לא היה לי חיזוק לדרכי החדשה, עד שהגיע אותו אירוע…

גמרא
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב print

בגבור עלי חסדי השם יתברך, זכיתי כבר לדעת מאור האורות של רבינו הקדוש, כבר בתור נער צעיר, חודשים ספורים אחר הבר מצווה, השם יתברך סיבב שאחי הגדול למד יחד עם בחור מתלמידי היכל הקודש, וההוא נתן לנו לטעום מהאור הגנוז של הצדיק.

זה היה לפני שלושה עשורים, כשכבר אורו של רבינו הפציע בפרסום חדש בעולם, אבל עדיין דבר התקרבותי היה דבר שהשתיקה יפה לו מכמה וכמה סיבות, הייתי צריך לדעת להתאפק ממש, דברים נפלאים נודעו לי – לשפוך את הלב להשם יתברך כמו חבר של ממש, לכסוף לטייל בכל התורה, להתחזק ולקום כל יום מחדש, אבל בין חברי הייתי בחור "רגיל" שהשתדל לרצות ולעמוד בסדרי הישיבה כמו שצריך. זה לא היה קל, לא היה לי חיזוק לדרכי החדשה ועם כל הספקות של תחילת ההתקרבות.

באחד הימים הישיבה לבשה חג, אחד מהבחורים הודיע שהוא מסיים את הש"ס כולו וברצונו לערוך סעודת סיום גדולה לכלל הבחורים, לא צריך להסביר עד כמה אירוע של סיום הש"ס של בחור צעיר הוא לא דבר שבשגרה, ומשום כך הודיע הגאון הגדול בעל ה'שבט הלוי' זי"ע על רצונו להשתתף אישית בשמחה.

קנאת סופרים שררה בין כותלי בית המדרש, הבחורים, וביניהם אני, סובבו את הבחור המתמיד ורצו לדעת איך הגיע למה שהגיע."לפני תקופה קיבלתי מאברך אחד ספרון, שמו של הספרון היה "סדר דרך הלימוד", הדרך הנעימה שהובאה שם, היא זו שסללה את דרכי לסיום המרגש, בעל הקונטרס מבאר בשפה ברורה מה הדרך להצלחת בתורה".

תשובתו של הבחור היתה עבורי מסר משמים, שחיזקה אותי והאירה בי בהתקרבות התחדשות חדשה, אותו מפיץ נתן במתנה לבחור ש"ס שלם לעולם הבא, ולי התקרבות נצחית לאור נצחי. יישר כח!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

שיעורים נוספים

דילוג לתוכן