בחור צעיר לימים היה לו כשרונות טובים מאד, יותר מבחורים אחרים בני גילו, ויהי כראות אביו שיש לבנו כשרונות בלתי רגילים כי היה מצליח מאד מאד בלימודיו, הלך ושכר אביו בשבילו מלמד פרטי אשר למד עמו ביחידות. ובמשך ב׳ שנים גמרו מסכת זבחים, והבחור אף שהיה אז בגיל ט״ו אך היות והיו לו כשרונות בלתי רגילים תפס את כל המסכתא והיה יודע את כל השקלא וטריא שבגמרא בע״פ, ובחנו אותו כמה לומדים ומצאוהו בקי.

וכל מה שאביו והמלמד היו מתפארים עמו, יותר ישות וגאות נכנס בו, עד שהתחיל להסתכל על חביריו בני גילו כעמי הארצים נגדו, אך מחמת שדרך בחור שצריך לו חברים לדבר עמהם וכו׳ על כן נכנס ללמוד באיזה ישיבה, אך מרוב גסות וישות שהיה בו לכן הסתכל על כל בחור בביטול גמור ולא היה יכול למצוא חברים לדבר עמהם, ובכן יצא מישיבה זו ונכנס בישיבה אחרת וכן אירע כמה פעמים שהחליף כמה ישיבות עד שהסוף היה שעברו כמה זמנים שלא למד כלל, ואף שאביו ומשפחתו היו עדיין מתפארים ממנו מאד אך שום בריה לא ידע מה בלבו, כי דרכו של אביו היה תמיד להכניס בו ישות כאלו אין ראוי לו לדבר עם שום בחור מאחר שעולה על כולם וכו׳, ומאחר שלא היה לו עם מי לדבר נכנס בו מרירות עצום והיה תמיד במרה שחורה ושום בריה לא ידע מזה מה שעובר עליו, ואף שבחוץ היה לו שם טוב וכו׳ אבל בפנימיותו היה שורה תמיד בעצבון ובחור כזה שיש לו כשרונות נפלאים כאלו כשהתחיל להתרשל בלימודו ע״כ נתחבר עם חברים פוחזים וריקים ומחמת שהיה לו כשרונות טובים ע״כ נעשה הראש שלהם והתחילו לעשות הזיקות לבני אדם רח״ל והיה בא על דעת הראש שלהם בכל פעם המצאות חדשות איך להזיק בני אדם רח״ל ובין כך נתגדל יותר ועברו כמה שנים, והוא מחמת שהיה בו טוב נתעורר בכל פעם מה נעשה עמו? ולהיכן נשלך רח״ל? אך תומ״י היה הרשעות שלו מתגבר ועשה מעשי פראות עד שהתחיל לגנוב רח״ל כי היה מורה היתר לעצמו ולאט לאט נעשה גנב רח״ל, אעפי״כ היה מתגבר בלבבו העצבון והמרירות מאד מאד והיה מעיק לו מאד ולא היה לו למי לספר מה שבלבבו ובכל פעם שהיה מהרהר בתשובה התחיל להתגבר אצלו הרשעות יותר (כדרך שני בני אדם המתאבקים זה עם זה כשאחד רואה שחבירו מתגבר, הוא מתגבר עליו ביותר).

ויהי היום נתיישב להכנס בבית המדרש של חסידי ברסלב, כי דרכו היה לילך אל כל מיני חסידות ולהתלוצץ מהם, וכששמע שיש חסידי ברסלב נתיישב שיכנוס בבית מדרשם ולעשות ליצנות מהם, ונתוודע איפה הבית מדרש ושמע שלומדים שם באמצע השבוע באיזה לילה שיעור בחסידות ברסלב, לזאת נסכם בדעתו לכנוס אז ולשמוע במה הם מדברים, ולקח עמו עוד ב׳ בחורים ונכנסו באמצע השיעור וישבו מן הצד ושמעו. והוא הראש צחק כל הזמן עד שהיו אנשים מאנ״ש שרצו לגרשם, אך זה שאמר השיעור לא הניחם ואמר בצחות ״וואס הארט דאס אייך אז ער מאכט פרייליך״? והדברים יצאו בתמימות ובפשיטות ובאמת כזה מפיו עד שנכנס הדיבורים בלבו ובכל זאת התלוצץ כל הזמן והיה לוחש בכל פעם באזני שני חביריו משהו, אך שני חביריו היו אומרים לו בכל פעם שישתוק כי הדיבורים שדיברו אז נכנס בלבבם מאד מאד, ובפרט שלמדו אז את המאמר בלקו׳־מ ח״א סי׳ ה׳ וזה שלמד אז ברבים הסביר דברי רביז״ל מה שכתב שם ותאמין כי כל מצותא ומריבה שיש בין הצדיקים השלימים אין זה אלא כדי שיגרשו סטרין אוחרנין וכו׳ כשאתה שומע מריבות שבין הצדיקים תדע שזה משמיעין אותך תוכחה על שפגמת בטיפי מוחך וכו׳ ע״ש, והסבירו בטוב טעם ודעת עד שלקח את לבבם, והיו רציניים (שקורין ערנסט) במשך כל השיעור, אך תומ״י אחר השיעור התלוצץ הראש שלהם מאד מאנ״ש ובפרט בעת הריקוד שרקדו עד שעי״ז קירר קצת את שני חביריו והסכימו ביניהם כי אחרי שיצאו כל אנ׳׳ש יעשו איזה חורבן בבית המדרש, וכן היה כשכולם נתפזרו באו בחזרה ושברו את המנעול ונכנסו והפכו את כל השולחנות והספסלים על הארץ ושברו כמה חלונות וברחו.

ולמחרת בבוקר כשנתוודע לאיזה מאנ״ש מה שעשו והבינו תומ״י מי הם שעשו זאת ע״כ הלכו אל הישיבה שלמדו שם ועשו שם רעש גדול וב׳ הבחורים תומ״י הודו שהם היו בשעת מעשה אך הם לא עשו כלום רק הראש שלהם, וזרקו אותו מהישיבה, והוא התחיל להתפאר כי בשבוע הבא יבוא עם עשרים מחבריו, ונכנסו אנ״ש לטכס איזה עצה וכל אחד אמר חוות דעתו זה אמר צריכים לטלפן לאביו… וזה אמר שצריכים להכותו… וזה אמר שצריכים למסרו להמשטרה (פאליציי)… אך זה שלמד ברבים טען שלא יעשו עמו שום דבר אדרבה שיבוא עם עשרים חבריו ויהיו נעשים עשרים מקורבים חדשים כאשר הנסיון כבר העיד בכל הדורות שבשום אופן לא גירשו את מישהו מבית מדרשינו אפילו הכי גרוע כי סוף כל סוף חזר בתשובה.

בשבוע שלאחריו לא באו כלל. עברו ב׳ שבועות, וחשבו שהכל נשכח והנה בא אל השיעור אחד משני הבחורים שנהנו מהלימוד וכן התחיל לבא בקביעות בכל שבוע. וכפי הנראה הדיבורים פעלו אצלו לטוב. אחר כמה שבועות בא הראש עם שמונה בחורים על מנת לעשות ליצנות, אך מכיון שהיו אז אנשים רבים מאנ״ש נפל פחד עליו וישבו כולם בשקט ושמעו מה שמדברים. והיו הדיבורים אז בהתעוררות והתחזקות עצום עד שנתעוררו כמה מהשמונה בחורים בהתעוררות עצום ונמשך לבבם מאד מאד אחריו ית׳, וקצת מהם הסכימו לבא בכל שבוע וקצת מהם פחדו וכו' ולקצת מהם היו מניעות רבים.

הכלל, לא עברו כמו חצי שנה ונתקרבו ע״י ראש הלצים מנין בחורים אך הוא עמד מן הצד והיה מתלוצץ מהם, אבל בתוך לבבו כאב לו הדבר מאד מאד כי ראה והרגיש איך שחביריו מתחילים להשתנות לטוב וקצתם התחילו ללמוד שיעור בשו״ע כסדרן ובש״ס כסדרן, ומתפללין הג׳ תפלות ברצינות וכן מתבודדים בכל יום וכו', ואף שכל ענין ההתבודדות היה נראה בעיניו כחוכא וטלולא אבל מאחר שראה שחבריו שהיו ביחד עמו במעשיו הרעים וכד כבר נעשו רציניים, ועליו עברו מרירות ועצבון גדול ע״כ התקנא עצמו בהם מאד והתחיל לרדוף אותם, והיה דרכו להתלוצץ מהם בכל מיני ליצנות אף שבפנימיות לבבו הרגיש היכן הוא האמת, אבל רוב גאוותו וישותו לא הניחו אותו להתקרב ולהבחורים שזכו להתקרב אל דרכי רביז״ל גרם צרות רבות כי מסר אותם להראש ישיבה ולקצתם גילה לאביהם וכו' וכו', אך כבר לא עזר כלל ואף שאחד או שנים נתרחקו ושבו אחור אך רובם ככולם נשארו ונשתנו לגמרי הן ביר״ש והן בהתמדה והן בתפלה בכוונה ובפרט בחצות וכו' וכו׳ והשי״ת עזר לכמה מהם שמצאו את זיווגם והתחתנו, ונשארו יחד ובפרט עם המשפיע הזה שלמד ברבים ונתקרבו על ידו אל דרכי רביז״ל, אליו היו מקושרים מאד מאד, והיה דרכם להצטער מאד על ראש הלצים מה יהיה עמו הוא סיבב וגילגל שיבואו… ולבסוף נשאר בחוץ, ועל כן ניסו לדבר עמו בכל פעם חבר אחד, דיבורים ערבים ומתוקים והסבירו לו כל ענין ההתבודדות בפשיטות ובתמימות גמור לדבר עמו ית׳ וכו' וכו' עד שמרוב דיבורים שלהם פעלו אצלו שישתדל לבא בכל שבוע אל השיעור, וכן היה. ולא עבר זמן ארוך עד שנתלהב כל כך ונתקרב אל דרכי רביז״ל.

ומחמת שבטבעו היו לו כשרונות בלתי רגילים ע״כ התחיל להשתמש בהם בדרכי רביז״ל והתחיל להצליח מאד, ובפרטיות בלימוד תוה״ק התחיל ללמוד כסדרן ש״ס וכו' וכו' ומחמת שהיתה לו תפיסה טובה זכה ללמוד הרבה מאד מאד ונעשה מתמיד עצום, ותמורת שהיה בו ישות וגאות כל כך… ע״י התקרבותו באמת אל רביז״ל וריבוי התבודדות שהיה בו זכה להשתנות כל כך עד שנעשה לב נשבר באמת ושפל ברך ובעל מדות מצוינות והיה מחדש גדול, וחידש הרבה חידושי תורה על פי הקדמות הנוראות של רביז״ל. והשי״ת עזרו והתחתן ונשתנה לגמרי, ומחמת שעשה פעם נזק והפסד בבית המדרש קיבל על עצמו להדפיס ״לקוטי מוהר״ן״ וסיבב הרבה אחר מעות עד שאסף סכום הגון ונדפס מכספו ״לקוטי מוהר״ן״ כי דפוס שנת… היה מכסף האברך הזה.

ומכל זה אנו רואים כוחו הגדול של רבינו ז״ל שאמר (חיי מוהר״ן אות מעלת המתקרבים אליו סימן ל״ב ״איך האב מיד שוין מיינע אויגן אויסקעקוקט אויף איטליכען באזונדער״. אשרי הזוכה להתקרב אל רבינו ז״ל באמת ובתמים ואז טוב לו לנצח.

דילוג לתוכן