה, אבל אומרים חכמינו הקדושים, שביום שנסתלק בו נולד, שהוא לא ידע שאז גם נולד משה. ובפשטות הוא שמלבד מה שנסתלק בתאריך זה, הוא גם נולד באותו תאריך מאה ועשרים שנה קודם פטירתו, הוא גם נולד קודם לכן ביום זה. אבל עוד יש לומר, שביום שמשה רבינו נפטר ממש אז נולד מחדש. כי הלימודים שלו מתחילים לצאת בכל העולם. כי הוא משאיר את דברי תורתו, ומשאיר תלמידים שהם מגלים את כל תורתו ודעתו של הצדיק. שזה נעשה ביותר אחר הסתלקותו. כמו שאומרים חכמינו הק' בזוהר, שצדיקים נמצאים בעולם הזה אחר מותם יותר מבחייהם, ויש להבין זאת על פי פשט, כי הנה בחיי הצדיק לא כל אחד זוכה להתקרב אליו בהתקרבות מוחלטת כי הלא צריכים לבוא אליו, ולשבת ולשמוע את דבריו ולהתבונן במה שאומר ועושה . והנה לא כל אחד זוכה להגיע אל הצדיק, וגם אם זוכה להגיע אליו, לא תמיד הוא רואה, ולא תמיד זוכה להבין את דבריו דבריו. אבל אחר הסתלקותו מה נשאר? רק דעתו הקדושה שהשאיר אחריו, וזה מתפשט בכל העולם יותר מבחייו שאז הכל מקבלים את דבריו. כי הנה הצדיק נתסלק אבל השאיר אחריו כאלו תלמידים וכאלו ספרים.

אבל המן אין לו השגה בדברים כאלו, כמובן. הוא רק מצא כתוב באיזה ספר או עיתון, שזה היאר-צייט של משה רבינו ההילולא של משה רבינו אז – וואו זה הכי טוב… ושמח לעצמו, עכשיו אוכל להכחיד את מרדכי ועמו. אבל הוא לא מעלה בדעתו שזה מרדכי הוא משה רבינו בלבוש אחר. כמובא במדרש, שמשה רבינו בא למרדכי ואמר לו שהוא יתפלל מלמעלה ואתה תתפלל מלמטה וביחד נבטל את הגזירה.  כי 'אתפשטותא דמשה בכל דרא ורא ובכל נפשא ונפשא. ולכן הוא חושב שזה הכי טוב, הוא לא מבין שזה המפלה הכי גדולה שלו.

זהו הפיל פור הוא הגורל, שיצא  בחוש אדר, ושמח, והוא לא מבין שזהן המפלה שלו.  וכמו שכתוב: 'פור המן נהפך לפורנו', כלשון הפיוט שאומרים אחר קריאת המגילה (בפייט אשר הניא). הגורל של המן שרצה להרוויח את ה'לוטו'. חשב שמרוויח את הכל, "והעם לעשות בו כטוב בעיניך".  הפוך – העם שלך יעשו כטוב בעיניך , כל העמלקים ימ"ש שהם בכל דור ודור. הם יקבלו בדיוק את מה שרצית לראות בעם ישראל.

וזהו לימוד לכל הדורות, שכפי מה שאנחנו מתקרבים ומתדבקים אל צדיקים, ומחפשים את מרדכי הצדיק, ולא מתפעלים, כי יש דרך של אנשים, שעומדים מן הצד ומסתכלים, 'לראות היעמדו דברי מרדכי'. מי שיש לו שכל לא מתערב כלל, אבל על-כל-פנים, לא לחזק את המן. ומי שזוכה הוא מתקרבים למרדכי הצדיק, 

"בלילה ההוא נדדה שנת המלך", כי המן קיטרג ואמר – ישנו עם אחד', וכמו שאומרים חכמינו הקדושים שקיטרג ואמר שהם ישנים שינה עמוקה כבר שבעים שנה, כי על שבעים שנה אלו, שבים חרבן בית ראשום לבוף שבעים שנה לגלות בבל, עליהם נדרש המאמר של חוני המעגל "מי איכא דניים שבעין שנין" האם יתכן שאי מי יישן שבעים שנה. . כי אז הם היו בשינה עמוקה.. היו כבר בגלות ארוכה אצל כמה מלכים, וזה אומר המן הרשע, ישנו עם אחד. הולך לאחשוורוש, ואומר שישנו עם אחד מפוזר ומפורד, ודתיהם שונות מכל עם וא דתי המלך אינם עושים?   . כי חשבו שהקב"ה כבר לא מסתכל עליהם.

ועל זה בא ואומר המן הרשע לפני אחשוורש, "ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בכל העמים בכל מדינות המלך. ודתיהם שונות מכל עם ואת דתי המלך אינם עושים". מה צריכים אותם, הם לא מקבלים את מצוות המלך, ולמה? וכי בגלל שאינם מתשחויים אליך, ולא נכנעים למעלליך? אבל הוא מבקש לנצח אותם, ולהראות לכל אלו שעומדים מן הצד ומסתכלים מה יקרה שהוא ינצח.

"ויסר המלך את טבעתו מעל ידו, ויתנה להמן בן-המדתא האגגי צורר היהודים". ומה זה 'צורר היהודים', כתוב בספרים הקדושים, שהוא מלשון צרור וקשר, שהמן צורר ביחד את היהודים. כי הוא זה  שמקשר ומאחד את נשמות ישראל ביחד. כי הם באמת היו ישנים, והנה בא המן כמו שעון מעורר, ודייקא על ידי גזרותיו הוא מכריח אותם להתקשר ביחד. [כמו שיש שעון מעורר מיוחד, 'אטומי'. שזה שעון מעורר מיוחד ששמים במיטה, והוא מתחיל להתנועע כל כך ולנענע את הכל כמו פצצת אטום,  עד שזורק את האדם מהמיטה…]. כי אז ראו עם ישראל את גזירת המן, אז התחילו להתעורר מהשינה. ולבדוק מה יהיה, היעמדו דברי מרדכי. נמצא שעל ידי 'ארור המן'  הם התחילו להבין ולהתעורר.

כי עד אז כשהיה בבחינת 'ברוך מרדכי', הם עדיין לא הבינו. לא ידעו כן ללכת לא ללכת, חשבו כן צדיק לא צדיק, כן ללכת לסעודה או שלא. אבל 'ארור המם' זה כולם ידעו והבינו, כשרואים מה אדם רשע כהמן רוצה לעשות, להשמיד להרוג ולאבד את הכל היהודים, אנשים חפים מפשע,  אז הם כבר מבינים היטב, ואז כבר התחילו להתעורר מן השינה. עד כאן  ! יש המן כזה שרוצה לכלות את נשמות ישראל. אנחנו צריכים לקום מהשינה.

ואז כולם בורחים אצל הצדיק. מה עושים? מה עושים? ומה עושה מרדכי, הוא מכנס את כל היהודים, עד עכשיו הלכתם לשמה, מעכשיו תבואו אלי, "לך כנוס את כל היהודים" תעשה צום ותפילות, כי אין העיקר הצום רק העיקר התפילות. והנה מרדכי לא מפחד, "ויצא לרחוב העיר ויזעק זעקה גדולה ומרה". שיוצא ממקומו על שער בית המלך, לרחוב העיר ומתחיל לזעוק.  איננו מפחד מאך אחד רק עושה רעש. 

אבל זה המן הרשע. המן עמלק, בחינת הנחש הקדמוני, מזרע עמל"ק, שהוא בל"ק ובלע"ם ביחד, הנחש הקדמוני שהוא הס"מ בעצמו. ולכן הוא עושה כל מיני פעולות, רק תתן לו איזו הזמנות והוא כבר נכנס ומנסה לכלות, והנה כולם רואים, מודעה גדולה, פתשגן הכתב להשמיד להרוג ולאבד.  הנה המן הוא שולט, קיבל רשות מהמלך, מהמקום הכי גבוה, מה עושים? מה עושים? אסתר המלכה ומרדכי הצדיק מה עושים? – חוזרים בתושבה. –  עלינו לחזור בתשובה, אין לנו אלא בינו שבשמיים, עלינו לשוב בתשובה על פגם אמונת חכמים. אמרתי לכם לא ללכת ואתם הלכתם. עכשיו בואו נחזור בתשובה ,תלמדו מאסתר המלכה, שהיה לה אמונת חכמים. "כאשר הייתה באמנה איתו".

עכשיו מה עושים, כולם עושים תשובה, על שפגמו באמונת חכמים. מרדכי הצדיק כינס כל הגברים והילדים.  אסתר המלכה כינסה את כל הנשים – "גם אני ונערותי אצום כן". כולנו שבים אל הקב"ה אין לנו עצה אחרת, זו העצה היחידה שלנו.  באו נצעק אל הקב"ה, זו העצה היחידה שלנו. וזכו ראו שאכן "ויעמדו דברי מרדכי". דברי מרדכי עמדו כל כך חזק. עד שנתקיים "ונהפוך הוא", שהכל התהפך לגמרי, הכל חזר אל ראשו: "ובבאה לפני המלך, ישוב מחשבתו הרעה אשר חשב על היהודים על ראשו". שהוא חשב על היהודים, אבל אסתר המלכה "בבאה לפני המלך" – שבאה בתפילה לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה. והיא  אמרה: כל מה שחשב על היהודים.

כל מה שחשב על היהודים הוא קבל חזרה.  כמפורש במגילה, "ובבואה לפני המלך", שאסתר המלכה באה לפני המלך, מלך מלכי המלכים הקב"ה, ואז אמרה את מזמור התהלים אשר בשלושת ימים אלו, תענית אסתר, פורים ושושן פורים, כדאי להגיד בהתעוררות גדולה את מזמור כ"ב בתהלים, "למנצח על אילת השחר". כי חכמינו הקדושים אומרים ש'אילת השחר' זו אסתר המלכה, וצעקה "א-לי א-לי למה עזבתני, רחוק מישועתי דברי שאגתי".

ההתחזקות שהיה לאסתר המלכה בעת שבאה לתוך בית הצלמים, כשהוצרכה להיכנס אל אחשוורוש, ומסרה את נפשה, כפי כל התיעוב והשיקוץ שהיה שם. בית הצלמים, כנסייה. והוצרכה להכנס שם, ומרדכי הצדיק אומר לה, תלכי תלכי, עכשיו אין זמן, אל תדמי בנפשך להינצל,  עכשיו הזמן למעשה ללכת שמה. היא הולכת אבל צועקת ובוכה, 'א-לי א-לי למה עזבתני'.

מרגישה כזו טומאה, באה לבית אחשוורוש בית הצלמים, בית של רשע מרושע, איזו טומאה… ובפרט הצדיקה, נשמה קדושה וטהורה שנכנסת למקום כזה, שמרגישים את הטומאה. וצועקת 'אלי א-לי למה עזבתני'. למה אני צריכה להיות פה, אלא בוודאי יש בזה כוונה ועניין. בוודאי אתה שלחת אותי לכאן לפעול איזו ישועה.

יש סגולה מיוחדת ונוראה, כמובא בספר 'קב הישר',  לומר את המזמור הזה, 'למנצח על אילת השחר' היום ביום תענית אסתר, ובימי הפורים, מתי שיכולים, באיזה עת רצון, ובפרט לפנות בוקר שנקרא 'אילת השחר'. עת רצון גדול הוא בשמיים לומר מזמור זה בהתעוררות גדולה, ולבקש את הקב"ה על כל הישועות שצריכים ברוחניות וגשמיות.

שלבל נשכח שבתוך כל שמחת הפורים, וכלל המצוות היום שיש לנו: מצוות קריאת המגילה, ומצוות משלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים. וסעודת פורים, משתה ושמחה כראוי, אבל בל נשכח שעכשיו השמים פתוחים ואנחנו יכולים לבקש על הכל.  "בך בטחו אבותינו".

[היה פעם הקלטה קדושה וטהורה ממוהרא"ש, (מלפני כארבעים שנה, ולא מוצאים את זה, חבל על דאבדין ולא משתכחין), שדיבר התחזקות עם אחד מאנ"ש, ותיאר באזניו את ההתחזקות שהייתה לאסתר המלכה אז. והנה בהקלטה הזו ממוהרא"ש, שאותו אחד היה לו שכל והקליט אותו, ומוהרא"ש אמר את המזמור הזה בכזו התעוררות שמי ששמע את הקלטה ממש נמס לבבו. מוהרא"ש לא צעק, רק אמר זאת בקול נמוך של בכי, כיסופים וחשק, 'א-לי א-לי למה עזבתני, רחוק מישועתי דברי שאגתי'. בכזו התעוררות… שמי ששמע זאת בוודאי קבל התעוררות תשובה, בלי ספק].

"ואנכי תולעת ולא איש, חרפת אדם ובזוי עם", הייתה זו תקופה קשה שעברו עליו בזיונות וחרפות מהרבה אנשים, שקראו את עצמם על שם רבינו ואמרו מה שאמרו על מוהרא"ש. ועברו עליו כל מיני חרפות ובזיונות. ושמעו מתוך מילותיו, איך בוכה ומבכה שמים וארץ  – " כל רואי ילעיגו לי יפטירו בשפה יניעו ראש" כל מי שמסתכל עלי לועג לי, ומניע בראשו ואומר – אה, אה זה שום דבר… וממשיך  דוד המלך את דבריו, שזה היה דברי אסתר המלכה, שהיא חזרה על הפסוקים האלו – "עליך השלכתי מרחם, מבטן אמי א-לי אתה", שהיה כזה ביטול להקב"ה: רבש"ע מיד שיצאתי לעולם הזה, הנה נולדתי ברגע זו, ומיד הנה אני רק אליך, סומך רק עליך, וממילא אני מבקש – "אל תרחק ממני כי צרה קרובה, כי אין עוזר", אף אחד לא יעזור לי, רק אתה רבש"ע, "סבבוני פרים רבים, אבירי בשן כתרוני", "פצו עלי פיהם, אריה טורף ושואג", שדוד המלך שופך כל כך את נפשו לפני הקב"ה, כזה מזמור מעורר, בכל הפסוקים.

ומסיים בסוף: "יבואו ויגידו צדקתו, לעם נולד כי עשה", ומפרשים חכמינו הקדושים, שהקב"ה בורא אותם בריאה חדשה, כי כשאדם בא להכרה שאין לו שום עצה בעולם רק לחזור בתשובה, אז הקב"ה בורא אותו בריאה חדשה, והוא מקבל חיים חדשים. זה היה המסירות נפש של אסתר המלכה, שלימדה אותנו כזו דרך ממש לא להסתכל על שום דבר,  רק לרוץ להקב"ה. איי אני צריכה להיכנס לתוך מקום הטומאה, אני לא מסתכלת על זה כי כן קבלתי ממרדכי הצדיק. וכמו שהיה באמת, שהייתה בסכנה מאוד מאוד גדולה, 'ואני לא נקראתי לבוא אל המלך זה שלושים יום".  אני לא יודעת שום דבר, זה הרצון של הקב"ה כמו ששמעתי ממרדכי הצדיק. אבל אני מאמינה שבוודאי תהיה פה ישועה. וכמו שהיה באמת, שאחר שהייתה בסכנה מאוד מאוד גדולה, וידעה שאם המלך לא יושיט לה את שרביט הזהב, הרי היא אבודה. וכמו שאמרה: "וכאשר אבדתי אבדתי". (יש מנהג בכמה מקומות שקוראים אותו בניגון של איכה. אבל גם אם כן, אסור לשכוח לרגע שהנה זה הישועה). שאף שזה הסתרה, אבל פה גנוזה הישועה. כשרואים שהכל בהסתרה, ולא רואים פה, אבל הוא כמו שאומר רבנו שם בתורה נ"ו , שדייקא שם גנוזה הקדושה הכי גבוהה.

זו העבודה של פורים, שהנה לקדש הקדשים בפועל ממש אין נכנסים אלא בענן הקטורת, אבל מבחוץ הנה  אנחנו עכשיו בפורים כמו בתוך קודש הקדשים. וכמו שכתוב שם בפרשת תצווה, "אחת בשנה יכפר עליו לדורותיכם, קודש קדשים הוא לה'". שהיום הזה הוא קדש קדשים. וממילא זאת השתייה שעושים בפורים זה לא שתייה שלא יודע כלום, ומשתכרים כשכרותו של לוט, עד שמאבד את הכל . זה לא התכלית. רק התכלית הוא – שישתה עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי. שהנה אדם שיש לו שכל הוא מבין מה זה 'ברוך מרדכי', שיש את הצדיק ואנחנו עומדים סמוך וקרוב אליו והוא ידריך אותנו בדרך הנכונה. אבל יש את אלו שעומדים מן הצד, והם מצפים 'לראות היעמדו דברי מרדכי', מבולבלים… אנשים או נשים מבולבלות, היעמדו… כן או לא, אין או יש… עומדים מן הצד, ואותם שהם מן הצד איך מקרבים אותם? על ידי 'ארור המן', כשרואים את המן, ומתגלה כל מחשבותיו הארורות שלו, כל השקץ והתיעוב שלו מתגלים. זה כבר כולם תופסים ואומרים – וואו… כזה רשע מרושע, וכי אין לו מה לעשות. מילא מה אם יש לך חשבון אישי עם איזה צדיק שנפגעת ממנו, ואתה בכעס, בסדר. אבל לבוא ולהשמיד את כל היהודים, אם הוא יהודי אני בא להשמיד את כל היהודים – זה הרי הדרך של הגרמנים ימח-שמם. יהודי? זהו…  וזה כבר הקיץ את כולם מהשינה, כמו שעון מעורר חזק אטומי. כולם קפצו מהמיטה – וואו תראה מה קורה.  עד שאפילו אחשוורוש, חברו של המן לא יכול לישון…

"ביום ההוא נדדה שנת המלך",  כי אחשוורוש רואה מה שקורה פה, הוא לא אוהב את זה, שאסתר המלכה מזמינה אותו למשתה ומזמינה את המן ג"כ, ומתחיל לחשוש, מה להמן ולמשתה זה, הרי זו אשתי ומה אסתר תריכה את המן בסעודה הזאת, ושמא עולה על מחשבתו להשתלט. והוא כבר ג"כ לא יכול לישון. כי הרי אם הוא יכול לעשות ככה, לקבל את הטבעת ולכלות עם שלם? מי יודע מה הוא עוד יכול לעשות לי…

ומבקש להביא את ספר הזכרונות, "ויהיו נקראים לפני המלך", ושם נמצא כתוב שאכן יש מרדכי הצדיק שהציל אותך בעת שהיית בשפל המצב, בעת שבגתנא ותרש רצו להרוג אותך, ומי הציל אותך? זהו מרדכי הצדיק, עליך להכיר לו טובה. כי הצדיק הוא מוכן להציל את הכל אפילו את הגוי, כי שומע שרוצים להרגו, ולמה שייתן להרגו והלא בסך הכל הם גרים במדינתו, ויש להם טובה בצד אחד ממנו. אכן נתגלגל על ידו מה שנתגלגל מהסעודה והעונש שקבלו, אבל הוא המלך וכבר אמרו חכמינו הקדושים באבות,  אלמלי מוראה של מלכות איש את רעהו חיים בלעו. אז הוא אומר את זה לאסתר, והיא הולכת ואומרת למלך בשם מרדכי. אסתר הרי קבלה ג"כ את לימודו של הצדיק, של הכרת הטוב.

והיא הולכת בשליחות מרדכי אל אחשוורוש, ויכולה הייתה לומר: בעלי שמעתי שרוצים להרוג אותך, תיזהר, אבל אינה אומרת סתם ככה באופן סתום, אלא "ותאמר אסתר למלך 'בשם מרדכי", בשם הצדיק, תדע שהוא הציל אותך. וחכמינו הקדושים אומרים, מכאן שהאומר דבר בשם אמרו כאילו מביא גאולה לעולם.  אדם צריך לפרסם מאיפה הוא קיבל חיזוק. בלעדיו הייתי כבר לאחר ייאוש, השלום בית היה על הפנים, ופרנסה אין שום דבר. הצדיק הזה הציל לי את החיים. אז צריכים להכיר טובה ולהגיד, הנה תדע שאני אומר דבר בשם אומרו.

ומוהרא"ש תמיד היה מפרש את זה, מה המעלה בזה, ולמה מביא גאולה לעולם? כי אם אתה תגיד מי הציל אותך ומהיכן לקחת את הדבר הזה. אזי  יתפרסם את הצדיק וההוא יילך ג"כ לאותו באר לשתות הימנו.  אבל מי שאומר תמיד – אני אני אני, תבואו אליי, הרי הוא מכסה את הצדיק. כי הוא עושה שבת לעצמו, ובונה במה לעצמו. בן אדם כזה, אין לו את הסחורה למכור, כמו שיש לצדיק. כי אם היה לו, הוא היה תמיד מפרסם את הרבי שלו. אבל מחמת שאין לו את הכח הזה, הוא מפרסם את עצמו, ואז אני אקבל כבוד וכסף. ומה קרה? הפסדת שכל האנשים האלו שיכלו ג"כ לבוא אצל הצדיק, ולקבל ממנו התחזקות. לא מקבלים בלל, ואצלך הם לא יוכלים לקבל מה שצריכים, ואבדת את הגאולה.

אבל ברגע שאתה מגלה מאיפה קבלת, הרווחת שני דברים ראשית, שכולם מתעוררים, וידועים שיש כזה צדיק הדור, שהוא מקור מים חיים. והשאיר כאלה תלמידים וכאלו ספרים. בוא נלך לשם. ודבר שני רואים שיש מציאות, שיכולים להיות מקורב לצדיק ולקבל ממנו כל כך הרבה, ואעפ"כ להשאר תמיד קשורים אליו. ולא מחפשים את הכבוד בעצמו. רואים התקרבות אמתית כמו שכתוב אצל יהושע: "ויהושע בן נון נער, לא ימיש מתוך האהל" , שלא הלך ממשה רבינו.

וכמו שיש סיפור בגמרא, על ר' יוחנן, שהוא לימד לימודים נפלאים עם ישראל. והיה לו תלמיד ר' אלעזר, והוא  היה אומר אוצרות מהרבי שלו. ופעם הרבי שמע שהוא מדבר ולא מזכיר את שמו, ונחלשה דעתו – הנה הוא למד ממני, למה הוא לא אומר את השם שלי עכשיו? היה שם אחד מהאמוראים שהוא בא ופייס את ר' יוחנן. איך הוא פייס אותו. הוא אמר לו, אנחנו כולנו יודעים שיהושע היה תלמיד של משה רבינו, וכי אתם חושבים שבכל משפט ובכל דבר הלכה, או כל דבר חיזוק ואמונה, הוא הזכיר כל פעם את משה רבינו,  'משה רבינו אמר…' 'משה רבינו אמר…'? לא, רק יהושע דורש, וכולם יודעים שזה מה שקבל ממשה רבינו.

למה כולם יודעים? כי זה פשוט שיהושע קבל ממשה רבינו. הנה יהושע הוא בחינת הלבנה, שאין לו אור מעצמו, וכל דבוריו היו מה שקיבל מהשמש. שזה משה רבינו. רק יהושע דורש והכל יודעים שזה ממשה רבינו. אותו דבר, תלמידך יושב ודורש והכל יודעים שאומר משמך, ענה ואמר לו ר' יוחנן – :ניחמת אותי, אתה פייסת אותי פיוס אמתי.

זה העניין של האומר דבר בשם אומרו שמביא גאולה לעולם, למה? , כי אני מזכה את השני, שיידע מאיפה לקחתי. וגם הוא ילך. ואם הוא רחוק משם, הנה אני יכול לומר לו את הנאמר שם. מזה אנחנו מבינים למה אסתר המלכה הצדיקה הלכה לאחשווורוש, וגלתה לו שהנה יש את מרדכי, אשר הוא הציל את  חייך, וזה נכתב בספר – כי אחשוורוש היה טיפש וידע מראש שלא יזכור את הכל.

כי הנה כל העניין שאחשוורוש התחיל לחשוש ולחפש בספר הזכרונות, כי הוא התחיל לפחד שמא יש קנוניא בין אסתר להמן להוציא אותו. אבל האם אין אך אחד שיציל אותי? אז התחיל לחשוב אולי מישהו עשה לי טיובה ולא הכרתי לו טובה, ועכשיו גם הוא לא מחזיר לי טובה. [ומעניין הוא שאחשוורוש יעשה חשבון הנפש ויתעורר עם מחשבה של מוסר]. אולם כנראה שמהשמיים סיבבו כן בשביל הגאולה.

ומצווה להביא את ספר הזכרונות. והנה מן השמיים פותחים את הספר ומיד קוראים שיש  אחד שהציל את החיים שלך, "ויאמר המלך, מה נעשה יקר וגדולה למרדכי על זה", מה עשיתי לו? איך שילמתי לו? בוודאי נתתי לו כסף על זה, אבל מה יקר עשיתי לו על זה להחזיק לו טובה. ומה אמרו לו – "ויאמרו נערי המלך משרתיו לא-נעשה עימו דבר". אכן גם אתה המלך, אתה 'ראש-גדול', המנהיג, אבל אתה ג"כ לא הכרת טובה לצדיק שהציל את חייך.

"ויאמר המלך מי בחצר?" והנה  המן בא, רשע מרושע, חתיכת זבל,  לתלות את מרדכי, אבל מה כתוב: "על העץ אשר הכין לו" – אומרים חכמינו הקדושים, על העץ שהכין לו לעצמו. הוא קלע בזה בדיוק למידתו. מדד את זה על הצוואר שלו. כנראה הוא היה באותו מידה פחות או יותר כמו מרדכי. אז הוא מדד את זה, מתאים בדיוק. כולם אמרו לו, ממש קולע ! עשר ! ממש פיקס. זהו העץ שהכין לעצמו.

"ויאמר המלך, יבוא!" מלך מלכי המלכים אומר –שיבוא. "ויבוא המן", הנה הקב"ה אומר ומצווה שיבוא הרי הוא בא. והמלך שואל אותו: "מה לעשות באיש אשר המלך חפץ ביקרו" אמור נא לי המן, מה עושים לאיש שעשה טובה למלך, מה עושים לו.

"ויאמר המן בליבו", חתיכת זבל, מתועב, חושב "למי יחפוץ המלך לעשות יקר יותר ממני", עוד חושב שהמלך, מלך מלכי המלכים לעשות יקר יותר ממני. שזה סימן על אדם פגום, שהוא מלא פגמים והוא עוד חושב שמגיע לו כבוד וגאות, הוא עדיין חושב שהקב"ה צריך לעשות לו, ומוהרא"ש תמיד היה אומר שגאות מכשיל את האדם בכל העוונות, כי מי שפגם היה לו להתבייש שיברח מהכל שלא ידעו מי אתה. והנה מה קורה. הבן אדם המתועב, הבעל גאוה הזה, פגום חתיכת זבל. כשהמלך שואל אותו מה לעשות יקר למי שהמלך חפץ ביקרו הוא עדיין מדמה לעצמו – "למי יחפוץ המלך לעשות יקר יותר ממני". זהו המן, אי אפשר להסביר.

וחושב ואומר, "יביאו לבוש מלכות וגו', והרכיבוהו על הסוס ברחוב העיר וקראו לפניו, ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו". הווא חושב שהוא מכין לעצמו, ומכין לעצמו הצגה יפה, ורק מחכה לשמוע – כל הכבוד המן, הנה אני כבר מכין לך את זה, אבל מה הוא שומע ?

"ויאמר המלך מהר קח את הלבוש ואת הסוס כאשר דיברת ועשה כן למרדכי היהודי היושב בשער המלך, אל תפל דבר מכל אשר דברת". בדיוק המן, ממש את קלעת לעניין. הנה אני מכבד אותך עם הכבוד הזה, וקח את הסוס והלבושים והכל, ולך למרדכי וכך אתה תהיה הנהג, ותוליך אותו בכל העיר, "ככה יעשה לאיש"…

רואים איך הקב"ה מנהיג את העולם ומהפך את ההסתרה לגילוי אלוקות. אף שעדיין לא רואים את הישועה, כי מיד לאחר כך כתוב "וישב מרדכי אל שער המלך", שהוא חוזר לשער המלך. עדיין לא רואים את הישועה, והוא חוזר לתפילתו, צריכים עדיין תפילות. כי ראינו קצת ישועה, איך שהמן קביל כזה צו מהמלך. וכולם שמחים ומוחאים כפיים. והנה כשהמן צריך לקיים את דברי המלך, אומרים לו בוא בוא המן, ומתחילה ההצגה, שהוא הולך ברחובות העיר, וביתו שלא רואה וא שומעת טוב, רק רואה מרחוק, וחושבת שאביה על הסוס, ושופכת עליו את כל הזבל והביוב, ואז כולם רואים מזה מה יש לו  בראשו, בתוך ראשו ועל ראשו, חתיכת של זבל.

ופה התחילה הישועה, שהנה הוא גמר,  ונכנס לביתו אבל, ומיד באו הסריסים, ומיהרו את המן אל הסעודה. ומשבא לסעודה, המלך שואל מי הוא זה ואיזהו. זהו המן. שהוא מלמד את כל אנשיו דרך ארץ שמלמד את אנשין 'דרך ארץ', דינא דמלכותא,  ושם בידם חרב, והוא רוצה להרוג. ומששומע המלך כך, אין בעיה, יש את חרבונה.

"ופני המן חפו", הוא כבר גמור, יש מפרשים זאת בלשון חרפה ובזיון, אבל רוב המפרשים אומרים שחיפו את פניו בבגד ומכסה, כי כן דתם של אלו שמוצאים להורג, שמכסים את פניו כי לא רוצים לראות את פרצופם הטמא.

והנה מגיע חרבונה, ויאמר חרבונה אחד מן הסריסים לפני המלך גם הנה העץ אשר עשה המן למרדכי אשר דיבר טוב  על המלך – כי הצדיק מדבר תמיד גם הנה העץ אשר הכין מרדכי

כי זה הסוף של כל שונאי ישראל, של כל מי שרוצה לחסל את הצדיק, לכבוש אותו זהו סופו. "ויתלו את המן על העץ". ויש מנהג אצל צדיקים (אצל מוהרא"ש לא נוהגים כך) שמתחילים לשורר כאן שיר של שמחה, כמובן בלי להפסיק בדיבור לדבר. ויש צדיקים ששמעו אותם לומר – כן יאבדו כל אויביך ה'.

הנה נחזור לעניין השתיה של פורים, לא 'עד דלא ידע כלום', ששותה ונופל על הרצפה ומקיא. אתה צריך להקיא? לקיים את העניין של 'חיל בלע ויקיאנו' לך למקום צנוע ושם תקיא. אבל אדם צריך לדעת בין ארור המן לברוך מרדכי, כי יש אחד שכבר שב בתשובה, הוא מכיר את מרדכי , ומקבל את עול הצדיק. ויש אחד שעדיין צריך את השעון מעורר אטומי, והנה שותה האדם כל כך עד שלא יודע ההבדל, כי הכל מהקב"ה. גם הברוך מרדכי וגם ארור המן.

זה העת של פורים שהשמיים פתוחים, ואסור לנו להיות בטלנים, רק עלינו לנצל את הימים הקדושים האלו שמתענית אסתר כמו שהזכרנו בהתחלה, שעל יום זה כתוב בגמרא – י"ג זמן קהילה לכל, שבפשטות, שכל היהודים מתכנסים ביחד.  אבל רבינו מגלה לנו ש'כל' זה הצדיק. "כי כל בשמיים ובארץ", וזמן קהילה לכל – שצריכים להקהל להתאסף ולהאחד אצל הצדיק. שעל ידו יש לנו תקווה, בכל דור ודור, להינצל מכל הקמים עלינו. וזה הלימוד, שהכל צריכים להקהל אל הצדיק, אם עושים איזה אסיפה, איזו קהילה, כן מצוין – עם הצדיק. ואז יודעים שזה 'כנסיה לשם שמיים'. וזהו זמן קהילה לכל, אל הכל – זה הצדיק. כי כל במשיים ובארץ.

ולכן בשלושת ימים אלו, תענית אסתר, יום הפורים ושושן פורים. הנה בערב יום כיפור אוכלים, וביום כיפורים צמים, ובפורים '-ונהפוך הוא' – שקודם צמים ואחר כך אוכלים. ועכשיו אנו חוזרים ומתקשרים חזרה ליום כיפור – יום אחד בשנה.

לכן עכשיו ביום תענית אסתר זה יום מסוגל מאוד מרבים בצדקה, זכר למחצית השקל. נותנים ביד רחבה, למוסדות הקדושים שמגלים את הצדיק בעולם, מגלים את הלימודים של הצדיקים בעולם. מצוות מחצית השקל, איזו מצווה ! מצווה ראשונה של חיוב לתת צדקה. המנהג הוא 'זכר למחצית השקל'

וכדאי לזכור את דברי רבינו בספר המידות – "על ידי שקלים מכניעים את היצר הרע", זה ההתחלה של הכנעת המן הרשע. נותנים מחצית השקל ומבקשים – רבש"ע תציל אותי מהמן הרשע והיצר הרע. נמצא שיש לנו ברכה משולשת, לבקש מהקב"ה הרבה ישועות בשלושת ימים אלו. ואני מבקש באמת מאנשי שלומינו שיתרמו תפילות עד אין סוף על כל מה שצריכים. לבקש על כל המוסדות הקדושים של מוהרא"ש הקדוש. הגנים התלמוד תורה, בתי הספר, וכו' וכו'. ועל הכל שנזכה להקים בניין קדוש ומפואר באומן אצל ציון רבינו, מקום נקודת המרכז של העולם, נקים בנין מפואר, בלי חובות. שיהיה לפאר ויופי. שכל מי שירצה לבוא למקום הקדוש ההוא,  יזכה לבוא ולהיות במקום נפלא, שיוכל לידע לשם מה הוא בא וכו'.

מי עוד היה צדיק בכל העולם כמו מוהראש שדאג לזה וגילה את זה. עלינו לבקש בימים אלו על כל פרט ופרט, וכל המרבה הרי זה משובח.

עד שנזכה שיתקיים בנו מה שקוראים בתוך המגילה בהתחלה, ויפקד המלך פקידים בכל מדינות מלכותו. פקידות לטובה לכל עם ישראל. רפואות, לכל מי שצריך רפואה . שידוכים – לכל נשמות ישראל, שהקב"ה יפקוד אותנו לטובה. ונזכה מהפורים הזה לשמוח מישועת ה', ונזכה לכל הישועות ברוחניות וגשמיות, ונזכה בקרוב לקבל פני משיח צדקנו, אמן ואמן!

שלום לכם!
איך אפשר לעזור?
Powered by
גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן