לשבות אצל הצדיק

כסא-רבינו-1024x683
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב print

לרבנו ז״ל היה תלמיד, והיה שמו: ר׳ בער מטשהרין, ודרכו היתה לבוא בכל שנה אל רבנו ז״ל בשבת אחת קבועה, ששבת הזו שבת אצל רבנו ז״ל, מלבד הזמנים הקבועים, שהיו אנשי שלומנו מתקבצים אל רבנו ז״ל, היה הוא עושה לעצמו שבת קבועה, ובה נסע ובא אל רבנו ז״ל.

פעם אחת לא בא בשבת זו רק בשבת אחרת, ושאל אותו רבנו ז״ל: מדוע לא באת אלי בשבת שכבר קבועה לך כמה שנים? והשיב, יען כי נתארח אצלו נכד הבעל־שם־טוב הקדוש זי״ע, שהלה נסע בעירות לקבץ מעות בעבור פרנסתו, ועכשו היה בטשהרין ונתארח אצלו, על־כן לא היה יכול לבוא. והשיב לו רבנו ז״ל: מפני זה מנעת את עצמך מלבוא אלי?! הוצרכת לקחת מקל ולהכותו, מפני שאינו יושב בביתו על התורה ועל העבודה, ופרנסה יתן לו השם יתברך.

ומשיחה זו אנו למדים שני דברים:

א. אם קובעים לעצמם שבת קבועה לנסוע אל הצדיק, אסור לבטלה בשום אופן שבעולם, תהיה איזו סיבה שרק תהיה,. צריכים לבוא ולנסוע אל הצדיק בזמן שקבע לו.

ב. נכד הבעל־שם־טוב הקדוש זי״ע הרואה לילך בדרכי סבו, הוא צריך לישב בביתו ולעסוק בתורה ובתפלה ובעבודת השם, ואל ידאג בעבור פרנסה, כי השם יתברך ממילא יתן לו ולא יעזוב אותו. ודבר זה סובב על כל בר ישראל הרוצה לילך בדרך החסידות, שגילה הבעל־שם־טוב הקדוש זי״ע, הוא צריך לישב בביתו ולעסק בתורה ועבודה, ואל ידאג בעבור פרנסתו, רק יבטח בו יתברך, שלא יעזוב אותו ויפרנסו בכבוד.

(מתוך "אשר בנחל חלק לד מכתב ה' תקלז")

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

שיעורים נוספים

דילוג לתוכן