sunset-3314275_960_720

תוך הנחל סעודה שלישית פ' אחרי-קדושים ה׳תשס״א

בסעודה שלישית, סעודת רעווא דרעווין, דיבר מוהרא״ש נ״י (ז"ל) דיבורים נוראים ונפלאים מאד על פי דברי רביז״ל בליקוטי מוהר״ן חלק א׳ סי׳ קס״ה, המדבר מפירוש הפסוק ואהבת לרעך כמוך, עיין שם.

פתח ואמר מוהרא״ש נ״י (ז"ל), רביז״ל אומר, "ואהבת לרעך כמוך אני ה," (ויקרא י״ט) הינו שתקבל באהבה, כל הרעות והיסורין הבאים עליך, כי ראוי שתדע, שלפי מעשיך אחר כל הייסורים והרעות שיש לך, עדיין הוא מתנהג עמך ברחמים, כי היה מגיע לך יותר ויותר, חס ושלום, לפי מעשיך וזהו " ואהבת לרעך", שתאהב הרע שבא לך, הינו הרעות והיסורין הבאים עליך, חס ושלום, תקבלם באהבה, כי כמוך כמו שאתה הוא, הינו לפי מעשיך, "אני ה,", בעל הרחמים, עדיין אני מתנהג עמך ברחמים כנ״ל, עד כאן לשון רביז״ל.

והסביר מוהרא״ש נ״י (ז"ל), כי הנה רביז״ל מגלה לנו בתורה זו, יסוד וכלל גדול בכל חיי האדם, וכמו שאמר רבי עקיבא על פסוק זה (מובא כאן בפירש״י), ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה, ומפרש רביז״ל שעניין "ואהבת לרעך כמוך" כולל גם כוונה שנית, והוא "ואהבת לרעך", שתאהוב את הרע והיסורין שבאים עליך, כי תדע "כמוך" כמו שאתה הוא, שפגמת וקלקלת כל כך בימי חייך, "אני הוי״ה", עדיין אני מתנהג עמך ברחמים, כי היה ראוי לבוא עליך מה שהיה ראוי, אבל אני מתנהג עמך ברחמים, ואיני פורע ממך כפי מעשיך, ולכן תאהוב גם את כל הרע שבא עליך, והנה זה בוודאי כלל גדול בתורה ובכל חיי האדם, כי על פי רוב האדם נשבר מכל מה שעובר עליו בחיים, ולבו מלא קושיות וספיקות למה עובר עליו מה שעובר, ונדמה לו כאילו מלמעלה עוותו עליו את הדין, אבל כשיתבונן היטיב על קורות ימי חייו, ואיך שבילה ימיו ושנותיו, יבין מעצמו שהקדוש ברוך הוא עדיין מתנהג עמו ברחמים גדולים, כי היה ראוי לבא עליו מה שהיה ראוי, ובזה יתורץ כל קושיותיו וספקותיו, ויתחזק מאד להחזיק מעמד בכל מה שעובר עליו בחיים.

והנה ידוע לנו, שאחד מן הכללים שבספר "ליקוטי מוהר״ן" הקדוש הוא, שאין רביז״ל יוצא אף פעם מפירוש פשוטן של דברים, וכל הגילויים שרביז״ל מגלה, נכנסים לתוך עומק הפשט של הפסוקים, ואם כן צריכין להבין איך רביז״ל מכניס השגה הנ״ל לתוך הפסוק, הלא בפסוק כתיב רעך ורביז״ל דורש רעך? אבל אם נתבונן היטיב נראה ששניהם הם דבר אחד ממש, כי רוב הרעות והצרות שיש לבן אדם, באים לו על ידי ריעיו וחבריו, כי הנה יש לו צרות מחבריו, והנה יש לו צרות מאשתו ובניו, והנה יש לו צרות משכניס קרובים ורחוקים וכו׳, וכמעט תמיד מעורב איזה בן אדם באמצע, ולכן אם אומרים לאדם שיאהוב את הרעות הבאות עליו, הרי בעצם אומרים לו שיאהוב את הבריות שיש לו שייכות אליהם, כי כל הרעות מגיעים לו על ידיהם, והם נעשים שלוחים בדבר, ובזה מנסים את האדם תמיד, שהנה הגיע לו איזה רע על ידי אשתו או בניו או חבריו, ובוער בו יצרו לקפוץ ולכעוס עליהם ולנקום בהם, אבל אם מכניס בתוכו את האמונה הקדושה, שאין שום תנועה בעולם בלעדו יתברך כלל, והם רק שלוחים לגמור רצונו יתברך, ויש חשבון צדק למה מגיע לו רעות אלו, אזי לא יכעוס ויקפיד עליהם כלל, רק יבין היטיב שהיה מגיע לו הרבה יותר מזה, והקדוש ברוך הוא עדיין מתנהג עמו ברחמים, ועל ידי זה יפר כעסו ברחמנות, ועוד ירחם עליהם, וכדברי התרגום על הפסוק הנ״ל "ותרחם לחברך כוותך", ולא יהיה לו שום שנאה בלבו עליהם כלל.

ואמר מוהרא״ש נ״י (ז"ל), שכל אחד צריך לדעת את עוצם חומר המצוה של "ואהבת לרעך כמוך", ולא לזלזל בה כלל, כי הרי רואים שיש אנשים הנקראים גדולים וחשובים, ומדקדקים בקלה כבחמורה, שמהדרים לקנות האתרוג הכי מהודר, ומשגיחים על כשרות האכילה בתכלית הזהירות, וגם קמים בחצות לילה לומר תיקון חצות, ולקונן על חורבן בית המקדש, אבל במצוה זאת של "ואהבת לרעך כמוך" מזלזלים לגמרי, ועוברים עליה בכל עת ורגע רחמנא ליצלן, כי מיד שיש לאדם שנאה בלבו על איזה בר ישראל, הרי הוא עובר בכל עת ורגע על הלאו של "ולא תשנא את אחיך בלבבך", וכן מבטל את המצות עשה של "ואהבת לרעך כמוך", וזה הרבה יותר גרוע מאכילת חזיר רחמנא ליצלן, כי אכילת חזיר או שאר מאכלות אסורות, עוברים ברגע שהם נמצאים כזית בבית הבליעה, ומיד נפסק, אבל מצוה זו עוברים בכל עת ורגע רחמנא ליצלן, ולכן במקום לאונן ולקונן על חורבן בית המקדש, היה כדאי להתבונן איך עיקר כל החורבן היה מחמת שנאת חינם, ואמרו חכמינו הקדושים (יומא ס״ט:) שעדיין מרקד בינן, ולכן צריכין לשוב בתשובה על פגם מצוה זאת, והעיקר על ידי זכירת דברי רביז״ל הנ״ל, שתאהוב את הרע שעובר עליך, אפילו הנגרם לך על ידי חבריך, כי כמוך, כמו שאתה הוא, עדיין הקדוש ברוך הוא מתנהג עמך ברחמים, ולכן אפילו אם אתה סובל כמו שאתה סובל, תקבל את זה מחמת כפרת עוונתיך, ואל תנקום בחבירך או באשתך או בבני ביתך, כי הם רק שלוחים של מקום, ואם תחזור בתשובה שלימה על כל עוונותיך, גם הם ישלימו עמך, ולא תדע משום רע כלל.

ואמר מוהרא״ש נ״י (ז"ל), שלפי דברי רביז״ל כאן, שמצות "ואהבת לרעך כמוך" כולל גם לאהוב את הרע שעובר עליך, אם כן מה שתיקן האריז״ל, שכל אחד יקבל על עצמו לפני התפילה את מצות "ואהבת לרעך כמוך" (עי׳ ליקוטי מוהר״ן חלק א׳ סי׳ רל״ט), גם כולל את פירוש רביז״ל, שצריך לקבל על עצמו לפני התפילה לאהוב את כל הרע שעובר עליו, ובדרך זה יזכה להתפלל בדביקות ובלב שלם, כי כמו שמצות "ואהבת לרעך כמוך" נחוץ מאד לכוונת התפילה, כי כשיש לאדם שנאה וריב עם חבירו, הרי מתבלבל כל תפילתו, כי חושב כל הזמן איך לנקום בו, וקשה מאד לצמצם מוחו על כוונת התפילה, כמו כן כשיש לאדם קושיות ועקמימיות בלבו, למה עובר עליו מה שעובר, הרי זה מפריע אותו מאד מכוונת התפילה, אבל כשמקבל על עצמו מצות "ואהבת לרעך כמוך" בשני פירושים הנ״ל, אזי יהיה בן חורין להידבק בתיבות התפילה, ויזכה להתפלל בדביקות ובשמחה כראוי.

וקישר מוהרא״ש נ״י (ז"ל) את עניין הנ״ל לענינא דיומא, ענינא דימי העומר, ול״ג בעומר הממשמש ובא, בקשר נורא ונפלא מאד, כי הנה בימי העומר אנחנו מתאבלים על פטירת תלמידי רבי עקיבא, שמתו בימים אלו, וחכמינו הקדושים אומרים (יבמות ס״ב:) שמתו על שלא נהגו כבוד זה בזה, היינו פגם המצוה הנ״ל של "ואהבת לרעך כמוך", ולא קיבלו כראוי לימודי רבם רבי עקיבא, שלימד אותם "זה כלל גדול בתורה", ומי הבין כרבי עקיבא כמה גדול וחשוב הוא כלל זה בתורה, כשראה כ״ד אלף מתלמידיו שעסקו בתורה, ומתו על שלא נזהרו במצוה זאת כראוי, אבל רבי עקיבא לא התייאש מלמסור את לימודיו לתלמידים אחרים, והלך אחר כך לרבותינו שבדרום, והקים חמשה תלמידים שהאירו את העולם בתורתם, ואחד מהם היה התנא אלקי רבי שמעון בר יוחאי, שאמר בספר הזוהר (נשא קכ״ח.) "אנן בחביבותא תליא", שכל התורה והלימוד שלנו, תלוי רק באהבה וחיבה שבינינו, כי אי אפשר לקבל התורה בשלימות רק כשיש אהבה גדולה בין החברים, וכמו שהיה במעמד הר סיני, כמו שכתוב (שמות י״ט) ויחן שם ישראל נגד ההר, ואמרו חכמינו הקדושים (מובא שם בפירש״י) כאיש אחד בלב אחד, ועל ידי זה קיבלו את התורה, ולכן מל״ג בעומר ואילך, שהוא יום הילולא רבה של רבי שמעון בר יוחאי, מתחיל ההמתקה, כי רבי שמעון בר יוחאי האיר את אור סודות התורה בעולם, וגילה לנו שהכל תלוי בהתקשרות נשמות ישראל ביחד, שבשורשם כולם אחד, ועל ידי זה זוכים לקבל את התורה בחג השבועות.

והנה מובא בכתבי האריז״ל, שהכ״ד אלף תלמידי רבי עקיבא היו גלגולים של הכ״ד אלף אנשים שמתו בעוון פעור, וכמו שכתוב (במדבר כ״ה) ויהיו המתים במגיפה ארבעה ועשרים אלף, ובמקום לתקן אותם עוד קלקלו יותר, כי עוון פעור היה בחינת פגם הדיבור, שפוער פיו בצירופים רעים (ליקוטי מוהר"ן חלק א׳ סי׳ ד׳), כי בתחילה הכשילו את נשמות ישראל בדיבור פיהם, ואחר כך בפועל ממש, ועכשיו כשנתגלגלו בתלמידי רבי עקיבא, היו צריכין לשמור מאד דיבור פיהם, ולהשתמש בו רק להרבות אהבה וחיבה בין התלמידים, אבל כשלא נהגו כבוד זה בזה, אזי קלקלו מה שהיו צריכין לתקן, ומתו במגיפה של מיתת אסכרה רחמנא ליצלן, שהוא מכה המתחיל בפה ובגרון, על שם שלא תיקנו את הדיבור כראוי, ולכן התיקון שלהם היה על ידי רבי שמעון בר יוחאי שגילה את סודות התורה והבטיח שלא תשתכח תורה מישראל (שבת קל״ח), כי בהאי חיבורא דאיהו ספר הזוהר יפקון ביה מן גלותא (נשא קכ״ד), כי רבי שמעון בר יוחאי גילה לימודים של אהבת ישראל כאלו, עד שכולם יתחברו ביחד באהבה אמיתית לקבל את התורה, ובדרך זה יצאו סוף כל סוף מן הגלות, ולכן הוא דבר גדול מאד להגות תמיד בספר הזוהר, כי הלשון של הזוהר מעורר מאד לעבודת השם יתברך (שיחות הר״ן סי׳ ק״ח) , בפרט הלשונות שבספר הזוהר שמשבחים בן אדם שזוכה לקיים איזה מצוה, כגון "זכאה האי בר נש" שעושה מצוה פלונית, או "ווי ליה לבר נש" שעובר עבירה פלונית, דיבורים אלו מעוררים מאד לעבודת השם יתברך, וכבר נתן האריז״ל תיקון לבעל תשובה, לומר בכל יום חמשה דפים זוהר, כי הוא זיכוך הנפש גדול מאד, והשם יתברך יזכינו להכניס בעצמינו אהבת ישראל באמת, ונזכה לקבל פני משיח צדקינו במהרה בימינו אמן ואמן.

שיחות מוהרא"ש – קדושת הרבי ר' אלימלך זי"ע, יום ההילולא כ"א אדר
הילולת הצדיקים

שיחות מוהרא"ש – קדושת הרבי ר' אלימלך זי"ע, יום ההילולא כ"א אדר

קְדֻשַּׁת הָרַבִּי ר' אֱלִימֶלֶךְ זי"ע מוֹהֲרָא"שׁ ז"ל אָמַר, שֶׁחֵלֶק מֵעֹצֶם גְּדֻלָּתוֹ וּקְדֻשָּׁתוֹ שֶׁל הָרַב הַקָּדוֹשׁ הָרַבִּי רַבִּי אֱלִימֶלֶךְ מֵלִיזֶענסְק זי"ע הָיָה, שֶׁהָיָה מֻסְתָּר וּמֻצְנָע מֵעֵינֵי

קרא עוד ←
שלום לכם!
איך אפשר לעזור?
Powered by
גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן