המכתב-השבועי

המכתב השבועי פ' בהר יב' אייר ה'תשע״ט מאת הרה"צ ר' יצחק לעזער שליט"א

בעזרת ה׳ יתברך יום ו׳ עש״ק לס׳ בהר [בא״י] אמור [בחו״ל] – יב' אייר ה׳תשע״ט

החיים והשלום וכל טוב סלה יגיעו וירדפו אל אנשי שלומנו היקרים הגרים ביבנאל עיר ברסלב, ודי בכל אתר ואתר, הוי״ה עליהם ישרה שכינתו תמיד.

השבת קוראין ברשת בהר [בא״י] ופרשת אמור [בחו״ל], ויש לומר בפשיטות בעניין הקשר שביניהם, על פי דברי רביז״ל (ליקוטי מוהר״ן חלק א׳ סי׳ י׳), שצריכין להעלות התפילה מהר ושדה לבחינת בית, היינו מתחילה התפילה היא בבחינת "הר", שקצת רחוק מן האדם, ונדמה לו כהר גדול, שקשה לעלות עליו, אבל כשמוסר נפשו ומתחיל לפרש כל שיחתו לפניו יתברך בתמימות ובפשיטות גמורה, וגם לפעמים חוטף עצמו לעלות לאיזה הר ולהתבודד עמו יתברך, אז כבר לא נדמה כהר גבוה כל כך, ומתחיל להרגיל עצמו בעבודת התפילה, שזה עיקר הכל, ואחר כך מגיע לבחינת "שדה", שכבר אינו רחוק כל כך מן האדם, ואיפוא שמסתובב בקל למצוא איזה שדה, להתבודד עמו יתברך שם, ולטייל שם כמטייל בגן נהדר, ומרגיש טעם גן עדן ממש.

ואז כשרגיל הרבה בעבודת התפילה, זוכה לעלות להשגת "בית", עד שגם בתוך ביתו הוא מתבודד הרבה עמו יתברך, ומתקיים אצלו הפסוק (ישעיה מד' יג') "כתפארת אדם לשבת בית", שגם בשבתו בתוך ביתו, הוא מתדבק בו יתברך, וגם מבקש מאת השם יתברך על כל עניני ביתו בפרטי פרטיות, עד שאינו מסיח דעתו ממנו יתברך כלל, נמצא שעבודתו התחיל בבחינת "הר", ולאט לאט הוריד את גובה ההר לתוך "שדה" עד שהגיע גם לתוך "ביתו", עד שכל הליכות ביתו קשורים ודבוקים בו יתברך, וזהו הרמז בהר – אמור, שעל ידי שאדם מתחיל אמירתו ודיבורו בהר, ואינו מונע את עצמו מלעלות בהר ה׳, רק מקיים "מי" יעלה בהר ה׳, מ״י מרמז על עולם הבינה כידוע, שער הנו״ן של הקדושה [מ״י בגימטריא נ׳], אזי זוכה אחר כך לקיים ומ״י יקום במקום קדשו, שכל מקום שקם והולך ומסתובב, הן בשדה והן בתוך ביתו, הוא מרגיש כאילו נמצא "במקום קדשו", ואינו מסיח דעתו ממנו יתברך כלל.

אחיי ורעיי היקרים! אנחנו נמצאים עכשיו בתוך ימי עומר הקדושים, ימים מסוגלים מאד להתקרב אליו יתברך באמת, והנה אחר השבת יהיה לנו "פסח שני" ובעוד כמה ימים "ל״ג בעומר", זמנים מעולים מאד, זמנים מיוחדים להתדבק בו יתברך, כי הלא כל הסוד של פסח שני הוא הסוד של "למה נגרע", למה נהיה נידחים מן הקדושה, כי אפילו אם פספסנו פסח ראשון, ולא עשינו התחלה חדשה כראוי, אבל הלא "אין שום ייאוש בעולם כלל", ועל כן ניתן "פסח שני" לישראל, ללמד אותם שאף פעם לא מאוחר, כי "אין מוקדם ומאוחר בתורה", ואף פעם אסור לומר שכבר איחרתי ופספסתי את הקדושה, רק עלי לעשות התחלה חדשה מעכשיו, ולא להסתכל על שום מניעה כלל, וכל זה הוא גם סוד ל״ג בעומר, הגילוי הנורא של רבי שמעון בר יוחאי, שבכל הגשמיות וחיצוניות, יש רוחניות ופנימיות, ומה שנדמה לי לירידה ולנפילה, כשאזכה להתחזק, יתגלה לי שהכל מן השמים רק לקרב אותי אל הקדושה, וההתרחקות הוא תחילת ההתקרבות (ליקוטי מוהר״ן חלק א׳ סי׳ רס״א).

ועל כן נבוא נא משבת קודש זאת, להכין עצמינו לקדושת הימים הבאים עלינו לטובה, ונבקש הרבה מן השם יתברך שלא נהיה נידחים חס ושלום ממחנה דקדושה, רק נקיים את הנאמר במתן תורה (שמות יט' יג') במשוך היובל המה יעלו "בהר", יוב״ל ראשי תיבות ו׳יצא י׳צחק ל׳שוח ב׳שדה (ליקוטי מוהר״ן חלק ב׳ סי׳ י״א), שהוא סוד התפילה וההתבודדות, ואז נזכה לעלות בהר ה׳ ולקום במקום קדשו, ויתגלה לנו שכינת עוזו יתברך, בסוד (בראשית כב' יד') על כן יאמר היום – "בהר" ה׳ יראה, שיתראה אלינו כבודו יתברך ברוב הודו ותפארתו.

המאחל לכם שבת שלום ומבורך!

חתימה הרב לעזער
שלום לכם!
איך אפשר לעזור?
Powered by
גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן