מה מקור המנהג להכין לשבת שאחר פסח חלה בצורת מפתח?

שאלה:

מאת נתנאל:
שמעתי שיש מנהג כזה שבשבת הראשונה לאחר חג הפסח כשאופים חלות לכבוד שבת מוסיפים לחלה חתיכת בצק בצורת מפתח. מה המקור והטעם של המנהג הזה?

תשובה:

בעזה"י יום ו' עש"ק לסדר שמיני כ"ה ניסן התשע"ג

שלום וברכה אל נתנאל נ"י

לנכון קבלתי את מכתבך.

השבת אחר חג הפסח נקרא אצל החסידים "שבת מפתח", ויש מנהג לאפות על החלה בצק כדמות מפתח. והטעם הוא כי על חג הפסח נאמר (שמות י"ב ל"ט) "ויאפו את הבצק אשר הוציאו ממצרים עוגת מצות כי לא חמץ כי גרשו ממצרים ולא יכלו להתמהמה וגם צדה לא עשו להם", ועכשיו מתחילים לאכול חמץ, כי בשבת מצוה וחיוב לבצוע על לחם משנה, וכל ההשפעות של ששת ימי החול באות משבת, כמובא בזוהר (יתרו פ"ח.): "כל ברכאן דלעילא ותתא ביומא שביעאה תליין, ותאנא אמאי לא אשתכח מנא ביומא שביעאה, משום דההוא יומא מתברכאן מיניה כל שיתא יומין עלאין, וכל חד וחד יהיב מזוניה לתתא כל חד ביומוי, מההיא ברכה דמתברכאן ביומא שביעאה"; [כל הברכות שלמעלה בעולמות העליונים, ולמטה כאן בעולם הזה, תלויות רק ביום השבת. ולמדנו למה לא ירד מן בשבת? מפני שמשבת מתברכים כל הששה ימים של ששת ימי השבוע, וכל יום מקבל את ההשפעה שלו משבת].

ולכן מזה נשתרבב המנהג כשאופים את החלות לכבוד שבת, אופים על זה כדוגמת מפתח, שהוא רמז אל מפתח פרנסה, שנפתח בשבת הזו דייקא על כל השנה, עד ימי פסח הבא, ולכן השבת הזו מאד מאד מסוגלת לבקש הרבה על פרנסה, שדבר זה כל אחד צריך וכו', כי אין לך צער כצער עניות, עד כדי כך שאמרו חכמינו הקדושים (שמות רבה פרשה ל"א סימן י"ד) אין לך מדה קשה מן העניות שכל מי שהוא מדוקדק בעניות כאילו דבוקין בו כל יסורים שבעולם, וכאילו באו עליו כל הקללות שבמשנה תורה, ואמרו רבותינו אילו נתקבצו כל יסורין לצד אחד והעניות לצד אחד, העניות מכרעת.

ולכן נוהגים בשבת זו דייקא לאפות על החלה גם צורת מפתח שהוא מפתח הפרנסה שהקדוש ברוך הוא יפתח לנו את שערי הפרנסה, ושתהיה לנו פרנסה בריווח על כל השנה.

המאחל לך ברכה והצלחה מן השמים