האסיר סיפר לי: "מאז, אני יושב ובוכה כל לילה"

כלא
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב print

סיפור מהפצה מאת ש. פ.

לפני כמה שנים התנדבתי בארגון ידוע המתעסק בארגון סמינרים וערבי חיזוק למתעניינים ביהדות, ארגון חברותות למתחזקים ועוד. כחלק מהתנדבותי התבקשתי יום אחד ליצור קשר עם יהודי היושב במאסר, ונפשו התעוררה בגעגועים לשוב למקורות היהדות התמימה.

אותו אסיר ישב על מעשים שלא מן הראוי להעלותם על הכתב. עד שכשסיפרתי את הסיפור למרן מוהרא"ש ז"ל, ונשאלתי על מה יושב הלה, התחלתי לגמגם, ומוהרא"ש נענה לי: לא על תיקון חצות או אמירת תהילים…

פגשתי את היהודי והתחלתי להעריף עליו מהדיבורים המתוקים שאני זוכה לספוג בהיכל הקודש של רבינו ז"ל, היהודי ממש "שתה" את דברי, אכן ניכר עליו שמשהו שינה את תודעתו לגמרי, מהמעשים אשר לא יעשו – צמא הוא כעת לדבר השם בהשתקקות ובגעגועים גדולים.

סקרנותי גברה, ותוך כדי דיבור, שאלתי לתשובה זו מה היא עושה?

"אספר לך ידידי החדש" עיניו נצצו.

"יש כאן בית כנסת פעיל, בשעות מסוימות ניתן לנו לשהות בו. לפני כמה שבועות עברתי בו, לא יודע בעצמי למה, אולי משעמום… פתחתי ספר אקראי שפגשתי, והמילים החלו להכות בי, הכותב הוריד במוחשיות מציאות שלא הכרתי, יש הקדוש ברוך הוא, ואין משהו אחר, לדבר אליו ולספר הכל.. מושגים חדשים שבחיים לא שמעתי. לא הנחתי את הספר מידי במשך שעות.

מאותו יום, אני יושב ובוכה כל לילה. אני מקווה שדמעותי הרבות שוטפות את חיי הקודמים לגמרי…

רק דבר אחד, איני זוכר איך קוראים לספר ההוא שפגשתי באותו יום, זה היה איזשהו פירוש על הגדה של פסח".

"אולי קראו לזה 'אור זרוע'?".

"כן, כן!" האירו פניו.

ככה התחלתי לספר לו על מוהרא"ש הקדוש ופועלתו בגילוי אור רבינו ז"ל בכל מיני ספרים ופירושים והפצתם בעולם, עד שגם הגדה של פסח תשנה את חייו של יהודי אחד רחוק היושב בבית האסורים…

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

שיעורים נוספים

דילוג לתוכן