שאלה:
לכבוד הרה"צ שליט"א.
יש לי צער מאד גדול מהבן שלי, ההתנהגות שלו מאד מכאיבה ולא הולמת, הוא מתלבש בבגדים רחוביים, מבלה את כל זמנו על הסמארטפון, מסתובב עם חברים לא טובים, ולא נמצא בשום מסגרת, (אף שיש לו נקודות טובות שהוא שומר שבת ומניח תפילין לדקה), אני ואשתי מתפוצצים מרוב צער, ממש אין לי חיות כלל בגלל זה ואיני מרגיש שום טעם בחיי בגלל זה, וכמה שהתפללתי ובכיתי על זה לאין שיעור, איני רואה שום אור בקצה המנהרה. אף אחד אינו מבין אותי אלא מחזקים שיהיה טוב וכו', וצריך ללמד זכות והכל, אבל אין לי כבר יכולת לשמוע את החיזוק של אנשים שאינם מבינים מה עובר עלי.
אני מתנהג אליו בסבלנות עצומה, ואין בינינו שום ריב כלל, אבל יש לי ספקות אם באמת הדרך של הסבלנות היתה נכונה, כי הוא אינו עושה שום צעד לקראתי, ואני שותק לגמרי ושותת דם, עד שזה פוגע לי בנפשי ובבריאותי, עוצה לי עצה מה לעשות. הכותב בלב נשבר ונדכה.
תשובה:
בעזרת ה' יתברך, יום ה' לס' בהר בחוקותי כ' אייר ל"ה למ"טמונים ה'תש"פ
החיים והשלום וכל טוב סלה לקראת ידידי היקר לי מאד "הכותב בלב נשבר ונדכה" … נרו יאיר ויזרח.
את מכתבך המלא מרירות וצעקות עד לב השמים קיבלתי, ומאד כואב לי על הצער שלך, שהוא באמת צער גדול וקשה מאד, אבל אסור לנו לשכוח, שרביז"ל לימד אותנו לימוד של התחזקות, שהלימוד הוא לא סתם של ניחום ותקוה "עס וועט זיין גוט" – "יהיה טוב", "צריכין ללמד זכות" וכו' וכו', לימוד התחזקות של רביז"ל הוא לימוד אחר לגמרי, רביז"ל מלמד אותנו איך שלא נאבד עצמינו מרוב צער וכאבים העוברים עלינו, הס"מ יש לו כל מיני דרכים ופטנטים איך לאבד אדם הן ברוחניות והן בגשמיות רחמנא ליצלן, ואחד מהם הוא, שמביא לו איזה צער ומצב קשה שבכלל לא חלם עליו בחייו, ואדרבה זה לא עלה על דעתו בחלום הכי רחוק שיארע לו דבר כזה, כי עשה את הכל בכוחו לחנך ילדיו על דרכי התורה והיראה ולהכניס בהם אהבת התורה ויראת שמים, אבל לא יצאו הענינים בדיוק כמו שתיאר ושיער לעצמו, שהרי סוף כל סוף יש לכל נשמה בחירה, ויש שורשי וגילגולי נשמות שאין לנו בהם מושג כלל, ולכן אי אפשר לדעת בדברים כאלו כלום, אבל הס"מ ערמומי מאד, ומכניס באדם ייסורי מצפון, שמאשים את עצמו על כל מה שקורה עם ילדיו וקרובי נפשו, ואוכל את עצמו לגמרי, ואז הצליח הס"מ להגיע למבוקשו, שלא רק שתפס איזה נשמה ברשתו, שממילא היתה צריכה לעבור נסיונות קשים ומרים, אלא גם תפס אנשים טובים וחשובים עובדי ה' באמת, והשליך אותם לתוך רפש וטיט, כי החליש את דעתם ושבר את רוחם, וגם דיכא את בשר גופם רחמנא ליצלן עד שאינם יכולים לתפקד בשום דבר כלל, הרי הרוויח הס"מ הרבה יותר ממה שציפה, הוא תפס נשמה אחת שצריך מאיזה סיבה לעבור מלחמות קשות עם יצרו, ובינתיים נתפסו ברשתו עוד אנשים הקרובים וסמוכים אליו, שמאשמים את עצמם על קושי החיים שלו, מה שאינם אשמים בזה כלל וכלל.
וזהו ידידי היקר, ההתחזקות הנפלאה של רביז"ל, שאין רביז"ל סתם מנחם אותנו "יהיה טוב" "תדון לכף זכות", כיאלו מתעלם מן הצער והצוקה שלנו, רביז"ל מבין טוב מאד הצער שלנו, אבל מלמד אותנו לא להיות נמשכים אחר הצער, ולא להאשים את עצמינו על כל מה שקורה, רק להתחזק באמונה יתירה ולדעת שאין שום מציאות בלעדו יתברך כלל, ולהמשיך להתפלל על כל מי שצריכין להתפלל, ולא להכניס לרגע שום יסורי מצפון כלל, ואז יש לאדם כוח להמשיך עם החיים שלו, ולעשות כל מה שהוא צריך לעשות, ולא להיות חטוף ביד הס"מ שמחפש קורבן לעקור אותו מחייו הן ברוחניות והן בגשמיות.
זכור תזכור ידידי היקר, שרביז"ל לימד אותנו (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סי' קצ"ה) הלימוד של "בצר הרחבת לי", רביז"ל לא פיחת או מיעט הצער והצרה שלנו, הוא רק נתן לנו עינים קדושים להסתכל ולהתרכז על ההרחבות שהקדוש ברוך הוא מרחיב לנו בתוך הצרה, ושנוכל לנחם עצמינו שאין המצב יותר גרוע ממה שהוא, ואיפוא כתיב הפסוק הזה, ידידי היקר? אצל דוד המלך עליו השלום במזמור ד' בתהלים מיד אחר מזמור ג' "בברחו מפני אבשלום בנו", איזה צער ויסורים סבל דוד המלך עליו השלום אז מכל מה שעשה לו אבשלום בנו, אם רק קוראים הפסוקים בתנ"ך מה שעבר עליו באותו עת, זה קורע את הלב לגמרי, אבל מה עשה דוד המלך אז, דוד מלך משיחנו, נעים זמירות ישראל, האם אכל את עצמו מרוב צער או האשים את עצמו, או שבר את רוחו ואת גופו לאלפי רסיסים?! לא ולא! הוא המשיך בעבודתו בקודש לחזק ולנחם נשמות ישראל, ושר שיר ומזמור להקדוש "מזמור לדוד בברחו מפני אבשלום בנו"! ודרשות חכמינו הקדושים ידוע (ברכות ז ע"ב), מזמור לדוד? קינה לדוד מיבעיא ליה! איזה מקום יש כאן למזמור? צריך קינה וצעקה! אבל דוד המלך קיים "בצר הרחבת לי" ומצא איזה הרחבה בתוך הצרה, שהיה יכול להיות הרבה יותר גרוע רחמנא ליצלן, והזכיר לעצמו שהלא הקדוש ברוך הוא עמי בתוך הצרה הזאת, וכמו שכתוב (תהלים צא טו) עמו אנכי בצרה, וכתיב (ישעיה סג ט) בכל צרתם "לו" צר, והוא יתברך גזר ואמר שהצרה יהיה כך וכך ולא יותר גרוע, אם כן אני לא לבד בתוך הצרה הזאת, רק ביחד עם הקדוש ברוך הוא, וה' הטוב שבוודאי ימציא עצה ופתרון הכי טוב לצרה שלו, ממילא ימציא עצה ופתרון לצרה שלי, ואין מקום לשום רגשי אשמה ומצפון כלל.
על כן ידידי היקר, כלך לך מן הדרך הזה להיות נמשך כל כך אחר הצער, ולאכול את עצמך בגוף ובנפש עם רגשי אשמה ומצפון, תחזור ותתפוס עצמך בידיך ותתחדש כבריה חדשה לעבוד את בוראך בכל כוחך כרצונך הטוב, ואז תראה שיהיה לך כוחות עצומות להתמודד עם המצב, וגם להושיט יד לבנך היקר ולקרב אותו בכל מיני קירוב, ואז הצלת נפשך ואת נפש כל הקרובים אליך, ולבסוף תזכה לראות בישועת ה' בוא יבוא לא יאחר.
הדורש שלומך באהבה רבה מאד ומאחל לך ברכה והצלחה בכל מעשה ידיך.
