הנכד שסיים ש״ס | לבקר בהיכלו #1

היום - יום שני ט"ז תמוז תשפ"ד - נערך מעמד מרגש ב'שטיבל מוהרא"ש', נכדו של מורינו הרה״צ שליט״א סיים את הש"ס בגיל 11! ואת הסיום הקדיש לכבוד היארצייט של סבתו הצדקת מרת חינקא חיה באבא לעזער ע"ה לעילוי נשמתה הטהורה, ובנוסף - לעילוי נשמת הרבנית הצדקת מרת יחנא שפרה ע"ה [אשת מרן מוהרא"ש זי"ע], שהיארצייט שלה גם באותו היום.

מו"ר שליט"א נטל ידיו לסעודת מצוה, ודיבר שיחה נפלאה מענייני דיומא, והתחיל דבריו במילות חיזוק ל'ילדי מוהרא"ש' של כיתת נכדו נ"י, שבוודאי רובם-ככולם נמצאים "בדרך" לסיום הש"ס, כל אחד כפי הקצב שלו, וכשיש ילד שכבר סיים - מתקיים 'קנאת סופרים תרבה חכמה', ואכן מידת הקנאה היא מאד לא טובה, אבל כשזה בקדושה - שמקנאים במישהו שזוכה לעשות דברים קדושים, ומקבלים מזה חיזוק "גם אני רוצה לזכות לזה", הרי זו קנאה בקדושה, ועל כך נאמר הפסוק בפרשתן גבי פינחס: "בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי", וכן "תַּחַת אֲשֶׁר קִנֵּא לֵאלֹקָיו", וע"י הקנאה בקדושה שהיתה בו - זכה למה שזכה...

והמשיך מו"ר שליט"א לדבר ממעלת הסיום שנערך דייקא ביום הילולא של שתי הרבניות הצדקניות ע"ה, וכמה נחת רוח יש לנשמה שנסתלקה מן העולם, שהבן או הנכד או הנין מקדישים סיום לכבודה, זה גורם כ"כ טוב ושמחה לנשמה שאי־אפשר לתאר ולשער כלל וכלל, וזה הכיבוד-אב-ואם הכי גדול שרק יש!

ועורראת שאר ילדים: דעו לכם, ילדים יקרים, שזה הכיבוד-אב-ואם הכי גדול שאתם עושים להורים שלכם - כשאתם עושים איזה סיום בתורה, וכל-שכן אם זוכים לעשות סיום הש"ס, אין שמחה יותר גדולה מזה להורים!

והזכיר מעניין הרבנית חינקא חיה באבא ע"ה, שהנוסח של המצבה שלה נכתב ע"י מוהרא"ש זי״ע בעצמו, והקריא מתוך פתק את נוסח המצבה, ובכל שורה עורר על הכתוב בו, וזה הנוסח: "כָּל יָמֶיהָ הָיְתָה שַׁרְשֶׁרֶת אַחַת שֶׁל יִרְאַת שָׁמַיִם טְהוֹרָה, תָּמִיד הָיוּ תְּפִלּוֹתֶיהָ שְׁגוּרוֹת בְּפִיהָ, לִפְנֵי בּוֹרְאָהּ שָׁפְכָה אֶת לִבָּהּ, מַעֲשֶׂיהָ הַטּוֹבִים וּמִדּוֹתֶיהָ הַנִּפְלָאוֹת הָיוּ מְפֻרְסָמוֹת לְכָל אוֹתָהּ מַכִּירוֹת".

וסיים שיחתו הקדושה עם ענין נוסף המובא בפרשת השבוע, וקשור מאד לענין הילולת הרבניות הצדקניות ע"ה: בפרשת השבוע, מונים את כל שבטי ישראל, ולכל שבט הוסיפו את האות ה"א בתחילתו והאות יו"ד בסופו - "הַחֲנֹכִי", "הַפַּלֻּאִי", "הָראוּבֵנִי", כדי להוסיף שמו של הקב"ה בתוך שמותם, מדוע? אומרים חכמינו הקדושים (בר"ר עט, ח): "יָ"הּ מֵעִיד עֲלֵיהֶם שֶׁהֵם בְּנֵי אֲבוֹתֵיהֶם", שזהו "שִׁבְטֵי 'יָהּ' עֵדוּת לְיִשְׂרָאֵל".

שואל על זה האלשיך הקדוש: אם הטעם הוא להכניס את שמו יתברך בשבטים, מדוע לא להכניסו 'כסדרו' - יו"ד וה"א? מדוע תחילה מביאין את היו"ד ורק אח"כ את הה"א? מתרץ על כך האלשיך הקדוש: שידוע שאצל האיש יש יו"ד, ואצל האשה יש ה"א, וכאן בפרשת השבוע הקדימו את הה"א ליו"ד, להורות חשיבותן של נשות ישראל הצדקניות, שהן אלו שהעמידו את דורות קדושים במצרים, בבחינת (שה"ש ח, ה) "תַּחַת הַתַּפּוּחַ עוֹרַרְתִּיךָ", ובזכותן יצאו ממצרים, כמאמרם ז"ל (סוטה יא:): "בִּזְכוּת נָשִׁים  צִדְקָנִיּוֹת נִגְאֲלוּ אֲבוֹתֵינוּ מִמִּצְרַיִם"; וכל המשפחות הנמנות בפרשה זו - "הַחֲנֹכִי", "הַפַּלֻּאִי", "הָראוּבֵנִי" וכו' - הוקמו בזכות אותן נשים צדקניות, ולכן הקדימו את הה"א ליו"ד, להראות וללמד מעלתן וחשיבותן של נשים צדקניות!

וכן הולך בכל דור ודור, שיש את נשות ישראל הצדקניות, שהולכות בדרך התורה ובדרך הצדיקים, וזוכות לגדל דורות ישרים ומבורכים, ובזכותן נצא מן הגלות ונזכה בקרוב לגאולת עולם, אמן ואמן!