thunderstorm-3417042_960_720

תוך הנחל ליל שבת קודש פרשת אחרי-קדושים ה׳תשס״א

בליל שבת קודש בסעודה ראשונה דיבר מוהרא״ש נ״י (ז"ל) דיבורים נוראים ונפלאים מאד על פי דברי רביז״ל בליקוטי מוהר״ן חלק א׳ סוף סי׳ נ', המדבר ממתיקות התפילה ומקדושת הברית, עיין שם.

פתח ואמר מוהרא״ש נ״י (ז"ל), רביז״ל אומר (מוהרא״ש נ״י (ז"ל) חזר על תמצית דברי רביז״ל בתורה זו), כי כל הפוגם בברית, איך יכול להתפלל בבחינת: "כל עצמותי תאמרנה" (תהלים ל״ה) וכשאין מתפלל בבחינת: "כל עצמותי", 'אזי כלבא נחת ואכל קרבנו, (עיין תיקוני זוהר תיקון כ״א) הינו תפלתו, וכשמתפלל וטועם מתיקות בדבורי התפלה, זאת הבחינה נקראת "כל עצמותי תאמרנה", ואיך יכול לטעם מתיקות בתפלה, אלא כשתקן פגם הברית, כי מיין מתיקין, זה בחינת מיין דדכין, (עיין זוהר שמות ו ובזוהר נשא קכ"ד קכ״ה:) זרע קודש (ישעיה יג) שמירת הברית, ומי שהוא בבחינת מיין מתיקין, אזי דבוריו מתוקים וטובים וכשיוצאים מפיו ומשמיע לאזניו, כמו שאמרו (ברכות ט״ו): 'השמע לאזנך, וכו', אזי נכנסים מתיקות המיין לתוך עצמותיו, בבחינת (משלי ט״ו): "ושמועה טובה תדשן עצם" וכשעצמות מרגישין מתיקות הדבורים, זה בחינת: "כל עצמותי תאמרנה" ואז אריה נחת ואכל קרבנה, כי עצם זה בחינת אריה (כמו שכתוב בתקונים תיקון ג' בהי״א תקונים האחרונים) אבל מי שפגם בבריתו, הוא בבחינת מיין מרירין, בבחינת (שמות ט״ו): "ולא יכלו לשתות מים ממרה מיין מסאבין, זרע טמא אזי איך יכול להתפלל בבחינת: "כל עצמותי תאמרנה" ואז כלבא נחת, שהוא בחינת מיין מרירין, שצווח הב הב והוא בחינת מרה דאית לה תרי פיות, והוא בחינת: "חרב פיות" (משלי הי), בחינת גיהנם דאית לה תרי בנות, שצווחין הב הב (כמו שכתוב בתקונים שם) וכו,, ודע שעזי פנים שיש בדור, הן הן הכלבים, כמו שכתוב (ישעיה נ״ו): "והכלבים עזי נפש" והן עומדין וחולקים על תפלת איש הישראלי, שעדין לא תיקן בריתו בשלמות, עיין שם כל זה בדברי רביז״ל.

והסביר מוהרא״ש נ״י (ז"ל), כי הנה עיקר שלימות התפילה הוא שיזכה האדם להרגיש נעימות ומתיקות נפלאה בתוך תפלתו, וכל העצמות שלו ירגישו את דביקות התפילה, בבחינת (תהלים ל״ה) כל עצמותי תאמרנה ה׳ מי כמוך, כי כשאדם מתפלל עם חיות ודביקות אמיתי להקדוש ברוך הוא, ותפלתו הוא בבחינת פנים אל פנים, שמדבר אליו יתברך כאשר ידבר איש אל רעהו והבן אל אביו, אזי כל מהותו נכנס לתוך התפילה, ומרגיש בה נעימות ומתיקות נפלאה, וזהו עיקר התפילה, כי תפילה הוא מלשון חיבור ודביקות, מלשון (בראשית ל׳) נפתולי אלקים נפתלתי, ועיקר השער והפתח להיכנס אל השם יתברך הוא על ידי התפילה, ומשם אישתמודעין ליה (ליקוטי מוהר"ן חלק ב׳ סי׳ פ״ד), אבל להגיע לזה צריכין תיקון הברית, שהוא תיקון המוחין, כי עיקר שמירת הברית תלוי בשמירת המוחין, שיהיה לאדם מחשבות קדושות וטהורות, ולא יהרהר במה שאסור לו, כי המחשבות רעות מבלבלין את מוח האדם מאד, ואינם מניחים אותו להרגיש מתיקות התפילה, ואדרבה קשה וכבד עליו התפילה מאד, ומרגיש בה כל מיני מרירות, ומזה בא שבני אדם מבקשין לפטור מעל עצמם את התפילה ולברוח ממנה, והיא אצלם עול כבד וקשה מאד, כי אין מרגישין בה שום חיות, ונתהפך אצלם למיין מרירין, ועיקר העצה הוא להתפלל על זה גופא להשם יתברך, היינו שיזכה לתקן מוח מחשבתו ולהרגיש מתיקות התפילה, כי תפילה מועיל לכל דבר, ואף על פי שלעת עתה התפילה אצלו דבר קשה מאד, ומרגיש בה מרירות ממש, אבל אם יהיה עקשן גדול ויחזור ויפציר אותו יתברך שיזכה לתיקון הברית תיקון המוחין, ויספר את כל לבו לפניו יתברך, איך שיודע שהוא פגום מאד, ורוצה לקדש ולטהר את עצמו באמת, אזי במשך הזמן מובטח לו שיזכה לצאת מכל החושך והמרירות המסבבין אותו, ויזכה לראות אור גדול.

ואמר מוהרא״ש נ״י (ז"ל), שתיקון הברית מתחיל עם קדושת העינים, בבחינת (במדבר ט״ו) ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם, כי עינא ולבא תרין סרסורין דעבירה, כי העין רואה והלב חומד וכלי המעשה גומרים (עי' טור ריש אורח חיים), ואין יצר הרע שולט אלא במה שעיניו רואות (סנהדרין מ״ה.), ולכן על ידי שישמור האדם את עיניו, לא יגיע לידי מחשבות רעות, ולא יבוא לפגם הברית חס ושלום, מה שאין כן אם אינו שומר על עיניו, אזי הוא עלול להיכשל בראיות אסורות, שמבלבלים את מוחו מאד, ומשם עיקר הפגם רחמנא ליצלן, ולכן עיקר תפלתו של אדם צריך להיות שיהיה נשמר מראיות והסתכלות אסורות, ובכל פעם שיוצא מביתו יתפלל לפניו יתברך שלא יראה מה שאסור לו לראות, ואזי יהיה לו מוח צח ומצוחצח, וירגיש נעימות אחרת בכל ימי חייו.

וזהו מה שרביז״ל אומר כאן, שכשאדם מתפלל בבחינת כל עצמותי תאמרנה, אזי אריה נחית ואכיל קרבניה, אבל אם לא, אזי כלב נחית ואכיל קרבניה, כי התפילות הם במקום קרבן (ברכות כ״ו), ובזמן שבית המקדש היה קיים, כשהיו ישראל עושין רצונו של מקום, אזי האש היה רובץ על המזבח כדוגמת אריה, אבל כשלא היו עושין רצונו של מקום היה האש רובץ כדוגמת כלב (עי' יומא כ״א:), כי האריה מרמז על ההתגברות בעבודת השם יתברך בבחינת (אבות ה׳) הוי עז כנמר וכו׳ וגיבור כארי לעשות רצון אביך שבשמים, ואם האדם מתגבר כארי, ומשים כל כוחותיו בתוך התפילה, אפילו שבא לו קשה מאד, סוף כל סוף ינצח המלחמה, ויתקבלו כל תפלותיו, אבל אם אינו מתגבר כארי, אזי כלב נחית ואכיל קרבניה, היינו העזי פנים שבדור, מתגברין עליו ומחלישין את דעתו מלעסוק בתפילה עוד, כי כלב הוא עז פנים, וכמו שכתוב (ישעיה נ״ו) והכלבים עזי נפש לא ידעו שבעה, ועל ידי שאינו מתגבר בתפלתו, רק מתפלל בקושי ובכבידות גדול, שולטים בו הכלבים, ומחלישים את דעתו, כי מי שחזק מאד בעבודת התפילה, ומתגבר כארי להתקרב אליו יתברך, לא איכפת לו כלל מה שאחרים אומרים, כי הוא יודע שכל תיקונו תלוי רק בתפילה, ומוסר את נפשו בכל מיני אופנים להתפלל אליו יתברך בכל כוחותיו, ועל ידי זה סוף כל סוף יזכה למתיקות התפילה, אבל מי שהוא חלוש כח מחמת שלא תיקן את בריתו, ואינו מתגבר בעבודת התפילה כראוי, אזי מיד שבאים הכלבים שהם העזי פנים שבדור, ומחלישים את דעתו, ואומרים לו שאין לו שייכות עם עבודת התפילה, ולא יזכה לפעול כלום, אזי נופל בדעתו מאד, ועוזב את התפילה לגמרי, נמצא שכלב בא וטרף תפילתו, ולכן אשרי מי שאינו מטעה את עצמו כלל, רק מתגבר בכל כוחותיו לעסוק בתפילה ובהתבודדות כראוי, ואף על פי שלעת עתה בא לו כל הענין בקושי ובכבידות גדול, ומרגיש בה מרירות ממש, אבל אינו מסכל על כל זה, רק ממשיך להתפלל ולהפציר אותו יתברך בכל יום בקביעות עצום, כי אז סוף כל סוף בוודאי יזכה להתגבר על כל מה שצריך להתגבר, ויזכה לקדש עצמו בקדושת הברית, ולהתעלות בעבודת השם יתברך מדרגא לדרגא, אשרי לו ואשרי חלקו.

וקישר מוהרא״ש נ״י (ז"ל) את ענין הנ״ל לפרשת השבוע בקשר נורא ונפלא מאד, כי הנה פרשת קדושים מתחיל (ויקרא י״ט) דבר אל כל עדת בני ישראל ואמרת אליהם קדושים תהיו וגו׳, ופירש״י דבר אל כל עדת בני ישראל מלמד שנאמרה פרשה זו בהקהל מפני שרוב גופי תורה תלויין בה, קדושים תהיו, הוו פרושים מן העריות ומן העבירה, שכל מקום שאתה מוצא גדר ערווה אתה מוצא קדושה וכו׳ עיין שם, ולכאורה יש להבין, למה פתח פרשה זו שרוב גופי תורה תלויין בה, עם תיבות "קדושים תהיו" שהוא עניין של גדר ערווה, הרי יש כמה וכמה מצוות ואזהרות בפרשה לפני שמגיע לאיסורי ערווה בסוף הפרשה, ונראה כאילו "קדושים תהיו" הוא הקדמה לכל שאר גופי תורה? אבל על פי דברי רביז״ל הנ״ל מובן העניין מאד, כי הכל תלוי בגדר ערווה שהוא תיקון הברית, תיקון המוחין, כי שאדם פרוש ומובדל מן העריות, ומוסר נפשו לקדש את מוחו ואת עיניו בכל עת, אזי בקל יכול להגיע אל כל שאר גופי התורה, ולהתפלל לפניו יתברך כראוי, אבל אם אינו זוכה לגדר ערווה ולתיקון הברית, אזי כל עבודתו בא לו בקושי ובכבידות גדול, והוא מרגיש מרירות עצום בכל עבודתו, ונמצא בסכנה גדולה שלא יעזוב את דרכי התורה לגמרי רחמנא ליצלן, ולכן בוודאי הציווי הראשון הוא "קדושים תהיו" שתהיו פרושים מן העריות, שהוא כולל כל מיני אזהרות של תיקון הברית, כי על ידי שיזכה לתיקון הברית שהוא תיקון המוחין, יהיה כל גופו קדוש, ויזכה לקיים את כל מצוות התורה כראוי.

ובזה מובן גם דברי המדרש (ויקרא רבה פרשה כ״ד סי׳ ט׳) קדושים תהיו, יכול כמוני? תלמוד לומר, כי קדוש אני הוי״ה אלהיכם, קדושתי למעלה מקדושתכם, ולכאורה יפלא, איזה בן אדם יחשוב "יכול כמוני", שיגיע לקדושת השם יתברך, עד שיצטרך לומר, כי קדוש אני הוי״ה אלהיכם, קדושתי למעלה מקדושתכם? אבל על פי הנ״ל מובן מאד, כי על ידי תיקון הברית תיקון המוח, האדם בא למוח צח ומצוחצח, לדעת שכל מה שהא עולה בעבודת השם יתברך, ובהשגת אלקותו יתברך, עדיין לא השיג כלום, כי יש עוד קדושה למעלה מקדושה, ולקדושתו יתברך אין סוף, רק עליו להתחיל בכל פעם מחדש, להשיג אלקותו יתברך כאילו לא התחיל כלל מעולם, אבל מי שלא זכה לתיקון הברית, תיקון המוח, אזי נכנס בו ישות וגאוה, ונדמה לו שמיד שזכה להגיע לאיזה דרגא והשגה, כבר השיג את הכל, ואינו תופס שזהו הישות והגאוה שבתוכו שמונע ממנו אור אלוקתו יתברך, ולכן מיד שצוה אותנו השם יתברך "קדושים תהיו", שנזכה לגדר ערווה ולתיקון הברית, נתן לנו השם יתברך סימן לדעת אם זכינו לתיקון המוחין באמת, וזהו "יכול כמוני" אם אתה חושב שכבר זכית לקדושה עליונה כמוני, סימן שעדיין לא זכית לכלום, אבל אם אתה מבין "כי קדוש אני הוי״ה אלהיכם", וקדושתי למעלה מקדושתכם, זהו סימן שזכית לתיקון המוחין באמת, והשם יתברך יזכינו להגיע אל תיקון הברית תיקון המוחין באמת, עדי נזכה להתדבק בו יתברך תמיד בכל עת ובכל שעה, ולהכלל בו יתברך לגמרי מעתה ועד עולם אמן ואמן.

שלום לכם!
איך אפשר לעזור?
Powered by
גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן