נסיעה לשריד בית מקדשנו אחר חג השבועות

בהגיעו אל שריד בית מקדשינו, כשבידו שקית עם פירות שנשתבחה בהם ארץ ישראל -״זכר לביכורים״ שהיו מביאים בזמן שבית המקדש היה קיים, החל מורינו שליט״א בשירת “מזמור שיר חנוכת הבית לדוד״ יחד עם כלל הנאספים במקום אשר ממנו לא זז שכינה מעולם, ולאחר מכן קרא את פרשת הביכורים ומשניות ביכורים - פרקים א׳ עד ג׳.

אחרי התבודדות משך למעלה משעה ותפילת מעריב, פצח מו״ר שליט״א בשירת “בנה ביתך כבתחילה״, והחל בריקוד נלהב מול מקום המקדש, ובעת ששר “ושם נעלה ונראה״ נשא עיניו לאותו מקום קדוש, תל תלפיות, בתחינה ובקשה שנזכה שיקויים משאלת ליבנו במהרה בימינו.

לאחמ״כ נערך מעמד “לחיים״ בקרבת מקום, מול הכותל המערבי, וכהכנה לשיחה, ביקש מו״ר שליט״א לנגן את הניגון הקדוש ‘אהבה רבה׳ - להרה״ק ר׳ צבי הירש מרמינוב זי״ע, וקולם של אנ״ש נישא ועלה למרחוק, בגעגועים ואהבת התורה. ומורינו שליט״א פתח בדברי חיזוק נפלאים מעניינא דיומא עפ״י לימודי רבינו הקדוש, על לשון רש״י הקדוש בפרשת הביכורים על הפסוק (דברים כו, ג): “וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֵן אֲשֶׁר יִֽהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם וְאָֽמַרְתָּ אֵלָיו הִגַּדְתִּי הַיּוֹם לַה׳ אֱלֹקֶיךָ״ - ‘וְאָמַרְתָּ אֵלָיו. שאינך כפוי טובה׳; כי הרי מעלה מביכורי פירותיו לביהמ״ק ונותן שבח והודאה להקב״ה על כל השפע שמשפיע עליו, ובזה מראה שאיננו כפוי טובה.

והרחיב לדבר מהמידה היקרה של הכרת הטוב, וכמה מגונה היא מידת כפוי טובה, שזהו הכתוב אצל אדם הראשון (בראשית ג, יב) “וַיֹּאמֶר הָאָדָם הָאִשָּׁה אֲשֶׁר נָתַתָּה עִמָּדִי הִוא נָתְנָה לִּי מִן הָעֵץ וָאֹכֵל״, ואומר רש״י: ‘אֲשֶׁר נָתַתָּה עִמָּדִי. כאן כפר בטובה׳; כי אדם צריך תמיד להעריך ולהחשיב את המתנות שהוא זוכה לקבל מהקב״ה, כל השפע קודש שמשפיעים עליו, ובכח נתינת התודה וההודאה - יזכה שישפיעו עליו שפע כפול ומכופל; זהו הלימוד של מצות ביכורים!

אחר דברות קדשו, חילק מיני פירות ארץ ישראל, ומיץ ענבים ל׳לחיים׳, והעריף מברכותיו על המתאספים, בבני חיי ומזוני רויחי, כל אחד בברכתו אשר זכה לה.