pexels-photo-1650868.jpeg

הלכות ספירת העומר בקצרה ה'תשע'ט

פרק א – ספירת העומר

  • נאמר בתורה (ויקרא כא טו), "וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את עומר התנופה שבע שבתות תמימות תהיינה", היינו שציוונו הבורא יתברך מצות עשה לספור ספירת העומר, החל מליל ט"ז בניסן עד סוף שבעה שבועות[1], וכתב בספר שבולי הלקט (סימן רלו), "תלה הכתוב יום חג השבועות בספירת העומר, שנאמר (דברים טז ט), "שבעה שבועות תספור לך, ועשית חג שבועות לה' אלהיך", לפי שכאשר נתבשרו ישראל בצאתם ממצרים שהם עתידים לקבל התורה לסוף חמישים יום, שנאמר "בהוציאך את העם ממצרים 'תעבדון' את האלהים על ההר הזה", הרי נ' של תעבדון יתירה, לומר לך, לקץ של חמישים יום תעבדון את האלהים על ידי קבלת התורה. וישראל מרוב חיבתם לתורה היו מונים בכל יום ויום, ואומרים הרי עבר יום אחד, הרי עברו שני ימים, שלשה, ארבעה וכו', כי היה הדבר בעיניהם כזמן ארוך, מרוב חיבתם הגדולה לקבלת התורה, ולכן נקבעה הספירה לדורות" ע"כ.

  • בזמן הזה שאין לנו קצירת העומר, ולא קרבן העומר שהיה קרב בבית המקדש בט"ז ניסן, אין מצות ספירת העומר אלא מדרבנן זכר למקדש, וכן דעת רוב הפוסקים ומרן השולחן ערוך[2].

  • מצוה על כל אחד ואחד מישראל לספור ספירת העומר בעצמו, שנאמר "וספרתם לכם" בלשון רבים, שתהיה ספירה בפי כל אחד[3], ונוהגים שהשליח ציבור מברך וסופר העומר תחילה, ואח"כ שאר הקהל[4]. (ובקהילות רבות נהוג לכבד את רב המקום לספור ספירת העומר, וישנם סיבות הלכתיות לכך[5]).

  • מנהגנו לספור לאחר ברכו לפני עלינו לשבח[6], ולומר לפני כן "לשם יחוד", ולאחר מכן לומר "למנצח בנגינות" "אנא בכח", ויש לכוון בכל יום תיבה אחת מהמזמורים הנ"ל, וכן אות אחת מהפסוק "ישמחו וירננו" וכו'[7].

  • ראוי ונכון לומר בכל יום לאחר ספירת העומר את התפילה המיוסדת לימים אלו, וכתב בספר יסוד ושורש העבודה (שער ט' הצאן פ"ח), "ולפי שמצוות ספירת העומר הוא תקון גדול ונפלא לטהר את נפשו שנפגמה בעוונות, רחמנא לצלן, לכן תקנו לומר אחר הספירה תפלה: "רבונו של עולם אתה צויתנו וכו' כדי שיטהרו נפשות עמך ישראל מזוהמתם" וכו', וראוי לאדם שיתפלל תפילה זו בכוונה עצומה ובשברון לב מאד, ואם יכול להוריד דמעות – מה טוב, כי זה הוא כל האדם, לתקן נפשו בעודו בחיים חיותו, ודי בהערה זו", ותפילה זו נמצאת בסידורי בני אשכנז, ומוהרא"ש זי"ע הכניס תפילה זו לסידור עת רצון לעדות המזרח[8].

  • צריך להיזהר מאד ולא לשכוח לספור ספירת העומר בכל לילה ולילה[9], וסגולה מעשית שלא לשכוח לספור ספירת העומר – להקפיד להתפלל ערבית במנין בכל יום[10].

צא וראה מה שכתב הזוהר הקדוש (אמור דף צז:), "תא חזי, כל בר נש דלא מני חושבנא דא אינון שבע שבתות תמימות, למזכי לדכיותא דא. לא אקרי טהור, ולאו בכללא דטהור הוא. ולאו הוא כדאי למהוי ליה חולקא באורייתא, ומאן דמטי טהור להאי יומא וחושבנא לא אתאביד מניה, כד מטי להאי ליליא, לבעי ליה למלעי באורייתא, ולאתחברא בה, ולנטרא דכיו עלאה, דמטי עליה בההוא ליליא, ואתדכי". בתרגום ללשון הקודש – "בא ראה, כל אדם שאינו מונה חשבון זה, אותן שבע שבתות תמימות לזכות לטהרה הזו, לא נקרא טהור, ואינו בכלל של טהור, ואינו כדאי להיות לו חלק בתורה. ומי שמגיע טהור ליום הזה והחשבון לא נאבד ממנו, כשמגיע ללילה הזה צריך לו לעסוק בתורה, ולהתחבר עמה, ולשמור טהרה עליונה שמגיעה עליו באותו הלילה, ונטהר".

ולכן כל אדם עליו להתעורר ולהתחזק כמה שיותר שלא לשכוח יום אחד מהספירה, כדי לזכות לטהרה עליונה ולקבלת התורה בשלמות[11].

  • נשים פטורות ממצות ספירת העומר, הואיל ויש לה זמן קבוע. וכל מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות. ואם רצו לספור בלי ברכה רשאות, אבל אינן רשאות לברך, שהיא ברכה לבטלה. ועל פי הסוד טוב שהנשים לא תספורנה כלל העומר אף בלי ברכה[12] (והמנהג המקובל אצל רוב בנות אשכנז לספור ללא ברכה[13]).

  • מצוה לחנך את הקטנים לספור את העומר בכל יום, ויש לחנכם לספור עם ברכה כדת[14], וקטן ששכח לספור איזה לילה בימי הספירה רשאי להמשיך לספור בברכה, משום חינוך כדי להרגילו לברך בכל יום לכשיגדיל[15].

  • קטן שהגדיל באמצע ימי הספירה ונעשה בר מצוה, יש אומרים שאינו רשאי להמשיך לספור ספירת העומר בברכה, משום שבזמן הקודם היה פטור מכל המצות[16], ודעת רוב הפוסקים שימשיך לספור כהרגלו, דהרי מעלין בקודש[17] (וזאת בתנאי שלא חיסר שום יום אחד בימי קטנותו), ולכן הממשיך לברך כהרגלו יש לו על מה שיסמוך[18].

 

  • שכח או הזיד ולא ספר ספירת העומר בלילה אפילו רק לילה אחד וגם ביום לא ספר, אינו יכול לברך יותר על ספירת העומר מהלילה שלאחר מכן והלאה, אלא יספור ללא ברכה, ויהרהר הברכה בלבו או שיכוון לצאת על ידי השליח ציבור, זה דעת בעל הלכות גדולות ומרן השולחן ערוך[19], (ועיין בהערה), אמנם אף שאינו מברך, ישנו חיוב לספור ללא ברכה בשאר הלילות[20] (ומרא דאתרא וכן ש"צ קבוע שאם לא יספור יתבייש ברבים, יש לסמוך להקל שיברך אף שדילג יום אחד[21]).

  • טוב לנהוג שבכל יום לאחר תפילת שחרית יאמר הש"ץ בקול "היום כך וכך לעומר", והקהל יאמרו אחריו, כדי שאם שכח אחד מהקהל לספור בלילה תעלה לו זאת הספירה ויוכל להמשיך לספור שאר הימים בברכה[22].

נהגו צדיקים לספור כמה וכמה פעמים בכל יום בלי ברכה היום כך וכך לעומר, וכן נהג הגאון רבי מנחם מנדל מרימנוב, וזה לשונו בספר מנחם ציון "מנהג ישראל שכותבין באגרת למספר בני ישראל, לפי שאסור להסיח דעתו מהספירה, שצריכים להיות שבע שבתות תמימות כמש"כ בזוה"ק, דצריך שלא יתאבד מיניה חושבנא דא, וכן נהגתי בעצמי, לומר כמה פעמים ביום בלי ברכה, היום כך וכך לעומר", ולכן יש מהדרין לכתוב בראש מכתביהם שבימי הספירה – כך וכך למ'טמוני"ם[23].        

[1] כך קבלו חכמינו ז"ל (עיין מנחות סה: וראש השנה כב:), שפירוש  הפסוק "ממחרת השבת" היינו ממחרת יום טוב הראשון של פסח, שהוא יום שבתון, ולא שבת בראשית (הראשונה), להוציא מלב הצדוקים שהיו אומרים ממחרת השבת זה שבת בראשית, וכ"כ הרי"ף (שם כז:), והרא"ש (סוף פסחים סימן מ'), וכ"פ מרן השו"ע (סימן תפ"ט ס"א).

[2] בגמרא (מנחות סו.), נחלקו התנאים האם צריך למנות ימים וגם שבועות או רק די רק בספירת הימים, משום שספירת העומר הוא רק זכר למקדש, ודעת הרמב"ם שמכיון שס"ל לרבנן דבי רב אשי שמצוה למנות אף שבועות, משמע שהוא מדאורייתא, ופסק הרמב"ם (הלכות תמידין ומוספים פ"ז הכ"ב) כמותם, וכ"כ הר"ן בדעת הרמב"ם, וכ"כ בשו"ת בית הלוי (ח"א סימן ל"ט), בדעת הרי"ף, וכן הוא דעת הראבי"ה (פסחים סימן תקכ"ו), והרא"ה בספר החינוך (מצוה ש"ו), והאור זרוע (סימן שכ"ט), ועיין עוד בביאור הלכה (סימן תפ"ט ד"ה לספור).

אמנם דעת רוב הראשונים שספירת העומר בזמן הזה מדרבנן, ואע"פ כן צריך למנות ימים ושבועות, כ"כ רבינו ישעיה בספר המכריע (ס"ס סימן כ"ט) וכן דעת הרז"ה (סוף פסחים), והרוקח (סימן שע"א), והתוס' (מנחות שם), ובשו"ת מהר"ם מרוטנבורג (סימן ש"א), והרא"ש (סוף פסחים), ורבינו ירוחם והרשב"א (סימן קכ"ו), והארחות חיים (סוף הלכות ספיה"ע), והנימוקי יוסף, ועוד.

ונראה שכן הוא דעת מרן השו"ע, וכן מוכח מדברי מרן הב"י (סימן תפ"ט ס"ו), שכתב שרוב המפרשים ס"ל דספירת העומר הוא מדרבנן בעלמא, ולכן בנידון שם פסק שאינו חוזר ומברך, וכן מוכח עוד מדברי מרן השו"ע בסעיף ב' וד', וכן העלה בחזו"ע יום טוב (עמ' רי"ג ורי"ד), ודחה דעת הסוברים במרן השו"ע שהוא מהתורה, וכן הוא דעת האור החיים הקדוש (בספר מאור החיים), והגר"ז (אות ב'), והחיי אדם (כלל קל"א אות א'), ועיין בילקוט יוסף החדש ספירת העומר ושבועות (מהדורת תשע"ט עמ' נ' והלאה) מה שהאריך בזה ודחה דעת האור לציון שסובר שדעת השו"ע שהוא מדאורייתא, ע"ש. 

ולפ"ז אין נכון לומר בנוסח הלשם יחוד: "הריני בא לקיים מצות עשה של ספירת העומר כמו שכתוב בתורה" וכו', שהרי בזמן הזה ספירת העומר מדרבנן, ונמצא עובר על "בל תוסיף" (ועוד שהוא סתירה לתפילה שאחרי הספירה "הרחמן הוא יחזיר לנו עבודת בית המקדש", שמתפללים שע"י בנין בית המקדש יחזור מצות ספירת העומר להיות מן התורה, ואין לומר שהוא מצות עשה דרבנן, שהרי אומר אח"כ "כמו שכתוב בתורה וספרתם לכם" וכו'), אלא צ"ל מצות ספירת העומר, וכ"כ בספר מאורי אור (חלק עוד למועד), ובשו"ת יד נתן בשם האדמו"ר דברי יציב (שפע חיים ח"ב), ובשו"ת פאת שדך (ח"ב סימן ק"ח עמ' ק"פ), פסקי תשובות (ח"ה עמ' רע"ו, ע"ש), ובחזו"ע (עמ' רט"ו).

ובהליכות שלמה (פסח פי"א ס"ב) כתב ליישב, שאין באמירת נוסח זה חשש בל תוסיף, כיון שעיקר הכוונה הוא שסופר לשם קיום מצוה, דהיינו מצות עשה דרבנן, ומה שאומרים כמו שכתוב בתורה, היינו שרבנן תקנו מצוה זו כעין מה שכתוב בתורה. וכ"כ האור לציון (ח"ג עמ' קע"ו), שכיון שדעת הרמב"ם ועוד שהוא מן התורה, א"כ רשאי לומר כן, וכך נוהגים אחינו בני אשכנז.

[3] מנחות (סה:), ומכל מקום אם נתכוון לצאת בספירת השליח ציבור, וגם השליח ציבור נתכוון להוציאו יצא ידי חובתו, שהשומע כעונה, כ"כ בתשובת הרשב"א (ח"א סימן קכ"ו), מ"א (סימן תפ"ט סק"ב), חזו"ע (עמ' רכ"ח).

[4] כן כתב בתשובת הרשב"א (סימן קכ"ו ותנ"ח), וכ"כ במועד לכל חי (סימן ה' אות י"ט) ובשו"ת ישא איש (או"ח סימן ה'), שכן המנהג הנכון שהשליח ציבור סופר תחילה כדי שלא יבא אחד מיחידי הקהל לידי טעות בספירה, וכ"כ בנהר מצרים (אות כ"ג), ובחזו"ע (עמ' רכ"ט).

[5] עיין בהליכות מועד (עמ' שפ"ו) שהאריך בזה, ונבאר בקצרה: א. בדרך כלל הרב אינו שוכח לספור ספירת העומר, ולכן יכול לספור בברכה ולהוציא את הציבור ידי חובתם. ב. הרב בקי בהלכה ויודע לכוון להוציא ידי חובה את מי שכן צריך ומאידך מכוון כוונה הפכית, שלא להוציא ידי חובה את מי שלא צריך (דהיינו מי שסופר בעצמו בברכה), ובכך יכולים המתפללים לברך על ספירת העומר לכל הדעות והשיטות, ע"ש.

וכן העלה בילקוט יוסף (עמ' קע"ח), והוסיף שכן הוא המנהג הנכון, שיש כאן עשה דכבוד התורה לכבד את לומדי התורה וחכמיה, ע"ש. ושכן הוא במדרש (בראשית רבה פרשה כ'), ע"ש.

[6] משנה ברורה (שם סק"ב), שכל מה שאפשר לאקדומי מקדמינן, כדי שיתקיים יותר מה שכתוב (ויקרא כג טו), "תמימות תהיינה",  ועוד שהרי עלינו לשבח היא סיומת התפילה, וכעין מכה בפטיש והיא נעילת התפלה, ולכן גם כאן יספרו לפני עלינו לשבח, שו"ת קב חיים (סימן מ"ח), ויש שנהגו לספור לאחר קדיש תתקבל, ויש סיוע לזה מדברי רב האי גאון בארחות חיים (אות ד'), וכ"כ בספר נוה שלום חזן, ובנהר מצרים, אולם בחזו"ע (עמ' רל"ה) הביא שבירושלים נוהגים לספור אחר סיום עלינו לשבח, ואין אחר המנהג כלום.

אולם נראה שמכיון שיש הרבה שיוצאים מיד בעלינו לשבח מחוץ לבית הכנסת (ועיני ראו ולא זר, איך שכמה ברחו מבית הכנסת והיו צריכים לקרוא להם, ובעוונותינו המליצו ע"ז שעלינו לשבח הוא "תפילת הדרך"), נראה שיש לספור העומר כדי שלא יצאו וישכחו לספור ספירת העומר, וכך נהג כ"ק מוהרא"ש זי"ע, ובילקוט יוסף (עמ' פ"ג) כתב שהחזן יכריז לפני עלינו לשבח על ספירת העומר, ועיין בהליכות מועד (פסח עמ' ת').

[7] נגיד ומצוה, הובא בשלמי ציבור (דף חצ"ר ע"ג), ושער הכוונות (מאמר ספיה"ע דרוש י"א), מ"א (סק"ה) א"ר (סק"ב) שו"ע הרב (סי"ח) מ"ב (סק"י) וכף החיים (סק"ח), והוא משום שיש בהם מ"ט תיבות כנגד ימי העומר, ובפסוק "ישמחו וירננו לאומים", יש מ"ט אותיות כנגד ימי העומר. חזו"ע (עמ' רל"ה). ומובא בספר הנהגות צדיקים במנהגי מהר"א גלאנטי (אות ז), שמרימים קול באותה תיבה, להורות כי תיבה זו היא של לילה זו, ויש קבלה בידם שמי שמכוון בזה, לא ינום לילה אחת בבית האסורים, אפילו שיהיה אסור בדיני נפשות.

והן עתה יצא לאור ספר "עומר לאיש" למו"ר שליט"א ובו רמזי ספירת העומר, כוונות יום ויום, לקשר בסודות נפלאים ענין הספירות של אותו היום, עם התיבה במזמור "למנצח", ועם התיבה ב"אנא בכח", ואות אחת מפסוק "ישמחו", ע"ש ותרווה נחת.

[8] הנה אף שבחק יעקב (סקי"א) התרעם על אמירת דברים אלו שהם כבשונו של עולם ואין זה אלא למי שמוחזק בחסידות, מכל מקום מנהג רוב העולם לאומרם בהתלהבות הנפש, וכן הוא בהרבה סידורים ומחזורים, וכ"כ ערוך השלחן, נטעי גבריאל (פסח פרק כ"ט ס"ח).

[9] שהרי אמרו חז"ל (מדרש רבה ויקרא פרק כ"ח ו), שבזכות מצות העומר זכה אברהם אבינו לירש את הארץ, וכן ישראל זכו לירש את הארץ בזכות מצות ספירת העומר, ועוד אמרו במדרש, ריש לקיש אמר, "לעולם אל תהי מצות העומר קלה בעיניך, שע"י מצות העומר, עשה הקדוש ברוך הוא שלום בין איש לאשתו, הוי אומר בזכות קמח שעורים". וכתב רבינו ז"ל בספר המדות (ספירת העומר ח"ב סימן א'), "ע"י ספירת העומר נצולין מגרוש".

[10] פשוט, שכמעט כל מי ששכח לספור העומר הסיבה העיקרית היא, שלא התפלל בציבור, דאם היה מתפלל לא היה שוכח לספור.

[11] ועיין בספר סידורו של שבת (ח"א ש"ז ענף ב'), שביאר שהעיקר אינו בספירה עצמה, אלא שבימים אלו יזכך ויטהר לבבו, מכל מיני תאוות ויצה"ר והרהורי הלב, וכפי שמכין עצמו בנקיות וטהרת הלב, ע"י שבירת התאווה וכוחות היצר הרע, כן תתרבה בו אור הקדושה, ושכינת ה' תוכל לשכון בקרבו, ולכן קודם בא חג השבועות המעותד לקבלת התורה, (ובכל שנה חוזר למציאות הראשונה), צריך לנקות ולזכך ולטהר את גופו בהארה נפלאה, לצאת מכל שורש הרע והקליפה בחינת מ"ט שערי טומאה, ועי"ז גם שורש חלק נשמתו יבורר ויצא מבחינת הקליפות השולטים עליו, ואז ביום החמישים, שבו התגלות אור גדול ורב ויקר מבחינת החמישים, שהוא החירות והיובל הגדול, יאיר האורה על שורש חלק נשמתו", ע"ש.

וכן כתב רבינו יעקב אבוחצירא בספרו פיתוחי חותם פרשת ראה בשם האריז"ל שלכן צריך כל בר ישראל להיות זהיר וזריז שלא לבטל מצוה זו בשום לילה, שהרי עושה בזה פגם גדול למעלה ר"ל, ועל זה הזהיר משה רבנו ע"ה לישראל לאמר "שבעה שבועות תספור לך מהחל חרמש בקמה וכו', פי' אמר להם טעם המצוה בדרך נסתר, ודי לחכימא ברמיזא, כלומר הזהרו שתספרו שבעה שבועות שלמות כאשר ציויתי לכם כבר על פי ה', וכמו שכתוב "וספרתם לכם ממחרת השבת", ודעו לכם שענין גדול יש למעלה בספירה זאת, שע"י הברכה והמנין שאתם מקיימים, אתם גורמים חזרת המוחין וכו', שבכל לילה ולילה אתם מחזירים מח הראוי לו, וזה שמרמז להם "מהחל חרמש בקמה" חרמ"ש ר"ת: מ'וחין ח'דשים, ר'אשונים ש'ניים, בקמה לשון קומה, דהיינו שהמוחין הללו, הם להגדיל הקומה ולהשלים כראוי, ולכן הזהרו בספירתם כראוי", עכ"ל.

[12] כ"כ הרמב"ם (פ"ז מהלכות תמידין ומוספין הלכה כ"ד), והמאירי (סוף פסחים עמ' רנ"ח), וכן הוא בזוהר הקדוש (פרשת תצוה דף קפג.), ומש"כ שאינן רשאיות לברך, שהרי מלבד הרמב"ם וסיעתו שכמותם פסק מרן השו"ע, שאין לנשים לברך על מצות עשה שהזמן גרמא, הרי כתב הפרי מגדים (ס"ס רצ"ו) שאפילו להרמ"א שפסק כר"ת שרשאות לברך על הלולב והשופר, זהו דוקא במצוה שיש בה מעשה, אבל מצוה שהיא רק בדיבור, לא, וכ"כ הגאון בא"ח רבי יוסף חיים (שו"ת ר"פ ח"א קונטרס סוד ישרים סימן י"ב) שע"פ דעת האריז"ל אין לנשים לקיים מצות ספירת העומר, וכ"ש שאינן רשאות לברך עליה, וכ"כ בזכרונות אליהו מני (מערכת עומר אות ג'), וכ"כ בכה"ח (סק"ט), ובחזו"ע (עמ' ר"כ).

[13] כ"כ המשנה ברורה (סק"ג), ואע"פ שלדעת הרמ"א נשים מברכות על מצות עשה שהזמן גרמא, מ"מ בספירת העומר לא יברכו, כיון שיש חשש שישכחו לספור יום אחד או שיטעו בספירה, כיון שלא מתפללות בבית הכנסת וטרודות בצרכי הבית, וכ"כ במנחת שלמה (סימן תפ"ט), ואף שדעת המ"א (סק"א), שנשים תספורנה בברכה, וכן נהגו הנשים בבית הסטייפלר זצוק"ל, כמובא בארחות רבינו (ח"ב עמ' צ"ב), וכ"כ בשערי ימי הפסח (עמ' רמ"ד), מ"מ המנהג המקובל כיום אצל רוב בנות אשכנז, לספור ללא ברכה. ועיין בנטעי גבריאל (פסח ח"ג פרק כ"ד).

[14] מהרי"ל (הלכות ספירת העומר), שערי תשובה (סק"כ), ערך השלחן (סימן תרנ"ז סק"א), שיש מצות חינוך בכל המצוות דרבנן, ובחזו"ע (עמ' רכ"א), והוסיף שכן מנהגינו, ע"ש. וכ"כ נטעי גבריאל (פרק כ"ד סק"ה).

[15] עיין בתוס' (ר"ה לג. ד"ה הא), שהקטן אינו מוזהר על "לא תשא", וחייבים לחנכו במצוות, וכ"פ בחזו"ע (שם), וע"ע בשו"ת יבי"א (ח"ב או"ח סימן י"ג אות ג-ד-ה). ובנטעי גבריאל (שם ס"ז) ביאר, שמכיון שלדעת רוב הראשונים יוצא גם בשכח לספור כיון כל דלילה מצוה בפני עצמה, יכול לחנך כן, וכמש"כ הרמ"א (סימן רנ"ט ס"ז) מ"א (סימן רס"ט סק"א), ועוד שלא שייך חינוך אלא על דבר שבוודאי יתחייב כן כשיגדיל, משא"כ בזה אולי במשך ימי חייו לא יארע לו כן כשישכח לספור ספירה אף לילה אחת, וא"צ לחנכו ע"ז.

[16] וכיון שהיה פטור מן המצוות קודם הבר מצוה, לא עלו לו ספירותיו בקטנותו לענין "תמימות", כדי שיוכל להמשיך לספור בברכה אחר שיגדל (שהרי אינו יכול להוציא אחרים ידי חובתו, וה"ה לעצמו, ועוד שי"א שמצות חינוך מוטלת על האב), והרי גדול ומצווה על איסור ברכה שאינה צריכה, הלכך ישמע הברכה מהשליח ציבור בכל לילה ולילה, ואח"כ יספור העומר עם הקהל, כ"פ מרן החיד"א בברכי יוסף (סימן תפ"ט סק"כ), בשם הגאון בעל פרי הארץ (ח"ג או"ח סימן א'), השלמי ציבור (דף רח"צ ע"ג), ובספר חכמה ומוסר (הלכות פסח סימן קמ"ט), הגר"ח פלאגי' (בספר מועד לכל חי סימן אות ה'), ובשו"ת מהר"ש ענגיל (ח"ג סימן קי"ב), בשם הגאון בעל חידושי הרי"ם, ובשו"ת אבני נזר (או"ח סימן תקל"ט), נוטה לפסוק כן, מלבי"ם (פרשת אמור) שו"ת שערי דעה (ח"א סימן כ"ד), וכן העלה מרן בחזו"ע (עמ' רכ"א ואילך) ובעמ' רכ"ו כתב, שכן הורה למעשה לנכדו שלא יספור יותר בברכה, וכ"פ בילקוט יוסף ספירת העומר (עמ' שט"ו והלאה), ע"ש.

[17] כן דעת רוב הפוסקים: שו"ת כתב סופר (סימן צ"ט), שו"ת מהר"ם שיק (סימן רס"ט), מנחת חינוך (מצוה ש"ו), ערוך השלחן (סט"ז), שו"ת אור לציון (ח"א סימן ל'ו), שו"ת להורות נתן (סימן כ"ו), שו"ת הר צבי (או"ח סימן ע"ב), שו"ת מנחת אלעזר (ח"ג סימן ס'), שו"ת ציץ אליעזר (חלק י"ד יו"ד סימן נ"ה), כה"ח (סקצ"ד), שערי הלכה ומנהג (ח"ב סימן ר"ח), שו"ת קנין תורה (ח"ד סימן נ"ז), והגרש"ז אוירבך בשלמי מועד (עמ' תמ"ו), מועדים וזמנים (ח"ד סימן רפ"ח) ברכת ה' (ח"א עמ' צ"ב), (ועיין בחזו"ע (שם) ובילקוט יוסף שם מש"כ לדחותם), ותורף דבריהם הוא: דאטו מפני שהגדיל יגרע ולא יברך? ועוד יש לצרף שיטת רוב הראשונים שכל יום הוא מצוה בפני עצמה, וכן העלה למעשה בפסקי תשובות (ח"ה עמ' רפ"ה), והוסיף שכ"ז בתנאי שלא שכח אף יום אחד בימי קטנותו, ע"ש. וכ"כ בספר שערי ימי הפסח (עמ' רמ"ד), ובנטעי גבריאל (פרק כ"ד ס"י). וכך שמעתי מפי הרב יעקב יוסף זצוק"ל.

 ועיין בספר תורה בציון (עמ' ט"ו) להרב בן ציון מוצפי שליט"א, שכתב על עצמו, שנולד ביום כ"ג ניסן, והורה לו מר אביו הרב סלמן מוצפי זצוק"ל, בהסכמת הרב ניסים כדורי זצ"ל ראש רבני בבל, להמשיך ולספור בברכה, והסכים על זה רבינו בן ציון אבא שאול זצ"ל, ועשה כמצוותם.

[18] בחזו"ע (שם עמ' רכ"ז בהערה) סיים "ומכל מקום אין אני מוחה בקטן שהגדיל וממשיך בגודלו לספור העומר בברכה". ולכן נראה, כשרואים על הנער שלא מבין ולא ניחא ליה בפסק זה, ויש חשש שיזלזל במצוות באמרו, עד כאן זמן חיוב, ומעתה לא? יש להורות שיברך, כדי שיתחזק יותר בשמירת המצוות.

[19] כן הוא שיטת בעל הלכות גדולות, שכל ימי ספירת העומר הוא מצוה אחת, ולכן כל שחיסר לילה ויום ללא ברכה אין כאן "תמימות", והובא שיטת בה"ג בתוס' (מגילה כ: ומנחות סה.), וכ"כ הראבי"ה (סימן תקע"א), והאור זרוע (ח"א סימן שכ"ט), וכ"פ רבינו יהודה בר בנימין עניו, רבו של שבלי הלקט, בפירושו לפסחים (עמ' סח.), וכן מוכח מדברי הר"ן (סוף סוכה). אולם התוספות (מנחות סו.), שם תמהו מאד על דברי בה"ג הללו, וכתבו שלא יתכן לומר כן, וכ"כ בשו"ת מהר"ם מרוטנבורג (דפוס פראג סימן ש"ב), והרא"ש (פסחים ס"ס מ"א), ועוד.

ולהלכה: הנה בשו"ת תרומת הדשן (סימן ל"ז), כתב דאנן נהגינן כמש"כ בה"ג, שאם שכח יום אחד לגמרי, שוב אינו סופר בברכה, וכ"פ מרן בשו"ע (סימן תפ"ט ס"ח), ובחזו"ע (עמ' רל"ו) ביאר, שאע"פ שאין כן דעת רוב הראשונים, מ"מ מרן חשש לדברי הגאון בה"ג, שכל דבריו דברי קבלה, וכ"פ האחרונים בפשיטות: שו"ת בית דוד (או"ח סימן רס"ז), שו"ת מכתם לדוד (או"ח סימן ט"ז), שו"ת פרי הארץ (ח"ג סימן א'), שו"ת נודע ביהודה (קמא או"ח סימן כ"ז), וספר נהר שלום (דף קמה.), ודחה דברי האוצר חיים להגה"ק מקאמרנא (פרשת אמור מצוה ש"ז), שהעלה בשם הצדיקים תלמידי הבעל שם טוב זי"ע לספור בברכה אף בדילוג יום אחד, וכפסק רוב בנין ורוב מנין של הפוסקים, וכן מקובל בשם הגה"ק מצאנז, ועוד מגדולי החסידות, וכן הוא בספר שפע חיים (בקונט' דברי יציב ס"ס י'), שמ"מ אין בכוחנו להכריע כנגד פסק מרן השו"ע במקום חשש ברכה לבטלה. וכ"כ בשו"ת בית שלמה (סימן ק"כ), וארחות חיים (החדש סימן קי"ד), שאף שע"פ סברא היה לנו להורות להמשיך לספור בברכה, מ"מ כיון שנתפשט המנהג ע"פ השו"ע לספור ללא ברכה, אין לשנות המנהג, וכן הוא בכל ספרי האחרונים שהביאו דעות אלו, והכריעו שלא לברך.

ומו"ר כ"ק מוהרא"ש זי"ע כתב לי בזה"ל "בספירת העומר אנחנו פוסקים כמו הרב הקדוש מקאמרנא שכל יום, זה יום אחר, ויכולים לברך" (ג' סיון התשע"ט).

[20] בחזו"ע (שם בהערה) בשם שו"ת אפרסקתא דעניא (סימן צ"ט), כתב שאף שלא קיי"ל כדברי האוצר חיים הנ"ל, ואין מורים כן, מ"מ יש לברך בהרהור, דקיי"ל שאין בהרהור לאו ד"לא תשא". וכן אם הסתפק אם ספר בלילה הקודם (וביום לא ספר כלל), יכול להמשיך לברך מטעם ספק ספיקא, (ע"ש עמ' רל"ח). וכן אם ספר רק את הימים ולא השבועות יכול לספור ללא ברכה, וכן אם כתב בלילה ולא ספר יכול להמשיך ולספור בברכה.

אמנם חשוב מאד לציין שכל זה רק לענין הברכה, אמנם ישנו חיוב להמשיך לספור בכל לילה, שהרי ברכות אינם מעכבות, בדרך כלל מי שלא מברך מתייאש לגמרי ואינו מקפיד לספור אף ללא ברכה, ומאבד את המנין של ספירת העומר, (ומטעם זה הורו רבים שצריך לברך), ובזוהר הקדוש כתב דברים חמורים מי שמאבד לילה אחד וכנ"ל, ולכן צריך להקפיד להמשיך לספור.

[21] עיקרי הד"ט (סימן כ"א אות י"ב), אור ישראל (עמ' קי"ג) שו"ת שבט הלוי (ח"ד סימן קנ"ב) וספר ספירת העומר (עמ' קל"ג), בשם קובץ תלפיות (עמ' קל"ג), דבמקום כבוד הבריות וכבוד התורה, יש לסמוך על שיטת הפוסקים שבכל לילה ולילה מצוה בפני עצמה היא ולברך, וכ"פ בנטעי גבריאל (פרק ל' סי"ז). ועיין בספר הליכות מועד (עמ' ת"ב) שהאריך בזה, והעלה שיברך בתנאי שיספור תחילה את היום האתמול שהחסיר בלא ברכה, ומיד יספור את היום בברכה, או שיבקש מאחד מהמתפללים שלא יברך על הספירה, והרב יכוון להוציאו ידי חובה מדין ערבות.

ועיין בילקוט יוסף (עמ' רכ"ו בהערה), שעמד וגמגם בפסק זה, ובפרט שאין משמעות בדברי החזו"ע, והעלה שעכ"פ הנכון שגם הרב יחפש תחבולה שלא להכנס בחשש ברכה לבטלה, ורק אם א"א לשנות את המנהג באותו מקום, שלעולם הרב מכובד בברכה, וכבר בציבור ראו שהרב סופר כמה ימים וירגישו שהרב שכח יום אחד ומתבייש בזה, אזי אה"נ, יש מקום לדון שמא יש להקל משום כבוד התורה, ועכ"פ אין לקבוע כן כהלכה, ע"ש.

[22] נהר מצרים (הלכות ספירת העומר סעיף כ"ד), כה"ח (סק"פ), חזון עובדיה (עמ' רל"ז), ועיין בילקוט יוסף (עמ' רכ"א).

[23] כן הובא בתשובת הגאון בעל מראה יחזקאל שבסוף ספר אילה שלוחה (עמ' צ"ג), והובא בחזו"ע (עמ' רל"ח בהערה).

פרק ב – מעלת ימי ספירת העומר         

  • ימי ספירת העומר מעלתם גדולה מאד, ואף שנוהגים בהם מנהגי אבילות מכל מקום אינם כימי בין המצרים שאירע בהם חורבן בית המקדש, ואדרבא כתב הרמב"ן (פרשת אמור), שקדושת ימי הספירה כימי חול המועד, שהרי יום טוב הראשון הוא חג הפסח, ויום טוב האחרון הוא חג השבועות, וכן הוא ברבינו בחיי (פרשת אמור).

  • כתב הרה"ק בעל חידושי הרי"ם זי"ע בשם האריז"ל, שכל הויות האדם בכל ימי חייו, תלויים באלו הימים – ימי הספירה, ולכן יש להיזהר שלא לבטל בהם הזמן, ושיהיו כל הימים שבעה שבועות תמימות, כי המה ימים יקרים ומנויים[1]. ובחתם סופר כתב שחמישים ימים אלו, שקולים כנגד חמישים שנה, יום לשנה יחשב, ומנה של הקדש כפול היה, א"כ הרי הם כנגד מאה שנה[2].

  • כתב מרן החיד"א וז"ל "בימי העומר צריך להיזהר יותר בעבודת ה' בתורה ובמצוות, מפני שהם ימי דין, וכשיצאנו ממצרים היינו מטהרים בימים הללו לקבל התורה הקדושה, וכשם שבימים ההם ע"י התעוררות ישראל להיטהר ממרום, שלח שפע קדוש להיות עזרם ומגינם, כן עתה אם ישים אליו לבו, ויקיץ מתרדמת יצרו יהיה לו עזר, כי הבא להיטהר מסייעים אותו, ומה גם כי הימים האלה מסוגלים לזה – עת שהגיעו אבותינו להיטהר, ואנחנו נחלץ חושים לעשות כמעשיהם, ולהיזהר בכל סדרי טהרה"[3].

  • כתב מוהרא"ש זי"ע בסידור עת רצון (עמ' ת"ק), "כי עיקר כוונת הספירה בפשיטות היא, שצריכים לדעת שימי האדם מנויים וספורים במספר כל יום ויום, והאדם יצטרך ליתן דין וחשבון מכל יום ויום, כי אין שום יום הולך לבטלה חס ושלום, ואפילו שעה ורגע אחד אינו הולך לבטלה חס ושלום, בסוד שבע שבתות תמימות תהיינה, שהשבע שבתות שהם ימי ספירה צריכים להיות שלמות ותמימות בעבודת השם, ולא ילך מהם רגע לאיבוד חס ושלום… ועל כן אסור לאדם לדחות את עצמו מיום ליום, רק לידע היטב שזה היום לא יהיה לו עוד כל ימי חייו, כי היום האחר הוא ענין אחר לגמרי, וכמו שגילה לנו רבינו ז"ל, "היום אם בקולו תשמעו", שעיקר העבודה למי שרוצה לשמוע בקולו יתברך ולדבקה בו, העיקר הוא שידע שהעיקר הוא היום "היום" דוקא, וזה סוד מצות ספירת העומר, שהוא התחלה והכנה לקבלת התורה, להורות שאי אפשר לקבל את התורה כי אם כשיודעים שהעיקר הוא היום הזה שהאדם עומד בו"… ע"ש דברים נפלאים.

  • בימי הספירה יש להרבות בלימוד הלכות, שהרי אותם הלכות שנשתכחו בימי אבלו של משה החזירם עתניאל בן קנז בימי הספירה, ולכן צריך ללמוד תוספת הלכות בימים קדושים אלו[4].

  • כתב האריז"ל להזהיר מאד בענין אהבת החברים העוסקים בתורה ביחד, וביותר יש להיזהר בימים אלו כדי לתקן חטא של תלמידי רבי עקיבא[5].

  • מוהרא"ש זי"ע אמר, ביותר צריכים להקפיד בימי הספירה שתהיה אהבה בין נשמות ישראל, כי תלמידי רבי עקיבא נסתלקו אז, מפני שלא כבדו זה את זה, ועיקר התיקון צריך להיות בימי הספירה לאהוב את כל בר ישראל כנפשו, ולכן צריכים אז לעשות חסד ביותר אחד עם השני, וזה עיקר התיקון לַגָּלוּת המרה שאנו נמצאים בה, שהכל ע"י שנאת חנם, ולכן דיקא בימי הספירה צריכים למסור את נפשו בעבור כל בר ישראל, ורבי שמעון בר יוחאי אמר, "אנן בחביבותא תליא", ואמרו אנ"ש שזה סובב ביותר על אנשי שלומנו תלמידי רבינו ז"ל שצריכים להחזיק עצמם באהבה רבה מאד, כי אנ"ן ר"ת אנשי נחל נובע, אשרי מי שיזכה לזה[6].

  • כתב רבינו ז"ל (לקו"מ ח"א סימן קפ"ב), "כל מה שהעולם מדברים בכל ימי הספירה, הם מדברים רק מהספירה של אותו היום, ומי שהוא מבין יכול לשמוע ולידע זאת, אם יטה אוזנו היטב לסיפורי דבריהם, ישמע שהם מדברים רק מהספירה של אותו היום".

  • כתב רבינו ז"ל בספר המדות (ספירת העומר ח"ב סימן ב') "ביותר צריך להיזהר לטבול לקריו בימי העומר"[7], וכתב עוד (שם ג'), "בספירת העומר יכולים להכניע את המסור, וסימן: לעמ"ר – ראשי תיבות: מאיגרא רמא, לבירא עמיקתא"[8].

  • מנהג יפה אף נעים בכמה קהילות מישראל שבימי הספירה בין מנחה לערבית קוראים מעט מפרקי אבות, ושומעים מפי תלמיד חכם מוסר השכל מענין הנאמר בפרקי אבות, דבר הלמד מענינו, וממשיכים בזה עד שיגיע זמן צאת הכוכבים, כדי שיספרו העומר בזמנו דהיינו אחר צאת הכוכבים. ונמצא מצוה גוררת מצוה, שבכדי לקיים המצוה מן המובחר לספור אחר זמן צאת הכוכבים, לומדים תורה ברבים. וראוי לעשות כן בכל קהל, וכל המזכה את הרבים זכות הרבים תלוי בו[9].

  • יש שנהגו בכל יום מימי הספירה ללמוד דף אחד ממסכת שְׁבוּעוֹת, או ממסכת סוטה, שיש בהם מ"ט דפים כמנין ימי הספירה, ומתחילים מיום שני של הספירה[10].

  • מוהרא"ש זי"ע אמר, מוהרנ"ת ז"ל היה רגיל לומר בימי ספירת העומר פעמיים את היום תהלים, כי רבינו ז"ל גלה לנו (לקו"מ ח"ב סימן ע"ג), ממעלת אמירת תהלים שמסוגל מאד לתשובה, ויש נ' שערי תשובה ומ"ט שערים יכול כל אדם לכנוס בהם ולהשיגם, שזה המ"ט ימים שבין פסח לשבועות, ולכן דייקא בימים אלו מסוגל מאד להרבות באמירת תהלים[11].

[1] הובאו דברי חידושי הרי"ם בשיח שרפי קודש (ח"ג), והוא בשם האר"י הקדוש זי"ע (עיין שער הכוונות ענין פסח דרוש ב'), וכן הוא בספר נהר שלום להרש"ש זי"ע (דף לב:), וז"ל "כי פסח וימים אלו, הם שורש לכל ימות השנה, ובדרך שאדם הולך בהם – בה מוליכים אותו כל ימות השנה", הובא בספר באר החיים (שביעין חביבין עמ' ו').

[2] דרשות חתם סופר (ח"ב דף ר"פ טור ב'), וכן איתא מהרה"ק בעל "השפת אמת" מגור זי"ע (פרשת אמור תרמ"ב), שכל מה שאדם מתעלה במשך כל השנה כולה תלוי בימי הספירה, וכדחזינן שגמר צמיחת התבואה הוא בימים אלו, ובחג השבועות הוא זמן הקציר לתבואה החדשה, ומביא עוד את לשון הזוהר (תצוה קפג:), "מאן דנטיר הני יומי מפסח עד עצרת, אין צריך לבוא במשפט בתשרי", ועיין עוד במהר"ל (חידושי אגדות ר"ה).

[3] כ"כ החיד"א בספרו לב דוד (פרק ל' אות י"ב).

[4] שו"ת מראה יחזקאל (סימן ק"ד), בשם הגה"ק מהר"ם מרימנוב זי"ע, ע"ש, והובא בנטעי גבריאל (פסח ח"ג פרק נ"ו ס"ה).

[5] כן הוא בספר שער הכוונות (דרושי ברכת השחר בהקדמה), מועד לכל חי (סימן ו' אות י"ג), כף החיים (סימן תצ"ג סק"ה), ע"ש.

[6]  אמרי מוהרא"ש (ח"ב סימן תתקע"ה, ותתק"פ), ועיין בשיחות מוהרא"ש לכל מועדי וחדשי השנה (עמ' ש"נ).

[7] והובא להלכה בספר יפה ללב (ח"ב אות ח'), ובכף החיים (סימן תצ"ג סקנ"ו), ובנטעי גבריאל (שם פרק נ"ו ס"ח). ויש לזה רמז בדברי האריז"ל (בספר זוהר הרקיע על מאמר הזוהר בראשית יט ד"ה ויאמר אלהים), וז"ל "כי טיפה מן החכמה – "יש", ובחטא נהפך לקרי (שעולה יש), והנה עמר חסר ו' גימטריא "יש", ולכן טוב לתקן אותן בימי העומר", עכ"ל.

[8] ומקורו במדרש (ויקרא רבה כח ו), ר' לוי אמר, היא שעמדה להם בימי המן, דאמר ר' לוי כיון שראה מרדכי את המן והסוס בידו, אמר דומה אני שאין רשע זה בא אלא להרגני וכו', אמר להם המן במה אתם עוסקים, אמרו לו במצוות העומר, וכו', אמר להון קומו, דנצחו עשרת מנכון לעשרת אלפים קנטריא דכספא" ע"כ.

[9] כן הוא באבודרהם ועוד, וכתב באלשיך הקדוש (פרשת אמור) ללמוד ספר משלי ומסכת אבות ומחלקים הפרקים לפי השבועות, וכן הוא בחזו"ע (עמ' רל"ו), ילקוט יוסף (עמ' פ"ג).

ועיין בספר תורה בציון (עמ' ק'), שהביא כמה טעמים על מה שנהגו ללמוד בכל שבת פרק אחד מפרקי אבות, ע"ש באריכות.

[10] כן העיד החתם סופר בעצמו (אבן העזר ח"א סימן ק"א), שבין פסח לעצרת למד עמהם מסכת שבועות כולה בכל יום דף אחד, כי יש למסכת זו מ"ט דפים, וכן הוא בטעמי המנהגים בשם ספר בני שלשים, והוסיף שמכיוון שמתחילים מדף ב', נמצא שדף ל"ד שייך ליום ל"ג בעומר, ושם נאמר "ר"ש אומר, מחכו עליה במערבא, מאי חוכא" וכו', וזה החוכא שהיה הילולא דרשב"י בל"ג בעומר בא"י, וכן נהג הגאון מהר"ם א"ש, וכן הוא בליקוטי מהרי"ח, ובספר שיחות מוהרא"ש לכל מועדי וחדשי השנה (עמ' שמ"א), ביאר, משום שאנו סופרים את הימים והשבועות כדי להגיע לקבלת התורה בחג השבועות, ובהר סיני קבלנו עלינו התורה באלה ובשבועה, לקיים אותה בכל עת ובכל זמן, וכמו שמוזכר כמה פעמים בדברי חכמינו הקדושים (יומא עג: נדרים ח. שבועות כא:), "מושבע ועומד מהר סיני הוא", וכן אמרו חכמינו הקדושים (שבועות מז.), "חזרה שבועה על מקומה אל הר סיני", ופי' רש"י "לשבועת הר סיני, שהשביע הקב"ה את ישראל", ע"ש. (ומש"כ שמתחילים ביום ב' של הספירה, כן הוא בשם האדמו"ר מצאנז זצ"ל, והובא בנטעי גבריאל (פרק נ"ו ס"א).

והמקור ללימוד מסכת סוטה בימים אלו, הוא בספר מנחת העומר (דף כג:), וכן הוא מנהג חב"ד, והובא בנטעי גבריאל (שם), ובשיחות מוהרא"ש (שם) ביאר הקשר לימי ספירת העומר, שהרי מבואר בזוה"ק (אמור צז.), שימי העומר הם "בדיקו דאשת חיל", שאז בודקים את נשמות ישראל הנקראים "אשת חיל", אם הן נאמנות אל השם יתברך, כמו שבודקים את הסוטה אם היא נאמת לבעלה, ועוברים עליהם כל מיני עביות וגשמיות, קטנות וחשכות, כדי לראות אם יחזיקו מעמד ולא יברחו מהשם יתברך, רק אדרבא,יתחזקו יותר בתורה ובתפילה ולהתקרב אליו יתברך, ואם נשארים חזקים בעבודתם, אז נתקיים אצלם (במדבר ה' יג), הפסוק "ואם לא נטמאה האשה וטהורה היא, ונקתה ונזרעה זרע", שיקבלו השפעות נפלאות ברו"ג, בני חיי ומזוני רויחי, ויזכו בחג השבועות למוחין קדישין עליונים ולהגיע לשער נ' של הקדושה, ע"ש.

[11] אמרי מוהרא"ש (ח"ב סימן תתקפ"א).

פרק ג – מנהגי אבלות בימי הספירה

  • מנהג ישראל להתאבל ולהימנע משמחה בין פסח לשבועות על 24 אלף תלמידי רבי עקיבא שהסתלקו בימים אלו ונשאר העולם שמם, עד שבא רבי עקיבא אצל רבותינו שבדרום ושנאה להם, והם רבי מאיר, רבי יהודה, רבי יוסי, רבי שמעון, ורבי אלעזר, והם הם שהעמידו את התורה מאותו הדור והלאה[1].

  • אלו הם מנהגי האבלות: א. תספורת הראש וגילוח הזקן. ב. נישואין. ג. ריקודים ושמיעת מוזיקה[2]. ונבארם אחת לאחת:

[[1] גמרא (יבמות סב:), וכן הוא בתשובת הגאונים (שערי תשובה סימן רע"ח), שהוא משום מנהג אבלות על תלמידי ר"ע, וכ"כ רבינו ירוחם בשם רבינו האי גאון, ועוד, ובספר שבלי הלקט (סדר פסח סימן רל"ה) כתב טעם אחר לפי מה שמצינו בסדר עולם (פ"ג) "משפט רשעים בגיהינום שנים עשר חודש", שנאמר (ישעיה סו כג) "והיה מידי חודש בחדשו", רבי יוחנן בן נורי אמר, מן הפסח עד עצרת שנאמר "ומידי שבת בשבתו", עכ"ל. ורבינו ירוחם (תולדות אדם וחוה נתיב ה' ח"ד דף מד ע"ד), כתב הטעם, לפי שהם ימי דין, כי העומר בא משעורים, כמו שקבלו רבותינו ז"ל (מנחות סח:), והוא קרבן סוטה מלשון סערת ה' וכנזכר בזוהר הקדוש", ע"ש. אולם הטעם העיקרי שנקטו הראשונים והאחרונים הוא מפני מיתתם של תלמידי ר"ע.

וידוע שרוב הגזרות ת"ח ות"ט בצרפת ובאשכנז היו בימים אלו, כמבואר בפיוטים שעשו קדמוננו על שבתות אלו בין פסח לעצרת שכולם מלאים קינה, וכן העיר בערוך השלחן (ס"א), וכן בשנות הזעם והשואה נכחדה כל יהדות הונגריה כשש מאות אלף יהודים בימים אלו, וכן לדעת רבי יהושוע המבול התחיל בחודש אייר.

[2] ולהלן נבאר ענין ברכת שהחיינו בימים אלו, וכן קניית ומעבר דירה, שיפוץ הבית, חנוכת הבית, וטיולים.

פרק ד – איסור תספורת

  • בני ספרד נוהגים שלא להסתפר ולהתגלח, מפסח עד יום ל"ד בעומר ביום הנץ החמה והלאה[1], (וכשחל ל"ג בעומר ביום שישי, מותר להסתפר לכבוד שבת ביום שישי לאחר הנץ החמה[2]), ובני אשכנז מעיקר הדין נמנעים עד יום ל"ג בעומר ביום, ומהנץ החמה ואילך מותרים[3].

  • מותר לנשים מבנות ספרד להסתפר בימי העומר, ואין חילוק בין נשואה לרווקה[4]. מיהו בנות אשכנז נהגו להחמיר, ורק בצורך מיוחד מקילות, כגון לצורך מצוה או צניעות, ולצורך ייפוי מותר הכל[5].

  • נהגו להחמיר ולאסור לספר ילדים קטנים בימי הספירה, משום חינוך לקטן באבלות השייכת לכלל ישראל, ובמקום הצורך כגון ששערותיו מרובות מותר[6]. אמנם מותר לספר הקטנים שהגיעו לגיל שלוש ביום ל"ג בעומר, גם לבני ספרד הנוהגים איסור בתספורת עד ל"ד בעומר, משום שתספורת זו היא חיבוב מצוה של איסור הקפת הראש שמשיירים הפאות ושלא מגלחים אותם[7].

  • בעלי הברית, נער בר מצוה, או אדם שיש לו בעיות בריאותיות וכדומה, ישאל שאלת חכם כיצד לנהוג[8].

  • לפי רבותינו המקובלים וכך נוהגים חסידים ואנשי מעשה: איסור תספורת הראש בימי ספירת העומר אינו רק מטעם אבלות, אלא משום שכל ימי הספירה הם ימי דין ובשערות הראש יש דינים, ולכן אין להסתפר עד ערב חג השבועות, ומשום כך אין היתר גם לבעלי ברית להסתפר היות שאינו מדין אבלות, לא שייך בו כל ההיתרים הנ"ל[9], מיהו אם חל חג שבועות ביום ראשון (כמו השנה תשע"ט), יש להסתפר מליל מ"ח לספירה שהוא ליל שישי, כדי שלא יכנס לחג כשהוא מנוול[10].

  • מי שנהג כדעת המקובלים בענין התספורת, ורוצה לשנות מנהגו לנהוג כדעת השו"ע, צריך לעשות התרת נדרים[11], ואם חשב שזה מעיקר הדין ולא רק חומרא אף התרה אינו צריך[12].

[1] בגמרא (שם) מבואר שמתו מפסח עד פרוס עצרת, וביאר בדרשות רבי יהושוע אבן שועייב ז"ל (תלמיד הרשב"א ז"ל ספר ק' ק-ק"ס, ענין יום ראשון של פסח), כתב "שמעתי, שיש במדרש עד פרוס עצרת, והוא חמשה עשר יום העצרת באמרם פרוס הפסח, פרוס החג, שהוא חמשה עשר יום בניסן ותשרי, וכשתסיר ט"ו יום, ממ"ט יום, נשארו ל"ד, והנה הם ל"ג שלמים, ומגלחים ביום ל"ד בבוקר, כי מקצת היום ככולו" ע"כ. וכ"פ מרן בשו"ע (סימן תצ"ג ס"ב), שרוב ההפסקה היתה ביום ל"ג, וביום ל"ד מתו רק מעט, וכן כתב מרן הגרע"י זצוק"ל בשו"ת יחוה דעת (ח"ג סימן ל"א), שלדעת מרן השו"ע אין להתיר להסתפר ולהתחתן אלא מיום ל"ד בבוקר והלאה, ויום ל"ג לעומר כולו אסור בנישואין כדין התספורת, ומש"כ מרן שאין נושאין עד ל"ג לעומר היינו עד ועד בכלל, וכ"כ הפרי חדש (ס"א), והשלחן גבוה (סק"ז), ושו"ת ויען יצחק (או"ח סימן י"ט), והפרי האדמה (ח"ג דף מח:), ועוד.

[2] שו"ע (שם), ובשעת הדחק כשיש איזה מניעה להסתפר ביום ו', מותר להסתפר כבר ביום חמישי בלילה, כ"כ הבית דוד (סימן ר"פ), היות ועיקר ההיתר הוא משום כבוד שבת, וזה שייך כבר מהלילה, וכ"פ הכף החיים (אות כ"ג), והחזו"ע (עמ' רס"ז).

ומיהו לפי רבותינו המקובלים, לא מסתפרים בלילה כל השנה, משום הדינים שבשערות הראש, קל וחומר בימי העומר שהם ימי דין כה"ח (אות כ"ח).

[3] כן הובא בספר המנהיג (הלכות אירוסין ונישואין עמ' תקל"ח), שמנהג בצרפת ופרובינצה לכנוס מל"ג בעומר ואילך, ושמעתי בשם רבנו רבי זרחיה מגרונדא ז"ל, שנמצא כתוב בספר ישן הבא מספרד, שמתו מפסח ועד פרוס עצרת, ומאי פורסא פלגא, כדתנן שואלים בהלכות הפסח קודם לפסח שלושים יום, ופלגא חמשה עשר יום, קודם העצרת וזהו ל"ג בעומר, וכ"כ המאירי (יבמות שם), שקבלה ביד הגאונים, שביום ל"ג בעומר, פסקה המיתה, וכ"פ הרמ"א בהגה (שם ס"ב), שפסקו בל"ג בעומר לגמרי, וכ"כ הגר"א (שם).

[4] שהרי אף באבלות חמורה מותרת האשה בתספורת לאחר שבעת ימי האבלות (כמו שפסק מרן ביו"ד סימן ש"צ ס"ה), וכאן שהאיסור הוא משום מנהג, בוודאי שמותרת האשה להסתפר בהם, שו"ת אור לציון (עמ' קפ"ד), חזו"ע (עמ' רס"א).

[5] הרמ"א (שם) כתב, שבאבלות חמורה אסור להסתפר כל שלושים יום, ולפ"ז אסורה האשה להסתפר בימים אלו, וכ"פ בשו"ת אגרות משה (יו"ד ח"ב סימן קל"ז), וכ"פ בשו"ת רב פעלים (ח"ד סוד ישרים ס"ס ט"ו), הליכות שלמה (עמ' שס"ב הערה כ"ה), בשם מרן הגרש"ז אוירבך זצוק"ל, אמנם כתב בחזו"ע (שם בהערה), שגם לבני אשכנז אם יש פגישה לבחורה בימי הספירה, פשוט שמותר לה להסתפר ולהתנאות כדי שתמצא חן בעיני כל רואיה, וכן אין שום מניעה לעשות יתר תיקוני הנשים, וכן מריטת שער הגבות וריסי העיניים מותר אפילו לצורך ייפוי בלבד, כ"כ בספר בין פסח לשבועות (פ"ט הערה י"ח), בשם הגרש"ז אוירבך זצוק"ל, וכ"פ בפסקי תשובות (עמ' ש"א) שלצורך טבילה מותר.

[6] פסקי תשובות (עמ' ש'), הליכות מועד (עמ' תכ"ה), ועוד.

[7] כף החיים (אות כ"ו) אור לציון (עמ' קפ"ד), הליכות מועד (שם).

[8] עיין ברמ"א (שם ס"ב), ובאחרונים, חזו"ע (עמ' רס"ד – רס"ו), ועיין בהליכות מועד שהאריך והביא עוד פרטי דינים.

[9] שער הכווונות (דף פו.), והרש"ש בנהר שלום (דף כה.), והחיד"א במורה באצבע (אות רכ"א), ובברכי יוסף (סימן תצ"ג סק"ו), וכתב באגרות הרמ"ז (סימן ב'), שעל דרך הסוד אין להסתפר אפילו ביום המילה, וכ"כ בשמו בספר פחד יצחק (ערך מוהל), שו"ת מנחת אלעזר (ח"ד סימן מ"ד וסימן ס'), נגיד ומצווה (עמ' קמ"ב), ואף שיש שכתבו שהוא עד יום מ"ח לעומר, מכל מקום כתבו האחרונים, שרבינו האריז"ל לא היה מגלח אלא בערב החג בלבד.

[10] ודלא כהרב המקובל הרש"ש שנסתפק בזה, וכתב שלולא שהכריחו אותו חביריו להסתפר לכבוד החג, לא היה מסתפר, וכ"פ החיד"א (שם) ובכף החיים (סקי"ג), חזו"ע (עמ' רס"ז), פסק"ת (עמ' ש"ה).

[11] שו"ת כתונת יוסף (סימן י"ט), ורשאי לעשות ההתרה אפילו בתוך ימי הספירה הראשונים, אע"פ שעדיין לא הגיע זמן היתר התספורת, הואיל ומנהג בעלמא הוא, ואין להמתין עד שיחול הנדר, חזו"ע (עמ' רס"ו בהערה).

[12] כמבואר בשו"ע יורה דעה (סימן רי"ד ס"א).

פרק ה – נישואין בימי העומר

  • נוהגים שלא לישא אשה בימי ספירת העומר, ומנהג בני ספרד שלא להתחתן מפסח עד ל"ד בעומר, וכפי שנוהגים בענין התספורת, ולכן אין להתחתן בליל ל"ד[1].

  • בני אשכנז בארץ ישראל נוהגים להחמיר מפסח עד חג השבועות[2] (ויש המקילים מר"ח סיון, ובשלושת ימי הגבלה), ורק ביום ל"ג בעומר מותר להתחתן (ומותר להמשיך השמחה והריקודים גם בלילה[3]), וכפי שנוהגים בענין התספורת, ולא בליל ל"ג, והמיקל בשעת הצורך גם בליל ל"ג יש לו על מה שיסמוך[4].

  • מותר לבני ספרד להשתתף בחתונת בני אשכנז הנערכת ביום ל"ג בעומר, וכן מותר לבני אשכנז להשתתף בחתונת בני ספרד הנערכת ביום ל"ד בעומר ואילך[5].

  • מותר לערוך אירוסין בכל ימי הספירה אף עם סעודת פת, אך אסור לרקוד או להשמיע מוזיקה, היות ואירוסין שלנו אינם נחשבים למצוה, כמו האירוסין שבזמן הגמרא שהם היו קידושין[6].

[1] כנ"ל לענין התספורת, והוא הדין לענין נישואין דהיינו הך, כ"כ מרן הב"י בשם הרשב"ץ, וכ"פ מרן בשו"ע (שם ס"ג), וכ"פ האחרונים: שו"ת ישכיל עבדי (ח"ו או"ח ס"ס ו'), שו"ת זרע אמת (ח"א סימן ס"ח), ובשו"ת ויען יצחק (או"ח סימן י"ט), וכן העלה מרן בחזו"ע (עמ' רנ"ד) והוסיף, שבשעת הדחק אפשר לערוך הנישואין בל"ג לעומר בערב אחר צאת הכוכבים של ליל ל"ד, שבזה יש לומר מקצת היום ככולו גם בלילה, וכן חתן בחור ספרדי שלא קיים מצות פריה ורביה שנרשם לנישואין בל"ג בעומר מחוסר ידיעה, ושלח הזמנות לכלולותיו רשאים לערוך לו חופה וקידושין בל"ג בעומר, כיון שמעיקר הדין רבו הפוסקים המתירים נישואין למי שלא קיים מצות פריה ורביה אפילו בימי הספירה, וכמש"כ בשו"ת הרדב"ז (ח"ב סימן תרפ"ז), והכנסת הגדולה (סימן תצ"ג בהגה"ט), בשם הרב מהר"ם די לוזאנו, וכ"כ הפרי חדש (סימן תצ"ג), והגאון רבי זלמן בשו"ע הרב (ס"ג), והישועות יעקב (סק"א), יש להתיר בדיעבד שקבעו חתונה בליל ל"ג בעומר.

[2] עיין בשו"ע וברמ"א סימן תצ"ג, ובמשנה ברורה ובביאור הלכה (ד"ה יש נוהגים), שישנם שלשה שיטות בזה: א. שיטת הרמ"א לאחר פסח עד ל"ג בעומר. ב. שיטת מרן  עד ל"ד בעומר. ג. שרק בימים שאומרים בהם תחנון נוהגים אבלות, ויש בזה שני שיטות, י"א שהוא מר"ח אייר עד שלשת ימי הגבלה, וי"א מב' אייר עד ערב שבועות. וכולם שוים שיש לנהוג בסה"כ ל"ג ימים, אמנם המנהג התפשט אצל בני אשכנז בארץ ישראל להחמיר ככל השיטות, ולכן ראוי לבני אשכנז בכל אתר ואתר, שלא לקבוע נישואין במשך כל  ימי הספירה, ורק בל"ג בעומר מותר, וכ"כ הגר"ש ואזנאר זצוק"ל, בקובץ מבית לוי (ח"ג עמ' ל"ח), וכ"כ בלוח א"י להגרימ"ט (סימן י"ח אות ב'), שערי ימי הפסח (עמ' רמ"ז).

[3] אג"מ (אהע"ז ח"א סימן צ"ז), הליכות מועד (עמ' תל"א).

[4] הגאון יעב"ץ במור וקציעה (סימן תצ"ג) כתב, שלפי מנהג האשכנזים שנושאין בל"ג בעומר, גם בליל ל"ג שפיר דמי, שאין חילוק בין לילה ליום, ואפילו להרמ"א שרי, והביאו המחזיק ברכה (שם אות ה'), וכן הורה הגאון מהר"י אסאד בשו"ת יהודה יעלה (אהע"ז סימן ט"ל), ובשו"ת אגרות משה (או"ח סימן קנ"ט), ובשו"ת חלקת יעקב (ח"א סימן צ"ז אות א'), ובשו"ת שרידי אש (ח"ב סימן ל"ז). אולם האליה רבה כתב, שלענין נישואין לא ראיתי מקילין אלא ביום ל"ג עצמו ולא בלילה שלפניו, אא"כ חל ל"ג לעומר בע"ש וכו', והובא במשנה ברורה (סימן תצ"ג סקי"א), ובחזו"ע (עמ' רנ"ה בהערה) סיים "והמיקל כדברי הגאון יעב"ץ, יש לו על מה שיסמוך".

[5] שו"ת אג"מ (ח"ב סימן צ"ה), מרן הגרש"ז אוירבך זצוק"ל בהליכות שלמה (עמ' שס"ג), מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל בספר הלכות חג בחג (ספירת העומר פ"ז הערה 91), הליכות מועד (עמ' תל"ב), אמנם בשו"ת מנחת יצחק (ח"ד סימן פ"ד אות ה' י"א), כתב לאסור להשתתף בשמחה ובריקודים, אלא רק לאחל מז"ט ולצאת היות ועדיין הוא נוהג אבילות, וכן דעת מרן הגר"ש ואזנר זצוק"ל דמן הראוי להחמיר ולנהוג כך, הוב"ד בקובץ מבית לוי.

[6] מגן אברהם (ריש סימן תצ"ג), משנ"ב (סק"ג), כה"ח (אות ט'), חזו"ע (עמ' רנ"ח), הליכות מועד (עמ' תל"ד).

פרק ו – ריקודים ושמיעת מוזיקה

  • בימים שבהם נוהגים אבלות על תלמידי רבי עקיבא, נוהגים שלא לעשות ריקודים ומחולות של דבר הרשות, היות שיש בזה שמחה יתירה, יש לאסור בימים אלו[1].

  • ולכן קל וחומר שיש לאסור שמיעת כלי זמר בימים אלו, שבודאי מביא את האדם לשמחה יותר מריקודים ומחולות, וכן יש לאסור שמיעת מוזיקה מוקלטת דרך הטייפ וכדומה[2] (ואף שירים שקטים או פרקי חזנות, אסור[3]).

  • בימי העומר, אין לשמוע שירים המלווים בכלי שיר, גם ביום שיש אחר הצהרים, וכן במוצאי שבת, וגם בראש חודש אייר, אמנם במוצאי יום טוב אחרון של פסח, הנקרא חג המימונה, רבים נוהגים להקל[4].

  • לבני ספרד הנוהגים דיני אבלות רק עד יום ל"ד בבוקר גם לענין נישואין וגם לענין תספורת, הרי שגם ריקודים ושמיעת מוזיקה מותרת מיום ל"ד בבוקר, אמנם מכיון שיום ל"ג בעומר נוהגים בו שמחה משום שהוא יום הילולא דרשב"י ורצונו שישמחו ביום זה, לכן נהגו להתיר ריקודים ושמיעת מוזיקה ביום זה החל מליל ל"ג בעומר, אף שנישואין ותספורת אסורים עד יום ל"ד בבוקר, ואף בליל ל"ד מותר[5].

  • בני אשכנז נוהגים לאסור ריקודים ושמיעת כלי זמר עד חג השבועות[6] (חוץ מל"ג בעומר).

  • מוזיקה לילדים קטנים: ילדים קטנים מגיל חינוך (גיל שש לערך) יש לחנכם שלא לשמוע מוזיקה עד ל"ג בעומר, ולכן אין לשולחם לחוגי נגינה בימים אלו, כדי לחנכם שימים אלו אינם ימי שמחה[7], מיהו אם יש חשש שישכחו מה שילמדו יש להקל היות שהוא דבר האבד, וכ"ש אם חוגים אלו תופסים את הילדים להיות במסגרת[8].

  • קלטות וסיפורי ילדים, אף אם משולבים בהם מעט שירים, מותר להשמיעם לילדים היות והעיקר בקלטות הוא הסיפור[9].

  • אין לקיים חוגי מחול לבנות בתי הספר בימים אלו עד ל"ג בעומר, אע"פ שאין המטרה לשם שמחה, מ"מ השמחה מתעוררת מאליה (כיון שמשמיעים שם מוזיקה קצבית)[10].

  • שמיעת כלי זמר לצורך מצוה, מותרת מעיקר הדין כגון בברית מילה או בבר מצוה (ששלמו לו י"ג שנה בימים אלה, אע"פ שאינו ביומו כשדורש שם בדברי תורה)[11].

  • בהכנסת ספר תורה מותר לשמוע כלי זמר, אך נכון לקבוע הכנסת ספר התורה לאחר ל"ג בעומר[12].

  • בסעודות סיום מסכת ופדיון הבן, מותר להשמיע בהם כלי נגינה, ויש מפוסקי אשכנז שאוסרים בכל הנ"ל, והמחמיר תבוא עליו ברכה[13].

  • נגינה לצורך פרנסה מותרת בימים אלו, לפי שאין המטרה לשם שמחה, ולכן הלומד לנגן בכלים מסוימים לשם פרנסה, מותר לו להמשיך את לימודיו בימים אלו, ולכן מותר לעוסקים במלאכת השירה לערוך שירים בימים אלו, כדי להשמיעם לצורך פרנסה לאחר ל"ג בעומר[14].

  • נשים המתעמלות במכון כושר ומשמיעים שם מוזיקה תוך כדי ההתעמלות, אם יכולות לדחות את ההתעמלות לאחר ל"ג בעומר מבלי שיפסידו את כספן יעשו כך, אך אם יש בזה הפסד כספי יש להקל, ותשתדל כמה שאפשר להסיח את דעתה משמיעת המוזיקה[15].

  • אדם הסובל מעצבות יתירה, או משבר עצבים, יש להקל לו בשמיעת מוזיקה בצנעא, וכמו כן אלמנה המתגוררת לבדה וסובלת מפחדים, יש להקל לה בשמיעת מוזיקה, היות שעיקר המטרה לסלק את הפחד ולא לשם שמחה[16].

  • מותר לשיר שירים בפה או לשמוע שירים בימי הספירה אם אין בהם ליווי של כלי נגינה, ובפרט בשירים המעוררים את האדם ליראת שמים או שתוכנם הודאה להשם יתברך[17].

  • שירים ווקאליים: אם אינם נשמעים כמו כלי זמר רגיל לכל דבר, מותר לשמוע בימים אלו (ומכל מקום אם מביאים לידי ריקוד ראוי להמנע מזה)[18].

[1] מ"א (שם סק"א), ופסקו המ"ב (סק"ג), כה"ח (סק"ט), חזו"ע (שם), והאחרונים.

[2] שו"ת כפי אהרן (סימן נ"ב), שו"ת אגרות משה (ח"א ס"ס קס"ו), שו"ת מנחת יצחק (ח"א סימן קי"א), שו"ת שלמת חיים (ח"ד סימן כ"א), חזו"ע (שם), הליכות שלמה (עמ' ש"ס הערה כ'). ועוד שהרי שמיעת קול זמר דרך הטייפ בשאר ימות השנה לאחר זמן החורבן הוא קולא בהלכה, ובוודאי שיש להחמיר בימים אלו, עיין בשו"ת יחוה דעת (ח"א סימן מ"ה, וח"ו סימן ל"ד). וכ"פ בילקוט יוסף (עמ' תמ"א והלאה), ודחה שם דעת אלו שרצו להקל בזה.

[3] כ"כ בהליכות שלמה (עמ' שס"א, אלא שהתיר כשיש סיבה לכך), וכ"כ בקונטרס וספרתם לכם (סנדר עמ' ח'), בשם הגרי"ש אלישיב זצוק"ל, והגר"מ הלברשטם, ומשם הגרח"ק שליט"א, שאין ראוי לשמוע חזנות. ועוד נ"ל, שאם נתיר שירים שקטים או חזנות, יבואו בקל לשמוע שירים שהרי בכל תקליט מופיעים שירים שקטים ושמחים יחד, וישתכח תורת שמיעת כלי זמר.

[4] ילקוט יוסף (עמ' תמ"ח), ע"ש שהאריך בזה, ודחה דעת אלו המקילים בע"ש ובמוצ"ש ותולים היתר דבר זה במרן זי"ע, העיר שמרן התיר רק לרדיו חרדי שהשומעים הם חילונים שרוצים להתקרב ליהדות, ומה שיש מקילים משום כבוד שבת הוא טעם קלוש ללא כל יסוד, ורק בחג ה"מימונה" שהוא "איסרו חג" ששיש מצוה להרבות קצת בשמחה (כמש"כ הרמ"א סימן תכ"ט ס"ב), ויש עדות שנוהגות לשמוח ביום זה, מותר, וכשחל שבת אחר יו"ט אחרון, שאז ליל המימונה נדחה, נכון לערוך סיום מסכת בליל המימונה ואז יוכלו לשמוע שירים בכלי שיר (וכך הורה מרן הרשא"ל שליט"א למעשה ברבים באירועי המימונה במוצאי פסח התשע"ט).

[5] פשוט, שהרי בל"ג בעומר הוא יום שמחתו של רשב"י, ורצונו שישמחו ביום זה, ועיין עוד לקמן, ומכיון שאשתרי ביום ל"ג, אשתרי גם בליל ל"ד, שהרי איסור ריקודים ומחולות לא הוזכר אלא באחרונים, ואף שנהגו להחמיר גם בזה, מ"מ בליל ל"ד מותר, וכ"כ בהליכות מועד (עמ' תל"ה), ובילקוט יוסף (עמ' תנ"א).

[6] עיין בשער הציון (סק"ד) בשם הא"ר, שהסתפק לגבי ריקודים ומחולות מר"ח סיון עד חג השבועות גם לנוהגים היתר בתספורת, וכתב מרן הגרש"ז אוירבך זצוק"ל שכיון שהא"ר הסתפק, לכן יש להחמיר – הליכות שלמה (עמ' שס"א סט"ו) ושכן נוהגים, וכן דעת מרן הגר"ש ואזנר זצוק"ל בקובץ מבית לוי (ח"ג עמ' ל"ח), והטעם בזה לפי שהוא דבר הרשות ואינו הכרחי כמו נישואין ותספורת, וכתב בהליכות מועד (עמ' תל"ו) שבני אשכנז נוהגים לשמוע מוזיקה מוקלטת דרך הטייפ וכדומה, מל"ג בעומר ואילך, שכיון שאינו מפורש בפוסקים הקדמונים עד כדי כך לא נהגו להחמיר, אולם יש שמחמירים גם בזה, וכך שמעתי מפי כ"ק מוהרא"ש זי"ע.

[7] שו"ת אגרות משה (ח"ד סימן כ"א אות ד'), הליכות מועד (עמ' תל"ו).

[8] הליכות מועד (שם).

[9] הליכות שלמה (עמ' שס"א הערה 53), הליכות מועד (שם), ילקוט יוסף (עמ' תמ"ד), והוסיף שקלטות של פרקי תהלים שנשמעים מעט עם כלי נגינה, יש להקל בזה בימי העומר, שעיקר כוונתו הוא בשביל אמירת התהלים, ואין צריך לדקדק להקפיד כ"כ שלא יהיה איזה נגינות, ע"ש.

[10] הליכות שלמה (שם הערה 51).

[11] עיין בשו"ת יחוה דעת (ח"ו סימן ל"ד), חזו"ע (עמ' רנ"ח), ילקוט יוסף (עמ' תמ"ו- ז') והוסיף, שאמנם שמחת "בת מצוה", הנכון לדחותה לאחר ל"ג בעומר, ובלא"ה נכון מאד לעשות חגיגת בת מצוה רק באופן צנוע, בקרב בני המשפחה הקרובים.

[12] שו"ת קרן לדוד (סימן קי"ט סק"ב), כתב להתיר בזה, והביאו בחזו"ע (עמ' רנ"ט), ועיין מש"כ מרן הגרי"ש אלישיב בהלכות חג בחג (ספירת העומר פ"ז הערה 36), אור לציון (עמ' קפ"ג), הליכות מועד (עמ' תל"ז).

[13] בחזו"ע (שם) התיר, אולם יש שמחמירים בזה, כ"כ בארחות חיים (הגהות מהרש"ם סימן תצ"ג) בשם דעת קדושים, שו"ת מנחת יצחק (ח"א סימן קי"א), קובץ מבית לוי (ח"א עמ' נ"ז), בשם מרן הגרש"ז ואזנר זצוק"ל. ולכן המחמיר תע"ב, הליכות מועד (שם).

[14] כן יש להוכיח מהביאור הלכה (סימן תקנ"א ס"ב ד"ה ממעטים), וכ"פ האג"מ (ח"ג סימן פ"ז), מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל בספר סידור פסח כהלכתו (פי"ב סט"ז הערה 55), הליכות מועד (שם), ע"ש.

[15] הליכות מועד (שם),

[16] שו"ת דברי שלום (ח"ד פסקי הלכות אות פ'), בנתיבות ההלכה (פרק ל"ט עמ' שנ"ז), ילקוט יוסף (עמ' תמ"ד), הליכות מועד (שם).

[17] חזו"ע (עמ' רנ"ח) ששירה בפה דרך הודאה להשי"ת בלי כלי נגינה, מותרת בימים אלו, ומכ"ש שמותר להשמיע נעימה בתפילה, או בשעה שעוסק בתורה, וכ"ש בשבתות שבתוך ימי הספירה או שבתוך ימי בין המצרים ואין להחמיר בזה כלל.

וכן סעודת מריעים שאינן סעודות מצוה, מותר למשתתפים בהם לשיר ניגונים (בלא ריקודים ומחולות) שתוכנם הודאה להשי"ת או שירי דביקות, או ניגונים המעוררים כמיהה לגאולת ישראל, אבל אסור לשיר שירה המעוררת לריקוד ומחול,

[18] הנה יש הסוברים שגם שירה בפה שמוקלט בטייפ או בדיסק, נחשבת לשירה בכלי ואסור לשמעה אף שאין בהם כלי נגינה, כ"כ בשו"ת שבט הלוי (ח"ב סימן נ"ז אות ב', ובח"ח סימן קכ"ז) שו"ת אז נדברו (ח"א סימן נ"ח), שו"ת ציץ אליעזר (חט"ו סימן ל"ג אות ב' שכן נוהגים), אמנם יש שכתבו להקל בזה,  וכ"פ בשו"ת אגרות משה (ח"א ס"ס קס"ו), ובילקוט יוסף (עמ' תמ"ה), וכיום רבים נוהגים להקל, וכך דעת מו"ר כ"ק מוהרא"ש זי"ע, עיין בתשובה בסוף החוברת.

ועיין בהליכות מועד (עמ' תל"ט) שהתרעם על הפרצה שקרתה בשנים האחרונות שמשמיעים בכל מיני מקומות מוזיקה ווקאלית הנשמעת ככלי זמר לכל דבר וענין, ומשנה לשנה עושים יותר ויותר "שכלולים" כדי שישמע ממש כמוזיקה רגילה ע"י עיבוד קולות אדם במחשב וכדומה, ואין זה אלא מחוסר יראת שמים ומחוסר התבוננות בימים אלו שהם ימי אבל, ועתידים ליתן את הדין כל מכשילי הרבים, ע"ש.

אמנם אין לו להתלונן כ"כ, שהרי כמה שינסו ויעשו לדמות למוזיקה של כלי שיר ממש, מוזיקה זו אינה שמחה כ"כ, ולא תגיע לדרגה של מוזיקה אמיתית, ואין בכוחה להקים אנשים ממקומם לרקוד ולשמוח כרגיל, והנח להם לישראל שאינם יכולים להשאר בעצבות, שהיא המרה שחורה, שעמה יכולים לפול לשאול תחתית ומתחתיו ה"י.

פרק ז – ברכת שהחיינו וכניסה לבית חדש

  • בימי ספירת העומר מותר לברך שהחיינו, בין על פרי או על מלבוש חדש גם בימות החול ולא רק בשבתות, וכן אין צורך להימנע מקניית בגדים חדשים או רהיטים לבית, דאין לנו לאסור ולהוסיף מנהגי אבלות בעצמנו, אלא רק מה שהורו רבותינו שהם נישואין, תספורת, שמיעת מוזיקה וריקודים, ואין להשוות מנהגי אבלות על חורבן בית המקדש שחמור הרבה יותר מאבלות על תלמידי רבי עקיבא, ואדרבא ימים אלו קדושתם רבה, ויש אומרים שקדושתם כימי חול המועד, ובודאי ששייך לברך שהחיינו בימים אלו[1].

  • אמנם מר"ח אייר ואילך, בגד חדש שצריך לברך עליו שהחיינו, נכון ממידת חסידות לברך עליו בשבת, היות ובבגד חדש יש שמחה רבה מפרי[2].

  • מותר לכתחילה לקנות או לשכור דירה בימי הספירה, וכן לעבור דירה ולעשות חנוכת הבית, וכן מותר לשפץ את ביתו בבנייה וצביעה, דאין לנו להוסיף איסור אבילות מדעתנו שלא הוזכרו בש"ס ופוסקים[3] (ובימי העומר מותר קניית בגדים חדשים, או נסיעה לטיול והליכה לים או לבריכה בימים אלו, והמון העם טועים בזה[4]).

[1] לכאורה היה נראה כשם שבימי בין המצרים אין מברכים שהחיינו מפני שהם ימי צער ובכי לישראל, אין ראוי לברך "שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה", וא"כ גם בימי הספירה שמנהג ישראל להתאבל על מותם של 24 אלף תלמידי ר"ע, י"ל שאין לברך שהחיינו בימים אלו, וכ"כ בספר עוללות אפרים (ח"ב מאמר ק"ז), שהמנהג שלא לברך שהחיינו בימי הספירה.

אמנם לאחר העיון והתבוננות, נראה שיש חילוק גדול בין ימי בין המצרים לימי הספירה, כי ימי בין המצרים ארעו בהם חורבן בית המקדש ושאר פורעניות, והם ימי אסון כללי לעם ישראל בכללו, וממילא אין מקום לברך "שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה", בזמן שנועד לפורענות לכל האומה שנקבע להם בכיה לדורות ומגלגלים חובה ליום חייב, אבל ימי הספירה אינם נחשבים לימי פורענות לעם ישראל, ואדרבא כתב הרמב"ן ורבינו בחיי (פרשת אמור), שקדושת ימי הספירה כימי חול המועד, וכן העלה בספר מאמר מרדכי (סימן תצ"ג סק"ב), וכ"פ בספר פחד יצחק, והסכים בספר עיקרי הד"ט (סימן כ"א אות י"ז), והעיד שכן המנהג בגלילותיו להקל לברך שהחיינו בימי הספירה, וכ"כ בשו"ת קרן לדוד (ס"ס קי"ט), וכן העלה בשו"ת דברי מלכיאל (ח"ג סימן י"ג), וכן העיד בספר יפה ללב (ח"ב סימן תצ"ג סק"ג), שכן פשט המנהג להקל לברך שהחיינו בימי הפסירה, וכ"כ בשו"ת לבושי מרדכי (מהדו"ב סימן קנ"ג), ובשו"ת ויאמר מאיר (סימן ב'), ולכן העלה בחזו"ע (עמ' רנ"ט), שמותר לברך שהחיינו בימי הספירה, והוסיף, שאף מי שנהג להחמיר שחשב שכן צריך לנהוג ע"פ הדין, יוכל לבטל מנהגו אף ללא התרה, וגדולה מזו שאף אם היה יודע שהוא חומרא יכול לבטל מנהגו ללא התרה מפני שאין בזה משום גדר וסייג, אלא מלתא יתירא בעלמא, ועוד שהרי מבואר בירושלמי (סוף קידושין) "עתיד אדם לתת דין וחשבון על מה שראתה עינו ולא אכל".

[2] חזו"ע (שם), שכן יש לחוש למש"כ בספר יוסף אומץ יוזפא (סימן תתמ"ה) שמיום ר"ח אייר ואילך נוהגים להחמיר שלא ללבוש בגד חדש, וכ"כ במועד לכל חי (סימן ו' אות י"ב), וביפה ללב (ח"ב סימן תצ"ג), ובשו"ת תורת יקותיאל (סימן מ"ח). ומכיון שיש שכתבו להקל בזה, עיין בשו"ת לבושי מרדכי (שם), ובשו"ת פני מבין או"ח סימן קל"ג אות ב'), לכן כשיש צורך יש להדר וללבוש הבגד החדש בשבת שבתוך ימי הספירה, ויברך עליו שהחיינו, וכן במקום שמחת בר מצוה, או ברית מילה בתוך ימי הספירה יש להקל בזה בפשיטות.

[3] שהרי כבר כתבנו בהערה הקודמת שיש חילוק גדול בין ימי הספירה לימי בין המצרים, ושאין לנהוג במנהגי האבלות של חודש אב, וכ"כ בחזו"ע (עמ' ער), שמצא שהגאון אדמו"ר מסטמאר זצ"ל היה מורה ובא שמותר להכנס לדירה חדשה בימי הספירה, ובפרט בא"י שמצות ישיבתה שקולה כנגד כל המצוות, ורק שמחה של נישואין שהיא שמחה יתירה הוזהרנו למנוע ממנה בימי הספירה, ומה שנהגו נהגו ומה שלא נהגו לא נהגו, והבו דלא לוסיף עלה, וכן סעודת חנוכת הבית מותר לעשותה בימי הספירה, משום שהיא נחשבת לסעדות מצוה, כיון שאומרים שם דברי תורה, ויכולים לפצוח פיהם בשירה ובזמרה, עיין בחזו"ע (עמ' רע"א).

[4] שהרי אין ימי הספירה כדין ימי בין המצרים, וכנ"ל, וכ"כ בשו"ת דברי מלכיאל (ח"ג סימן י"ג), שלענין רחיצה בנהר אין להקפיד, ובספר ארחות רבינו (ח"ב עמ' צ"ה), כתב בשם הסטייפלר שלא כתוב שאסור להתרחץ בים בימי הספירה, והדבר מותר, וכן מבוא בקובץ הלכות מפסקי הגרי"ש אלישיב, שמותר ללכת לים ולבריכה בימי הספירה, אך יש להיזהר שלא ללכת למקומות שיש בהם קצת סכנה יותר מכל שאר ימות השנה, וכמובן שצריך להיות במקומות שידועים אצל יראי ה' שומרים על גדרי הצניעות והקדושה, וכ"פ בילקוט יוסף (עמ' תפ"ה), להתיר בזה, זולת במקום שנהגו להחמיר, ע"ש. והוסיף שם שיש נוהגים שלא לצאת לדרך בימי הספירה, אולם להלכה אין להקפיד בזה כלל, ובפרט במקום הצורך.

פרק ח – חמץ לאחר הפסח

  • כל מי שהשהה חמץ ברשותו בפסח, ביטל מצות עשה שנאמר "תשביתו שאור מבתיכם", ועבר על לא תעשה שנאמר "ולא יראה לך חמץ", ולכן קנסוהו חכמים ואמרו (פסחים כח.), חמץ של ישראל שעבר עליו הפסח אסור בהנאה, בין לו ובין לאחרים, ואפילו לא ידעו אותם אחרים שזהו חמץ שעבר עליו הפסח, היודע חייב להודיעם ולהצילם ממכשול שלא יאכלו ממנו[1].

  • כל הירא את דבר ה' לא יקנה שום מצרך שיש בו חמץ לאחר הפסח, אלא מבעלי מכולת וצרכנייה יראי שמים שמכרו את החמץ שלהם לגוי ע"י תעודה מתאימה, כדי שלא יכשל בחמץ שעבר עליו הפסח, ואסור לקנות מיהודי שאינו שומר תורה ומצוות שיש לחוש שלא מכר את החמץ, ואפילו אומר שמכר את חמצו קודם הפסח אין לסמוך על דיבורו מאחר שנהוג לתת תעודה מתאימה, ואין להאמינו עד שיראה אישור מכירת חמץ כדת וכדין[2].

  • ולכן צריך זהירות רבה כשהולכים לקניות או כשקונים מוצרי חמץ מקיוסקים, או מתחנות דלק, ששם על פי רוב אינם מוכרים את החמץ, וכל שלא התברר שמכרו את החמץ אין לקנות שם, ואף שעבר זמן רב לאחר פסח אם התאריך הייצור הינו לפני פסח, צריך לברר האם מוצר זה עבר מכירת חמץ[3] (ויש הטועים וחושבים שהלכה זו של זהירות מחמץ שעבר עליו הפסח היא רק עד חג השבועות, וזו טעות, שכל שברור בוודאי שהמוצר אינו נמכר לגוי כדין, אסור לקנותו ואסור באכילה ובהנאה אף לאחר חג השבועות).

  • מעיקר הדין אף מי שמדקדק במצוות, יכול לקנות לאחר פסח חמץ גמור שנמכר כדין לפני פסח, ואע"פ שמחמירים לפני פסח שלא למכור חמץ גמור, מכל מקום לאחר פסח שאיסור חמץ שעבר עליו הפסח הוא מדרבנן, מותר לכתחילה לסמוך על המכירה[4].

  • אמנם יש חסידים ואנשי מעשה המחמירים שלא לקנות לאחר פסח דברי חמץ בעין שנכללו במכירת חמץ (וכך נהג כ"ק מוהרא"ש זי"ע), ונהגו בחומרא זו עד חג השבועות[5] (וחומרא זו לברר על על מוצר חמץ האם נאפה לאחר הפסח, הצילה רבים ממכשול מאכילת חמץ שעבר עליו הפסח), וטוב שיקבלו עליהם חומרא זו בלי נדר[6], וכל זה דוקא בחמץ גמור כגון אטריות עוגיות וכדומה, אולם דברים שהם ספק חמץ או בתערובת חמץ, אין צורך כלל לחשוש לקנותו, וזאת בתנאי אם נמכר כדין לפני פסח[7].

  • קמח אינו חמץ גמור, ולכן מותר לקנות קמח שנמכר לגוי, ומה שבזמן האחרון מפרסמים מודעות גדולות על עשיית לחם ומוצריו מקמח הנטחן לאחר הפסח, זה רק תחרות של סוחרים, ומעיקר הדין אין בזה שום חשש[8].

[1] שו"ע (סימן תמ"ח ס"ג –ה), ואפילו היה שוגג או אנוס, ועיין בשו"ת יחוה דעת (ח"ג סימן כ"ח), שהאריך בזה, ובחזו"ע (פסח עמ' ס"ט).

[2] שו"ת יחוה דעת (שם), חזו"ע (שם), וכן העלו כל הפוסקים.

[3] פשוט, ואינו תלוי בזמן, אא"כ יש ספק על המוצר שהגיע אליו אם נמכר לגוי, יש מקילים בזה, משום ספק דרבנן לקולא כל שאין אומדנא או רגלים לדבר שלא נמכר, אמנם במקום שנהגו לתת תעודה למי שמכר את חמצו המאשרת את דבר המכירה, הרי חסרון התעודה היא אומדנא דמוכח שלא נמכר, ואינו בכלל הספק הנ"ל, כן העלה בספר משפט המכירה (עמ' תש"ל), ע"ש.

[4] דעת רבים מגדולי האחרונים, שמכירת חמץ הנהוגה לעשות בזמן הזה, הינה מכירה גמורה ללא שום פקפוק, ואפשר לסמוך על זה לכתחילה לאחר הפסח, ולקנות חמץ ומוצריו כל שנמכר לגוי כדין, כן הוא דעת החתם סופר (או"ח סימן קי"ג), שכל המפקפק ראוי לגערה, ובפרט לאחר הפסח, שאיסור חמץ שעבר עליו הפסח הוא מדרבנן, ע"ש, וכן בשו"ת אגרות משה (או"ח ח"ד סימן צ"ה), כתב כן בפשיטות, שאין סברא להחמיר אחר הפסח שלא לאכול חמץ שנמכר לגוי, וכ"כ מרן הגרע"י זצוק"ל בספר חזון עובדיה (עמ' ע'), ובספר מעדני שלמה (מועדים עמ' ו'), ובשלמי מועד (פרק ע'), וכ"כ בשו"ת אור לציון (ח"ג פ"ט ס"ה), שאף מי שמחמיר שלא להשאיר בביתו חמץ לימי הפסח, אף שעשה מכירת חמץ, א"צ להחמיר מלקנותו ולאכלו לאחר הפסח, וביאר שאין להחמיר אלא לענין חשש דאורייתא, של בל יראה ובל ימצא, ולכן יש מקום למחמירים שלא להשאיר חמץ בעין במכירה, אבל לענין חמץ שעבר עליו הפסח שהוא רק מדרבנן, א"צ להחמיר ואפשר לסמוך על המכירה ללא חשש, וכ"כ בספר עלי שיח (בתשובה מהגר"ח קנייבסקי עמ' קמ"ט), שהשיב לשואלו דבר, שאין מקום להדר להימנע מלאכול אחר הפסח חמץ הנמכר לנכרי,  וכן הוא דעת הגרי"ש אלישיב זצוק"ל, שכל שהמכירה נעשתה כדת וכדין, אין מקום להחמיר, כמש"כ בשמו בשו"ת וישא יוסף (ח"ב סימן פ"ה), וכ"כ בספר שערי ימי הפסח (עמ' ע'), וע"ע בספר משפט המכירה (עמ' תשכ"א והלאה).

[5] הנה הגאון מוילנא היה נוהג שלא להשתמש בחמץ הנמכר לגוי לאחר הפסח, כמובא במעשה רב (סימן קפ"א), וכך נהג תלמידו הגר"ח מוולאוזין (הובא בספר כתבי ר' יוסף זונדל מסלנט עמ' קי"ג), וכן מובאת הנהגתו של הגרעק"א בזה בספר אגרת סופרים (איגרת מ"ז ד"ה אחרי), וכ"כ בשו"ת עטרת חכמים (סימן ט"ו ד"ה ומה שמחליט).

וכך נהגו גדולי אדמורי החסידות בגאליציא, אמנם לא החמירו אלא עד שבועות, כמש"כ בשו"ת משכנות הרועים (ח"ב עת מצא אות ז'), ואף שאין לזה סיבה הלכתית מדוע רק עד שבועות, מכל מקום ביאר, שימים אלו ימי הספירה ימים קדושים ונוראים מאד, ע"כ אחזו צדיקים דרכן להזהר בימים קדושים אלו מכל חשש חמץ, ותיכף אחר שבועות, נהגו ע"פ דין התורה דכתיב ביה אמת (וכדין מה שמובאר בשו"ע ופוסקים, שאף מי שאינו נזהר מפת של עכו"ם, יזהר עכ"פ בעשרת ימי תשובה). וכ"כ בשו"ת בית אבי (ח"ד סימן קל"ח),  שכן הזהיר הגה"ק  מהר"ש מבעלזא זי"ע, ועיין עוד בנטעי גבריאל (פסח ח"ג פרק ל"ח ס"ה).

[6] שהרי חומרא זו קשה מאד לביצוע, ולא בכל המקומות משיגים מיד את כל המוצרים החדשים, וכן אינו יכול להחמיר על בני ביתו כשקשה להם, ולכן יקבל חומרא זו בלא נדר, כדי שבמקום הצורך יקל בזה.

ועוד שהרי ברור שא"א שלא יכשל בחמץ שנמכר, כי הרי רוב המוצרים אע"פ שנאפו ונוצרו לאחר הפסח, מכל מקום המוצר כשלעצמו מורכב מהרבה רכיבי חמץ גמור, וא"כ לא מועיל מה שנאפה כיון שבתוכו יש הרבה חומרים גלם מחמץ שנמכר, ולכן טוב שיקבל על עצמו בלא נדר, וכן שמעתי מהרה"ג גדעון בן משה שליט"א, וכבר כתבנו שחומרא זו הצילה הרבה מחמץ שעבר עליו הפסח,  משום שעי"ז מברר ושואל על כל מוצר, ואילו זה שסומך על המכירה כבר שוכח לברר, ונמצא שנכשל בקלות בזה.

[7] משום שבזה לא החמירו כ"כ אלא רק בחמץ בעין, משא"כ בדברים שאיסורם מדרבנן, זה כבר חומרא בתרי דרבנן ואין להחמיר בזה.

[8] הנה אף שיש משמעות מדברי הגר"א הנ"ל, שאין להשתמש בקמח של ישראל אא"כ נטחן לאחר הפסח, או מקמח של חיטה שאינה לתותה, אמנם רוב ככל האחרונים הסכימו לדינא, שקמח אף שעבר לתיתה אינו חמץ גמור, וכ"כ החק יעקב (סימן תנ"ג סקי"ח), והמשנה ברורה (סימן תנ"ג סקכ"ז), ובתשובות והנהגות (ח"ה סימן קי"ג), שהמחמיר בזה לכאורה אינו אלא מן המתמיהין, וכן הוא בספר ארחות רבינו (עמ' כ"ד), וכ"כ בספר שערי ימי הפסח (שם), שכן העידו בשם רבנים גדולים שאין צורך לזה, ע"ש. ועיין בספר הלכה של פסח (ח"א עמ' רכ"ו).

 אמנם עיין בשו"ת אור לציון (ח"ג פי"א ס"ב בהערה), שכתב שאלו המחמירים שלא לאכול חמץ שנמכר נוהגים להחמיר גם בזה, וכן הביא הגר"י אפרתי בשו"ת וישא יוסף (ח"ב עמ' פ"ה), שכן דעתו של הגרי"ש אלישיב זצוק"ל, שמכיון שמרטיבים את החטים כמה שעות יש לומר שהחמיצו, ונראה שהכל תלוי במציאות, ועיין עוד בספר משפט המכירה (עמ' תשכ"ו).

ואולי אלו שמחמירים בזה משום שקמח שנטחן לאחר הפסח, א"כ גם כל מוצרי התפיחה, והרכיבים גם הם חדשים, וא"כ כן יש מקום להחמיר בזה, כדי שכל המוצר יהיה חדש לאחר הפסח, וצ"ע.

פרק ט – שבת שלאחר הפסח

  • מנהג ישראל שהשבת הראשונה שאחר פסח נקראת בפי חסידים "שליסעל שבת" – "שבת מפתח", ולכבודה נוהגים לאפות חלות מיוחדות שעליהן צורת מפתח, או ששמים מפתח בתוך החלה ומכנים אותם – "שליסל חלות"[1], ומוהרא"ש זי"ע היה אומר שמנהג זה מרמז על המפתח של פרנסה שהוא בידו של הקדוש ברוך הוא, כי מיד אחרי חג הפסח אנו מחזקים עצמנו באמונה שלמה וחזקה שכל פרנסתנו תלויה אך ורק ביד הקדוש ברוך הוא, ומבקשים ממנו יתברך שיפתח לנו הפתח של פרנסה ותמשך עלינו פרנסה בשפע כל השנה כולה[2].

[1] אמרי פנחס (אות רח"צ), בשבת אחר הפסח עושין כעין מצות וכו', רמז למצות שנאכלים בפסח שני, ומנקבים במפתח, רמז לתרעין פתיחין עד פסח שני, וכ"כ אוהב ישראל (ליקוטים לפסח) שהרי בפסח היו כל השערים ומוחין עילאין פתוחין ואח"כ ננעלו וצריכין אנו לפותחן, ולכן מנקבים הלחמים בשבת זו במפתחות, לרמז בזה שאנו פותחין מעט ע"י מצוות שבת, וה' הטוב יפתח לנו את אוצרו הטוב שחקים ממעל, ודלתי שמים יפתח, וכאשר נתן לאבותינו מן בחודש אייר שמברכים בשבת זו, והוא סגולה לכמה השפעות טובות, וכ"כ ברב טוב (סיגט פרשת שמיני), ובספר ישמח ישראל (על התורה), והובא בברכת הפסח (פי"ז אות ג'), ובנטעי גבריאל (ח"ג פרק ל"ט ס"א).

[2] שיחות מוהרא"ש לכל מועדי וחדשי השנה (עמ' שמ"ב) ע"ש, וראה תשובה ממוהרא"ש זי"ע בסוף החוברת.

פרק י – ברכת המצה לאחר ימי הפסח

  • בני אשכנז נהגו לברך עליה ברכת המוציא בכל ימות השנה.

בני ספרד הנוהגים לברך עליהם ברכת מזונות, יש להם על מה שיסמוכו, והירא את דבר ה' יאכלם בתוך הסעודה, אמנם כדי לצאת מבית הספק צריך לאכול לכל הפחות כזית לחם[1] (והעידו על מרן הגרע"י זצוק"ל שנהג לברך עליהם המוציא[2]), או יקבע סעודתו עליה ויברך עליה המוציא.

וצריך לציין שגם לנוהגים לברך עליהם מזונות, שבשלושה מצות מכונה ומעלה יש חשש של קביעות סעודה[3].

  • במוצאי שביעי של פסח, כל עוד שאין לו לחם בבית, נחשבת המצה ללחם העיקרי וברכתה המוציא[4].

[1] הנה בשו"ע (סימן קס"ח ס"ז) פסק, שפת הבאה בכיסנין, היינו כל שכוססים אותה מחמת שהם יבשים חשיבי פת הבאה בכיסנין שברכתה מזונות, ומאידך גיסא הרי עיקר הטעם שפת הבאה בכיסנין הוא משום שאינה עשויה לקבוע סעודה עליה ובאה רק לתענוג ודרך עראי, אבל במצה יש הרגילים לאכלה אף בשאר ימות השנה במקום פת, וא"כ י"ל דחשיבה כפת ממש לענין זה, וכל שאוכל ממנה כדרך שאוכל מפת ברכתה המוציא, ונחלקו בזה גדולי האחרונים, דעת השיירי כנסת הגדולה (סימן קנ"ח הגב"י סק"א), ובשו"ת בית דוד (או"ח סימן ע' וסימן פ"ג), שאזלינן במצה בתר עשייתה, וכיון דעשייתה לענין קביעות סעודה ברכתה המוציא, וכ"כ היד אהרן, ושו"ת קרבן אשה (או"ח סימן ד), ובחקת הפסח (סימן תפ"ב), והמגן גיבורים (סימן קנ"ח אלף המגן סק"ה).

ומאידך גיסא, מרן החיד"א במחזיק ברכה (סימן קנ"ח סק"ה), כתב לפקפק על דברי שיירי כנסת הגדולה והבית דוד, שהרי המצות קשות הן ביותר ויבשות לבד מקרי כיסנין, ושאני פסח שהוא קובע עליהן, כיון שאין לו לחם אחר אלא המצה, ושכן מנהג רוב העם, ומכל מקום סיים שאחר ההשקפה היטב יש לקיים דברי הבית דוד, וירא שמים מהיות טוב לא יאכל המצה אחר הפסח כי אם כשקובע עליה, וכן משמע מדברי הגנת ורדים (קונ' גן המלך סימן ס"ד), וכ"פ הבית מנוחה (דיני נט"י אות ד'), וכ"פ כמה אחרונים.

ולהלכה מרן הגרע"י זצוק"ל בשו"ת יחוה דעת (ח"ג סימן י"ב), העלה שמנהג הספרדים לברך עליה בימים שלאחר הפסח מזונות ועל המחיה, ויש להם על מה שיסמוכו, וממדת חסידות שיאכלנה באמצע הסעודה אחר שבירך המוציא על פת גמור, אבל האשכנזים נהגו לברך על המצה אף בשאר ימות השנה המוציא וברכת המזון, ועיין עוד בהלכה ברורה (ח"ח עמ' תמ' והלאה) ובחזו"ע ברכות (עמ' ס"א). 

[2] כן שמעתי מהרב הגאון גדעון בן משה שליט"א, ושמע ממרן זצוק"ל שאמר שכל הרוצה לנהוג כן יכול (ולא נהג כן מטעמי בריאות, שבזה לכו"ע צריך לברך המוציא).

[3] שהרי לפי מדת הנפח, כל מצה היא בגודל ביצה, וכבר בשלש ביצים נכנס לבית הספק, וכבר זה ספק ספיקא להחמיר לברך ברכת המזון, ולכן לא כדאי לאכול כזה השיעור. 

[4] הלכה ברורה (שם), בשם מרן הגרע"י זצוק"ל בתשובה כת"י, וכ"כ בשו"ת אור לציון (ח"ב פרק י"ב אות ג').

פרק יא – חודש אייר

  • חודש אייר מסוגל לרפואת הגוף, לפי שבחודש זה התחיל לרדת מן לישראל היוצאים ממצרים, והוא נקרא לחם אבירים לחם שנבלע באיברים, ולא היה בו שום חולי ושום מכאוב, ונשאר דבר זה בטבעו של חודש אייר, ולכן אייר ר"ת "אני ה' רופאך", וכן "אויבי ישובו יבושו רגע", שמזמור זה אמר דוד כשהיה חולה ונתרפא[1].

  • כתב רבינו ז"ל בליקוטי מוהר"ן (ח"א סימן רע"ז): "גם כל הרפואות באין מן הארץ, ועל כן בעת שהארץ נותנת יבולה, שנותנת כח בכל האילנות והצמחים, דהיינו בזמן החניטה שהוא בחדש אייר, אזי יש כח יותר בכל הרפואות כי אז נותנת הארץ בהם כח, אבל בזמן אחר, אפלו אם יקחו אותן הרפואות בעצמן, אין להם זה הכח, ועל כן לוקחין רפואות בחדש אייר שהוא (מאי)" ע"כ[2].

  • הגשמים היורדים מפסח עד עצרת, הם רפואה גדולה לכל החולאים, ובפרט בל"ג בעומר, ויש נהגו לעמוד בשעת ירידת הגשמים כשהראש מגולה קצת שירד עליו, ולפתוח פיו שירדו לתוכו, וכן נהגו צדיקים[3].

  • חודש אייר מסוגל לידיעת והשגת התורה, ומקובל שבחודש אייר האריז"ל שט עם תלמידו רבי חיים ויטאל ז"ל בספינה בים הכינרת, ונתן לו לשתות מבארה של מרים, ואמר לו שבזה יהיה לו לב מבין ברזין דאורייתא[4].

[1] חתם סופר בחידושיו (שבת קמז.), וכן הוא בליקוטי מוהר"ן (ח"א סימן רע"ז).

[2] ועיין בספר בני יששכר (מאמרי אייר אות ג'), שלכן חודש אייר מסוגל הוא לרפואה ובפרט להריק האיצטמוכא מן העיפושים וחולשת המרה, דהנה רוב החולשות והחלאים באים ע"פ רוב מן המאכלים שאינם לפי מזג האדם, ובחודש זה התחיל המן לרדת לחם אבירים, לחם שנבלע באיברים (יומא עה.), ולא היה מזה שום חולי ושום מכאוב, נמצא כי בחודש זה נתרפאו כל החולאים, ע"כ נשאר טבע קיים בחודש הזה סגולה לרפואה, ע"ש, וכן הוא באוהב ישראל (לר"ח אייר), ובעבודת ישראל (ליקוטים ד"ה אגלה לך), ע"ש, ועיין בנטעי גבריאל (פרק מ"ב ס"ז).

[3] אמרי פנחס (אות ש"ה), שאין כמוהו בכל הרפואות דהיינו לעמוד ראשו מגולה קצת על הגשם שיורד עליו, גם לפתוח פיו שירדו לתוכו, וכ"כ בסגולות ישראל (מערכת ג' סקל"ד), שיותר מועיל סגולה זו בל"ג בעומר, ע"פ מש"כ בכוונות האריז"ל על "בורא רפואות" לכוון לספירת הוד, ויום ל"ג בעומר הוא הוד שבהוד ומסוגל לרפואה, ובפרט הגשם ביום ל"ג בעומר הוא סימן ברכה, והובא בנטעי גבריאל (פרק מ"ב ס"ו).

[4] בני יששכר (אייר מאמר ג'), ועיין בספר דבר יום ביומו (דרוש ר"ח אייר), שהאריך בזה.

פרק יב – פסח שני

  • בזמן שבית המקדש היה קיים מי שלא הקריב קרבן פסח במועדו בי"ד ניסן, מפני שהיה טמא או שהיה בדרך רחוקה מירושלים, היה חייב להקריבו בי"ד באייר ונקרא יום זה פסח שני[1].

  • המנהג שאין אומרים תחנון בפסח שני, ואף לא במנחה שלפניו[2] (אמנם בט"ו אייר אומרים תחנון[3]).

  • מנהג חסידים שאין אומרים תחנון מיום פסח שני עד כ"א באייר, דהיינו כל ספירת ההוד, משום שימים אלו נחשבים בזוהר הקדוש לימי רצון ששערי שמים פתוחים, וזה לשון קודשו של מוהרא"ש זי"ע "והיות שנכנסנו כבר לספירת "הוד", זה כבר שמחה גדולה מאד מאד, ולכן נוהגים אצל החסידים לא לומר תחנון כל ימי ספירת הוד, שמתחלת מההילולא של רבי מאיר בעל הנס, עד ל"ג בעומר ההילולא של רבי שמעון בר יוחאי, שאז מאיר "הוד שבהוד", שזה סוד רגלין שברגלין…ולכן כל השבוע הזו שמאירה ספירת "הוד" היא אצל חסידים ימי חג"[4] (מכתב לאנ"ש מיום ט"ו אייר התשע"ד).

  • מנהג ישראל לאכול מצה בי"ד באייר זכר לקרבן פסח שהקריבו בעת ההיא בין הערביים[5], ויש שדקדקו לאכול גם בליל ט"ו, שהרי קרבן הפסח נאכל בליל ט"ו[6].

  • נוהגים לעשות הילולא בפסח שני על קברו של רבי מאיר בעל הנס בטבריה, ולומדים שם דברי תורתו, שרים ושמחים ומדליקים נרות ומדורות לכבוד רבי מאיר בעל הנס, דוגמת מה שעושים בל"ג בעומר על ציון הרשב"י, ומנהג ישראל תורה הוא[7], ומוהרא"ש זי"ע היה מעורר את תלמידיו ללכת לציונו הקדוש של רבי מאיר בעל הנס בטבריה ביום ההילולא בפסח שני, ולפעול ישועות וניסים בזכותו[8].

  • פסח שני מהותו הוא התחזקות ולימוד עצום לכל אדם ואדם גם אם הוא רחוק לגמרי מהקב"ה ומהתורה, אם ישאל את הקב"ה "למה נגרע", הקב"ה יתן לו הזדמנות חדשה לחזור בתשובה שלמה ולעשות התחלה חדשה[9].

[1] רמב"ם (הלכות קרבן פסח פ"ה ה"א).

[2] הנה אע"פ שיום זה אינו מופיע בשו"ע (סימן קל"א) בין הימים שא"א בהם תחנון, אמנם גדולי האחרונים הוסיפוהו, כ"כ בסידור של"ה, תיקון יששכר, אליה רבה (סימן קל"א סקי"ד), שלמי ציבור (דף קנ"א ע"ב), סידור יעב"ץ, ערוה"ש (סימן קל"א סי"ב), כה"ח (סימן קל"א סקצ"ו).

ומש"כ שגם במנחה שלפניו, כ"כ במחזור כלבו השלם, וסידור חמדת ישראל, ובשו"ת ברוך השם (סימן כ"ב), וכתר שם טוב, וספר מנהג א"י (אות ט'), ונטעי גבריאל (פרק נ"ז ס"ג), ובילקוט יוסף (עמ' תקל"ו).

[3] ילקוט יוסף (שם), ע"ש.

[4] שו"ת מור ואהלות (מאמר ברכות והודאות אות ל"ט), והמקור הוא מהזוהר הקדוש (רעיא מהימנא פרשת בהעלותך דף קנ"ב), שמפסח שני נפתחים שערים לראות את השכינה, ונפתחים שערי רחמים, וכ"כ באמרי שפר (פרשת בהעלותך), וכן נהג הגה"ק מליסקא זצ"ל, וכ"כ בספר ברכת הפסח (סימן י"ז סק"ו), ושו"ת משנה שכיר (או"ח ח"ב סימן קל"ב), ובספר מעשה יחיאל על התורה פרשת במדבר, ובשפע חיים מכתבים (ח"ג סימן ק"ע), וכן נהגו בכמה חסידיות, עיין בנטעי גבריאל (פרק נ"ז ס"ו).

[5] סידור בית יעקב, שער יששכר (מאמר פסחא זעירא אות י"ב), כלי חמדה על התורה (פרשת ואתחנן), בשם הרה"ק בעל האבני נזר, ושו"ת דברי ישראל (או"ח סימן ק"ל). 

[6] זכרון יהודה שכן נהג המהר"ם א"ש, וראה בדרכי חיים ושלום (אות תרל"א), שכן נהג בעל מנחת אלעזר, וכן מנהג חב"ד, בעלזא, ספינקא וסטאמר, לאכול מצה גם בלילה ט"ו.

אמנם יש לציין, שיש שלא נהגו כלל לאכול מצה בפסח שני, וכן נהג הגר"א וטעמו עמו שאין אוכלים מצה אלא בפסח לשם מצוה, וכן החזו"א לא אכל מצה בפסח שני, וכ"כ בילקוט יוסף (עמ' תקמ"ב).

[7] כן הוא בשדי חמד (מערכת א"י אות ו'), והובא שם תשובת רבני הספרדים של עה"ק טבריה (הרב אבולעפיה, הרב שלמה מאמו, והרב דוד סיתהון) שמנהג זה החל אחר שבמקום מצבת רבי מאיר בעל הנס, יסדו בית כנסת ובית מדרש, ולומדים שם בקביעות בשם כל ישראל המחזיקים בידי לומדי התורה, וחנוכת הבית היתה ביום פסח שני, והייתה אספה גדולה, דקרו ותנו בתורתו של רבי מאיר בעל הנס, ואח"כ היה ששון ושמחה עד להפליא, וענו כולם ואמרו, כן נעשה ביום זה בכל שנה ושנה, ועל סמך זה נקבע יום זה להרבות בשמחה, והוסיפו עוד לעשות יום ההילולא לכבוד רבי מאיר בעל הנס, שנסמך ע"י רבי עקיבא, אחר פטירת כ"ד אלף תלמידי ר"ע, והובא גם בשו"ת ישכיל עבדי (ח"ה או"ח סימן נ"ד), ובנטעי גבריאל (פרק נ"ז סט"ו).

[8] וזו לשונו הקדושה: "והנה היום הזה מקובל שהוא ההילולא של רבי מאיר בעל הנס, ואף שאין על זה מקור, עם כל זאת אמרו חכמינו הקדושים (פסחים ס"ו) "הנח להם לישראל אף על פי שאינם נביאים, בני נביאים הם", ורואים אם רבבות נשמות ישראל עולים על קברו של רבי מאיר בעל הנס בפסח שני, סימן שיש משהו בדבר, והנה מצינו שרבי מאיר "חייש למיעוטא", ואמרו אנשי שלומנו על זה שמצינו בדברי רבנו ז"ל (לקוטי מוהר"ן חלק א' סימן רפ"ב), שאדם צריך לחפש ולבקש ולמצוא בעצמו את הנקודות טובות שיש בו, ועל ידי שהוא מוצא בעצמו אפילו מעט טוב כבר אינו רשע, כמו שכתוב (תהלים ל"ז) "ועוד מעט ואין רשע והתבוננת על מקומו ואיננו", הינו הפסוק מזהיר על ידי שתחפש ותבקש בעצמך איזה מעט טוב ששם אינך רשע על ידי זה והתבוננת על מקומך ואיננו, היינו אתה לא אותו אדם, ולכן רבי מאיר היה חייש למיעוטא, אפילו שיש מעט טוב כבר יכולים להחזיר אותו בתשובה, וזה שיטת רבי מאיר, ולכן כשהוא רצה להעניש את הרשעים אמרה לו אשתו שצריכים לדון אותם לכף זכות ולהתפלל עליהם, וכך כולם חזרו בתשובה והודה לאשתו, ולכן ראה להתחזק ביתר שאת וביתר עז דייקא היום בפסח שני, ותחפש ותבקש בעצמך את הנקודות טובות שיש בך, ואל תהיה בטלן, אל תמשך אחר העצבות והעצלות, אדרבה רק תסתכל על הטוב שבך" (י"ד אייר התשס"ח).

ושמעתי פירוש יפה על מאמר חז"ל (יומא עה.), על הפסוק (משלי יב כה), "דאגה בלב איש ישיחנה" – חד אמר ישיחנה מדעתו, וחד אמר ישיחנה לאחרים", וידוע ש"אחרים" הוא רבי מאיר, ע"פ מעשה שאירע (עיין הוריות יג:), וזה כוונת חז"ל, אדם שיש דאגות וצריך ישועות, ילך לרבי לרבי מאיר שנקרא "אחרים", ויזכה לצאת מדאגותיו, ודפח"ח. ותמיד מוהרא"ש זי"ע היה מעורר לכל מי שצריך ישועה שיבוא לקבר רבי מאיר בעל הנס בטבריה ויזכה לצאת מכל צרותיו, וכן סיפר על עצמו שבתו השנייה הייתה מעוכבת שידוך הרבה זמן, וכשבא לשם, מיד לאחר שיצא כבר הציעו לו שידוך נפלא, בנו של הרב היישוב מירון.

[9] ליקוטי הלכות למוהרנ"ת ז"ל (הלכות גביית חוב מהיתומים הלכה אות י"ז), ועיין עוד בשיחות מוהרא"ש (עמ' שמ"ד), מה שהאריך בכל ענין פסח שני, ובקונטרס "פסח שני" למוהרא"ש זי"ע.

פרק יג – ל"ג בעומר

  • ביום ל"ג בעומר מרבים קצת בשמחה, כי ביום זה פסקו למות תלמידי רבי עקיבא[1], ועוד שביום זה הוא הילולא של רבי שמעון בר יוחאי, שבו נסתלק וגילה בו סודות התורה[2], ועוד שבו ביום הסמיך רבי עקיבא חמשה תלמידים וביניהם רשב"י והם לא מתו כשאר תלמידי רבי עקיבא, ומהם נשארה עיקר ורוב תורתו[3].

  • מרבים בשמחה לכבוד ההילולא של התנא האלוקי רבן שמעון בר יוחאי[4], ומשוררים בריקודים ובכלי זמר, ומרבים בנרות ומדליקים מדורות[5].

  • מנהג ישראל ביום זה לעלות לציונו הקדוש במירון, והאריז"ל והאור החיים הקדוש היו עולים לציונו בחרדת קודש[6], ולכן העולים מירונה יתנהגו באימה וביראה בקדושה ובטהרה כראוי למקום קדוש זה, ובמקום גילה שם תהא רעדה[7].

  • מוהרא"ש זי"ע אמר: "מי שזוכה להיות בל"ג בעומר בציון התנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי במירון יזכה לקבל הרבה מתנות ממנו כל אחד מה שרוצה וצריך, כי בל"ג בעומר אז הוא יום ההילולא של רבי שמעון בר יוחאי, היינו יום החתונה שלו, וכמו בגשמיות ביום החתונה החתן מלא שמחה, וכל מה שמבקשים ממנו הוא נותן, כמו כן ויותר מכן, התנא הקדוש רבי שמעון בר יוחאי הוא החתן, ומי שבא לחתונתו שהוא בל"ג בעומר, יקבל מתנות ממנו כל אחד מבוקשו וצרכיו" ע"כ[8]. ומוהרא"ש זי"ע היה מקפיד מאד בכל שנה להגיע לציון הרשב"י במירון בל"ג בעומר.

  • כתב מוהרא"ש זי"ע בספרו שיחות וסיפורים (שיחה קמ"ז): "יש המקטרגים על כך שבאים כל מיני סוגי אנשים אל ההילולא הקדושה של רשב"י במירון בל"ג בעומר, הן מצד ההתנהגות שלהם, והן מצד הלבוש שלהם, שלא בצניעות, ובכלל כל הערבוביא שיש שם, וצריכים לדעת שאלו האנשים הם תינוקות שנשבו, מסכנים שנשבו ע"י הערב רב שעקרו מהם את היהדות, עם כל זאת רואים דבר פלא ישראל קדושים הם, אע"פ שאינם נביאים בני נביאים הם, יש להם דחף פנימי לבוא אל רשב"י, ומכל זה רואים אשר נשמתם הם נשמה קדושה, ועליו הראיה מי בקש זאת מידם שיבואו ויטריחו עצמם בטרחה עצומה לבוא להשתתף בשמחת בר יוחאי, אין זה אלא שיש להם קשר פנימי אל הצדיק הקדוש והנורא הזה.

הן אמת שתהלה לאל, היום יש כבר דרכים של מהדרין, יהודים יראים ושלמים הולכים בדרך לא דרך כדי שלא יצטרכו להיפגש בפריצות וכו', ולהיכשל בראיות אסורות ח"ו, וכן חסידים ואנשי מעשה הם נמצאים בתוך המערה או מסביב לה ואין להם עסק עם אחרים, רק עוסקים בתפילות ותחנונים לפניו יתברך, בזכות התנא הקדוש רבי שמעון בר יוחאי שאמרו חכמינו הקדושים (ברכות ט.), "כדאי רבי שמעון לסמוך עליו בשעת הדחק", ופרשו הצדיקים כשיש לאדם איזה דוחק וצער כדאי לבוא אל רשב"י ולסמוך עליו, כי בפירוש אמר – "יכול אני לפטור את כל העולם כולו מן הדין", כי רשב"י הוא הצדיק שיכול לדון את כל העולם כולו לכף זכות ולהגביה את כולם.

 ולכן צריכים לדון את כלל נשמות ישראל הבאים ביום ההילולא אל הרשב"י, ולידע שהם אנשים תמימים תינוקות שנשבו, ולא יודעים כלל חומרת האיסור של פריצות וכדומה, רק דבר אחד רואים שהם באים אל רבי שמעון בר יוחאי, ובודאי בזכות רשב"י יהיה לכולם תיקון ועלינו לא להתבלבל משום בריה שבעולם, וכבר אמר הצדיק הקדוש רבי אהרן מקרלין זי"ע, "מה הקדוש ברוך הוא לכל אף רבי שמעון בן יוחאי לכל – ואף לפחותים".

ולכן אסור לנו לדון את אף אחד לכף חוב, אלא להסתכל על הצד היפה אשריהם ישראל, אפילו שנמצאים במקום שנמצאים טורחים ובאים ביום ההילולא של רשב"י במירון להשתתף בשמחה הגדולה שיש שם, יום החתונה של רשב"י, ובוודאי גם הם יקבלו מתנה ממנו, כי רבי שמעון בר יוחאי עומד ונותן מתנות לכל מי שבא אליו במרון ביום ההילולא שלו, והמתנה שיקבל זה הרהור תשובה ויחזרו באמת בתשובה"[9], ע"כ.

  • מוהרא"ש זי"ע אמר: "מי שלא היה פעם בל"ג בעומר במירון, הוא לא טעם טעם שמחה מימיו, כי השמחה הגדולה בל"ג בעומר במירון, זה אי אפשר לתאר ולשער כלל, וחסידים ואנשי מעשה היו אומרים, שבפנים המערה הוא יום הכיפורים והושענא רבה, מרוב בכיות ושפיכת לב, שבני אדם בוכים ושופכים את מצוקת לבם אליו יתברך, ובחוץ בחצר הוא שמחת תורה מרוב הריקודים והשמחה שהיהודים שמחים עם ילדיהם, זה אין לתאר ואין לשער כלל, אשרי מי שזוכה להיות בל"ג בעומר במירון"[10]!

  • מנהג ישראל לירות בקשתות ביום ל"ג בעומר לרמז שכל ימיו של רשב"י לא נראתה הקשת, לפי שזכותו הגדולה הגינה על כל העולם מפני הפורענות[11], ורבינו ז"ל כתב בספר המדות (בנים אות סג) "דריכת הקשת בל"ג בעומר היא סגולה לבנים".

  • ל"ג בעומר מסוגל לרפואות, וידוע הר"ת "מלך רופא רחמן ונאמן" – ר"ת מרו"ן[12], וכן מסוגל לחשוכי בנים[13], ולפרנסה[14], והוא עת רצון לקבלת התפילות, והמתקת הדינים[15], ונפטרים ביום זה מן הדין[16].

[1] מאירי יבמות (סב:), מהרי"ל, שו"ע (סימן תצ"ג ס"ב).

[2] החיד"א (מורה באצבע אות רכ"ג), סידור התניא, וכף החיים (סקכ"ו).

[3] פרי חדש וכף החיים (שם). ובשו"ת חתם סופר (יו"ד סימן רל"ג), כתב הטעם שהוא זכר למן שבו ביום החל לרדת לבני ישראל היוצאים ממצרים. ועיין בספר תורה בציון (עמ' קע"ט והלאה שהאריך בכל זה).

[4] משנת חסידים (מסכת אייר), מורה באצבע (שם), וכ"כ בסידור יעב"ץ, חיי אדם (כלל קל"א סי"א), ערוך השלחן (סימן תצ"ג ס"ה), כף החיים (שם), שכן המנהג בארץ ישראל, וגם בחו"ל מרבים בשמחה לכבודו, וכ"כ בבני יששכר (חודש אייר מאמר ג' אות ג'), משמרת שלום (סימן ל"ח). וראה בספר חיבת ירושלים (מאמר רננו צדיקים) שהעיד וכו' ונהירנא ששמעתי מפי מו"ר מהר"ם, איך ששמע שגדול הדור אחר רצה לבטל או ביטל שמחת ל"ג בעומר, וקיבוץ אנשים ונשים שהיה נדמה בעיניו כהוללות ח"ו, ולשמחה מה זו עושה, ונגזר עליו גזר דין, וכמדומה לי שלא השלים שנתו רח"ל, וראה בבני יששכר (מאמרי חודש אייר אות ו') בתוך הדברים, וז"ל "אשר נתאמת לנו מאנשי אמת, אשר השמחה ביום זה, על ציון רשב"י הוא שלא כדרך הטבע, דכתיב "אור צדיקים ישמח", עכ"ל.

[5] שו"ת מנחת אלעזר (ח"ד סימן ס"ד), וכ"כ בקונטרס כבוד מלכים להגאון שמואל העליר (דף ח:), וז"ל "אין אני יכול להעלות על הכתב גודל השמחה ששם, אשרי מי שראה זאת בערב ההיא ההדלקה של הספרדים, השמחה גדולה עד רום רקיע, בנבל וכינור ותופים ומחולות ושירות ותשבחות, בפה בריקוד בשמחה רבה בלי הפסק רגע, אנשים בפני עצמם ונשים בפני עצמם, ובליל ל"ד עושים הדלקה כנ"ל האשכנזים שלנו, השמחה לילה ויום כנ"ל, ומי שלא ראה שמחה זו לא ראה שמחה מימיו. ועיין בילקוט יוסף (עמ' תקכ"ח) כמה טעמים למנהג ההדלקה.

[6] כ"כ בשער הכוונות (דרוש ל"ג בעומר), נגיד ומצוה (עמ' קמ"ב), משנת חסידים, ובסידור רבי שבתי כתב, ומצוה לילך על קבר רשב"י ובנו רבי אלעזר, בל"ג בעומר, וכ"כ בספר לשון חכמים (פל"ב).

ובאמת מקורו מהזוהר הקדוש (סוף אדרא זוטא דף רצו:), "בתר דנפקי פורייא של רשב"י, הוה סליק באוירא, ואשא הוה להיט קמיה, שמעו קלא – "עולו ואתכנשו להילולא דרבי שמעון" ע"ש. וידוע המעשה ברבינו חיים בן עטר זי"ע בעל האור החיים הקדוש, כשהגיע לקראת ההילולא של רשב"י, שתיכף שהגיע להר מירון בתחתית ההר, ירד מהחמור והיה עולה על ידיו ועל רגליו, וכל הדרך היה גועה וצועק "היכן אני השפל נכנס למקום אש להבה שלהבת קודש", וכל פמליא של מעלה וכל נשמות הצדיקים, ובכל ההילולא היה שמח שמחה גדולה.

[7] ספר הילולא דרשב"י (דף ט:), נטעי גבריאל (פרק נ"ט ס"ב).

[8] עיין בספר הנפלא "אוצר ל"ג בעומר" דברים נפלאים ממוהרא"ש זי"ע על גדולת יום זה, והמקור לזה הוא (עמ' מ"ו).

[9] עיין בשו"ת יחוה דעת (ח"ה סימן ל"ה) ובחזו"ע (יו"ט עמ' עד"ר), ובילקוט יוסף (עמ' תק"ה ותקי"ג), ולפי האמור כאן בשם מוהרא"ש זי"ע, לא קשה מידי.

[10] אמרי מוהרא"ש (ח"ב סימן תתקע"ג), הובא בספר אוצר ל"ג בעומר (עמ' ו').

[11] בני יששכר (מאמר חודש אייר אות ד') בשם רבו הגה"ק מרימנוב זי"ע, מגן אברהם (טריסק רמזי פורים), אמרי נועם (ח"ג על מועדים), ליקוטי הלכות (חו"מ הלכות נזיקין) ואזור אליהו (עמ' שע"ו), ויש צדיקים שנהגו בעצמם לירות בקשת, עיין בנטעי גבריאל (שם ס"כ).

[12] כן איתא בלוח היום יום, בשם הגה"ק בעל צמח צדק מליובאוויטש נ"ע, וכ"כ בספר הילולא דרשב"י בשם הגאון בעל לחם שלמה משמלוי, והובא בנטעי גבריאל (שם עמ' שנ"ז).

[13] דרכי חיים לרע"ב מברטנורא, ובשער יששכר, וכתב כ"ק אדמו"ר רבי בן ציון הלברשטאם מבאבוב זצ"ל הי"ד, שקבלה בידם של אנשי ארץ הקודש, סגולה לחשוכי בנים רח"ל, לנדב ח"י רוטל משקה (54 ליטר) ביומא דהילולא על ציון התנא האלוקי רשב"י זי"ע, לכן בחרתי בו לעשותו שליח מצוה להזכיר לטובה את הזוג וכו', וינדב עבורם ח"י רוטל משקה כנהוג, וכאשר יעזור השי"ת ויפקדם במהרה מוכנים המה לשלם נדבת לבבם בשמחה, ע"כ.

[14] אהלי יעקב, מפני שהמן תחילת ירידתו בל"ג בעומר, וא"כ אז נפתח צינור הפרנסה לעם ישראל.

[15] נר ישראל (עמ' קל"ט).

[16] בגמרא (סוכה מה:), "אמר רבי ירמיה משום רשב"י, יכול אני לפטור את כל העולם כולו מן הדין", ועיין מה שביאר בזה בשו"ת מהרש"ם (כרך א' ח"ב).

כמה כתבי יד מכ"ק מוהרא"ש זי"ע בעניני ספירת העומר:

  • "בספירת העומר אנחנו פוסקים כמו הרב הקדוש מקאמרנא שכל יום, זה יום אחר, ויכולים לברך" (ג' סיון התשס"ט).

  • "בענין ריקודים בימי הספירה, מותר לרקוד בלי כלי זמר כי זה לא ריקודים של רשות, אלא אנשי שלומנו רוקדים ושמחים על נקודת יהדותם, שזה מצוה גדולה ומחזק את האמונה הקדושה" (א' דר"ח אייר התשס"ח).

שאלה:

מאת רועי: שלום וברכה לצדיק הקדוש מוהרא״ש. יהי רצון שתזכה לבריאות ואריכות ימים ותמשיך להנהיג ולקרב אותנו לרבנו הקדוש ולאבינו שבשמים עד ביאת משיח צדקנו. אנחנו אוהבים אתכם מאד אף על פי שאין לנו שום תפיסה במעלתכם, ומודים לך מקרב לב שאתה מחזק אותנו ומקרב אותנו לעבודתו יתברך.

רציתי לשאול: האם כשמרגישים עצבות בימי ספירת העומר ובימי בין המצרים מותר לשמוע ניגונים או לנגן בגיטרה כדי להיות שמח? תודה רבה.

תשובה:

בעזרת השם יתברך, יום ששי ערב שבת קדש לסדר פינחס, כ' תמוז ה'תשע"ג.

שלום וברכה אל … נרו יאיר

לנכון קבלתי את מכתבך.

כשאדם נכנס בעצבות ודכאון וכו' מצוה לשמוע נגינה של שמחה, כי על ידי עצבות ומרה שחורה ודכאון הוא יכול לאבד את עולמו ברגע אחד, ולא אחד בא לידי התאבדות רחמנא ליצלן רק על ידי שנדבקה בו רוח רעה וכו'.

ולכן כל מי שנמשך לעצבות ודכאון, מצוה לשמע ניגונים של שמחה, ובזה הוא יחיה את עצמו וינצל מכל מיני רוחות רעות ושדים שנדבקו בו, כי עצבות ודכאון באים מפגמי הברית, כי הקליפה המכניסה מרירות ודכאון באדם נקראת על שם יללה והשמחה מגרשת אותה לגמרי, ולכן מצוה גדולה לשמע נגונים של שמחה להגביה את מחו ודעתו.

והנה היום יש קלטות של שמחה בלי כלי זמר שמותר לשמע אותם בימי הספירה וכן בבין המצרים שהם ימי אבל, ויען שבדורותינו אלו אנשים סובלים הרבה מעצבים וכו' וזה מכניס בהם מרירות ועצבות ודכאון פנימי וכו', ולכן מצוה לשמע נגונים של שמחה כדי שלא יבוא לידי שטיות וכו' והשמחה היא רפואה לחלושי מח.

יעזר הקדוש ברוך הוא שתמיד תהיה בשמחה, ועוד תשמח אחרים אשר זה המצוה הכי גדולה, כי לצערנו הרב בני אדם סובלים מה שסובלים וכו' כל אחד כפי עניינו וכו', ואשרי מי שזוכה לשמח את הזולת ועל ידי זה מוציאו מצרתו ומצילו מכל מיני נזקים, אשרי לו.

המאחל לך שבת שלום.

שאלה:

מאת נתנאל: שמעתי שיש מנהג כזה שבשבת הראשונה לאחר חג הפסח כשאופים חלות לכבוד שבת מוסיפים לחלה חתיכת בצק בצורת מפתח. מה המקור והטעם של המנהג הזה?

תשובה:

בעזרת השם יתברך, יום ששי ערב שבת קדש לסדר שמיני, כ"ה ניסן ה'תשע"ג.

שלום וברכה אל … נרו יאיר

לנכון קבלתי את מכתבך.

השבת אחר חג הפסח נקרא אצל החסידים "שבת מפתח", ויש מנהג לאפות על החלה בצק כדמות מפתח. והטעם הוא כי על חג הפסח נאמר (שמות יב, לט) "ויאפו את הבצק אשר הוציאו ממצרים עגת מצות כי לא חמץ כי גרשו ממצרים ולא יכלו להתמהמה וגם צדה לא עשו להם", ועכשו מתחילים לאכל חמץ, כי בשבת מצוה וחיוב לבצע על לחם משנה, וכל ההשפעות של ששת ימי החול באות משבת, כמובא בזוהר (יתרו פח.) כל ברכאן דלעילא ותתא ביומא שביעאה תליין, ותאנא אמאי לא אשתכח מנא ביומא שביעאה, משום דההוא יומא מתברכאן מיניה כל שיתא יומין עלאין, וכל חד וחד יהיב מזוניה לתתא כל חד ביומוי, מההיא ברכה דמתברכאן ביומא שביעאה; [כל הברכות שלמעלה בעולמות העליונים, ולמטה כאן בעולם הזה, תלויות רק ביום השבת. ולמדנו למה לא ירד מן בשבת? מפני שמשבת מתברכים כל הששה ימים של ששת ימי השבוע, וכל יום מקבל את ההשפעה שלו משבת].

ולכן מזה נשתרבב המנהג כשאופים את החלות לכבוד שבת, אופים על זה כדגמת מפתח, שהוא רמז אל מפתח פרנסה, שנפתח בשבת הזו דיקא על כל השנה, עד ימי פסח הבא, ולכן השבת הזו מאד מאד מסגלת לבקש הרבה על פרנסה, שדבר זה כל אחד צריך וכו', כי אין לך צער כצער עניות, עד כדי כך שאמרו חכמינו הקדושים (שמות רבה, פרשה ל"א, סימן י"ד) אין לך מדה קשה מן העניות שכל מי שהוא מדקדק בעניות כאלו דבוקין בו כל יסורים שבעולם, וכאלו באו עליו כל הקללות שבמשנה תורה, ואמרו רבותינו אלו נתקבצו כל יסורין לצד אחד והעניות לצד אחד, העניות מכרעת.

ולכן נוהגים בשבת זו דיקא לאפות על החלה גם צורת מפתח שהוא מפתח הפרנסה שהקדוש ברוך הוא יפתח לנו את שערי הפרנסה, ושתהיה לנו פרנסה ברוח על כל השנה.

המאחל לך שבת שלום.

זה כרוז, בודקים אותך!

למה לא נתן דוד המלך לשר צבאו להרוג את שמעי בן גרא? דקה של התחזקות מהצדיק רבי יצחק לעזער שליט"א

ברית לנכד הרה"צ ר' יצחק לעזער שליט"א

כשם שנכנס לברית • בביהמ"ד דחסידי ברסלב "היכל הקודש" ביבניאל נערכה שמחת הברית לנכדו של הרה"צ רבי יצחק לעזער שליט"א,

דקה של חיזוק: מתי שהוא התווכח…

דקה של חיזוק מאת כ"ק מוהרא"ש זי"ע :חמישים שנה שהוא מתווכח, אבל בנתים מי שמציית זוכה למה שזוכה...

סיפורים מפעימים במכולת…

מיום שזכיתי להתקרב אל האור הגדול של רבינו ז"ל, לטעום ממי הנחל הנפלאים, שכן בלבי רצון חזק – להיות מאלו

השיעור השבועי פרשת וירא תש"פ

שמעו ותחי נפשכם: השיעור הנפלא שנמסר מפי קודשו של הרה"צ ר' יצחק שליט"א בקובץ שמע

שיעור בין מנחה לערבית – יב חשוון, תש"פ

שמעו ותחי נפשכם: השיעור הנפלא שנמסר מפי קודשו של הרה"צ ר' יצחק שליט"א בקובץ שמע

שיעור בין מנחה לערבית – יד חשוון, תש"פ

שמעו ותחי נפשכם: השיעור הנפלא שנמסר מפי קודשו של הרה"צ ר' יצחק שליט"א בקובץ שמע

בעיר ברסלב שבתו שבת נוספת במחיצתו של צדיק

ביבנאל עיר ברסלב זכו שוב שבת קודש פרשת לך לך לשבות במחיצתו של צדיק מו"ר הרה"צ ר' יצחק לעזער שליט"א,

הדרשה הנפלאה מיום הבהיר ח' חשוון תש"פ בקובץ שמע

הדרשה הנפלאה שדרש מו"ר הרה"צ ר' יצחק לעזער שליט"א ביום הבהיר ח' חשוון – יום הולדתו, ויום הילולת הרבנית מלכה

חדש באתר: 'בית נצחי'

בשורה משמחת לגולשים באתר 'ברסלב שלי' – בעזרת השם יתברך מערכת האתר תגיש מדי שבוע בל"נ את חוברת הלימודים השבועית

יום הבהיר והילולת הרבנית מלכה ע"ה | גלריה

אנ"ש תושבי יבנאל עיר ברסלב התכנסו השבוע ביום שלישי אור לח' חשוון להתוועדות וסעודת מצווה לכבוד הילולת אם מוהרא"ש זי"ע

השיעור הנפלא פרשת לך לך תש"פ

שמעו ותחי נפשכם: השיעור הנפלא שנמסר מפי קודשו של הרה"צ ר' יצחק שליט"א בקובץ שמע

שלום לכם!
איך אפשר לעזור?
Powered by
גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן