רשמי הוד מנסיעה עם מורינו הרה״צ שליט״א לקברי צדיקים
לרגל ערב ראש חודש מנחם אב, נסע מורינו הרה״צ רבי יצחק לעזער שליט״א להשתטח על קברי צדיקים, כמנהגו מדי ערב ראש חודש.
לפניכם רשימות הוד של אחד המשתתפים בנסיעה הקדושה:
נסיעה לעיה"ק צפת ת"ו - בית החיים העתיק
ער"ח מנחם רב תשפ"ג
תחילה הגיע מו"ר שליט"א למקוה האר"י, שם טבל. אחר שיצא - נטל ידיו, והלכנו לעבר ציונו הקדוש של האריז"ל השוכן במעלה ההר, וכשהגענו נישק את הציון הקדוש, והתיישב והחל בהתבודדות ארוכה על הציון הקדוש.
אחר שעה של התבודדות, החל מו"ר שליט"א בניגון הקדוש "ק"ה אכסוף", יחד עם כל המשתתפים, והיתה התעוררות נפלאה, שהתעצמה בניגון שלאחריו - "הגלה נא". אחר ששרנו זאת כמה פעמים, החל ב״ניגון יום המיתה״, איני יכול לתאר על הכתב גודל ההתעוררות של אנשי שלומינו אז, כי כידוע הוא ניגון נפלא ומעורר עד מאד, ובפרט כששומעים את קולו הטהור של מו"ר שליט"א מנגן עימנו, ולא ימלט שלכל אחד ואחד מהנוכחים בוודאי היה הרהור תשובה אמיתי, מגודל ההתעוררות שהיתה לכל אחד, ואף אם לב אבן לו - נימוח, מעוצם ההרגשה שהרגישו אז וכו'.
אחר כך פתח מו"ר שליט"א בשיחה נפלאה, וכה דיבר:
חסדי ה', זו זכות גדולה להיות כאן אצל האר"י הקדוש בתוך השבוע של ההילולא קדישא, ובמיוחד בימי בין המצרים, כי הצדיקים הם אלו שעוסקים בקירוב הגאולה, בביאת המשיח ובבנין ביהמ"ק; ביהמ"ק נקרא 'בנין אריאל', ועל המזבח היה רבוץ דוגמת ארי - כשהיו עושין רצונו של מקום, ו'ארי' זו מדת ה'יראה', יראה קדושה וטהורה, שזה ענין של בנין ירושלים, כי 'ירושלים' זה 'יראה שלם', ו'יראה' אותיות 'האר"י', כי האר"י הקדוש הוריד את הפנימיות של התורה, שאדם ידע שכל תנועה שהוא עושה - זה לא סתם 'גשמיות', "אני בן אדם פשוט ורגיל", כל תנועה שאדם עושה זה קשור למעלה, קשור לרוחניות! וממילא נמשכת על האדם מידת ה'יראה'.
האר"י הקדוש זכה לפענח ולגלות לימודים נוראים ונפלאים שהתגלו לנו ע"י תלמידו ר' חיים ויטאל. האר"י הקדוש בא לצפת כדי ללמוד עם תלמידו ר' חיים ויטאל, וזה היה אמנם זמן קצר מאד, אבל אז גילה לו את כל הפנימיות, וכמובן זעירין אינון שזוכים להבין בפרטי פרטיות את כל העניינים הגבוהים האלו, אבל דבר אחד הוא שוה לכל נפש: לדעת שהכל רוחניות! זה בודאי! אם אדם פותח 'כתבי האר"י' הוא אכן לא מבין הכתוב, לא הרבה זוכין להבין מה כתוב שם, אבל זה ברור ומאיר מכל שורה שם: שהכל אלקות! ולא סתם אלקות, אלא בפרטיות ובפרטי פרטיות, כל דבר! כל זיז! כל ברכה שאדם מוציא מהפה שלו, כל לימוד של תורה, בכל דבר בונים עולמות שלמים!
וכל גילויי האר"י הקדוש זה המשך של הזוהר הקדוש - ר' שמעון בר יוחאי, שנמצא לא רחוק מכאן - במירון, שגילה את ספרי הזוהר ותיקוני זוהר, שזה הקן של השכינה הקדושה, שאע"פ שאין לנו עדיין את ביהמ"ק בפועל ממש, ואיננו רואים אותו במו עינינו, אבל בפנימיות וברוחניות הכל פתוח וגלוי לפנינו, שעל ידי לימוד תיקוני זוהר - עושים קן לשכינה הקדושה; אשרי מי שזוכה בפרט בימים אלו ללמוד ולסיים ספר תיקוני זוהר! שהאר"י הקדוש גילה את הסודות והפנימיות של הלימודים האלו.
ופה, בהר של צפת, זה קיבוץ של כל הצדיקים ביחד; האר"י הקדוש העיד, שבהר הקדוש הזה גנוזים כפליים כיוצאי מצרים, פירוש: 1,200,000 צדיקים גנוזים בהר הזה, ופה מתקבצים אצל ראשי הצדיקים, שהם מתפללים ושומרים על נשמות ישראל, ובפרט כשזוכים לבוא למקום גניזתם, ומבקשים ומתפללים להקב"ה "עזרנו בזכות הצדיקים הגנוזים פה", ובפרט שזה זמן הילולא שלהם, שאז יש שמחה גדולה בשמים.
זכות הצדיקים והאר"י הקדוש יגן עלינו שניוושע בכל דבר ישועה ורחמים, שעם ישראל כבר יצאו מן הגלות, ויתקיים "כִּי בְשִׂמְחָה תֵצֵאוּ" (ישעיהו נה, יב), ונזכה כבר לראות במו עינינו בבנין ביהמ"ק, ותהא הגאולה השלימה!
אח"כ פצח מו"ר שליט"א בשירת הניגון "יחדשהו", ולאחריו נעמד ונישק את הציון הקדוש, והתחלנו לרדת במדרגות, ובאמצע התבטא: "איפה ר' שמעון? צריכים להגיע לרבינו"... כי ידוע, שלמרגלות ציון האר"י הקדוש, טמון ר' שמעון ז"ל, תלמידו הראשון ומשמשו של רבינו ז"ל, שהבטיח לו שיזכה לשמשו גם בעולם הבא, ועל כן רגילין אנשי שלומינו לעשותו שליח לרבינו, ובפרט על הדבר הנורא והגדול - נסיעה לאומן על ר"ה.
מו"ר שליט"א נכנס אל הציון הקדוש, ואחר שהתבודד כמה רגעים, החל לומר: "רבינו הקדוש הבטיח לר' שמעון, שיזכה לשמש אותו גם בעולם העליון, והנה עכשיו עומדים אנו בערב ר"ח אב, אח"כ ערב ר"ח אלול, ואח"כ ערב ר"ה... וצריכים להכין את המקום ואת הדרך, שיהיה לכל אחד דרך צלחה, שנזכה להגיע לחיים ולשלום על אומן ר"ה של רבינו, ושנזכה לבנין קדוש ומפואר - בנין אמונתנו 'קלויז מוהרא"ש', ברוב הפאר והיופי, שיהיה לכולם בית מדרש, מקוה, חדרי לינה; ר' שמעון הוא מסדר את העניינים, שנזכה שהכל יהיה מוכן בעתו ובזמנו".
לאחמ"כ ביקש שיביאו תיקון הכללי, ואמר "נאמר פה תיקון הכללי, ויהיה כעל כל הצדיקים בכל ההר", וברר האם יש לכולם, וצוה שנאמר כולנו ביחד, ופתח באמירת "הריני מקשר". אחר תיקון הכללי אמר קדיש, ולאחמ"כ יצא לכיוון המדרגות.
בדרך לכיוון ציון מרן ה"בית יוסף", מצד ימין נמצאת המערה שבה טמונים כמה צדיקים, וביניהם הרה"ק ה"בת עין" זי"ע, ומו"ר שליט"א נשתהה שם מעט, ואחל: "זכות כל הצדיקים יגן עלינו שנזכה בעז"ה לבנין ביהמ"ק", וענינו "אמן".
הגענו לציון מרן ה"בית יוסף", ונישק את הציון והחל בהתבודדות אילו רגעים ארוכים, ולאחמ"כ פתח פיו בדיבורים נוראים ונדירים עד מאד, שבו גילה טעם נפלא על מקום ציוני האר"י הקדוש ומרן ה"בית יוסף", וכן ציון ר' יצחק בן מוהרנ"ת ז"ל, והקדמות נחוצות בעבודת ה', וכה דיבר:
בהר הקדוש הזה, מתקיים מה שרבינו מזכיר בליקו"מ ח"א סי' י"א, את ענין של הלכה וקבלה; הזכרנו בציון האריז"ל, שאדם צריך להבין, שכל הליכה ותנועה שלו - זה לא סתם, וכל ההליכה והתנועה של יהודי מודרך עפ"י ההלכה, עפ"י השו"ע אדם יודע איך ללכת, ועל זה נקרא 'הלכה' לשון של 'הליכה', בחינת "הֲלִיכוֹת עוֹלָם לוֹ" (חבקוק ג, ו), איך אדם יודע איך ללכת? ע"י שהוא לומד הלכה, נמצא א"כ ש'הלכה' זו ה'הליכה' של בן אדם בזה העולם הגשמי.
בנוסף ל'הליכה' זו, צריכים גם את ה'קבלה'; 'הלכה' זה ר"ת "הָ'רִיעוּ לַ'ה' כָּ'ל הָ'אָרֶץ" (תהלים צח, ד) - 'כל הארץ' כולה 'הריעו לה'', כי הרי יש בכל דבר שאדם עושה הלכות והליכות, ו"הִ'שְׁתַּחֲווּ לַ'ה' בְּ'הַדְרַת קֹ'דֶשׁ" (שם כט, ב) זה ר"ת 'קבלה', שאדם משתחווה בהתפשטות והתבטלות אמיתית, שזה ענין של פנימיות.
כי הלכה זה ענין של חיצוניות, שאדם הולך בכל הליכותיו ומקיים ההלכות שישנן, אבל ענין של קבלה הוא פנימיות, ענין של השתחוות והתבטלות, ולזה כל אחד זוכה כפי בחינתו, בחינת "נוֹדָע בַּשְּׁעָרִים בַּעְלָהּ" (משלי לא, כג) - 'כל חד כפום דמשער בליביה', כי זה ענין פנימי.
ובתורה י"א זו, מדבר רבינו שזה כל החיים של האדם - הלכה וקבלה, ענין של יחודא עילאה ויחודא תתאה, ובזה יובן מדוע האר"י הקדוש טמון למעלה, וה"בית יוסף" טמון למטה, כי בהר הזה מוכרחים להתחיל עם ההלכה - למטה, כי הרי אנחנו פה בזה העולם, וכפי שאדם זוכה - הוא עולה גם לקבלה.
שזה בחינת יראה עילאה ויראה תתאה, 'יראה תתאה' זה ענין של לימוד הלכה, וכדברי רבינו (ספר המידות, יראה, חלק שני, ג): "על ידי לימוד שולחן ערוך באים ליראה"; ועל זה צדיקים נתנו רמז מהכתוב (בראשית מג, יח) "וַיִּירְאוּ הָאֲנָשִׁים כִּי הוּבְאוּ בֵּית יוֹסֵף" - שעל ידי לימוד שו"ע, ואם אדם זוכה אזי גם טור ופירוש בית יוסף, עי"ז זוכין ליראה.
עכ"פ אומר רבינו בפירוש שע"י לימוד שו"ע זוכים ליראה, כי זה הדבר הראשון לאדם, שיזכה ל'יראה תתאה', היינו שידע איך לנהג את ימי חייו, מה מותר ומה אסור.
ואצל יוסף הצדיק כתיב בפירוש (בראשית מב, יח) "אֶת הָאֱלֹקִים אֲנִי יָרֵא", נמצא שיוסף הצדיק הוא בחינת מידת היראה, ולכן מובן מאד למה דוקא רבי 'יוסף' קארו זכה לחבר את השו"ע שמסוגל ליראה.
כל זה הוא ענין של 'הלכה', שזה ר"ת "הָ'רִיעוּ לַ'ה' כָּ'ל הָ'אָרֶץ", כאמור, ללמד אותנו איך יש אלקות בכל מקום, וזה ענין של 'יראה תתאה'.
וכשזוכים להתחיל עם 'יראה תתאה', מגיעין אח"כ ל'יראה עילאה', שזה ענין מקום ציון האר"י הקדוש שנמצא למעלה מן ה"בית יוסף", ועל כן האר"י אותיות יראה, שהוא ענין של 'יראה עילאה', שאדם זוכה לעניין של פחד ויראה ע"י שרואה איך כל דבר מקושר לדברים גבוהים - לכל העולמות וכו'; הלכה זה הלכה! צריכים לדעת הלכה! אבל באותו זמן צריך לדעת שזה גם פנימיות...
וזה מה שרבינו רצה, וזה מה שהוא גילה לנו - ע"י תלמידו ר' נתן; לא בחינם ר' יצחק בנו של ר' נתן זכה להיקבר כאן ממש בסמוך למרן ה"בית יוסף", כי אביו חיבר את הליקוטי הלכות על השו"ע.
וליקוטי הלכות זה הגילוי האמור של הלכה וקבלה ביחד, לוקח הלכה, מקשר את זה לרבינו, ואם אדם מתחיל להסתכל ולהבין וכו', הוא כבר מבין את כל הפנימיות, וכמו שר' נתן אומר בפירוש בהלכות תפילין (הלכה ה', אות ל"ח) וזו לשונו שם: "כי על פי הדברים האלה והיוצא בהם המבוארים בדברינו, תוכל לעשות לך דרך להבין מעט מזער בדרכי הקבלה של הזוהר הקדוש והאריז"ל להוציא מהם דרכים ועצות למעשה, על פי הקדמות נוראות ועצות אמיתיות של דברי תורתו של רבינו ז"ל, שכל תורה ותורה וכל מעשה ומעשה היא פותחת שערים רבים של השגת אלקות, שעל ידי זה יכולין להבין גם כל דרכי הקבלה"; כי זה נדמה לאדם כמו חשבונות ושמות שונים וכו', אבל רבינו מגלה לנו איך לוקחים את זה 'למעשה', כל השמות האלו זה כדי לתת לנו התעוררות, שנזכה להידבק באור הפנימיות של העניינים.
זה ההר הקדוש הזה, למטה ציון ה"בית יוסף", למעלה ציון האר"י, ומכאן יוצא אור לכל העולם, שהצדיקים בעז"ה יקומו לתחייה, ויהיה תיקון העולם, יהיה העולם השלם, ונזכה כולנו לראות בגילוי שכינה!
מו"ר שליט"א נישק את הציון הקדוש, ולאחמ"כ פנה לרדת במדרגות. כשחלפנו קרוב לציון ר' עמרם חסידא, אמר שמו בקול, והביט על הציון, וכן תיכף אמר "האלשיך הקדוש" - כי טמון ממש סמוך אליו, כידוע, ולאחמ"כ ירדנו לכיוון מערת הושע בן בארי, וכשהגענו מול המערה והמבנה דשם, וכתוב בגדול "ציון רבי יהושע בן חנניה", תמה מו"ר שליט"א מדוע לא כתוב על המבנה הושע בן בארי אלא רק "רבי יהושע בן חנניה", ואחד מאנ"ש אמר שמחקו את זה, ותמה: "מחקו את זה?"... ועוד אחד מאנ"ש אמר: "יש טוענים שזה לא בטוח", וצחק מו"ר שליט"א: "לא בטוח?"... ותיכף ענה ואמר: "הנביא הושע בן בארי זה יבנאל שלנו! כי הרי הנביא הושע אומר בנבואתו (ב, א) "וְהָיָה בִּמְקוֹם אֲשֶׁר יֵאָמֵר לָהֶם לֹא עַמִּי אַתֶּם יֵאָמֵר לָהֶם 'בְּנֵי אֵל' חָי" - אותיות 'יבנאל'!"...
ואז המשיך מו"ר שליט"א לדבר מרבי יהושע בן חנניה, איך שרבינו גילה גילויים נפלאים על כל דבריו עם הסבי דבי אתונא, והקדים מו"ר שליט"א לומר: למה קראו להם 'סבי דבי אתונא'? כי היו מֵ'אַתּוּן' שֶׁבְּיָוָן, וזה אותיות 'אָתוֹן', היא האתון שרכב עליה בלעם הרשע, והתורה מספרת כל הסיפור שהיה, וכתוב "וַיִּפְתַּח ה' אֶת פִּי הָאָתוֹן" (במדבר כב, כח), וכנראה זה גם מה שקרה עם הסבי דבי אתונא... כי הם היו כלליות הפילוסופים וכו', והיו "דבי 'אתונא'" - בדיוק כמו ה'אתון' של בלעם, וסיבב הקב"ה שר' יהושע בן חנניה נפגש איתם, והוציא מהם את כל מה שהיה בהם, בחינת "וַיִּפְתַּח ה' אֶת פִּי הָאָתוֹן", והוציאו את כל השאלות שלהם, ועי"ז התגלו תורות נוראות שגילה רבינו...
המשיך מו"ר שליט"א לשיחה שלימה נוראה ונפלאה: יש את הגילוי הקדוש שרבינו מגלה בתורה כ"ד, ששאלו את ר' יהושע בן חנניה: "אמצעותא דעלמא היכא?" - היכן היא הנקודה המרכזית של העולם? "זקפא אצבעתא" - ר' יהושע בן חנניה זקף את אצבעו, "ואמר להו: הכא" - כאן היא הנקודה המרכזית של העולם, והכ"א בגימטריא כ"ו - שם הוי"ה.
מוהרא"ש היה מסביר תמיד העניין הזה, שהנה אדם מחפש בכל מקום "איפה היא נקודת המרכז" וכו', והתשובה היא: כאן! איפה שאתה עומד! עכשיו עומד כאן? כאן היא הנקודה המרכזית!
הנה עכשיו אנחנו זוכים לעמוד כאן על יד הציון של ר' יהושע בן חנניה - פה זה "אמצעותא דעלמא"! פה היא הנקודה המרכזית של כל העולם! זאת אומרת, בכל מקום שאדם נמצא - הוא יכול לקשר את עצמו להקב"ה, לא להגיד "אני צריך להגיע למקום אחר" וכו', אלא כאן, במקום שבו אתה נמצא! עכשיו אתה בצפת, עוד מעט תהיה ביבנאל, אח"כ תהיה באומן בעז"ה, לכל מקום שמגיעים - זוהי נקודת המרכז!
שאלוהו אלו החכמים, בחינת ה'אתון' כנ"ל: "מאן יימר?" - מי אומר שאכן כך הוא? מדוע שבדיוק כאן נקודת המרכז? וכי בדיוק ברגע הזה הגענו לנקודה המרכזית? [לך תסביר את זה ל'אתון'...].
ענה להם ר' יהושע: "איתו אשלו ומושחו" - תביא חבל ותמדוד, ותראה שאני צודק... מפרש רבינו, שזה סובב והולך על ענין של שמחה, אם תהיה בשמחה - תדע שאני צודק! אם אדם זוכה לשמחה, הוא יווכח ויראה שהמקום שעליו הוא עומד, אותו המקום היא נקודת המרכז של העולם! אם אדם שרוי בעצבות, והוא שבור, הוא לא יבין את זה... וזה הבחינת הכתוב (תהלים צב, ז) "אִישׁ בַּעַר לֹא יֵדָע וּכְסִיל לֹא יָבִין אֶת זֹאת", כי הרי הוא 'אתון', שזה ענין של "איש בער", 'בער' הוא לשון חיה ובהמה, כמ"ש (שמות כב, ד) "וְשִׁלַּח אֶת בְּעִירֹה", אבל אם אדם הוא בשמחה - הוא יודע שאכן כך הוא, כי מיד כשאדם שמח הוא עושה את כל סביבתו שהיא נקודת המרכז של כל העולם!
את זה מכניס בנו רבינו - את הענין של שמחה, ולמצוא את הקב"ה במקום שבו אני נמצא! לגילוי הזה זכינו בזכות שהתקיים אצל הסבי דבי 'אתונא' "וַיִּפְתַּח ה' אֶת פִּי 'הָאָתוֹן'" - ששאלו שאלותיהם, ובא רבינו וגילה כזה גילוי בדבריהם...
ובכלל, כמה נפלא הוא איך שרבינו לוקח כל מאמר - הן של סבי דבי אתונא, והן שאר המאמרים שבליקוטי מוהר"ן, ורבינו מסביר עליהם כאלו גילויים - כגון רבה בר בר חנה וכו', שרבינו מגלה גילוי אלקות!
שנזכה בכח וזכות של רבינו בעז"ה להמשיך על עצמנו כל הקדושות האלו, נזכה להגיע לרבינו על ר"ה, ונזכה לפעול שנה טובה ומבורכת, שנת גאולה וישועה!
אנשי שלומינו ענו "אמן" על כל הברכות הנפלאות, והמשכנו לילך במורדות בית החיים, ושם מצד ימין יש מערה שאומרים ששם קבורים חנה ושבעת בניה, ושאל אחד מאנשי שלומינו האם אכן כך הוא, וענה מו"ר שליט"א, שאכן מקובל שבמערה הזאת טמונים חנה ושבעת בניה, והוסיף מו"ר שליט"א: "זה עניינא דיומא! הרי עכשיו למדנו בדף היומי במסכת גיטין את כל הסיפור שהיה עמם, איך שמסרו נפשם על קדושת ה', והיה להם אמונה פשוטה וטהורה, ילדים קטנים, והתקיים אצלה "אֵם הַבָּנִים שְׂמֵחָה" (תהלים קיג, ט), מסרו נפשם על האמונה הקדושה; זכותם יגן עלינו!" ענינו "אמן" והמשכנו ללכת לכיוון היציאה.
קודם שעלה לרכב, נטל מו"ר שליט"א את ידיו, וקודם הנסיעה ניגשו אנשי שלומינו לברכה ופדיון, והרעיף מברכות קדשו, ושבנו ליבנאל עיר ברסלב, עיר השמחה, לחיים טובים ולשלום. תודה לך ה' שזכינו להשתתף בכזאת נסיעה קדושה, בזמן כה מסוגל - ערב ראש חודש מנחם אב, שנזכה לראות בנחמת ציון וירושלים, אמן!