רבי, למה?! מדוע מבזה אותי רבינו כל כך?!

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב print

השמועה עברה מפה לאוזן וגרמה לפרפורי התרגשות בלב השומעים, אט אט לבשה העיירה חג וכולם ציפו לבאות בלב הומה, לא בכל יום זה קורה, אבל היום תזכה עיירתם הקטנה לקבל בתוכה את פניו הקדושים והטהורים של הצדיק הקדוש רבי צבי הירש זי"ע מהעיר זידיטשוב.

הרגעים המיוחלים באו, בשערי העירה הפציעה כרכרתו של הצדיק, כולם נדחפו לקרבת העגלה, אולי ושמא יזכו לחזות את פני הקודש מבעד לחלון. כשהגיעה הכרכרה ליעדה, כבר ניצב תור ארוך ליד דלת החדר המיועד לצדיק, יהודים אנשים נשים וטף, כולם מיחלים לקבל את ברכת הקודש.

בין ההמון המחכה, דחף את עצמו איש אחד, ותבע את כבודו להיות מראשוני הנכנסים, היה זה גביר העיירה בעל המאה והדעה, ואכן הדרך נפתחה לו עד לידית הדלת… ולא עד בכלל… שם עמד המשמש בקודש. בפנים חתומות הסביר בפני העשיר, כי על פי פקודת הצדיק, עליו לחכות בחוץ כאחד האדם. בעלבון טמון קיבל העשיר את הדברים ושב לחכות בין יתר בני עמו. חיכה וחיכה, אנשים זוכים ונכנסים, ואילו הוא עדיין לא נקרא לבוא אל הצדיק. שב ודחף את עצמו בשנית אל מול החדר, וקיבל את ההודעה מפי הגבאי: הצדיק הורה שתחכה בחוץ, ברחוב. ליבו כמעט ופג מעוצמת העלבון, הוא גביר העיירה, ראש וראשון לכל כיבוד, צריך לחכות ועוד ברחוב!. אך בלית ברירה ציית להוראות הצדיק. ההלם הגדול הגיע, כשראה משמש אחר של הצדיק מוביל לקראתו את הסוס שהיה רתום לעגלה שהביאה את הצדיק, ניגש אליו ובפיו ההוראה: הצדיק אמר שתקבל את פני הסוס בכבוד גדול…

כאן תם כח הסבל, בבהלה רץ ופרץ לחדר קבלת הקהל, ושאל בבכי רב לפני הרבי הקדוש: "רבי, למה?! מדוע מבזה אותי רבינו כל כך?! מה פשעי ומה חטאתי?!

דע לך – ענהו הרבי – קודם שבא זמני להתפרסם בעולם, הייתי מכתת את רגלי כדרך הצדיקים ללקט מעות עבור עניי ישראל, הייתי סובב על העירות ברגלי, לא כעכשיו בעגלה וסוסים ובכבוד,  נוקש לבדי על הדלתות ומבקש צדקה. אף את ביתך הייתי פוקד משנה לשנה. אף פעם לא פתחת את ליבך לתת נדבה, ולא רק, אף היית מגרשני בבזיונות גדולים, מדי שנה בשנה.

והנה אני כאן, אני אותו יהודי שהייתי אז, ועכשיו אתה בא לקבלני בכבוד, בגלל שאני בא בכרכרה רתומה לסוסים? הנה לך הסוסים, הרי הם לפניך לקבל פניהם בכבוד הראוי…

צריך האדם להיות חכם, להסתכל על פנימיות הצדיקים, מה אפשר לזכות על ידי ההתקרבות אליהם, לא להסתנור ולטעות מהכבוד והפרסום. אשרי מי שזוכה לעינים טובות!

(ע"פ שיחות מוהרא"ש ז' אות פרסום)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

שיעורים נוספים

דילוג לתוכן