הנסיעה לצדיק • סיפור הנסיעה והקיבוץ הקדוש של חסידי ברסלב תלמידי היכל הקודש בימי ראש השנה העעל״ט

סיפור הנסיעה

אומן ראש־השנה תשפ"ו

***

סדר הנסיעה הקדושה

עם רמזים נפלאים ודיבורים קדושים

ומעט ממה שזכינו לשמוע במחיצת מורינו עט"ר שליט"א

א.

יום רביעי כ"ד אלול תשפ"ה - התפללנו תפילת שחרית בשעה 8:00, ואחר התפילה הגשנו מיני־מזונות ושתיה לע"נ חמותי ע"ה, שהיום יום פקודת שנתה, וגם זכיתי לעשות סיום מסכת ברכות. וגם דיברנו אז דיבורים קדושים לעילוי הנשמה, ואמרנו שבעצם התקיים אצל המנוחה ע"ה הפסוק (משלי לא, כה) "עֹז וְהָדָר לְבוּשָׁהּ וַתִּשְׂחַק לְיוֹם אַחֲרוֹן", שכידוע סובב על יום פטירת האדם מן העולם (בראשית־רבה נט, ב), וביותר מרמז על היום הזה, כי רבינו ז"ל אומר (ליקו"מ ח"א סי' כא) שבפסוק הזה מרומז חודש אלול - לְ'בוּשָׁהּ וַ'תִּשְׂחַק לְ'יוֹם אַ'חֲרוֹן ראשי־תיבות 'אלול', ויום כ"ד אלול יש בו מבחינת "יום האחרון של השנה", כי יום כ"ה אלול הוא תחילת הבריאה החדשה (עי' קונטרס 'חודש אלול מאיר ושמח', סימן י"ט), נמצא א"כ, שבפסוק זה רמוז יום כ"ד אלול, שהיא זכתה על־ידי רוב מעשיה הטובים והקדושים שהתקיים בה הפסוק הזה. לאחמ"כ עלינו לקברה, ואמרנו כל הסדר הנהוג, ואח"כ הלכתי אל המקוה, ויצאנו אל הדרך הקדושה לציון רבינו ז"ל בשעה טובה ומוצלחת.

ב.

בשעות הצהריים הגענו לשדה־התעופה, וקודם העליה למטוס התפללנו תפילת מנחה. על המטוס זכיתי להשלים ח"י פרקים משניות לעילוי נשמת חמותי ע"ה, וישבתי בשורה 26.

נחתנו לשלום בעיר קראקוב (קראקא) במדינת פולין, ונעמדנו לתפילת מעריב מתוך שמחה עצומה על אור בהירות הדרך הקדושה. משם נסענו לעיירה ליז'ענסק יצ"ו, אל ציון הקדוש של הרבי רבי אלימלך זי"ע, ושם היתה התעוררות עצומה מאד, וגם החיינו נפשינו שם בבית הכנסת־אורחים, וזכינו לחיות גשמית ורוחנית כאחד.

משם נסענו לכיוון הגבול, ותהילה לא-ל לא היו שום עיכובים בגבול, ועברנוהו לחיים ולשלום בתוך כשעה קלה, ונכנסנו למדינת אוקראינה.

ג.

שם בגבול הסתכלתי מהו מספר האוטובוס שלנו, וראיתיו שהוא 17-68, והתעוררתי מאד שהלא זו כל הנסיעה הקדושה - "לִרְאוֹת בְּט'וּ'ב' הֲוָיָ"ה בְּאֶרֶץ חַ'יִּ'י'ם'", והפסוק הזה אנו אומרים בכל יום בימים אלו בוקר וערב במזמור כ"ז, ופירשו מו"ר שליט"א על הנסיעה הקדושה לציון רביז"ל (עי' ספר 'דרכי איש', חלק א', ערך 'אלול'), ולא לחינם שהאוטובוס שאנו נוסעים בו את הנסיעה הקדושה מספרו הוא 'טוּב חַיִּים'. אשרינו!

ד.

בין כך האיר השחר של יום חמישי כ"ה אלול תשפ"ה, ודיברנו בנסיעה שצריכין להתפלל תפילת שחרית [וכשהיינו בגבול נטלנו ידינו ואמרנו ברכת־השחר וקרינו את שמע, אך עדיין לא התפללנו], והאיר ה' בדעת אחד מאנ"ש לבדוק האם קרובה אלינו עיירת בעלזא - הסמוכה לגבול, ואכן בדקנו וראינו שהיא מרחק של כשעה נסיעה משם, וששנו עד מאד, ותיכף זירזנו הנהג שיסע הנה, ואכן זכינו להיכנס אל העיירה הקדושה שהילכו בה צדיקי עולם, והעמיד הנהג את האוטובוס צמוד לבית־החיים שבו טמונים הצדיקים הקדושים לבית בעלזא - הרה"ק ה'שר שלום' זי"ע, הרה"ק רבי יהושע זי"ע, הרה"ק רבי ישכר דב זי"ע, והרבנית הצדקנית מרת מלכה ע"ה.

והנה ראינו מול בית־החיים שעומד 'בית הכנסת־אורחים', ונכנסנו לשם, ומצאנו מקוה־טהרה ובית־מדרש וחדר־אוכל, ונתנו שבח והודיה לה' יתברך שהגיענו למקום קדוש כזה, ובו אנו יכולין להחיות נפשינו וגופינו כאחד, ואכן תיכף־ומיד נכנסנו אל המקוה, ושילמנו 5 דולר בחפץ לב ובשמחה, וטיהרנו עצמנו במקוה חמה בהכנה דרבה אל התפילה, ועלינו אל הקומה העליונה להתפלל תפילת שחרית, והיתה התעוררות עצומה מאד בעת התפילה, ואמרנו פסוקי־דזמרה בקול רם וכו', וכן ברכות ק"ש ושמו"ע וכו', ובפרטיות שמחנו כ"כ על שהיה שם ספר־תורה, וזכינו לקרוא את קריאת יום חמישי, וגם ברכנו "הגומל" מתוך שמחה נפלאה ורוב תודה והודאה על שגמל ה' יתברך עמנו 'כל טוב' כזה. 

[אגב אזכיר, ששם בביהמ"ד ראיתי דבר מעניין, שמקום החזן נמוך מעט משאר רצפת ביהמ"ד, ובפעם הראשונה ראיתי כן, ונזכרתי מיד במאמר חכמינו הקדושים (מדרש תהלים, מזמור קל): 'לעולם אל יעמוד אדם במקום גבוה ויתפלל, אלא במקום נמוך ויתפלל, משום שנאמר "מִמַּעֲמַקִּים קְרָאתִיךָ ה''; ואחר הנסיעה ראיתי שהמשנ"ב מביא כן בשם המג"א (סי' צ סק"ה), וע"ש בפסק"ת (אות ב) שכתב למעשה דאין נוהגין כן אלא במקומות מסוימים].

קודם "עלינו" זכינו לתקוע בשופר, ושוב שוחחנו עד כמה חסדי ה' לא תמנו, וזכינו להגיע למקום כ"כ נפלא, וזוכים בו להשיב הנפש הן ברוחניות והן בגשמיות, ואיך שסובבה ההשגחה העליונה שנגיע לכאן, וכשיצאנו מביהמ"ד, עמד בסמוך רכב מסוים, ועליו היה מספר 42-95, ואמרנו שיש בזה רמז בדיוק לעניינינו, כי 42 רומז למ"ב מסעות בני ישראל שעוברים על כל אחד ואחד מישראל, כידוע מפי צדיקים, ואשרינו שאצלנו התקיים שיהיה המסע הזה בבחינת 95 - גימטריא יפ"ה, כי הגענו למקום כ"כ יפה וקדוש, ונענה אחד מאנ"ש ואמר: "אם מו"ר שליט"א היה פה, בוודאי היה עושה על זה תורה שלימה"... אשרינו מה טוב חלקנו!

וכל זה היה בעת הילוכינו מביהמ"ד לבית־החיים, וזכינו לפקוד את ציוני הצדיקים הקדושים הטמונים שם, וכמה כפלה שמחתנו בראותנו שבשבת־קודש הקרובה הוא יומא דהילולא קדישא של ה'שר שלום' זי"ע הטמון פה - ז"ך אלול, והרגשנו איך שהצדיק הזמין אותנו אליו, וידיעה זו גרמה לכולנו להתעורר ביותר לפרש שיחתנו באתרא קדישא הדין (ש"ר שלו"ם).

ה.

ביציאה מבית־החיים, העמיד שם נכרי אחד עגלה רתומה לשני סוסים, והציע לנו שיעשה סיבוב בעבור תמורת כמה דולרים, והילדים צהלו ושמחו, ועלינו קבוצה גדולה על העגלה, והסוסים דוהרים כבימי קדם על אדמת-קודש זו.

ובאמת היה בזה לימוד עמוק עמוק, כי בשב"ק הקודמת, דיבר מו"ר שליט"א בצפרא דשבתא בסיפורי מעשיות מעניין האיש של הסוס המובא במעשה י"א (מבן מלך ובן שפחה שנתחלפו), שהוא רדף אחר הסוס, והסביר מו"ר שליט"א, שאכן העניין של 'רדיפה אחר הסוס' רומז לרדיפה אחר תאוות העוה"ז, כי סוס מרמז על תכלית הגשמיות וכו', אבל 'סוס' הוא גם רמז לקדושה, בבחינת (שה"ש א, ט) "לְסֻסָתִי בְּרִכְבֵי פַרְעֹה דִּמִּיתִיךְ רַעְיָתִי", כי מילת סו"ס עולה בגימטריא פעמיים שם ס"ג (שם הוי"ה במילוי כזה: יו"ד ה"י וא"ו ה"י), והסוד בזה, שאם אדם מרגיש שהוא ס"ג מן הקדושה, והוא ג"ס (בהיפוך אתוון) במעשיו, מהי עצתו? אומר רבינו (ליקו"מ ח"ב סי' פב) על הפסוק (תהלים נג, ד) "כֻּלּוֹ סָג יַחְדָּו", שזה סובב על ענין חזרה בתשובה אפילו להפחות שבישראל ע"ש; וזה הסוד של פעמיים ס"ג - שהוא כמניין סו"ס, היינו שאדם מרגיש איך הוא ס"ג ונסוג מן הקדושה, ומונח היכן שמונח וכו', והוא ג"ס, אבל אם יזכה ל"כולו סג יחדיו" אל הצדיק, אזי ישוב בתשובה שלימה וכו', וזה ענין 'רדיפה אחר הסוס' בקדושה.

ואפשר לומר שזה הסוד של שני הסוסים שהוליכו את העגלה, שזה מרמז על הלימוד האמור של "כֻּלּוֹ סָג יַחְדָּו", אף אם האדם מרגיש שהוא ג"ס רוח רח"ל, והעניין שהיו שני סוסים, כדי שנחדיר הלימוד הזה היטב היטב בליבנו, ויהיה "כִפְלַיִם לְתוּשִׁיָּה" (איוב יא, ו), אמן!

ו.

משם המשכנו בנסיעתנו לכיוון 'קריה נאמנה' - עיר אומן יצ"ו, ואמרנו בדרך לעצור אצל ציון הקדוש של הבעש"ט זי"ע להתפלל שם תפילת מנחה ולהתבודד שם אצל ציונו הקדוש, ולמעשה ראינו עת דמדומי חמה עוד כשעה קודם ההגעה למעז'יבוז', ונעמדנו לתפילת מנחה על־אם־הדרך, וכשהגענו למעז'בוז' היה לילה, והתפללנו שם תפילת מעריב, והלכנו אל הציון הקדוש, ושם היתה התעוררות מיוחדת במינה [וכאשר מעידים הרבה, שישנה התעוררות מיוחדת מאד אצל ציון הבעש"ט הקדוש זי"ע, וידוע על אמו של רבינו הקדוש שהיתה מבלה שם הרבה בפרט בעת ההריון עם רבינו הקדוש, וכן רבינו הקדוש בעצמו, ואמר (ליקו"מ ח"ב סי' קט) שטוב מאד להיות שם על קברו, והוא קדוש בקדושת ארץ־ישראל, והוא תיקון לפגם־הברית; וזה בדיוק עניינא דחודש אלול שאנו עומדים בסופו, שאז זוכים ל"ומל ה' אלקיך א'ת ל'בבך ו'את ל'בב זרעך" (עי' ליקו"מ ח"א סי' קמא)], והיו שם כאלה שנראים כרחוקים וכו' אבל מלאים בדמעות של תפילה ותחינה לתשובה שלימה, וגם ניגנו שם את הניגון הידוע המיוחס להבעש"ט הקדוש, ואי־אפשר לתאר עלי־גיליון גודל ההתעוררות שהיתה שם!

ז.

אחר כארבע שעות של נסיעה, הגענו אל הכניסה לעיר אומן יצ"ו, ושם בכניסה עיכבו אותנו השוטרים כשעתיים בשביל בדיקה של המזוודות והדרכונים וכו', ובינתיים ניגשו אלינו מקומיים כדי להציע שירותי מוניות וכו', והתקשו לדבר בלשוננו, אלא חצאי מילים, ואז הגיע אחד שנראה כמותם, והחל לדבר עמנו כרגיל... וכשהבענו בפניו תמיהתנו על ששולט כ"כ בשפה העברית, ענה ואמר: "שכחת! לא עברית! לשון הקודש!"... 

והתעוררנו מזה מאד, איך שאפילו אחד כזה מודה ואומר שישנו הבדל גדול בין שתי השפות הללו, וכמבואר ב'אשר־בנחל' (מכתב ט' תתקלט) בזו הלשון: 'וּצְרִיכִים מְאֹד לִשְׁמֹר כְּשֶׁשּׁוֹאֲלִים אוֹתְךָ אִם אַתָּה מְדַבֵּר "עִבְרִית", תֹּאמַר תֵּכֶף־וּמִיָּד: לֹא! אֲנִי מְדַבֵּר רַק לְשׁוֹן־הַקֹּדֶשׁ! כִּי בֶּאֱמֶת הַשָּׂפָה חִבֵּר רָשָׁע אָרוּר, טָמֵא מְטֻמָּא, שֶׁאָכַל בְּפַרְהֶסְיָה בְּיוֹם־הַכִּפּוּרִים לְהַכְעִיס, כַּיָּדוּעַ לַכֹּל, וְגַם כָּתַב אֶת הַשָּׂפָה בְּשַׁבָּת בְּרֵישׁ גַּלֵּי, וְלָכֵן אֵין לָנוּ עִם הַשָּׂפָה הַזּוֹ וְלֹא כְּלוּם, אֲנַחְנוּ אֵינֶנּוּ מְדַבְּרִים עִבְרִית, אֲנַחְנוּ מְדַבְּרִים רַק לְשׁוֹן־הַקֹּדֶשׁ, וְזוֹ דַּרְכִּי לוֹמַר תָּמִיד לְאַחֵינוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַסְּפָרַדִּים מֵעֵדוֹת הַמִּזְרָח, כְּשֶׁשּׁוֹאֲלִים אוֹתִי אִם אֲנִי מְדַבֵּר עִבְרִית, אֲנִי אוֹמֵר: לֹא! אֲנִי מְדַבֵּר רַק לְשׁוֹן־הַקֹּדֶשׁ, וְיֵשׁ בָּזֶה הֶפְרֵשׁ גָּדוֹל'; עכ"ל.

ח.

תהילה לא-ל חי, נכנסנו לאומן בשעה 3:00 לפנות־בוקר, וניחן את פני העיר - ערב־שבת־קודש פרשת נצבים [באומן] כ"ו אלול תשפ"ה, והיינו מותשים מאד מן הדרך הארוכה, והגעתי אל 'קלויז מוהרא"ש' לחדרי - מספר 17, כמניין 'טוב' (עי' לעיל אות ג'), ונשאתי תפילה שאזכה להתעורר לאמירת קריאת־שמע דשחרית בזמנה - על־אף העייפות הגדולה, ואכן התעוררתי כעשר דקות קודם השעה 9:00, ותיכף־ומיד נטלתי ידיי וקריתי את שמע, ואח"כ נחתי מעט - וקמתי בזריזות וטבלתי עצמי במקוה של ה'קלויז' הקדוש, וכמה עלינו להודות להקב"ה על שזכינו למקום כ"כ קדוש ונפלא סמוך ונראה לציון רביה"ק, ולא לשכוח לתן תודה והודאה למורינו עט"ר שליט"א, שמקימו במסירות־נפש של ממש, יתן לו הקב"ה כוחות אדירים לברך על המוגמר, ולראותו עומד על תלו ברוב יופיו ותפארתו, אמן ואמן!

בשעה 10:00 לערך אמרנו סליחות ליום שישי, ואחר הסליחות נכנס מו"ר שליט"א לדירתו הסמוכה להכין עצמו לתפילת שחרית. בתפילת שחרית ל"א תחנון - כמנהגנו מדי יום שישי, וגם הכהנים לא עשו 'ברכת כהנים' (אלא רק בשבת־קודש ובימי ראש־השנה  הקדושים).

ט.

אח"כ זכיתי לילך את הציון הקדוש, ונתתי פרוטה לצדקה ואמרתי העשרה מזמורי תהלים הקדושים והתבודדות אצל הציון הקדוש, ולאחמ"כ ירדתי אל ה'קלויז', והנה מו"ר שליט"א עומד בפתחו, ותיכף שראני אמר "שלום עליכם", ושאל מתי הגענו, ואמרתי: לפנות־בוקר, וענה ואמר שהיתה שיחה אתמול בערב "לשם 'אשי־ישראל'", ואמרתי ש"אשי־ישראל" עומד בדיוק בגיליון תפ"ה, והתפעל מאד [והוא מספר הסוד של תיקון־הכללי - עי' תורה ר"ה], ואמר שלא התכוון לכתבו עתה - כי אכן עוד מעט שבת־קודש, וגם שמע שאין אצלי המחשב, אלא התכוון לשמור השיחה ולהכינה על שנה הבאה בס"ד, כה יתן ה' את החיים וכה יוסיף.

אח"כ עלה לקומות החדרים, ושמחו אנשי־שלומינו מאד לראות זיו פניו הקדושות, והדגיש כמה וכמה פעמים, שכשנמצאים ב'קלויז' - זה ממש כמו שנמצאים על הציון הקדוש, ואמר: "בלי חקירות ובלי פלפולים! לא צריכים לדחוק ולדחוף וכו', נמצאים פה - זה כמו שנמצאים על הציון הקדוש ממש!"...

ולאחד שהיה בקומה השניה של החדרים - שהיא הקומה הרביעית של הבניין [כי יש הקומה של המקוה, ובית־המדרש, ואח"כ שתי קומות של החדרים (לעת עתה, יהי רצון שנחזה כבר בבניין עשרת הקומות לכל הפחות)], ענה ואמר: "קומה רביעית - זה לא סתם"... כאומר שיש דברים בגו, וכרגיל על לשונו שמספר ארבע הוא מספר חשוב מאד (עי' ספר 'דרכי איש', חלק א', ערך 'דל"ת'). גם ענה ואמר לאחד מאנ"ש שהיה במרפסת החדר: "פה אתה יכול להיות ערליכע־איד! אתה יכול להתבודד הרבה כמו ביער"... כי מן המרפסת הזאת רואים הרבה עצים שישנם ממול (לא לכיוון הציון הקדוש, אלא לכיוון השני), ואמר לו שיכול להתבודד שם הרבה מאד...

גם עורר אותנו אז מאד על הפצה, ואמר שצריך להגיע מן הדפוס אלפי קונטרסי "ראש־השנה מאיר ושמח", ושנראה להפיצו בין הבאים לציון הקדוש, ואכן היתה ב"ה הפצה חזקה מאד מאד; אשרינו שזכינו!

י.

חסדי השם יתברך, זכינו לשבות שבת־קודש אצל רבינו הקדוש, במחיצתו של מורינו עט"ר שליט"א, והתפללנו התפילות ואכלנו הסעודות עמו נ"י מתוך שמחה ולימודים־חיים, ודיבר הרבה מגודל המעלה שלנו להיות אצל רבינו ז"ל בשבת־קודש, שהיא כמו שבע תעניות משבת לשבת, והסביר כי "עונג שבת כאלף תעניות" (מדרש), ורבינו מלמד אותנו מהי מעלת אכילת שבת־קודש (תורה נ"ז ועוד), ואמר לנו שאין אנו צריכים להתענות, ולהיות חזק בהתבודדות, ולהפוך כל הגשמיות לרוחניות אלקות, ואמר שאנחנו צריכים להודות הרבה להקב"ה שאנחנו זוכים להיות אצל רבינו הקדוש כאן באומן.

אחר תפילת שחרית של שבת־קודש נערך קידושא־רבה ודיבר ממעשה י"א, היכן שאנו אוחזים, שאדם־היער עורר את בן המלך האמיתי להפסיק מלרדוף אחר העוונות וכו', ודיבר מו"ר שליט"א דיבורים נוראים ונפלאים, ובאו על מקומם בס"ד בפירוש 'בתוך הנחל', קחם משם. גם בשל"ס דיבר תורה נפלאה, והוקלטה בס"ד, יען כי נאמרה אחר זמן רבינו־תם.

יא.

יום א' פרשת וילך כ"ח אלול תשפ"ה - זכינו לומר סליחות קודם שחרית, ואח"כ תפילת שחרית עם מו"ר שליט"א. אחר מנחה מסר שיחה נוראה ונפלאה מאד מעניינא דיומא - ערב־ראש־השנה, הכנה נפלאה מאד מאד, ואח"כ התפללנו מעריב, ולאחמ"כ עלה לציון הקדוש. סליחות 'זכור ברית' אמרנו באשמורת הבוקר של יום ב' ערב־ראש־השנה תשפ"ו, ולאחמ"כ תפילת שחרית, ומעמד פדיון־נפש.

מו"ר שליט"א נכנס אל הפדיון בפנים מאוימות, והתיישב על מקומו וסימן להשקיט הרעש, ומסר שיחת־תוכחה מעניין השמירה על הילדים פה באומן, כי היו כמה ילדים שגרמו חילול ה' רח"ל, והכעיסו השוטרים וכו', והיה למו"ר שליט"א צער גדול מזה וכו', והוכיח על כך מאד עד שהתבטא: "פדיון־נפש אתם רוצים?!"... ואמר שרבינו אומר בפירוש בספר־המידות (תשובה פד): 'תיקון הגוף קודם לתיקון הנפש'; ואיך לא שומרים על הילדים בפרט בבניין הקדוש שלנו?!... וסיים דבריו בפסוק "וְהוּא יִפְדֶּה אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל עֲוֹנֹתָיו" (תהלים קל, ח), אמן!

יב.

ימי ראש־השנה הקדושים - התפללנו תפילת מנחה האחרונה של השנה בהתעוררות גדולה מאד. אח"כ אמרנו פיוט "אחות קטנה" הנוראה, ותפילת מעריב דליל ראש־השנה. הקהל הגדול עבר לפני מו"ר שליט"א לברכת "לשנה טובה תכתב ותחתם לאלתר לחיים טובים ולשלום", ולאחמ"כ ירדנו אל סעודת יו"ט בחדר־האוכל.

בעת הסעודה עסקתי בלימוד מסכת ר"ה, וכן אמרתי את פרק א' של משניות ר"ה, ולמחרת זכיתי לקום קודם אור היום, ולהמשיך בלימוד המסכת, והייתי גם בציון הקדוש, ואכן זכיתי לעשות סיום מסכת בעת סעודת היום. 

קודם סיום המסכתא, אמרתי ליושבי השולחן חידוש נפלא ששמעתי בדרך הלוך מפי אחד מאנ"ש, גבי המובא בסוף המסכת בעניין 'ברכות כהנים', שהעם העומדים אחר הכהנים - לא היו בכלל הברכה, אך אותם שבשדות - אכן זכו להיות בכלל הברכה, ולכאורה יפלא, הלא אלו עומדים בתוך בית־המדרש, ואלו רחוקים בשדה, ומה ההבדל ביניהם? אלא יש לומר, דזה סובב והולך על ענין התקרבות לצדיקים והביטול אליהם, כי כהן רומז להצדיק, שהוא תמיד משפיע מברכתו על העם, אבל אם עומדים 'אחר הכהן', ולא רוצים לבטל עצמם אליו ולהכניע עצמם - אזי אינם בכלל הברכה אף שנמצאים באותו בית־המדרש... משא"כ "העם שבשדות" - שאמנם עתה הם רחוקים בגשמיות מן הצדיק באופן פיזי, אבל הם מצייתים אותו וזוכים ללכת להתבודדות בשדה, אזי הם "בכלל הברכה" של הצדיק, ואשרי להם!

ואז אמרתי להם, שלא לחינם בזה מסתיימת מסכת ר"ה, כי כל העניין של ר"ה הוא ענין של אמונת חכמים, וכידוע שבתורה הקדושה כתוב רק שתי פעמיים ענין של "זכרון תרועה" "והעברתם שופר", וכל העניין של יום־הדין וספרים שנפתחים וכו' וכו' הכל קיבלנו מהחכמים והצדיקים, עאכ"ו בתור תלמידים של רביז"ל, שמטלטלים עצמנו בטלטול הקשה להגיע לרביז"ל על ר"ה שציווה עלינו לבוא אליו, בוודאי שאצלנו כל הראש־השנה הוא חטיבה אחת של אמונת חכמים, א"כ שפיר זהו הסיום של המסכת של ראש־השנה - שצריכים להתבטל אל הצדיקים, ועל־ידי־זה זוכים לקבל ברכתם נאמנה. אשרינו שזכינו!

יג.

בשני הימים, קודם התקיעות, דיבר מו"ר שליט"א דיבורי־קודש מעוררים מתוך בכיה של גילה, וביום הראשון פתח ואמר, שעתה אנחנו נמצאים בזמן מעולה מאד - תקיעת שופר, שבו יש כח מיוחד לכל אחד ואחד לחדש עצמו לגמרי כתינוק שנולד דמי, שזהו סוד השופר - שהוא כמו בקבוק של תינוק, ששמים את זה בתוך הפה, והרי תינוק הוא לא יכול לדבר, אלא רק בוכה ועושה קולות, אותו דבר נעשה על־ידי השופר, שמוציא קולות של תקיעות ושברים ותרועה, וזה כבר מעלה את כל הרצונות והכיסופים שלנו והרהורי התשובה שלנו מעלה מעלה, והזכיר מאמרם ז"ל על המקדש אשה על דעת שהוא צדיק גמור - מקודשת, שמא הרהר תשובה, הרי רואים מהי מעלת הרהור תשובה, ועיקר התשובה היא - לשכוח מן הכל, אני נולדתי מחדש! זה לא אני! עכשיו נולדתי! וכפל ושילש הדברים - להתחדש לגמרי כתינוק שנולד.

ביום השני הזכיר דבר נפלא מאד, דהנה היום הראשון של ר"ה הוא יום בריאת אדם הראשון, אך אז נעשה מה שנעשה, והיה חטא עץ הדעת, ונכנסה שבת־קודש, ואיתא בזוהר: "שבת אגין עלוהי" - שבת הגנה עליו, וזה היום השני של ראש־השנה, שהיא השבת־קודש, שבכוחה זוכים להיות מוגנים ושמורים. והסביר, דהנה תינוק קודם שהוא נולד, מראים לו את הכל - מלמדים אותו הכל ומגלים לו את הכל (עי' ליקו"מ ח"א סי' קפח), וכשהוא נולד - משכיחים ממנו את הכל, ואיננו יודע מאומה, ושכחה הרי היא אבידה (כמבואר שם בדברי רבינו ז"ל), וזה בדיוק מה שנעשה עמנו - שנולדנו מחדש ביום הראשון של ר"ה, אבל שכחנו את הכל... איבדנו הרבה אבדות... ומגלה רבינו: היכן נמצאות האבדות? אצל הצדיק! ועל זה באנו לרבינו הקדוש - שיחזיר לנו את האבדות שאיבדנו, וזה ענין 'שלום־זכר' שעושים לתינוק אחר שנולד - לנחם אותו, איך? על־ידי שיתקרב אל הצדיק, ועל־כן עושים זאת דייקא בשבת, כי הצדיק הוא שבת־קודש, וזה היום השני של ר"ה - שהוא השבת־קודש שהגנה על אדם הראשון, וזה מתקיים אצל כולנו, ומה עלינו לעשות? לבוא לרבינו בתמימות ופשיטות ולבקש: "רבי, תחזירו לי את האבדות שלי!" כי צריכים לדרוש את האבדה כדי שהיא תחזור לאדם.

ו'אבדה' כולל את הכל - ראשית: ענין של קדושה, שאדם מאבד את הקדושה, כל התורה והתפילה והמצוות וכו', וכן ענין של זיווג - ענין של אבדה, כדרך אדם שמחזר אחר אבדתו, וכן שלום־בית נכלל בזה, כי מה יועיל למצוא שידוך אם אין שלום־בית? הלוא זו אבדה יותר גדולה... [כך אמר מו"ר שליט"א]. ועל זה באים אל הצדיק ומבקשים שנזכה שיוחזרו לנו כל אבדותינו.

וענה ואמר: אנחנו לא אשמים באבדות שלנו! זה הכל הס"מ היצר הרע! "אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי" - הוא הרמאי שגרם לנו כל האבדות האלו! ובכח הצדיק נזכה שיוחזר לנו הכל, וניוושע בכל הישועות שאנחנו צריכים!

ואמר שזה כל הסוד של תקיעת שופר, שאז זוכים למצוא את האבדות, וכמ"ש (ישעיה כז, יג) "וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יִתָּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל וּבָאוּ הָאֹבְדִים בְּאֶרֶץ אַשּׁוּר" וגו', כי בשמים יש "שופר גדול" שבכוח תקיעתו זוכים למצוא את כל האבדות, וזה מתקיים על־ידי שאדם מגיע אל הצדיק בתמימות ופשיטות, ודורש ומבקש את אבדותיו, ואזי יזכה שיוחזר לו הכל, ויזכה לתשובה שלימה, אמן סלה!

יד.

בבין־השמשות של היום הראשון, אחר אמירת 'תשליך', אמר תורה נפלאה מלימודי רבינו הקדוש - ליקוטי־מוהר"ן חלק ב' סימן מ"ו, מעניין שיש מניעות לפני האדם וכו' וצריך לב אמיץ וחזק ולדעת שאפשר להחזיק מעמד, ואיך? ע"י "שְׁמַע יְ"יָ קוֹלִי אֶקְרָא" ר"ת 'קשיא', שזהו סוד היום הראשון של ר"ה - דינא 'קשיא', וקישר זאת לעניין חטא אדם הראשון שהיה ביום הראשון של ר"ה, שעליו היה לקיים זאת - לצעוק להקב"ה, ולדעת שאפשר להתגבר על זה, יש לו כוחות, ומי מגלה לנו זאת? רבינו הקדוש, שנשמתו לא אכלה מעץ הדעת, וממילא ממנו אנו מקבלים את הלימודים הקדושים הללו איך זוכים להחזיק מעמד בהכל וכו'.

ביום השני, דיבר לא בארוכה, יען כי רובם צריכים לצאת תיכף־ומיד אל הדרך חזרה, כי השנה הזמן קצר - כי סמוכים לשבת־קודש, ואכן סיים את הדרשה חמש דקות קודם זמן רבינו־תם, ודיבר מה אנחנו לוקחים איתנו מהיריד הקדוש שהיינו בו, איך אנחנו לוקחים את רבינו איתנו, ומתחילים לציית את רבינו בתמימות ופשיטות גמורה - תורה, תפילה, שלום־בית, חינוך־ילדים, קיום המצוות, שמחה ואמונה. אחר הדיבורים הקדושים היו ריקודים קדושים במשך חצי שעה על גודל הזכות שזכינו להיות אצל רביה"ק על ימי ר"ה הקדושים, ואמר בפירוש: "מי שהיה אצלי על ר"ה ראוי לו לשמוח מאד מאד!" ועשו מעגל גדול מאד בכל בית־המדרש, ואחר ששרו כמה וכמה ניגונים, החל מו"ר שליט"א בעצמו בניגון "לְעֹשֵׂה נִפְלָאוֹת גְּדֹלוֹת לְבַדּוֹ כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ" מה שאנחנו שרים בימי פסח הקדושים, ובעיקר בליל־הסדר, וכנראה להודות להקב"ה על הבנין הקדוש ועל הנפלאות הגדולות שעשה עמנו בנסיעתנו וכו' [ואכן בפסח האחרון דיבר על הקשר בין פסח לימים נוראים, ולא לחינם ששרנו זאת כ"כ הרבה במוצאי ר"ה... עי' במה שכתבתנו שם], ושרנו את זה פעם אחר פעם וכו'. אח"כ התפללנו תפילת מעריב, ועשה הבדלה, וברך את כל הקהל הקדוש לנסיעה טובה.

טו.

זכיתי לחטוף טבילת מקוה קודם היציאה לנסיעה חזור, וכן רצתי אל הציון הקדוש לומר שוב תיקון הכללי ולהתבודד, ובשעה 11:00 יצאנו אל הנסיעה הקדושה לארץ־ישראל, מלאים וגדושים בהשפעות טובות ונפלאות. תיכף ביציאה שמעתי אחד אומר לחברו בהתלהבות: "תסתכל על האוטובוס הזה!" ומיד גם הסתכלתי, וראיתי שהמספר של האוטובוס הוא 148 (במספר שמו של רבינו ז״ל), וכמו זועק וצועק מה ששמענו עתה מפי מו"ר שליט"א: "אמנם אנחנו חוזרים בחזרה, אבל לוקחים את רבינו הקדוש איתנו הביתה לכל השנה כולה!"...

בנסיעה, היו לנו ניסים ונפלאות עצומים מאד, כי הגענו אל הגבול בשעת נץ החמה, אבל היה עומס עצום של כלי־רכב רבים מאד מאד, ונסענו לגבול אחר, ושם לא היה כ"כ הרבה רכבים, אך מחמת שהיו ארבעה גבולות - עברנום לגמרי רק בשעות הערב... כי יצאנו מאוקראינה, ונכנסנו למדינת מולדובה, ושם נסענו על שבילי עפר עם בורות וכו' וכו', עד שהגענו אל גבול היציאה ממולדובה, ושם התעכבנו עוד כמה שעות בתור וכו', ואח"כ נכנסנו למדינת רומניה, ובכל גבול בודקים את המזוודות וכו' וכו', ולקח שעות ע"ג שעות.

טז.

וזה היה רוב יום חמישי ג' תשרי צום גדליה - עד שלעת־ערב זכינו לחצות את הגבול עם רומניה, ולהתחיל הנסיעה לעיר בוקרשט, ובאמצע הדרך שברנו את הצום עם כמה מיני־מזונות ומעט מים וכו', ויען שהשעה הייתה כבר מאוחרת, התפללתי שנזכה להספיק את הטיסה, כי שעת ההמראה היא 1:20 בלילה, והרי צריכים להגיע כשעה קודם לכן לכל הפחות, ואכן הגענו קרוב לשעה 12:00, אך הנהג תעה בדרכו וכו', ובילינו שם איזו שעה רק בתוך העיר - כדי להיכנס לשדה־התעופה, ועד שהגענו אל שדה־התעופה, עצרו בעדנו השוטרים, ולא הסכימו שניכנס, וטענו שיש עומס וכו' ואין טיסות וכו', ואנחנו יודעים שבעוד כמה דקות כבר עלולים לפספס את הטיסה ח"ו, והלא כבר ערב־שבת־קודש עתה, ומה עושים?... והיו כמה שהתחילו לעשות ריקוד עם הניגון הנ"ל "לְעֹשֵׂה נִפְלָאוֹת גְּדֹלוֹת לְבַדּוֹ כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ", והיו אלו שהתווכחו עם השוטרים וכו', ואנכי הלכתי אל הצד והתחלתי להתפלל שנזכה להספיק הטיסה, וכפלתי ושילשתי הדיבור, עד שהחליטו כמה מהקבוצה לפרוץ הדרך ולרוץ אל תוך שדה־התעופה, ואכן הצטרפתי אליהם, מתוך מלמולי תפילה שנזכה להגיע ולהספיק וכו', ואף שהשוטרים הביאו 'תגבורת' וכו', וצעקו ורדפו אחרינו, אנחנו המשכנו ורצנו אל תוך שדה־התעופה, והנה אנו רואים קבוצה גדולה מאד של אנשים שמוכנים בכל רגע לרכוש את כל כרטיסי הטיסה שלנו - כי היינו באיחור גדול, והתברר שאם היינו מגיעים ח"ו דקות אחדות לאחמ"כ - כבר היו נאבדים הכרטיסים ח"ו, וב"ה שנתן העצה בלב החברים לעשות כנ"ל, והיו לנו ניסים ונפלאות עצומות, ובמהירות רבה עשינו צ'ק-אין, ואצנו־רצנו אל הבדיקות שעושים, ותיכף הגענו כבר לעלייה למטוס, ושם נעמדנו לתפילת מעריב, ואי־אפשר לתאר על הכתב את גודל ההתרגשות והשמחה שהיתה לנו בכל העת על גודל הנס הנורא שראינו במו־עינינו, ונתנו שבח והודיה להשם־יתברך, ושוב שרנו "לְעֹשֵׂה נִפְלָאוֹת גְּדֹלוֹת לְבַדּוֹ כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ" מתוך שמחה עצומה ושיר ושבחה למלך א-ל חי וקיים!

יז.

ואכן, חסדי השם יתברך, בתוך דקות ספורות כבר ישבנו על המטוס, וזכינו לטוס לארץ־הקדוש, וכשירדנו מן המדרגות, ונשמנו אוירא דארץ־ישראל, שוב נתנו שבח ותהילה להשם־יתברך, ונישקנו אדמת־קודש של ארץ־ישראל, ושוב ושוב אמרנו תודה רבה להקב"ה - בתמימות ופשיטות גמורה, וזכינו להגיע ליבנאל עיר ברסלב, עיר שומרי הלשון, עיר השמחה, בסביבות השעה 8:00 של ערב־שבת־קודש פרשת וילך תשפ"ו, מתוך שמחה וחדוה, ואחר כשעתיים חטפתי טבילת מקוה והזדרזתי אל השטיבל לומר סליחות עם מו"ר שליט"א ולהתפלל תפילת שחרית. 

אחר תיקון־הכללי, הסתובב אלינו מו"ר שליט"א - והיינו כמה שזכינו לחזור מאומן, ועוד כמה שנשארו ביבנאל ונבצר מהם להגיע לאומן, וברך בברכת "ברוכים הבאים וברוכים הנמצאים" - הן אלו שחזרו מהנסיעה והן אלו שנמצאים כאן. וענה ואמר: "אֵלּוּ שֶׁנִּשְׁאֲרוּ כָּאן - שֶׁלֹּא יִהְיוּ בַּחֲלִישׁוּת הַדַּעַת לְרֶגַע! וְאָכֵן, מִי שֶׁאֶפְשָׁר לוֹ לַעֲסֹק בִּלְסַדֵּר אֶת הָעִנְיָן שֶׁל הַנְּסִיעָה לְצִיּוּן רַבֵּנוּ - שֶׁיִּתְעַסֵּק בָּזֶה כְּבָר מֵעַכְשָׁו! כְּבָר כְּבָר! רַבֵּנוּ מְחַכֶּה שֶׁנַּחֲזֹר אֵלָיו! רַבֵּנוּ אָמַר בְּפֵרוּשׁ (שִׂיחוֹת־‏הָרַ"ן, סִימָן רטו): 'תֵּכֶף כְּשֶׁחוֹלֵף וְעוֹבֵר רֹאשׁ הַשָּׁנָה, אֲנִי מַטֶּה אָזְנִי וְשׁוֹמֵעַ אִם מַכִּין בַּכֹּתֶל לְעוֹרֵר לִסְלִיחוֹת לַשָּׁנָה הַבָּאָה'; אָז צְרִיכִים כְּבָר עַכְשָׁו לַעֲסֹק בָּזֶה! לֹא לִדְחוֹת אֶת זֶה! מִי שֶׁאֶפְשָׁר לוֹ לַעֲסֹק בָּזֶה - עַכְשָׁו! אַל תִּדְחֶה אֶת זֶה! אִם אֶפְשָׁר - אֲפִלּוּ הַיּוֹם"...

והוסיף ואמר, שאלו שהיו כאן - בוודאי היו אצל רבינו, וכמו שדיברנו בסיפורי־מעשיות (מעשה י"א), שהציון של רבינו ז"ל עומד באוויר, ואם הוא עומד באוויר - זה לא מצומצם, וביותר בארץ־ישראל, ובפרט ביבנאל, זה אצל רבינו ממש! 

וחתם דבריו הקדושים: "הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יַעֲזֹר שֶׁפָּעַלְנוּ שָׁנָה טוֹבָה לְכֻלָּם בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם, שֶׁתְּהֵא שְׁנַת גְּאֻלָּה וִישׁוּעָה!".

לאחמ"כ התיישב במקום־לימודו, וניגשתי ונתתי על פדיון, ואמרתי שזה אחר כל הניסים והפלאות שהיו עמנו, ונישקתי ידו הקדושה.

יח.

לאחמ"כ עליתי אל הציון הקדוש להודות למוהרא"ש הקדוש זי"ע על הכל, ולספר שקיימנו מה שציווה עלינו קודם הסתלקותו - שנהיה חזקים בהנסיעה לרבינו ז"ל על ר"ה, וגודל הניסים והנפלאות שהיו לנו, ושנזכה לשנה טובה ומבורכת, שנת גאולה וישועה, וכמו שאמר מו"ר שליט"א: תְּ'הֵא שְׁ'נַת פְּ'אֵר וְ'יֹפִי, תְּ'הֵא שְׁ'נַת פְּ'דוּת וְ'הַצָּלָה, תְּ'הֵא שְׁ'נַת פְּ'רוּ וּ'רְבוּ, תְּ'הֵא שְׁ'נַת פַּ'רְנָסָה וְ'כַלְכָּלָה, הן ברוחניות והן בגשמיות, אמן כן יהי רצון!