טרוביץ אוקראינה: שופץ ציון המגיד הקדוש זי"ע

אגודת 'אהלי צדיקים – גדר אבות' בניהולו של הר"ר ישראל מאיר גבאי הי"ו, שיפצה וחידשה את ציונו הקדוש של הרב הקדוש ר' יקותיאל יהודה לנדא זי"ע, המכונה 'המגיד מטרוביץ'.

המגיד הקדוש היה עוד מבני היכלא קדישא של מרן אור שבעת הימים הבעל שם טוב הקדוש זי"ע, ולאחר הסתלקותו קיבל את מרותו של המגיד ממעזריטש זי"ע. היה ידידו של הרה"ק ה'מאור עינים' מטשערנאביל זי"ע.

המגיד שימש כמגיד מישרים על שמונים וארבע עיירות, בהם היה נאה דורש לחזק את היהודים הרבים שדרו בהם לחזקם לתורה ויראת שמים, גדולי אותו דור כיבדוהו והעריצוהו מאד. והרה"ק רבי שניאור זלמן מלאדי זי"ע בעל ה'תניא' אף נטל ממנו הסכמה כאשר הדפיס את סידורו.

ועם כל זאת, בהיותו כבן שבעים שנה, כאשר כבר הנהיג אלפי נשמות ישראל, התקרב וביטל את דעתו לרבינו הקדוש רבי נחמן מברסלב זי"ע שהיה באותה עת כבן עשרים שנה…

הוא נסע אליו לבקרו, ונבהל מגדלותו וקדושתו העצומה. שנים ארוכות ניקרה בלב המגיד מטרוביץ קושיה מסוימת; הוא הציע אותה בפני רבים מצדיקי הדור, אך עדיין לא קיבל תשובה שתניח את דעתו. בבואו אל רבינו לשבת פרשת יתרו, כשישב ליד שולחנו הטהור, נדהם לשמוע את רבינו מעלה לפתע את קושייתו הישנה, ותוך כדי דיבור מיישב אותה בפשטות מופלאה ומאירת עיניים.

התלהבות עצומה אחזה במגיד; הנה, עוד בטרם שטח קושייתו לפני הרבי הצעיר, חזה אותה ברוח קדשו, ובתבונתו האלוקית – אף תירצה!

כשכילה רבינו את אמירת תורתו, ניגש אליו המגיד מטרוביץ בהתרגשות, נישקו וקרא בקול: "רבי! אתם 'חידוש'!!!"

לאחר שבת, כששב לטירהוביצה, עבר דרך מקום מגורי חתנו רבי יצחק. החתן קיבל בשמחה את פניו והתעניין בשלום משפחתו.

"לשלום המשפחה הנך שואלני?!" נענה המגיד בהתלהבות. "אינך מתעניין מהיכן אני בא?! דע לך כי זה עתה הייתי בברסלב, אצל הרבי הקדוש רבי נחמן – איני יכול לתאר את אשר ראיתי שם; קושיה שהציקה לי שנים ארוכות נפתרה בין רגע! להבות אש חזיתי בוקעים מפיו הקדוש! ולמחרת, רואה אני את התורות הקדושות רשומות על גבי הנייר, אש שחורה על גבי לבנה" – – –

היו מבין מתנגדי רבינו, שניסו להניא את המגיד מטרוביץ מצעדו, אך ללא הועיל. באחת הפעמים, כשבא המגיד לרבינו, פנה אליו מעומק לבבו: "מסתתרים אתם מכל העולם, וכל שכן ממני, אך ממני לא תוכלו להסתתר! יורים בי ופוצעים אותי, אולם מן האמת לא אסוג!"

כה עצומה היתה דבקותו ברבינו, שכאשר שב רבינו מארץ ישראל ונודע למגיד מטרוביץ שהוא נמצא קרוב לעירו, לא המתין לעגלון שירתום את העגלה; ללא אבנט וכובע עליון רץ בהתלהבות ברגל להקביל פני רבו, מרחק של כחצי פרסה – – –

המגיד הסתלק זמן קצר לאחר הסתלקות רבינו, ונטמן בטירהוביצה עירו.

זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל אמן!

הגב

avatar
  הירשם  
Notify of

Related Posts

דילוג לתוכן